Exposing the Kiruv Cons in Rabbi Zamir Cohen’s ‘The Coming Revolution’

Is this Torah-true Judaism?

I was looking at Rabbi Zamir Cohen’s book The Coming Revolution today. In it, he claims that Louis Pasteur developed his cure for rabies after first reading a French translation of the Talmud. Cohen writes:

While living in Paris, Rabbi Dr Rabinowitz began translating the Talmud into French When his friend, Louis Pasteur, saw a copy of “Seder Mo’ed” – the tractates dealing primarily with the Jewish holiday cycle – it roused his curiosity. To his amazement he read there the following statement:

“If someone is bitten by a mad dog [affected with rabies], he should be fed the lobe of that dog’s liver.”
The doctor was amazed at this healing method, which used part of the infected animal itself. He concluded that the Sages knew that an infected body produces antibodies, which attack an invading infection. Moreover, it seems that the antibodies, which concentrate in the liver, could actually help heal a person who was bitten by a rabid dog. Doc. Pasteur immediately began a series of experiments that eventually resulted in the saving of millions of human lives.

It really bothers me when people use falsehoods to try and make other people religious. To me, this seems like a complete distortion of both history (and science) and – more importantly – of Torah. Let’s have a look at the facts:

About Rabinowitz, I only know what google tells me. Apparently Dr. Israel Mikhl Rabinowitz was originally from Grodno and eventually came to Paris where he qualified as a doctor. But he gave up medicine to devote himself to translating the Talmud into French (the international language of the time). According to this website

Between 1871 and 1880… he published excerpts of the sequence: זרעים, מועד, נשׁים, נזיקין, קדשׁים, טהרות [six books of Mishna: Seeds, Holidays, Women, Damages, Sanctity, Purification] accompanied by forwards and comments.

It is perhaps conceivable that he knew Louis Pasteur. But Pasteur had begun work on vaccination in the mid 1860s. While his vaccine for rabies was first used only in 1885, the concept of vaccines went back to Jenner’s work in 1796. Furthermore, Pasteur did not use livers to obtain his vaccine, but saliva from rabid dogs. It is possible that the story Cohen tells is true, but to my mind extremely unlikely that reading the Talmud led to his discovery of the vaccine.

Now let us look at the Talmud:

The Mishna (Yoma chapter 8 number 6) tells us that the idea of eating the lobe of the liver of the diseased dog was actually forbidden by the majority of the Rabbis. Only Matia ben Cheresh permitted it. Soncino translates thus (Yoma 82b):

IF ONE WAS BIT BY A MAD DOG, HE MAY NOT GIVE HIM TO EAT THE LOBE OF ITS LIVER, BUT R. MATTHIA B. HERESH PERMITS IT

As Rabbi Dr. Fred Rosner points out, he lived in Rome and was thus acquainted with the wisdom of the ancient physicians such as Dioscorides, Galen, and others. In other words, not only is the ‘cure’ not agreed to by the Rabbis, its source is not actually Jewish, but from the Greeks. In fact, “Vegetius Renatus (3rd century) recommended that cattle bitten by a rabid dog could be protected by making them swallow the boiled liver of the dog.” Perhaps he learnt this from Rav Matia ben Cheresh, but it seems to me equally possible that Rav Matia learnt it from him. It is possible that Matia lived earlier (2nd century) which means that we should credit him with the cure. But I am not convinced that his cure was discovered from his knowledge of Torah, but rather from the medicine that was being discovered in Rome at that time.

If we look at the Talmud (84a) that follows this Mishna, we see that the Rabbis’ ideas of cures were very different from those of modern medicine.

‘One whom it bites, dies’. What is the remedy? — Abaye said: Let him take the skin of a male hyena and write upon it: I, So-and-so, the son of that-and-that woman, write upon the skin of a male Hyena: Hami, kanti, kloros. God, God, Lord of Hosts, Amen, Amen, Selah, Then let him strip off his clothes, and bury then, in a grave [at cross-roads], for twelve months of a year. Then he should take them out and burn them in an oven, and scatter the ashes. During these twelve months, if he drinks water, he shall not drink it but out of a copper tube, lest he see the shadow of the demon and be endangered. Thus the mother of Abba b. Martha, who is Abba b. Minyumi, made for him a tube of gold [for drinking purposes].

According to Zamir Cohen, the Rabbis of the Talmud knew all of modern medicine and should be thanked for inventing vaccines and saving lives. Do you think that even he would go to a doctor who prescribed this kind of treatment? The Rabbis of the Talmud thought that rabies was caused by either witchcraft or an evil spirit:

Where does it come from? — Rab said: Witches are having their fun with it. Samuel said: An evil spirit rests upon it

Is it not dishonest to claim that the Rabbis understood that “infected body produces antibodies, which attack an invading infection.” Would Pasteur really have been impressed by this scientific knowledge?

Why does any of this make a difference? Apart from the fact that I think it is a perversion and distortion of Torah (which bothers me a LOT), it has major implications for halacha. The next sugya in the Talmud there is about the definition of death. Do we check the nose (for respiration) or the heart (from cardiac activity)? If the Rabbis of the Talmud knew all of modern medicine and received their knowledge from the Torah, then there is no possibility that modern medicine knows better than they about things like deep brain stem death. If, on the other hand, the Rabbis were telling us the wisdom of their time, then perhaps we can update Jewish views on medicine to take into account modern medicine and techniques.

לומר שהחפץ חיים דיבר לשון הרע – זה מוציא שם רע

שמעתי מכמה אנשים שהחפץ חיים מתחלה היה בעל לשון הרע, חלילה, ושכ”כ הרב יצחק הוטנר זצ”ל. ולא היא.

ז”ל פחד יצחק – אגרות ומכתבים קכ”ח:

רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו אנו בצדדי השלימות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם… הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ-חיים זצ”ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות, והנסיגות לאחור שמצא החפץ-חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע, משל אחד מני אלף.

ע”כ.

חשוב שלא להסתיר חסרונות בצדיקים כשיש תועלת, אך גם אין להוציא שם רע על המתים!

How R’ Don Segal and R’ Yosef Rosenblum Lied (and Rabbi Elyashiv Broke His Word)

But Rabbi Elyashiv didn’t consult with his victim the second time, either. His ostensible excuse was that the witnesses had this time assured him that they had each read the book themselves and that neither of them was ever involved with the original ban. These individuals were Rabbi Don Segal (famous Israeli mashgiach) and Rabbi Yosef Rosenblum (dean of Brooklyn, Chassidic “Sha’arei Yosher” yeshiva) — not to be confused with Jonathan Rosenblum.

Except again this was all a lie (Surprise!).

They were involved in the first ban. And they later admitted they had not read the second edition.

You can hear all about it in the following Torah In Motion interview with Rabbi Kamenetsky, approx. minute 39:40 through 50:55.

(You must create an account to hear the full-length original.)

עוני ללא ‘תרבות עוני’ – החרדים בישראל

פרדוקס בני ברק

פרדוקס בני ברק הוא כינוי לסתירה שבין מצב הבריאות ותוחלת החיים הארוכה של הציבור החרדי יחסית למגזרים אחרים שנמצאים במצב סוציו-אקונומי דומה.

רקע

בדרך כלל נמצאת התאמה בין המצב הסוציו-אקונומי של חברה מסוימת לבין תוחלת החיים באותה חברה, התאמה הידועה כבר שנים רבות ונבדקה במקומות רבים בעולם. התאמה זו נכונה הן בהשוואה בין מדינות שונות, והן בהשוואה בין ערים שונות. חוקרים הצביעו על כמה קשרים אפשריים בין התופעות, בין היתר: נגישות פחותה לשירותי בריאות, חוסר במשאבים המפריע לשמירה על בריאות תקינה, מתח, מגורים בשכונות צפופות, היגיינה ועוד.

תוחלת החיים בציבור החרדי

מחקרים שנערכו בישראל ובארצות הברית מצאו שתוחלת החיים בריכוזים חרדיים גבוהה יותר. רובע ברוקלין בניו יורק, שבו ריכוז גדול של יהודים חרדים ובו כשליש מהאוכלוסייה מצוי בעוני, נחשב לאחד מהמחוזות מאריכי החיים בארצות הברית, וריכוז האנשים שעברו את גיל מאה בברוקלין הוא מהגבוהים בעולם. חוקרים נטו לייחס תופעה זו למטען הגנטי השונה של היהודים, אך ממצאים דומים נמצאו גם בהשוואה בין תושבים יהודים בישראל. בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2012, דיווחו 73.6% מהחרדים שבריאותם כ”טובה מאוד”, לעומת כ-50% בקבוצות אוכלוסייה אחרות. ורק 18.7% אחוז מהחרדים דיווחו כי הם סובלים מבעיה בריאותית כלשהי, לעומת שיעור כפול ויותר בקבוצות אחרות. האוכלוסייה החרדית צעירה יחסית, אולם גם לאחר ביצוע התאמות לפי גיל, נותרו פערים משמעותיים: 64.6% מהחרדים הגדירו את בריאותם כ”טובה מאוד”, לעומת 55%–51 בקרב קבוצות אחרות בחברה היהודית.

במחקר השוואתי שערכו דב צ’רניחובסקי וחן שרוני, השוו השניים את תוחלת החיים בערים בישראל הכוללות מעל 50,000 תושבים. בעוד שבכל הערים נמצא קשר ישיר בין המצב הסוציו-אקונומי לתוחלת החיים, שלוש ערים חרגו בהרבה מהמגמה – ונרשמה בהן תוחלת חיים ארוכה בצורה משמעותית מערים בעלות מצב סוציו-אקונומי דומה. שלוש הערים הן ערים בעלות ריכוז גבוה של אוכלוסייה חרדית: בני ברק (95%), בית שמש (46%) וירושלים (31%). הפרדוקס מתרחש על אף שהאוכלוסייה החרדית מודעת פחות מזו החילונית לרפואה מונעתתזונה בריאה ופעילות גופנית – שהן אבני הדרך בהמלצות לאריכות ימים. מובהקות סטטיסטית לאריכות ימים אצל חרדים בישראל נמצאה גם בדו”ח של המוסד לביטוח לאומי משנת 2017. אך צויין בהסתייגות כי המודל לפיו הם מודדים מי הוא חרדי עלול להיות בעייתי בגילאים מתקדמים.

מחקר זה מצטרף למחקרים קודמים המראים כי אנשים מאמינים מאריכים ימים יותר מאנשים לא מאמינים.

הסברים לתופעה

צ’רניחובסקי ושרוני הציעו להבין את התופעה בתוצאה של ה”הון החברתי” של החברה החרדית. לדבריהם, החברה החרדית בנויה על מעגלי תמיכה חברתיים המקהים את תחושת העוני, ומסייעים לפרט שנקלע למשבר. להון החברתי של הקהילה החרדית השלכות נוספות שעשויות להשפיע על תוחלת החיים, כגון: דיווח נמוך על תחושת בדידות, ושביעות רצון מהקשר עם המשפחה. בנוסף לכך למבוגר החרדי הממוצע יש תחושת משמעות רבה יותר לחייו בהיותו עוסק בפעילויות המשמרות את פעילותו הקוגניטיבית והחברתית כגון לימוד תורה ותפילה במניין. מעבר לכך, ישנו היחס המכבד של היהדות לאדם המבוגר במצוות “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן”.

חוקרים אחרים קושרים נתונים אלה גם לעובדה שהחרדים מועסקים בשיעור נמוך יותר מכלל האוכלוסייה במקצועות צווארון כחול כגון בינוי וחקלאות, ובכך נחשפים פחות לתחלואה מקצועית. גורם נוסף לדבריהם שעשוי להשפיע על תוחלת החיים הגבוהה במגזר היא היחשפות נמוכה יותר לגורמי סיכון אחרים, כגון שירות צבאי, עישון סיגריות וצריכת סמים ואלכוהול.

הסוציולוגית חיה שטייר הסבירה את הפער באי-הדיוק של הגדרת עוני בהסתמך על מדדים כלכליים בלבד. לטענתה, למרות היות החברה החרדית ענייה על פי מבחנים כלכליים, היא איננה “תרבות עוני” מבחינות סוציולוגיות. להפך, התרבות החרדית מעודדת במידה רבה את העוני הכלכלי, וממילא תוחלת החיים שלה מתאימה לחברת רווחה. טענה דומה מופיעה גם במחקר שערכה ניצה (קלינר) קסיר. משכך אין זה מפתיע שלא נמצאה התאמה בין המצב הסוציו-אקונמי של בני ברק ותוחלת החיים של תושביה.

המשך לקרוא…

מאתר ויקיפדיה, כאן.

Rabbi Kahane VERSUS Lubavitch, Norman Lamm, and the Rest of American Jewry’s ‘Leadership’

A ship at sea encountered a dangerous storm. After trying and failing other options, the ship’s captain announced each passenger must rid the ship of excess weight by throwing some of his baggage overboard.

Immediately, the Jew rummaged through his many suitcases, ran on deck, and threw his Tefillin overboard. Pikuach Nefesh…

We are granted a challenge, but instead of first considering whether or not our present actions accord with God’s will, we madly dash toward abandoning whatever mitzvos we still observe.

This apocryphal story comes to mind upon reading Meir Kahane’s biting article, “A Jew Dies in Brooklyn” (Jewish Press, October 17, 1975) on Chutz La’aretz “rabbis” cheerfully uprooting Muktzeh and/or Tiltul on Shabbos. I can’t find the original, English version online, but here is an excusable translation into Hebrew by Yehuda Epstein:

יהודי מת בברוקלין

(17/10/75)

יהודי מת בברוקלין לפני מספר שבועות, ורבנים בעלי-שם חשו לעזרת התושבים בקראון הייטס ובשאר השכונות היהודיות של בני המעמד הפחות מבוסס ויעצו להם להתחיל לטלטל כסף בשבת.

המקרה היה, כידוע, אירוע בו יהודי דתי נרצח בדם קר על-ידי פרחח עבריין אשר תפס אותו לשם שוד, והיהודי אמר לו כי אין עליו כסף בשל קדושת השבת. הרוצח ירה בו למוות על המקום.

תגובת ההנהגה היהודית הרשמית, הן המקומית והן הארצית, מלמדת אותנו רבות, הן עבור מה שנאמר בה והן עבור מה שלא נאמר בה. הרבנים עמנואל רקמן ונורמן לאם [1], הנמנים על האליטה של ההנהגה האורתודוקסית, הציעו לקיים דיון בדבר האפשרות להתיר ליהודים לטלטל כסף בשבת בשל “פיקוח נפש”. סימור סיגל מוועד ה”הלכה” של מועצת הרבאייס (קונסרבטיבי) הסכים.

Kahane then rips into the Lubavitcher Rebbe’s anti-Zionism:

בקראון הייטס, מעוזה של תנועת ליובאוויטש, “ניו ג’רוזלם” [2], הכריז מנדל שם-טוב, יו”ר ועד הקהילה היהודית במקום, כי “אין לנו כל תכנית לעזוב את השכונה. אם כבר, אנו מתכננים לבנותה”. מזכיר הרבי, לייב גרונר, הצהיר – “הוא (הרבי) מרגיש כי ביכולתנו לחיות בשלום עם קבוצות אתניות נוספות באזור. מתוך הבנה וכבוד הדדי לא תהיינה בעיות”. ואחד בשם מוטל שרפשטיין, תושב קראון הייטס, צוטט באומרו כי “תקריות אנטישמיות אינן שכיחות. אף אחד כאן לא עוזב, זה בטוח. אנחנו כאן על-מנת להישאר, ואנחנו מתרחבים. איננו מאמינים בבריחה”.

לי יש מספר שאלות והערות. על-פי משטרת קראון הייטס, אחוז הפשעים באזור עלה בכ-70% בין השנים 1968 ל-1973. במשך אותה תקופה נערך מסע תעמולה אדיר על-מנת לשכנע יהודים שלא לעזוב, כמו גם לשכנע יהודים מבחוץ לבוא לקראון הייטס. שאלתי הינה – האם נתוני הפשע הגובר והולך היו ידועים לראשי הציבור בקראון הייטס, ואם כן, האם הם הביאו אותם לידיעת אותם יהודים שהם ניסו לשכנע לגור בשכונה? על-פי משטרת המחוז המקומי (המחוז ה-71), הרי שבעוד שמספר מקרי הפשע ברחבי העיר עלה ב-12% במשך שבעת החודשים הראשונים של השנה, במחוז קראון הייטס הוא עלה ב-20%. האם עובדה זו הובאה לידיעת אותם יהודים שהיוו את יעד התעמולה של “להישאר בקראון הייטס”? לאוזני הגיעו שמועות על מספר מקרי אונס בקראון הייטס בחודשים האחרונים. האם הן נכונות, ואם כן, האם לא הייתה בכך משום חובה מוסרית כלשהי ליידע את היהודים על כך, וזאת בכדי שיוכלו להחליט בעצמם האם הם מעוניינים לעבור לאותו אזור?

באמתחתי מצויות עוד מספר שאלות והערות. ילמדונו רבותינו, רועי העדר התועה, אותם מנהיגים אשר מנחמים אותנו ומרפאים את שברנו ופותרים את בעיותינו בכך שהם ממליצים לנו לטלטל כסף בשבת – שאלה לי אליכם – כמה כסף צריך היהודי לטלטל בתור דמי חסות על-מנת לרצות את הגוי? מה הסכום אשר ימצא חן בעיני הבריון האנטישמי? כמה שווים חייו של יהודי? חמשה דולרים? עשרה? חמישים? האם סכום כזה יהווה מספיק דמי כופר בכדי שהאנטישמי ילך מבלי לירות ביהודי (אולי יסתפק בלהכניס לו קצת מכות)? או שמא על היהודי לבטח את עצמו לגמרי ולטלטל סכום גדול של כסף? מאה דולר, אולי.

כמה מהר תתפשט השמועה בקרב האנטישמים של קראון הייטס ו”קראון דפת’ס [3]“! היהודי מטלטל הרבה כסף בשבת! אילו מחזות מרהיבים נוכל לראות בקראון הייטס ובוויליאמסבורג ובבורו פארק [4]! מאות יהודים מאושרים ומחויכים נפרדים מכספם, שעה שהאנטישמי המחייך מודה להם והולך לדרכו – עד השבת הבאה. מי יודע? אולי אף יברכו זה את זה בברכת “גוט שאבעס” הדדית? כמה שמח ומשוחרר יגיע היהודי לביתו לקידוש ולצ’ולנט; שמח בידיעה, שאף שזה עולה לו מאה דולר לשבוע, מובטחים לו חיים בהם יוכל לשאוף ולהצליח בעסקים, שם יעבוד קשה על-מנת שיוכל להרוויח עוד יותר כדי לשלם לידידו השודד גם בשבת הבאה… האם אי פעם היה כזה מפגן דוחה של המנטליות הגלותית מאשר “עזרה והדרכה” זו מטעם הרבנים השמנים ומדושני העונג בקרב האליטה של מנהטן [5]?!


[1] ראשי ה”ישיבה יוניברסיטי”.

[2] בארה”ב, ערים רבות קרויות על שם ערים באנגליה או במקומות אחרים באירופה, בתוספת המילה “ניו” – חדש. זאת, מכיוון שאלו שהגיעו לאמריקה ראו בה כעולם חדש, ומתוך רצון לשמר בכל אופן משהו מהישן, הם יצרו צירופים כאלו – ניו אינגלנד, ניו המפשיר, ניו אורלינ’ס, וכמובן, העיר הידועה מכולן – ניו יורק, הקרויה על שם עיירה זניחה באנגליה שאף אחד אינו זוכר, ואף מדינת ניו יורק נקראת על שמה! הרב משתמש בביטוי זה כלעג לאותם המואסים בארץ חמדה ומבכרים על פניה את ניו יורק, בהשאירם “ניחוח” מהעבר – ניו ג’רוזלם – ירושלים החדשה.

[3] התרגום המילולי של קראון הייטס הינו – “פסגות הכתר”. על כן עשה הרב משחק מילים באנגלית והמציא את המונח “Crown Depths” – מעמקי הכתר.

[4] כל אלו הן שכונות בעלות אוכלוסייה מובהקת של יהודים שומרי מצוות.

[5] שם גרים יהודים עשירים, אשר אינם באים במגע יום-יומי עם שודדים, ובכלל – בעיותיהם של אותם יהודים הגרים סמוך למוקדי הפשע אינן נוגעות אליהם ואינן מטרידות אותם.

Galus mentality at its finest!

Rabbi Kahane continues: What’s Jewishly wrong with self-defense?!

לי יש עצות שונות למדי עבור היהודים השרויים באימה. אם אנו כבר דנים באפשרות להתיר טלטול בשבת משום פיקוח נפש, הבה נשקול את האפשרות להתיר לטלטל רובים. וחשוב מכך, הבה נשקול בכובד ראש את שינוי התדמית היהודית, אשר היום הינה תדמית “טובה” – וזה רע. התדמית היהודית ה”טובה” הינה רעה – רעה ליהודים, ואני קורא ליהודים לשנות אותה. שנו את התדמית היהודית ל”רעה” בכדי שיהיה זה טוב עבור היהודים – ובכדי שהם יוכלו לחיות ולא למות בברוקלין או בברונקס או בכל מקום אחר.

“לכל יהודי – רובה!” [1] צעקתי סיסמא זו במשך שנים, ואני אומר אותה שוב. לכל יהודי צריך שיהיה אקדח ורובה-יריות וכל בית יהודי צריך להיות מעוז מוגן היטב ועל כל שכונה יהודית להיות קשוחה, עם דימוי “רע” – “רע” כמו זה של אותן שכונות איטלקיות בטוחות כמו בנסונהרסט וביי רידג’ ואותו שטח בטוח שנותר בניוארק [2], המחוז הצפוני האיטלקי, בו אנשים מהלכים בבטחה בשבתות ובימי ראשון ובכל הימים, ואשר שם הכמרים לא ממליצים לאנשים להסתובב עם דמי כופר כדי שאולי יצליחו לשחד את הפרחחים. האם אתם יודעים את התשובה לקושיה המסוימת הזו של “מה נשתנה”? מה נשתנו שכונות איטלקיות אלו ואחרות כמותן מקראון הייטס ומזרח פלטבוש ובורו פארק, ובקרוב מאד, פלטבוש ועוד שכונות אליהן נמלטו פליטים יהודים? התשובה לקושיה הינה שאותם אזורים לא-יהודים נחשבים לשכונות “רעות” בהן בכל בית יש רובה וכל פרחח יודע זאת. באזורים אלו, לשמע ירייה כל חלון יפתח ומבעדו ישלף אקדח, ורוצחו של ישראל טרנר לא היה מצליח לברוח מהזירה יותר מ-15 מטר. גויים הם “רעים” ו”אכזריים” וחיים, ואילו יהודים הם “טובים” ו”נחמדים” ומתים.

אם באמת ברצוננו למצוא פתרונות להגנת חיי יהודים, עלינו ראשית כל להשליך מקרבנו את אותם “פתרונות” מטופשים ומגוחכים של אלו, אשר הרחק מבעד לשכונותיהם ה”בטוחות” ותפקידיהם הנכבדים, דורשים מהיהודים המותקפים לנהוג במכובדות ובגטויזם חנפני אשר מלבד היותו משפיל, הוא גם אינו מניב תוצאות. הבה נחמש את היהודים ברובים ובאקדחים חוקיים; הבה נדאג שכל יהודי ידע היטב כיצד משתמשים בהם; הבה נדאג שכל בית יהודי וכל שכונה יהודית יקנו לעצמם תדמית “רעה”. שתצא בשורה לפרחחים ש”יהודים הם אכזריים”. שהרבנים יתחילו ללמד את צאן מרעיתם לקח פשוט מהתלמוד – “הבא להרגך – השכם להורגו” [3].

ביום בו אותם פרחחים שרצחו את ישראל טרנר יוותרו על רוביהם – אז נהיה מוכנים שגם לאף יהודי לא יהיה רובה. עד אז, ידעו היהודים בעולם כולו שאף יהודי אינו משלם כופר ואינו מת כמו כלב ברחוב.


[1] באנגלית היתה זו סיסמא מתחרזת – “Every Jew a .22” – לכל יהודי – רובה מסוג a.22. סיסמא זו הייתה במשך שנים אחת הסיסמאות המפורסמות של הליגה להגנה יהודית, והיא עוררה את חמתם של כל אותם יהודים המתנגדים למיליטנטיות ודוגלים באותה גישה אותה תאר הרב כאשמה ביצירת תדמיתו הרכרוכית של היהודי האמריקאי.

[2] עיר במדינת ניו ג’רזי.

[3] ברכות נח. ומקומות נוספים בתלמוד, במדרשים ובמפרשי התורה.

In closing, Rabbi Meir Kahane notes that his ultimate solution would never even be countenanced: Aliyah!

ולסיום, כל שאמרתי – אמרתי מכיוון שברי לי שהיהודים לעולם לא ישמעו לפתרון הכולל, האמיתי היחידי שישנו. עליה. אותם מנהיגים אשר הלך המחשבה שבקרבם מוליד “פתרונות” מוצעים כגון מתן שוחד לפרחחים – אלו אותם המנהיגים אשר הינם כה עיוורים וכה קטנטנים וכה בלתי מסוגלים לראות את הענן השחור של הרס, המקדיר את שמי הגולה בדרכו להחריבה. זעמו של ה’ על עם, אשר מתעקש להיאחז בסיר הבשר של הגלות, ואשר מבזה את ארץ-ישראל בסירובו לחזור אליה – זעמו זה יביא על יהדות העולם הרס שלא נראה כמותו מעולם. ואין רואה ואין מבין, ותחת זאת אנחנו שומעים את קולותיהם של יהודים “דתיים” –

  • “אין לנו כל תכנית לעזוב את השכונה. אם כבר, אנו מתכננים לבנותה”.
  • “הוא (הרבי) מרגיש כי ביכולתנו לחיות בשלום עם קבוצות אתניות נוספות באזור. מתוך הבנה וכבוד הדדי לא תהיינה בעיות”.
  • “אנחנו כאן על-מנת להישאר, ואנחנו מתרחבים…”.

אין שכונה בארץ-ישראל שזוכה לכזו אהבה, כפי שמרעיפים תושביה ה”יהודים הדתיים” של ירושלים החדשה, הלא היא קראון הייטס, על שכונתם. “השכונה”. בה”א הידיעה. ועוד איזו שכונה! מה מביא את היהודי הדתי לנשק את אדמתה של איסטרן פרקוואי [1], אותו מקום טמא של ארץ העמים [2]? איזה מין שיגעון ועיוורון מביא אותו לסכן את חייו למען ברוקלין ושדרות האימפריה, זאת בשעה שירושלים וארץ-ישראל מצפות לבואו?

“ביכולתנו לחיות בשלום…”, “הבנה וכבוד הדדי…”.

ריבונו של עולם, סבורני שהשתגענו לגמרי! הבנה וכבוד הדדי! כמו אותה הבנה אשר הובילה את מועצת היהודים של קראון הייטס בשתי מערכות בחירות לוועדות הרווחה השכונתיות להתקשר ולהתחנן שהליגה להגנה יהודית תגיע בכדי לאבטח יהודים שרוצים ללכת ולהצביע [3]? אותו כבוד הדדי המצוטט ב”ניו יורק טיימס” – “היהודים – הם בעלי השליטה במחוז ה-71, כפי שהם בעלי השליטה בכל דבר כאן”. אותו כבוד הדדי שגרם לאדמו”ר הקודם לברוח מאירופה. אותה הבנה אשר גרמה לחסידות ליובאוויטש לעקור מאוקראינה, סלובקיה, ליטא והונגריה…

יהודים מוזרים הם אלו, אשר מעודדים אותי לקרב את ביאת המשיח על-ידי כך שבתי בת השלוש תדליק נרות שבת. בסדר, הבנות שלי מדליקות. ואני אומר לכם להביא את המשיח כבר מחר על-ידי הפגנת ביטחון בה’ אשר בכחו נשליך את הגולה ואת זוועות האנטישמים העומדים להרוג אתכם נפש, ולשוב הביתה. מצוות ישוב הארץ. קיימו אותה ואז נדליק נרות כולנו יחדיו בירושלים וביהודה ושומרון. ומעל הכל, אנחנו נחיה, ולא נמות כמו כלבים בברוקלין של הגויים.


[1] הרחוב בו שוכן משכנו של האדמו”ר מחב”ד.

[2] “ארץ העמים” הינו מושג הלכתי המתיחס לכך שחז”ל גזרו על כל חוץ לארץ כעל מקום המטמא במת. הרב כאן משתמש בביטוי יותר מהפן הרעיוני שלו, שאל לו ליהודי לשהות בארצם של הגויים, אחר שה’ בחר עבורנו את ארץ-ישראל.

[3] ראה “סיפורה של הליגה להגנה יהודית”, עמ’ 116-117 במהדורה העברית.

Bottom line: Rabbi Meir Kahane is right about many things!