למה האתר שלכם מבזה ת”ח?! – ניסיון לבאר את השיטה לאחד הקוראים

הערה: קוצר, ונוספו לינקים.
שלום עליכם!
לפעמים אני רואה דברים תמוהים בכותרות שלך באתר, אבל אין הכי נמי כתבת שאתה הולך על הקצה, אבל נראה לי שהכותרת הבאה מהיום היא כבר ביזוי תלמידי חכמים: “How Maharitz Dushinsky’s Cowardly Anti-Zionism NEARLY KILLED Jerusalem’s Jews“
האין זה זלזול כלפי הרב דושינסקי, על אף אמיתות עצם התוכן של המאמר?

אי משום הא תורה היא וללמוד אנו צריכין, כמו “ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה כו'”, אבל רבים כעי”ז, ואי”ה אוסיפה כהנה וכהנה. רק לע”ד כדי לעקור אלהים אחרים של “מנהגים” ורבנים ש”לא טועים” חייבים להרבות דוגמאות להיפך אין קץ, וזה לה”ר לתועלת. (ויש אצלנו גם “כזה ראה וקדש”.) אני יודע שזה חידוש.

אכן, אמנם ביזוי ת”ח זה לא דבר קל.
וגם, מה הקשר בין “ענוותנותו של הרב דושינסקי” לבין לקרוא לו “פחדן” ו”אנטי ציוני”? שני אלה הם תארים לא עניינים לענ”ד, כי הרב דושינסקי לא “םחדן” אלא “ענוותן” יותר מדי, וכן גם “אנטי ציוני” זה נראה לי משונה, אלא אם כן תאמר לי שהוא באמת היה מוצהר “אנטי ציוני” דייקא, אבל גם אז נותן רושם כאילו ציונות זה קודש, כשזה מסיט מעצם הדיון על הסתכלות גאולתית וגדלות תורנית וכו’.
אפשר לומר שטעה, אבל משם לגינויים האלה זה תמוה לי ולא באמת נראה לי יעבור ויעשה רושם טוב.
ש”ע או”ח שכ”ט ו’ לא תלוי ב”ציונות”, אבל עפ”ר האנטי-ציונים מעמידים “ענוותנות” בדיוק כאן, ואכן, אינני “ציוני” בדיוק, אלא אנטי-אנטי ציוני.
שוב, בנפל אויבך אל תשמח, לכן בגיטין נ”ו הצביעו על שרש הטעות, וה”ה הכא, בדרך משל רש”י ויקרא רפט”ז “זה זרזו יותר מן הראשון”, ועדיין מרקד בינן!
אני לא חושב שיש בינינו מחלוקת אלא אני רק מזהיר מפני כותרות שתכלס מזלזלים בתלמידי חכמים ללא הצדקה, כי יש ביטויים חריפים. אולי אני טועה, אבל אני חושב שלכנות ככה בזלזול את הרב דושינסקי ובלי להגיד מילה אחת טובה עליו וללמד עליו קצת זכות שאיננו עוכר ישראל וכדומה חלילה – זה בעייתי מאוד, ולא משנה איזו מטרה רוצים להשיג.
ע”כ.

Los Angeles Is for Standing Still, Israel Is for Growing

Growing In Ruchniyus? There’s No Better Place.

Haaretz Hatovah

Real Life Stories and Experiences of Yidden Settling in Eretz Yisroel.

Rabbi Yosef Younger’s story

It was fifteen years ago when I was finishing 4th-year beis medrash. I had spent a wonderful 5 years in Yeshivas Ohr Hameir of Peekskill, and it was time to move on. Most bochurim were going to Eretz Yisroel, and that was my destination as well. The only thing that was out of the ordinary in my situation was that my parents and seven of my younger siblings were planning to move from Los Angeles to Eretz Yisroel at the same time! This was something they had been planning and talking about for a while; most of us did not think it would ever really happen. But as the years passed, and three older siblings were already living in EY, they decided to join them. So instead of leaving everyone behind, which is what happens with most bochurim, I actually joined my family when I came to the Brisker Kollel in Yerushalayim.

Although my year of learning in Eretz Yisroel coincided with my parents Aliyah, I was not planning to stay. I thought I would learn for one year and then go to Lakewood and settle there; that was the normal pattern. The first thing that happened that set me rethinking was the psak I received. We came to Eretz Yisroel after Pesach, and soon it would be Shavuos. I called my Rav with my predictable shaila: Do I keep one day or two? He told me that since my family was in Eretz Yisroel, I should keep one day. I was surprised and explained again that I was most likely heading back to the USA, but he repeated, your family is there, keep one day. It is said that a Talmid Chochom is better than a Navi, he was right. Although I did not think I was going to stay here, I did.

When an excellent shidduch was redt, an American Israeli girl from a wonderful home, although I was interested I had to be honest. I told them I was not committing to staying here at all, if I need to go back to the USA, I will. They accepted this condition, as they already had two sons living there. Being under no pressure, I married and began Israeli Kollel life. I very much appreciated the Torah and kedusha here; B”H, my learning went well, my wife ran a successful Gan program and our family grew. Transportation, shopping and other such minor adjustments didn’t bother me; I found them quite doable, challenging in an entertaining way.

The longer we lived here, the less interest I had in leaving. Certainly, the fact that my parents, in-laws and most of our siblings (I also have 2 in America) were here made it most pleasant and helpful. I also knew that if I moved to the USA, there would be a lot of adjustment for my children, and they were doing well here in school. And most importantly, I was not attracted to the ‘American Dream’.

Overall, I did not have any big adjustments, although even until today I’m not sure how to do homework with my children. Math in Hebrew? I was actually quite good at math, but the Hebrew terms and the system in general, I don’t get.

After learning in Kollel for 13 years, I saw I was among the oldest there – I was outgrowing that environment and wanted to do more. I was very fortunate to get a position as a Shoel Meishiv in Imrei Binah in Har Nof, initially half a day, then after a year a full day. It’s a wonderful place to learn and teach, guiding American bochurim. Recently, as there was a need for greater parnassah, I found my place in writing/translating/transcribing. With a computer – no internet access needed – an American can find such work here, locally and from chutz laaretz. There are many jobs available; of course, the ability to be able to work in English is a big plus.

An interesting conversation I once had on the bus sums up my feelings. I was reviewing the Parsha while traveling, and the fellow sitting near me, without a head covering, asked if I could learn with him. I happily obliged, but soon enough we were shmoozing; really, he wanted to talk. He was quite shocked to hear that I had chosen to move here from Los Angeles. That’s where he and his chevra are dying to go! I easily explained my hashkafa to him – LA is great for pursuing materialism, but for growing in Ruchniyus, there’s no place like Eretz Yisroel!

This article is part of our Haaretz Hatovah series featuring Yidden living in, settling, and building up Eretz Yisroel. For more info please contact info@naavakodesh.org or visit naavakodesh.org/haaretz-hatovah

From Naava Kodesh, here.

דחה אדמון – שיר

חשוף – יעקב שוואקי

מילים: מתוך הפיוט מעוז צור לחנוכה בית אחרון

חשוף זרוע קדשך
וקרב קץ הישועה
נקום נקמת דך עבדיך
מאומה הרשעה

כי ארכה לנו השעה
ואין קץ לימי הרעה
דחה אדמון
בצל צלמון
הקם לנו רועה שבעה

מאתר יוטיוב, כאן.

ארץ ישראל *תמיד* שייכת לעם ישראל – וביאור ביחזקאל

ארץ ישראל – גלות וגאולה

ארץ ישראל היא קנינה הנצחית של עם ישראל. יסוד זה נשנה הרבה פעמים בתורה עד שקשה למנות את המספר המדויק.

כמעט כל פעם שהקב”ה מדבר אם האבות אברהם יצחק ויעקב, או שהוא מצוה אותם לילך לארץ ישראל, או שהוא אומר להם שהוא נותן להם את הארץ ולזרעם.[1]

לחשוב שבזמן מן הזמנים ארץ ישראל שייכת לעם אחר או לשבטים אחרים, למשל, שהיא שייכת לערבים, היא דעה שהיא נגד התורה ונגד יסוד שהתורה הדגישה פעמים רבות בפירוש. זה שעם ישראל גורש מארצו זהו עונש על עוונותיהם אבל עם ישראל לא אבד את בעלותו החוקית מצד השבועה שנשבע ה’ לאבותיהם לתת להם את הארץ הזאת אף לא לרגע אחד.

מה שחלק מחסידי סאטמר חושבים שבגלות ארץ ישראל אינה שייכת לנו זה נגד אחת מיסודות הגדולים בתורה. הקב”ה כרת ברית עם אבותינו לתת לנו את הארץ עד עולם. כתוב: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. (בראשית י”ג ט”ו) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. (בראשית י”ז ח)

גלות אלפיים שנה אינה סתירה לשבועה שהקב”ה נשבע לאבותינו. הברית שכרת עמנו בחורב ובערבות מואב היא שאם עם ישראל ישמרו את התורה והמצווה בארץ ישראל אז תהיה להם טובה וברכה, ויהיו לעם מבורך, עמו של ה’ מלך העולם. ומצד שני אם הם מבטלים את הברית עם הקב”ה והם הולכים אחרי עבודה זרה או שהם עוזבים את התורה ושוכחים שהם עמו של הקב”ה, אז הם יגלו מן הארץ ויבואו עליהם כל הצרות, כמו שאנו קוראים בפסוקים בפרשת והיה אם שמע.

אבל גם כשאנחנו היינו בגלות שמרה לנו הארץ אמונים ושום עם אחר לא התיישב על הארץ בשעה שהיהודים היו בגלות. כתוב בתוכחה פרשת בחוקתי שהשם מתרה את ישראל שהם יגלו מארצם אם הם לא ישמרו את התורה: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּה. (ויקרא כ”ו ל”ב) חז”ל בספרא אומרים על פסוק זה: “זו מדה טובה, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר: וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ. אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח”. רש”י מעתיק את הספרי על פסוק זה. הרמב”ן בפרשה הזאת מוסיף: “וכן מה שאמר בכאן ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם”. בארץ ישראל לא הצליח שום עם ולאום לנחול את הארץ והארץ הייתה שוממה באופן בלתי רגיל משך מאות בשנים עד שבאו חזרה הבנים החוקיים של הארץ, ‘העם היהודי’, בדורות האחרונים ובנו בתים ונטעו כרמים והפריחו את הארץ בימינו והארץ התחילה לתת פירות מתוקים ומבורכים.

לעם ישראל יש יעוד להקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש. “ממלכה” פירושה בימינו מדינה. אנחנו צריכים להקים מדינה קדושה, לא מדינה רגילה, משום שיש לנו יעוד ייחודי.[2] הקב”ה בחר בנו והוא רוצה מאתנו שנתנהג באופן מסוים. אנחנו מייצגים את הקב”ה בעולם — הקב”ה נקרא ‘אלוהי ישראל’ — ואין לנו תכלית אחרת. רק כשאנחנו בארצנו והולכים בה בקומה זקופה, יכולים אנחנו למלא את היעוד של “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. הגלות עצמה אין לה תכלית בפני עצמה בתורה, אלא הינה עונש.[3] אפשר שבעקיפין בשעה שעם ישראל יושב בגלות, יוצא מזה איזה עניין, אבל בתורה ובנביאים לא מצאנו תכלית לגלות. הגלות היא עונש. התכלית הוא: להיות ממלכת כוהנים בארץ ישראל. להיפך, היציאה מן הגלות, בתום שנות הגלות והשפלות וחזרת עם ישראל לארצו להיות עם חזק ומוצלח, מממשת את התכלית. אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם עמו, ואז יתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולם. ובזה הגלות מסייעת למטרה של קידוש ה’, שבסוף יהיה קידוש ה’ גדול מאוד שיצאנו מהגלות.

יש פרק ביחזקאל שהוא יסוד גדול להבנת גלות וגאולה בתנ”ך. כתוב ביחזקאל פרק ל”ו: וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: {יז} בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: {יח} וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ: {יט} וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:

— כתוב כאן שה’ אומר שעם ישראל יושב בארץ ישראל אבל הם מטמאים אותה בעוונות וה’ שופך חמתו עליהם ומגרש אותם מארצם ומפזר אותם בכל הארצות בכל העולם.

הנביא ממשיך: {כ} וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ את שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:

רש”י מפרש ויחללו את שם קדשי – השפילו את כבודי, ומהו החילול, באמור אויביהם עליהם: עם ה’ אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו. כתוב כאן יסוד גדול. עצם מציאות עם ישראל בגלות היא לכשעצמה חילול ה’ גדול. הגויים חושבים שהקב”ה הוא חלש, או שלא קיים, שהרי הוא לא מציל את עמו. וצריכים להפנים יסוד זה, אלפיים שנות גלות הוא חילול ה’, הגויים אומרים עם ישראל בידנו, אנחנו מושלים בהם, אנחנו קובעים מרצוננו מה לעשות בהם, לעיתים השמדות וגירושים ולעיתים שלום, אבל אלוהי ישראל הוא חלש או לא קיים חלילה. פירוש חילול הוא מלשון ח.ל.ל, ריק. חילול ה’ היינו שכאילו המציאות היא ריקה ממציאות של…[4]                                                                                   

הנביא ממשיך: {כא} וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: {כב} לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:

הקב”ה אומר די לחילול ה’ די להתנשאות הגויים על עם ה’ והקב”ה אומר שהוא ירחם על שמו המחולל בגויים ויביא את הגאולה לעם ישראל למען שמו אף-על-פי שעם ישראל אינו ראוי לגאולה.        

הנביא ממשיך: {כג} וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:

הקב”ה יקדש שמו המחולל בגוים ע”י עם ישראל לעיני העמים. ובאיזה אופן? {כד} וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:     

על ידי קיבוץ גלוית מכל הארצות אשר נדחתם. ושם הקב”ה יטהר אותם.

{כה} וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: {כו} וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: {כז} וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:

בארץ ישראל אטהר את לבכם ואני אסיר את לב האבן ונתתי לכם לב בשר. {כח} וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:

עם ישראל יחיה בארץ ישראל ארץ אשר נתתי לאבות והם יהיו לעם ה’ והוא יהיה אלוהי ישראל.

{כט} וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:

הקב”ה יושיע את עם ישראל מן הטומאות אע”פ שהם יהיו משוקעים בטומאה. {ל} וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:

יהיה שפע בארץ ישראל, וארץ ישראל יצמיח פרי העץ ותנובת השדה המצב הכלכלי בארץ ישראל תהיה בשפע ולא יישאו עוד חרפת רעב בגוים.

{לא} וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:

עם ישראל יעשה חשבון נפש ויחשבו למה הקב”ה עשה עמהם דבר פלא. הוא החזיר אותם לארצם, הוא נתן להם ארץ טובה והצלחה כלכלית, והם יבינו שזה לא בזכותם, ויבושו מעוונותיהם ותועבותיהם.

{לב} לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: (ס)

ובאמת הגאולה הזאת לא תהיה משום שדור הגאולה יהיו יותר צדיקים מן הדורות שעברו. להיפך, בושה היא הדרך שיתנהגו חלק גדול מעם ישראל. אלא שהחילול ה’ יעלה על כל גדותיו, ואם אז הקב”ה לא יעזור לעמו, יחללו הגויים את שם קדשו באופן הגרוע ביותר. אלפיים שנות גלות עם כל מה שעבר על ישראל ושיא חרפת הגלות וחילול ה’ וחילול כבוד עם ישראל ע”י השואה שאז קרה הדבר הגרוע ביותר שאירע לעם בהיסטוריה. הקב”ה אומר די.

{לג} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת: {לד} וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר: {לה} וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:

בימינו אנו זוכים לראות בהתגשמות הנבואות הללו. הארץ השוממה אשר הייתה שממה לעיני כל עובר כעת כל מי שעיניו לא נסמו רואה שהארץ השוממה הייתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות עכשיו יושבים לבטח מלאים ביהודים שחזרו ונתקבצו ממאה מדינות מכל קצווי תבל.

{לו} וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי: אז ידעו הגויים כי הגדיל ה’ לעשות עם אלה כי ה’ הוא בנה הנהרסות והפריח את הנשמות ודברי ה’ נתקיימו.

(ס) {לז} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם: {לח} כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה:                    

עוד אומר הקב”ה, ההרים והגבעות והבקעות יתמלאו בעם היהודי שיחזור לארצו וכמו שהייתה ירושלים מלאה צאן בזמני המועדות כן תהיינה הערים החרבות מלאות אדם ואז ידעו כי אני ה’[5].

בדורנו אחרי השואה שהתרחשה על יהדות אירופה שלא הייתה דוגמתה בהיסטוריה היהודית ובהיסטוריה העולמית, ברשעות ואכזריות אין קץ, אמרו הגויים: איה ה’? אם יש אלוקי ישראל למה הוא לא עוזר להם? החילול ה’ עלה על כל גדותיו והקב”ה אמר די לגלות! ומאז התחיל גאולתן של ישראל ואחרי שבעים שנה מדינת ישראל הוא במציאותה קידוש ה! לא בהתנהגות של ממשלת מדינת ישראל, אלא ע”י שהיהודים חזרו לארצם, והפריחו את השממה, ונקבצו מכל קצווי הארץ והם נצחו במלחמות נגד אויבים שהיו מרובים מהם פי מאה, עם נשק חזק יותר והם אדונים בארצם והם חזקים וחכמים והיא מהמדינות היותר מבורכות בעולם. כל זה הוא קידוש ה’ ויד ה’ לגוי שיאמין שיש אלוקים בעולם וה’ הוא אלוהי ישראל. וכך באמת קורה, מיליוני גוים מכל קצווי העולם ונוצרים אוונגליסטים, בני נח, וגויים באמריקה, ביפן, בהולנד ובריטניה אומרים “בשוב ה’ את שיבת ציון… הגדיל ה’ לעשות עם אלה”.[6] כל זמן שעם ישראל לא חזר לארצו ובנה שם הנחרבות ונצח את שונאיו בגבורה ניסית, לא היה אפשר אפילו לחלום על זה אבל עכשיו זה קורה.

יכולים אנו לפרש בדרך צחות את פרק שיר המעלות בתהלים בשוב ה’ את ציון היינו כחולמים, כשהקב”ה מקבץ את עם ישראל על ארץ ישראל ועושה עמהם דברים גדולים אנחנו היהודים היינו כחולמים בשינה עמוקה, ולא מכירים את הנס הגדול. ואימתי ימלאו שפתותינו רינה ופיותינו שחוק, כשיאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה. כשעם ישראל יראה שמיליוני גוים מעריצים ומשבחים את אלוהים על הדברים הגדולים שעשה לעמו אז עם ישראל עצמו יכירו וימלאו פיהם שחוק ולשונם רינה.

[1] כאן אמנה את כל המקומות שהקב”ה דיבר עם האבות בספר בראשית:

ה’ דיבר עם אברהם י”ב א, י”ב ז, י”ג יד,  ט”ו א’, י”ז א, י”ז טו, י”ח יז, כ”א א. ה’ דיבר עם יצחק: כ”ו ב, כ”ו כד. ה’ דיבר עם יעקב: כ”ח יג, לא ג, לא יא, לה א, לה ט, מ”ו ב. ובכל המקומות האלו או שהקב”ה דיבר אליהם שהוא נותן להם את הארץ ולזרעם, או שאומר להם לילך לארץ ישראל, או שהוא בעבור קיום הבטחת הארץ לזרעו למשל גירוש ישמעאל מהארץ בעבור שהארץ שייכת ליצחק. גם הפרשה של העקדה עיין ברשב”ם על הפסוק ויהי אחר הדברים האלה שהניסיון של העקדה היה עונש לכריתת ברית עם אבימלך על חלק של ארץ ישראל ואברהם כאילו מסר חלק מהארץ לגוים.

[2] כמו שמסביר הרב דוד בר חיים שליט”א, ראש “מכון שילה”, בטוב טעם ודעת.

[3] עיין מאמרו של יהודה אליצור, משמעות הגלות במקרא.

[4] עיין בספרו של רבי מאיר כהנא ז”ל הי”ד אור הרעיון דף שמ”ה.

[5] מי שפירש פרק זה ביחזקאל על המאורעות של ימינו, הוא הרצי”ה בספר “מתוך התורה הגואלת” ח”ד דף סב והרב כהנא בספרו אור הרעיון דף שמ”ה. וכן עוד תלמידי חכמים שאין כאן המקום לפרטם.

[6]  על תופעה זו חובה להרחיב את הדבור, ולהכיר טובה לכל אוהבי ישראל אלו. אבל צריכים לכתוב עליהם מאמרים שלמים. דוגמה אחת מאהבת ישראל עד להפליא הוא הארגון CUFI, נוצרים מאוחדים למען ישראל, המונה מיליוני אנשים באמריקה שמאמינים שצריכים לאהוב ולכבד בכל דרך את עם ישראל מפני שאנחנו העם הנבחר וה’ אמר לאברהם “ואברכה מברכך ומקללך אאור”. ויש הרבה פוליטיקאים באמריקה שהם אוהבים ומעריצים של עם ישראל. ומה שהמוסלמים לא מכירים בזה כלל יש לזה סיבה עמוקה שגם כן צריכים להרחיב את הדיבור במאמר אחר. המוסלמים לא מכירים במושג של אלוהי ישראל בכלל, הם כופרים בכל מושג עם ישראל והם השונאים הגדולים של עם ישראל ואלוהי ישראל. וגם הם לבסוף יכירו שדתם שקר ורשעות.

כותב המאמר פנחס גבריאל וייס.

להערת והארות יכולים להתקשר לאימייל geulazman@gmail.com

Contact Pinchus Weiss at geulazman@gmail.com

Live in the Mountains – 10 Minutes Away From Jerusalem…

Country Living in a Yerushalayim Suburb

Eliyahu Grumet, Agan HaAyalot

About twelve years ago a friend of ours who went into real estate was selling houses in Agan HaAyalot (also known as Givat Ze’ev HaChadasha) and suggested that we look into buying an apartment there. At that time there were only shells of a few buildings. The neighborhood was originally designed as an expansion of the existing municipality of Givat Zeev, but because there was no interest from the non-religious, it was eventually – and very successfully – remarketed as a Chareidi neighborhood. Its proximity to Yerushalayim and the substantially lower prices of its spacious suburban-style housing—all which is within a sheltered Chareidi enclave with no chillul Shabbos in sight—was a winning combination.

We originally came to Eretz Yisroel after getting married in the US with the idea that we would be here for about five years or so. We thought that buying an apartment would be a good investment even if we would end up moving back, so we signed a contract on one of those shells. We moved into our house when it was fully built three and a-half years later. (Today the pace of construction is much faster.)

After settling down in Agan HaAyalot and realizing we were here to stay, my wife, who had trained and interned here in Eretz Yisroel as a speech therapist in an American program, went through the process of obtaining citizenship and getting licensed so she could legally work here. Her background is very useful here for helping the local English speakers.

Agan HaAyalot translates to “Doe Basin.” Living in the mountains the whole year round, we occasionally get to see some deer running around. I find it to be a very pleasant place to live in, while being close enough to the hustle and bustle of the city (only six miles away) but still like country living. The houses and buildings are spread apart. Many apartments have private entrances and many of the buildings have only four apartments. There is much more space, quiet, and privacy than in nearby Yerushalayim, where the developers are capitalizing on the limited space as much as they can. Here you can buy much more for your money. For about two-million shekels (under $600,000), you can get a four-bedroom apartment between 120 to 140 square meters (1500 square feet). There are private homes being built as well.

The Yerushalayim neighborhood of Ramot with its new and large shopping center is only a ten-minute car ride away, so Agan HaAyalot is really the closest thing to living in Yerushalayim. Most people in Agan HaAyalot have cars, but it is not a necessity. (We lived here without one for several years.) There is a small local shopping center, a hardware store, a toy store, medical offices, and other small businesses. It’s also just a short bus ride to get into Yerushalayim. The bus fare between here and Yerushalayim is even the same as for the inner-city buses in Yerushalayim, so we really are like any other Yerushalayim neighborhood. There are many people here who work or learn in Yerushalayim. There also is a busload of avreichim (with many Americans) going every day directly to the Mir yeshiva.

Most of the English speakers here moved in after deciding to settle down here in Eretz Yisroel after being part of one of the more transient communities in Yerushalayim. Many have learned in Mir, Brisk, Toras Moshe, and other similar Yeshivos. There are some older people who have already married off children and even grandchildren, who moved here after selling more expensive properties in Yerushalayim. In general, though, it is a young community, with most people moving here close to their thirties.

Today there are about nine-hundred families in the neighborhood. About 70% are Hebrew speakers, and 30% are English speakers. The Americans are generally bunched together in the same buildings or on the same block. The two chadarim and one girls’ school serve everyone together. There is an English track in the preschool, but it’s just to ease the transition. They’re eventually integrated into the mainstream system with everyone else.

Community life here is amazing. About five years ago we built an American-style shul/kehillah. Even the furniture in the shul is in the American style, with chairs and tables like in the Agudah-style balebatish shuls back in America. The official language of the shul is Hebrew, so Israelis who want to join can, but most members are English speakers. The Israelis who join are attracted by the warmth and community feel. The rov is English speaking, but came to Eretz Yisroel at the age of three so he has been well integrated into the Israeli Chareidi society. Though his derashos are in Hebrew, he answers shailos in either language.

Our shul is one of twelve shuls in the neighborhood. Six are nusach Ashkenaz, four Sephardic, one nusach Sefard, and one Belz. One of the shuls is a hub for working Israeli Chareidim. Everyone has a place here.

The second-day Yom Tov minyan is at our shul, but it is primarily for family and guests of the residents, because most of the English-speaking locals are here to stay. However, there is an increasing trend of Americans buying vacation homes in the neighborhood—including some parents of the permanent residents here—and they also make up part of the second-day minyan.

With many like-minded people around and more space inside and outside the house, people here are happy and content. With significant construction going on the population is expected to double within a few years. Maybe there’s a place here for you too.

Still in Eretz Yisroel

When we moved out of Yerushalayim, many of our family and friends were a bit skeptical. They felt that by moving out of Yerushalayim, we were moving out of Eretz Yisroel. In reality, though, this unique suburb of Agan HaAyalot with its proximity to Yerushalayim has enabled people to stay longer­—many even permanently.

We told them that we’re still much closer to the kosel than from those people still in America. Every Chol HaMoed we take a family trip to be oleh l’regel to the Old City. We tell our children that while there are thousands of people that spend thousands of dollars to travel there, we are fortunate that we can do it by just a cheap, quick bus ride.

Most of us Americans are living far away from our families, so we are here for each other like family. It has happened more than once that after a Friday afternoon birth, neighbors and members of our close-knit kehillah put together a shalom zochor within a short time.

This really is a wonderful and successful community.