Rules for Using Pen Names

Nom de Plume: A User’s Guide

TUESDAY, APRIL 16, 2013

When I was in my early twenties, I approached Rav Shimon Schwab zt”l, and told him I aspired to be a writer but worried over the possibility of being attacked for any controversial opinion I might have. His response was simple: Use a pen name. He told me that he had done so himself early in his career.

The recent controversy embroiling a certain respected rav and posek is saddening, but also instructive to anyone who has—as I have—used a pen name. Like many areas of life, there’s good anonymity and bad anonymity. Good anonymity includes the desire to be left alone in shul, to avoid having your employer question your commitment to politically correct social beliefs, to keep your children from being thrown out of your yeshiva of choice. Bad anonymity is a tree to hide behind, so that no one can trace the mud you’re slinging.

The following is a guide to writing under a name that (so far) no one knows is you. These simple rules should help you stay out of trouble.

1. The views expressed herein are your own. The anonymous author can remain anonymous as long as his views are a true reflection of his thinking and beliefs. Never write anything that you wouldn’t own up to if (or, more likely, when) it catches up with you. There are many valid reasons for expressing views anonymously. Not truly holding those views is not one of them.

2. Nothing personal. The anonymous author cannot attack others. Ad hominem attacks must be sacrificed on the altar of the pen name. It’s only fair. A man (or woman) has a right to be confronted by his (or her) accuser. In fact, I would argue, even to simply comment on someone else’s behavior from behind the veil of anonymity is inappropriate. The best use of a pen name is to stick to issues and stay away from people. The only exceptions, perhaps, are public figures (the president, the prime minister, Donald Trump).

3. I.D., please. It should be made clear, as much as possible, that you are using a pen name. I originally began commenting and blogging under the name ClooJew. When I started publishing articles—some of which made their way into print—a request was made for my handle to “grow up.” So I abbreviated ClooJew to CJ and added a last name. I have never hidden the fact that I use a pen name. Only once has it been the subject of controversy—when I had a piece published on Cross-Currents, whose policy it is to not accept pieces from anonymous authors (which I didn’t know at the time). I emailed the editor to “remind” him that I use a pen name, and he was—how to put it delicately—not happy. The piece was already set to run, and so it did. I apologized, but was still banned from further publishing on that site (though only as an author; I have commented many times on that site since then).

4. Historical accuracy. If you don’t want to share details of your life, don’t. But if you do, then they ought to be details of your life—not the “life” of your fictitious alter ego. For example, I am an actual Phillies fan; that’s not simply my blog’s favorite team while the “real me” roots for the Mets. Or, Heaven forfend, the Yankees. The above story about Rav Schwab is true. It happened to me. When I was in my early twenties.

Again, the simple rule of thumb is this: If someone were to flip a switch and suddenly everything you published would appear under your true name, viewed by friends and family, neighbors and colleagues, would you stand by every word as truthful and representative of your opinion? If the answer is yes, you’re good to go.

If the answer is no, maybe you have a good novel in you. I’m sure the fiction section at your local library would love to have you.

הרמב”ם: אנטישמיות היא לא נגד יהודים אלא נגד *הדת* היהודית

מתוך אגרת תימן להרמב”ם:

ועתה אחינו חייבין אתם להטות אזנם ולשמוע מה שאסדר לפניכם ותלמדוהו לטף ולנשים כדי שיתקיים להם מה שהסתפק מאמונתם ויתחזק בנפשותם האמת שאין לזוז ממנה ויצילנו הבורא ויצילכם מן הספק.

דעו שזאת היא תורת ה’ האמתית שנתנה לנו ע”י אדון כל הנביאים הראשונים והאחרונים. שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם שנאמר (דברים יו”ד ט”ו) רק באבותיך חשק ה’ לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה. ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך אלא בחסדו של בורא וטובו שהתחסד אלינו והטיב לנו בשביל שקדמו לאבותנו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו. שנאמר (דברים ז’ ז’) לא מרובכם מכל העמים חשק ה’ בכך וגומר. ומפני שיחד אותנו הבורא במצותיו ובחוקותיו והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר (דברים ד’ ח’) ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגומר, קנאונו העכו”ם כלם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה, ורצונם להלחם בה’ ולעשות מריבה עמו ואלהים הוא ומי ירב לו. ואין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה עד זמננו זה שכל מלך עכו”ם גובר או מכריח או מתגבר או אנס שאין תחלת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו ולהפך דתנו באונס בנצחון ובחרב. כמו עמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריונוס והרבה כיוצא בהן. זהו הנוע האחד משני הנועים שהתכוונו בו לנצח החפץ האלהי. אבל הנוע השני הם המחודדים משאר המלכיות והחכמים מיתר הלשונות כמו האדומים והפרסיים והיונים שאלו כמו כן שמו כוונתם לסתור דתנו ולהפר תורתנו בטענות שטוענין אליה ובקושיות שמחברים. ומגמתם בכל זה להפר התורה ולמחות עקבותיה בחבוריהם כמו שהתכוונו האנסים במלחמותהם. ולא יצלח ולא זה, שהקדוש ב”ה בשר אותנו על ידי ישעיהו שכל אנס או נצחן שיתכוון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זייןישבר הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו. וזה על דרך משל כלומר שעצתוח לא תשלם לעולם. כמו כן כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו מיצא מחויב מן הדין בטענתו ויבטל אותה ולא תתקיים. כמו שנאמר (ישעיהו נ”ד י”ז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה’ וצדקתם מאתי נאם ה’. ושתי אלו הכוונות כלומר העכו”ם המתכוונים לשתי אלו הכוונות עלה בדעתם שבנין זה אינו נוח ליהרס ואף על פי כן עשו אחוה להרוס יסודות הדת שהוטבעו במעבה נאמן, והם בכל זה מוסיפים יגיעה ועצב והבניין יעמד על חזקתו. והאמת יהתל בהם וישחק. כלומר הקב”ה שהוא האמת יושב ומהתם ושוחק בהם על שהם מתכוונים בחלישות שכלם כוונה שאין לה תכלית. ועל זה העניין אמר דוד ע”ה ברוח הקודש בראותו כוונתם לסתור דת האמת ובראותו שהקדוש ב”ה יושב ומשחק בהם (תהלים ב’ ג’) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו יושב בשמים ישחק ה’ ילעג למו. ועדיין אנו בחונים ומנוסים בשתי הכתות האלה מיום מלכותנו וקצת ימי גלותנו. ואחר כך התחדשה כת אחרת שמגדלת בעניינה ומררה חיינו משתי ענייני הכתות כלומר מכת ההתגברות ומכת הטענות והקושיות. וראתה בעצה להכחיד שם אומה זאת מדרך אחר, והוא שהתנכל בעצתו להתודע בשם נבואה ולחדש דת מבלעדי תורת ה’ והודיע ברבים ששתי התורות מאת ה’ וכוונתו לחדש הספק ולהכניס מבוכה בלבותנו בהיות התורה אחת הפך האחרת ושתיהן מכונות לאלוה אחד להיות זה מבוא ושער לסתור תורתנו. ובכל זה כבר ניבא דניאל ואמר בסוף שסופו להכשל שנאמר (דניאל י”א י”ד) ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. ואחריו לזמן ארוך עמדה דת מיוחסת אליו מאומת בני עשו שלא היתה כוונתו אליה ולא עלתה כמו כן במחשבתו ולא הזיק שום דבר לישראל ולא נולד בהם ספק לא לכלל ולא ליחידים לפי שהתבאר להם חסרונו ושנכרת ואבד בידינו עד שנעשה בו מה שנעשה. ועמד אחריו משגע ונהג כמנהגו כלומר לשנות דתנו הואיל ופתח בו הפתח. והוסיף עם כל זה כונה אחרת שרדף אחר המלכות ובקש שישתעבדו לו. והתחדש מה שהוא מפורסם. וכולם אין חפצם אלא לדמות שקריהם לדת ה’ ולא תדמה המלאכה האלהית למלאכה אנושית אלא לתינוק שאין לו ידיעה באחד מהן…

חינם: שבע טיפים לתכנון צוואה שתמנע סכסוכים – לפי ההלכה

מטעם “כדת וכדין” כאן.

מאות זוגות כבר קמו מהכורסה, ישבו אחד עם השני, החליטו וניסחו צוואות עם נספח הלכתי שמבטיחים את הרווחה הכלכלית של משפחתם לאחר 120 מבלי לפגוע ביחסים בין בני המשפחה.

המידע הבסיסי הזה רלוונטי לכל זוג ומשפחה שאכפת להם מהעתיד.

ושוב, הטופס המקוון כאן.