שבת גיבוש לפעילי וידידי קדושת ציון בעיר הקדש חברון

מתוך הניוזלטר:

חברים יקרים

כמיטב המסורת  – שבת גיבוש לבני התורה – פעילי וידידי קדושת ציון
בעיר הקדש חברון, אצל האבות והאמהות הקדושים
הטמונים בפתח גן עדן מערת המכפלה,
בשב”ק ויחי – בה קוראים אנו על מעלת המערה
עם קבורתו של יעקב אבינו, במבחר קברייך.

הפעילים והידידים מוזמנים לשבת מרוממת
של גיבוש וחיזוק לדרישת ציון על טהרת הקדש
נשב בצוותא פעילי האגודה כותבי המאמרים ודורשי ציון
לשבת של התאחדות, שמחה והתחזקות לכבוד ארצנו הקדושה
אשר חברון והמערה הינם מפסגת עיטורי נויה.

סעודות השבת יערכו באולם של בית הדסה
הלינה במספר מתחמים בסביבות המערה
יש להביא מצעים כרית ושמיכה חמה –
(וביגוד חם! חברון עיה”ק מטפסת כמעט לגובה של 1000 מטר ובעונה זו קר)

ההשתתפות ברישום בלבד!
יש להירשם במספר – 0583241176
המחיר – 100 ש”ח

יתכן ותתאפשר לינה גם בליל שישי עקב צום י’ בטבת – יהפכהו ה’ לששון.

אנו קוראים לכם לקחת חלק
בצרכי הסעודות של בני ציון היקרים
המתרפקים אצל האבות והאמהות הקדושים.
לתרומות לאש”ל לדורשי ציון אצל אבותינו ואמותינו
לסעודות השבת וצאת הצום
אצל אבות הקדושים.
נא לתרום כאן

Explaining an Anti-Voting Intuition

I once wrote this:

Voting Is Overrated and You Know It

To quote myself:

Here’s a thought experiment.

Tell me, what scares the “opposition” more: 2,000 people who always vote for Charedi parties or a fraction of that number who never do?

Politics Is Downstream of Culture!

I couldn’t exactly explain why this was so obvious, although I was indeed informed by readers they emphatically didn’t share my intuition. Contra Brisk, a deficiency of explanation does not show a lack of comprehension.

So, now I discovered the “official” name of this argument. It’s called the Madman Theory; read all about it.

I know one can still build an opposing case, and this requires careful thought and examination. But perhaps I at least weakened the pro-voting presumption.

Readers: I welcome your thoughts.

נגד שיקום ‘מקומות הקדושים’ בחו”ל – יהודה אפשטיין

עתידנו – בארצנו!

יום שני, ו’ טבת התשפ”ה

בעקבות הפיכת המשטר בסוריה, נתבשרנו על כך שמנהיגי הקהילה היהודית במדינה החשוכה מבקשים לשלוח מסר של פיוס לשלטון, מתוך תקוה להבטיח את המשך קיומה של הקהילה. כך דווח, כי הרב בנימין חמרה, רבה הראשי של קהילת יהודי סוריה בישראל, שלח מכתב חריג למנהיג החדש של המדינה, אבו מוחמד אל-ג’ולאני, בו הוא מבקש לשמור על זכויותיהם של היהודים שנותרו במדינה ולהגן על נכסי הקהילה היהודית ההיסטוריים. בתוך כך הוא מבקש להגן על בתי הכנסת העתיקים, קברי הצדיקים ואתרי המורשת היהודית בסוריה, ובמיוחד על ‘מערת אליהו הנביא’ בכפר ג’ובאר, הסמוך לדמשק, אשק ניזוקה קשות במהלך הלחימה. “חורבנה הסב צער גדול למיליוני יהודים ומוסלמים ברחבי העולם. שיקום המערה יהיה מעשה של חסד גדול ויסמל את אחדות העמים” – כך כתב במכתבו, והמשיך ללהג על אלפי שנות היסטוריה של הקהילה היהודית בסוריה והיותה במשך אלפי שנים “חלק מהרקמה העשירה והמגוונת של העם הסורי”.

הרב קינח בהבעת תקוה, כי “תחת ההנהגה החדשה תיהפך סוריה למדינה רב-תרבותית וסובלנית, שתאפשר ליהודים לשוב ולבקר במולדתם ולשמר את מורשתם”, וכי “שיקום אתרים יהודיים בסוריה ישקף מסר של פיוס וכבוד הדדי”.

אני משער, כי רוב הקוראים אינם מוצאים כל פסול בדברים, ואולי אף יביעו תמיכה והזדהות עמם, אך צר לי לאכזב אותם ולומר, כי מדובר בעיוורון חולני של מי שאינו מבין דבר וחצי דבר ביעודו של עם ישראל ובמהלך שמוביל א-להי ישראל לתיקון עולם במלכותו. ואילו היה מדובר רק בתופעה בודדת של מי שגדל בצורה מעוותת תחת משטר הרצח הסורי, היה ניתן להתיחס לכך כאל קוריוז ותו לא, אך המציאות העגומה היא שגם במדינות אירופה החופשיות, טורחים רבים להשקיע ממרצם ומהונם ל’שימור הקהילות היהודיות בגולה’, ל’טיפוח המורשת עתיקת היומין’ ולשאר ענייני נוסטלגיה, תוך שהם מרפדים את כיסיהם של אלו, אשר אבותיהם טבחו באבותינו במשך כאלפיים שנה על אדמה טמאה, אשר טרם נח הדם היהודי הקדוש הספוג בה מרתיחתו.

יש לנו, היהודים, נטיה מוזרה להתרפק על הגולה, כאילו היה בה ברכה כלשהי. יש לנו נטיה לחשוב, כאילו הפכנו ל”חלק מהרקמה העשירה והמגוונת של העם הסורי/הצרפתי/האיטלקי/הגרמני/האוקראיני” ועוד ועוד ועוד. כיום המחלה הנפוצה ביותר היא לראות את הקהילה היהודית בארה”ב כ”חלק אינטגרלי מהאומה האמריקאית המהוללה”. כך בכל מקום במזרח ובמערב, בצפון ובדרום. איך אמרה הגמרא בביצה – “סדנא דארעא חד הוא”.

המשותף לכל הנ”ל הוא התעלמות הזועקת לשמים מדברי הנביאים, כי אין עתיד ליהודי הגולה, כי ה’ יחסל את הגולה וימלוך עלינו בחמה שפוכה, כי לא נהיה לעולם חלק מאומה אחרת כלשהי, וכי היהדות אינה ‘דת’ כי אם תורת חיים של אומה, שאין לה מה לחפש בקרב זרים. יש כאן התעלמות מוחלטת מדברי חז”ל בספרי בפרשת עקב, ולפיהם קשה גלות מכל הקללות הכתובות בתורה, וממילא אין כל ענין לשמר בה חיי קהילה או בנינים עתיקים כלשהם.

אין לי כל ענין בביקורי מורשת באושוויץ, אני מעדיף למנוע את האושוויץ הבא על-ידי חיסול הגלויות כולן והעלאתן לארץ כדי לבסס את המדינה היהודית בגשם וברוח, להעצים אותה בכל דרך אפשרית ולמנוע מיורשי הנאצים לבצע את מה שעשו כאן לפני קצת יותר משנה, ואת מה שחלילה היו יכולים לעשות אילו היו קצת יותר מוכשרים. מערת אליהו הנביא – שלא ברור לי מה בדיוק הקשר שלה לנביא מלבד השם – יכולה להשאר בחורבנה, מוטב שנבנה את ארצנו ונכונן את בית חיינו. גם בתי הכנסת באירופה אינם מעניינים אותי במיוחד, ותאי הגזים באושוויץ לא מעוררים בי שום געגוע. מי שמבין את היעוד של עם ישראל – מתחבר למורשתו דרך החיים הבריאים של אומה על אדמתה. מי שמבין לאן ה’ מוליך אותנו באמת – מעדיף לראות ילד יהודי חמוד רוכב על בימבה ברחובות ירושלים ולהבין, כי בכך מתקיימת נבואת זכריה, ולא בביקור נוסטלגיה עקר וחסר ערך בבית הכנסת העתיק בפראג. מי שמחובר באמת לדבר ה’ חולם על כיבוש ארץ ישראל מהנילוס על הפרת ובכלל זה להחיל ריבונות יהודית על דמשק, ולא לנגב שם חומוס תחת שלטון סורי אכזר.

הגיע הזמן להגמל מהמחלה הזאת של התרפקות על עבר, שאינו אלא קללה אחת ארוכה. אנחנו זקוקים לפסיכיאטר לאומי שירפא אותנו. ומוטב שעה אחת קודם!

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG

ספרו החדש של משה פייגלין: האדם מחפש זהות

מתוך דף המכירות:

מלחמת העולם השנייה הותירה אנושות מבוהלת לקראת מלחמה שלישית, מלחמה שתשמיד בתוך דקות את הציוויליזציה ותסיג את האנושות אלפי שנים לאחור. ואולם, בעוד כל העיניים נשואות בדאגה למרוץ החימוש הגרעיני, התפתחה לאיטה חזית חדשה, מלחמה פרוגרסיבית, שבמקום להשמיד את הציוויליזציה באלימות, משמידה אותה במתק שפתיים ובחיסול היסוד הבסיסי ביותר המרכיב אותה – הזהות.
יסודות זהותו של עולם שלם פורקו ואינם, והוא ירד על ברכיו ונכנע.

וכמו במלחמת העולם ההיא, שבה נאבקו האומות זו בזו אך שיתפו פעולה בהשמדת היהודים, כך גם במלחמה הפרוגרסיבית, עוברת חזית הברבריות, המבקשת להשמיד את הציוויליזציה, דרך עם ישראל. לנוכח עינינו המשתאות חובקים הפרוגרס והאסלאם מטרה משותפת: השמדת ישראל ובשורתו האוניברסלית, ביטול חזון הזהות והחירות תחת כנפי האל האחד, וחיסול עשרת הדיברות שהביאו היהודים לעולם, עשרת הדיברות שהם יסוד הציוויליזציה האנושית כולה.

כתמנון הענק שאחז בצוללת נאוטילוס של קפטן נמו, אוחזות זרועות הפרוגרס בעולם כולו. למפלצת הזאת אין ראש. כבר אין כבעבר איזה עריץ שנוא שבחיסולו יושג הניצחון. אין טנקים, אין מכונות ירייה, וגם אין קו ברור שבו עוברת החזית. אין ראש, יש רק זרועות, זרועות יפהפיות, זרועות בכסיות של משי, זרועות שרק מבקשות שוויון וזכויות. יש לה למפלצת זרוע החומלת על בעלי החיים, יש לה זרוע להגנת זכויות הנשים, יש זרוע זכויות הלהט”ב, זרוע שמירת הכדור וזרוע שתציל את האנושות מן הווירוס שקם להשמידה… התמנון המיטיב והיפהפה הזה הפך לנוף חיינו, ובלי משים נלפפו זרועותיו ואחזו בכל סממני הזהות שלנו. ובטרם הבין האדם מה קורה הוא מצא עצמו מצוץ ולכוד, לוע נסתר נפתח, וכל שנותר מזהותו ומחירותו אוכּל והיה כלא היה.

כי התמנון הזה:
לא בעד זכויות בעלי החיים – אלא נגד זהות אנושית.
לא בעד זכויות להט”ב – אלא נגד זהות מינית.
לא בעד זכויות נשים – אלא נגד זהות משפחתית.
לא בעד אקלים, בריאות וגלובליזם – אלא נגד זהות לאומית.
ובטרם הבנו פורקה לעינינו ללא כל התנגדות כל קונסטרוקציית זהויות הבסיס,
הבונה את זהות האדם, את חירותו – ואת הציוויליזציה שיצר.

“אז מה התשובה?” נשאל הפסיכולוג הקנדי הנודע ד”ר ג’ורדן פיטרסון בסיום הרצאתו בירושלים.
“אינני יודע”, ענה פיטרסון בדמעות, “אבל אני יודע שהיא נמצאת כאן! אצלכם! בירושלים!”

חזית המאבק שבין הברבריות לציוויליזציה חזרה אל ארץ התנ”ך. בבירור הכואב שעוברת החברה הישראלית לנוכח עידן הפרוגרס נמצאת התשובה לגאולת העולם. בספר זה עובר הקורא ממרחב הבלבול של עולם שאיבד את זהותו אל מרחב תודעתי חדש – מרחב התשובה מירושלים.

לרכישה כאן…