How Hashem Acts Through the Likes of Putin and Netanyahu…

Storytime (source: Rabbi Shmuel Eliyahu):

Harav Yitzchak Volozhiner says in the name of his father, Harav Chaim Volozhiner, that a tried-and-true method to remove the hatred of one’s enemy is to work on oneself to judge him favorably… (i.e. view his behavior and his motivation from his point of view). When we do that, the other person’s attitude toward us will change to the point where his antipathy will be transformed into love.

When I hear the term MIA (Missing in Action), one of the first names that comes to mind is Zachariah Baumel, the frum soldier who disappeared 37 years ago during one of the bloodiest battles of the First Lebanon War.

For years, Israeli protesters stood with placards outside the prime minister’s residence, urging him to do something to “bring back our boys.” Zechariah’s distraught father pleaded with government officials the world over to discover the whereabouts of his missing son, eventually bringing his grief with him to the grave.

In April 2019, 89-year-old Mrs. Baumel received the long-awaited news that after all these years, there was finally a breakthrough! Prime Minister Binyamin Netanyahu called to inform her that the Russians had located Zechariah’s remains in a Syrian refugee camp in Damascus, and that he himself would be accompanying the aron back to Eretz Yisrael.

Shortly before he was killed, Zechariah sent a note to his parents that read: “Baruch Hashem, I’m fine. But it doesn’t look like I’ll be coming home any time soon.” Who would have dreamed that it would take 37 years?

At the emotional single day of shivah, the prime minister came to pay his condolences. Zechariah’s sister Osna Haberman bared her heart. “I want you to know,” she said, “that for years, the members of our family held a grudge against you and the previous governments. We’ve always felt that you didn’t do enough to bring our brother home. We felt that if you truly cared for his plight, you would have done more.

“Two years ago,” she continued, “our family got together and decided that we need to let go of our grievances. We agreed that as frum Jews, we are obligated to judge you favorably. We tried to put ourselves in your shoes and to better understand that as the prime minister of a tiny country constantly in a precarious state, you have major security concerns to deal with, and Zechariah Baumel can’t possibly be at the forefront of your mind at all times. At that time, we finally let go of our negative feelings.”

When Mr. Netanyahu heard this, his face paled and he began to visibly tremble. “Let me tell you the background to the story of Zechariah’s sudden return,” he shared.

“Two years ago, our intelligence uncovered a large-scale terrorist attack being planned against Russia. We shared the classified information with Vladimir Putin and the attack was averted.

“We knew that sooner or later would be payback time, so our Security Cabinet sat to discuss what to request of Mr. Putin. We drew up a list of 50 items. We succeeded in narrowing down the list to the three most important items, which dealt with Israel’s greatest security concerns. Zechariah Baumel was not even on the first list.

“As I met with Mr. Putin,” continued Mr. Netanyahu, “Zechariah’s name suddenly popped into my head. I told myself that it must be from Shamayim. Ignoring the list on the paper in front of me, I asked Mr. Putin to help me locate he remains of your brother and the other two boys who went missing with him.

“Mr. Putin was surprised by my request and asked me, ‘When was he killed?’ When I told him it was 35 years earlier, he was incredulous and wanted to know why I cared so much.

“I explained to him that as Jews, we take care of our people – both dead and alive, and I explained to him the importance of a body receiving a proper Jewish burial.

“Mr. Putin was so moved by my concern for a fellow Jew that he said, ‘If it’s so important to you, then I’ll take care of it. I’ll get it done.’

“Immediately after making this request,” admitted Netanyahu, “I began to regret what I had done. After all, how could I have squandered the opportunity to secure the pressing needs of my country in exchange for a soldier’s body? How would I explain this to my Cabinet?

“But then Mr. Putin surprised me and said, ‘I’ll give you Zechariah Baumel’s remains gratis – it’s not part of what I owe you.’ And then he allowed me to make my other requests.

“Now it is clear to me why your brother’s name suddenly popped into my head out of nowhere,” concluded Netanyahu emotionally. “It must be in the zechus of your family choosing to judge me in a positive light.”

(Excerpted from an article on Parashas Vayishlach by Genendel Krohn)

למה האתר שלכם מבזה ת”ח?! – ניסיון לבאר את השיטה לאחד הקוראים

הערה: קוצר, ונוספו לינקים.
שלום עליכם!
לפעמים אני רואה דברים תמוהים בכותרות שלך באתר, אבל אין הכי נמי כתבת שאתה הולך על הקצה, אבל נראה לי שהכותרת הבאה מהיום היא כבר ביזוי תלמידי חכמים: “How Maharitz Dushinsky’s Cowardly Anti-Zionism NEARLY KILLED Jerusalem’s Jews“
האין זה זלזול כלפי הרב דושינסקי, על אף אמיתות עצם התוכן של המאמר?

אי משום הא תורה היא וללמוד אנו צריכין, כמו “ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה כו'”, אבל רבים כעי”ז, ואי”ה אוסיפה כהנה וכהנה. רק לע”ד כדי לעקור אלהים אחרים של “מנהגים” ורבנים ש”לא טועים” חייבים להרבות דוגמאות להיפך אין קץ, וזה לה”ר לתועלת. (ויש אצלנו גם “כזה ראה וקדש”.) אני יודע שזה חידוש.

אכן, אמנם ביזוי ת”ח זה לא דבר קל.
וגם, מה הקשר בין “ענוותנותו של הרב דושינסקי” לבין לקרוא לו “פחדן” ו”אנטי ציוני”? שני אלה הם תארים לא עניינים לענ”ד, כי הרב דושינסקי לא “םחדן” אלא “ענוותן” יותר מדי, וכן גם “אנטי ציוני” זה נראה לי משונה, אלא אם כן תאמר לי שהוא באמת היה מוצהר “אנטי ציוני” דייקא, אבל גם אז נותן רושם כאילו ציונות זה קודש, כשזה מסיט מעצם הדיון על הסתכלות גאולתית וגדלות תורנית וכו’.
אפשר לומר שטעה, אבל משם לגינויים האלה זה תמוה לי ולא באמת נראה לי יעבור ויעשה רושם טוב.
ש”ע או”ח שכ”ט ו’ לא תלוי ב”ציונות”, אבל עפ”ר האנטי-ציונים מעמידים “ענוותנות” בדיוק כאן, ואכן, אינני “ציוני” בדיוק, אלא אנטי-אנטי ציוני.
שוב, בנפל אויבך אל תשמח, לכן בגיטין נ”ו הצביעו על שרש הטעות, וה”ה הכא, בדרך משל רש”י ויקרא רפט”ז “זה זרזו יותר מן הראשון”, ועדיין מרקד בינן!
אני לא חושב שיש בינינו מחלוקת אלא אני רק מזהיר מפני כותרות שתכלס מזלזלים בתלמידי חכמים ללא הצדקה, כי יש ביטויים חריפים. אולי אני טועה, אבל אני חושב שלכנות ככה בזלזול את הרב דושינסקי ובלי להגיד מילה אחת טובה עליו וללמד עליו קצת זכות שאיננו עוכר ישראל וכדומה חלילה – זה בעייתי מאוד, ולא משנה איזו מטרה רוצים להשיג.
ע”כ.

Los Angeles Is for Standing Still, Israel Is for Growing

Growing In Ruchniyus? There’s No Better Place.

Haaretz Hatovah

Real Life Stories and Experiences of Yidden Settling in Eretz Yisroel.

Rabbi Yosef Younger’s story

It was fifteen years ago when I was finishing 4th-year beis medrash. I had spent a wonderful 5 years in Yeshivas Ohr Hameir of Peekskill, and it was time to move on. Most bochurim were going to Eretz Yisroel, and that was my destination as well. The only thing that was out of the ordinary in my situation was that my parents and seven of my younger siblings were planning to move from Los Angeles to Eretz Yisroel at the same time! This was something they had been planning and talking about for a while; most of us did not think it would ever really happen. But as the years passed, and three older siblings were already living in EY, they decided to join them. So instead of leaving everyone behind, which is what happens with most bochurim, I actually joined my family when I came to the Brisker Kollel in Yerushalayim.

Although my year of learning in Eretz Yisroel coincided with my parents Aliyah, I was not planning to stay. I thought I would learn for one year and then go to Lakewood and settle there; that was the normal pattern. The first thing that happened that set me rethinking was the psak I received. We came to Eretz Yisroel after Pesach, and soon it would be Shavuos. I called my Rav with my predictable shaila: Do I keep one day or two? He told me that since my family was in Eretz Yisroel, I should keep one day. I was surprised and explained again that I was most likely heading back to the USA, but he repeated, your family is there, keep one day. It is said that a Talmid Chochom is better than a Navi, he was right. Although I did not think I was going to stay here, I did.

When an excellent shidduch was redt, an American Israeli girl from a wonderful home, although I was interested I had to be honest. I told them I was not committing to staying here at all, if I need to go back to the USA, I will. They accepted this condition, as they already had two sons living there. Being under no pressure, I married and began Israeli Kollel life. I very much appreciated the Torah and kedusha here; B”H, my learning went well, my wife ran a successful Gan program and our family grew. Transportation, shopping and other such minor adjustments didn’t bother me; I found them quite doable, challenging in an entertaining way.

The longer we lived here, the less interest I had in leaving. Certainly, the fact that my parents, in-laws and most of our siblings (I also have 2 in America) were here made it most pleasant and helpful. I also knew that if I moved to the USA, there would be a lot of adjustment for my children, and they were doing well here in school. And most importantly, I was not attracted to the ‘American Dream’.

Overall, I did not have any big adjustments, although even until today I’m not sure how to do homework with my children. Math in Hebrew? I was actually quite good at math, but the Hebrew terms and the system in general, I don’t get.

After learning in Kollel for 13 years, I saw I was among the oldest there – I was outgrowing that environment and wanted to do more. I was very fortunate to get a position as a Shoel Meishiv in Imrei Binah in Har Nof, initially half a day, then after a year a full day. It’s a wonderful place to learn and teach, guiding American bochurim. Recently, as there was a need for greater parnassah, I found my place in writing/translating/transcribing. With a computer – no internet access needed – an American can find such work here, locally and from chutz laaretz. There are many jobs available; of course, the ability to be able to work in English is a big plus.

An interesting conversation I once had on the bus sums up my feelings. I was reviewing the Parsha while traveling, and the fellow sitting near me, without a head covering, asked if I could learn with him. I happily obliged, but soon enough we were shmoozing; really, he wanted to talk. He was quite shocked to hear that I had chosen to move here from Los Angeles. That’s where he and his chevra are dying to go! I easily explained my hashkafa to him – LA is great for pursuing materialism, but for growing in Ruchniyus, there’s no place like Eretz Yisroel!

This article is part of our Haaretz Hatovah series featuring Yidden living in, settling, and building up Eretz Yisroel. For more info please contact info@naavakodesh.org or visit naavakodesh.org/haaretz-hatovah

From Naava Kodesh, here.

דחה אדמון – שיר

חשוף – יעקב שוואקי

מילים: מתוך הפיוט מעוז צור לחנוכה בית אחרון

חשוף זרוע קדשך
וקרב קץ הישועה
נקום נקמת דך עבדיך
מאומה הרשעה

כי ארכה לנו השעה
ואין קץ לימי הרעה
דחה אדמון
בצל צלמון
הקם לנו רועה שבעה

מאתר יוטיוב, כאן.

ארץ ישראל *תמיד* שייכת לעם ישראל – וביאור ביחזקאל

ארץ ישראל – גלות וגאולה

ארץ ישראל היא קנינה הנצחית של עם ישראל. יסוד זה נשנה הרבה פעמים בתורה עד שקשה למנות את המספר המדויק.

כמעט כל פעם שהקב”ה מדבר אם האבות אברהם יצחק ויעקב, או שהוא מצוה אותם לילך לארץ ישראל, או שהוא אומר להם שהוא נותן להם את הארץ ולזרעם.[1]

לחשוב שבזמן מן הזמנים ארץ ישראל שייכת לעם אחר או לשבטים אחרים, למשל, שהיא שייכת לערבים, היא דעה שהיא נגד התורה ונגד יסוד שהתורה הדגישה פעמים רבות בפירוש. זה שעם ישראל גורש מארצו זהו עונש על עוונותיהם אבל עם ישראל לא אבד את בעלותו החוקית מצד השבועה שנשבע ה’ לאבותיהם לתת להם את הארץ הזאת אף לא לרגע אחד.

מה שחלק מחסידי סאטמר חושבים שבגלות ארץ ישראל אינה שייכת לנו זה נגד אחת מיסודות הגדולים בתורה. הקב”ה כרת ברית עם אבותינו לתת לנו את הארץ עד עולם. כתוב: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. (בראשית י”ג ט”ו) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. (בראשית י”ז ח)

גלות אלפיים שנה אינה סתירה לשבועה שהקב”ה נשבע לאבותינו. הברית שכרת עמנו בחורב ובערבות מואב היא שאם עם ישראל ישמרו את התורה והמצווה בארץ ישראל אז תהיה להם טובה וברכה, ויהיו לעם מבורך, עמו של ה’ מלך העולם. ומצד שני אם הם מבטלים את הברית עם הקב”ה והם הולכים אחרי עבודה זרה או שהם עוזבים את התורה ושוכחים שהם עמו של הקב”ה, אז הם יגלו מן הארץ ויבואו עליהם כל הצרות, כמו שאנו קוראים בפסוקים בפרשת והיה אם שמע.

אבל גם כשאנחנו היינו בגלות שמרה לנו הארץ אמונים ושום עם אחר לא התיישב על הארץ בשעה שהיהודים היו בגלות. כתוב בתוכחה פרשת בחוקתי שהשם מתרה את ישראל שהם יגלו מארצם אם הם לא ישמרו את התורה: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּה. (ויקרא כ”ו ל”ב) חז”ל בספרא אומרים על פסוק זה: “זו מדה טובה, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר: וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ. אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח”. רש”י מעתיק את הספרי על פסוק זה. הרמב”ן בפרשה הזאת מוסיף: “וכן מה שאמר בכאן ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם”. בארץ ישראל לא הצליח שום עם ולאום לנחול את הארץ והארץ הייתה שוממה באופן בלתי רגיל משך מאות בשנים עד שבאו חזרה הבנים החוקיים של הארץ, ‘העם היהודי’, בדורות האחרונים ובנו בתים ונטעו כרמים והפריחו את הארץ בימינו והארץ התחילה לתת פירות מתוקים ומבורכים.

לעם ישראל יש יעוד להקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש. “ממלכה” פירושה בימינו מדינה. אנחנו צריכים להקים מדינה קדושה, לא מדינה רגילה, משום שיש לנו יעוד ייחודי.[2] הקב”ה בחר בנו והוא רוצה מאתנו שנתנהג באופן מסוים. אנחנו מייצגים את הקב”ה בעולם — הקב”ה נקרא ‘אלוהי ישראל’ — ואין לנו תכלית אחרת. רק כשאנחנו בארצנו והולכים בה בקומה זקופה, יכולים אנחנו למלא את היעוד של “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. הגלות עצמה אין לה תכלית בפני עצמה בתורה, אלא הינה עונש.[3] אפשר שבעקיפין בשעה שעם ישראל יושב בגלות, יוצא מזה איזה עניין, אבל בתורה ובנביאים לא מצאנו תכלית לגלות. הגלות היא עונש. התכלית הוא: להיות ממלכת כוהנים בארץ ישראל. להיפך, היציאה מן הגלות, בתום שנות הגלות והשפלות וחזרת עם ישראל לארצו להיות עם חזק ומוצלח, מממשת את התכלית. אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם עמו, ואז יתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולם. ובזה הגלות מסייעת למטרה של קידוש ה’, שבסוף יהיה קידוש ה’ גדול מאוד שיצאנו מהגלות.

יש פרק ביחזקאל שהוא יסוד גדול להבנת גלות וגאולה בתנ”ך. כתוב ביחזקאל פרק ל”ו: וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: {יז} בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: {יח} וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ: {יט} וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:

— כתוב כאן שה’ אומר שעם ישראל יושב בארץ ישראל אבל הם מטמאים אותה בעוונות וה’ שופך חמתו עליהם ומגרש אותם מארצם ומפזר אותם בכל הארצות בכל העולם.

הנביא ממשיך: {כ} וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ את שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:

רש”י מפרש ויחללו את שם קדשי – השפילו את כבודי, ומהו החילול, באמור אויביהם עליהם: עם ה’ אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו. כתוב כאן יסוד גדול. עצם מציאות עם ישראל בגלות היא לכשעצמה חילול ה’ גדול. הגויים חושבים שהקב”ה הוא חלש, או שלא קיים, שהרי הוא לא מציל את עמו. וצריכים להפנים יסוד זה, אלפיים שנות גלות הוא חילול ה’, הגויים אומרים עם ישראל בידנו, אנחנו מושלים בהם, אנחנו קובעים מרצוננו מה לעשות בהם, לעיתים השמדות וגירושים ולעיתים שלום, אבל אלוהי ישראל הוא חלש או לא קיים חלילה. פירוש חילול הוא מלשון ח.ל.ל, ריק. חילול ה’ היינו שכאילו המציאות היא ריקה ממציאות של…[4]                                                                                   

הנביא ממשיך: {כא} וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: {כב} לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:

הקב”ה אומר די לחילול ה’ די להתנשאות הגויים על עם ה’ והקב”ה אומר שהוא ירחם על שמו המחולל בגויים ויביא את הגאולה לעם ישראל למען שמו אף-על-פי שעם ישראל אינו ראוי לגאולה.        

הנביא ממשיך: {כג} וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:

הקב”ה יקדש שמו המחולל בגוים ע”י עם ישראל לעיני העמים. ובאיזה אופן? {כד} וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:     

על ידי קיבוץ גלוית מכל הארצות אשר נדחתם. ושם הקב”ה יטהר אותם.

{כה} וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: {כו} וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: {כז} וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:

בארץ ישראל אטהר את לבכם ואני אסיר את לב האבן ונתתי לכם לב בשר. {כח} וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:

עם ישראל יחיה בארץ ישראל ארץ אשר נתתי לאבות והם יהיו לעם ה’ והוא יהיה אלוהי ישראל.

{כט} וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:

הקב”ה יושיע את עם ישראל מן הטומאות אע”פ שהם יהיו משוקעים בטומאה. {ל} וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:

יהיה שפע בארץ ישראל, וארץ ישראל יצמיח פרי העץ ותנובת השדה המצב הכלכלי בארץ ישראל תהיה בשפע ולא יישאו עוד חרפת רעב בגוים.

{לא} וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:

עם ישראל יעשה חשבון נפש ויחשבו למה הקב”ה עשה עמהם דבר פלא. הוא החזיר אותם לארצם, הוא נתן להם ארץ טובה והצלחה כלכלית, והם יבינו שזה לא בזכותם, ויבושו מעוונותיהם ותועבותיהם.

{לב} לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: (ס)

ובאמת הגאולה הזאת לא תהיה משום שדור הגאולה יהיו יותר צדיקים מן הדורות שעברו. להיפך, בושה היא הדרך שיתנהגו חלק גדול מעם ישראל. אלא שהחילול ה’ יעלה על כל גדותיו, ואם אז הקב”ה לא יעזור לעמו, יחללו הגויים את שם קדשו באופן הגרוע ביותר. אלפיים שנות גלות עם כל מה שעבר על ישראל ושיא חרפת הגלות וחילול ה’ וחילול כבוד עם ישראל ע”י השואה שאז קרה הדבר הגרוע ביותר שאירע לעם בהיסטוריה. הקב”ה אומר די.

{לג} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת: {לד} וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר: {לה} וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:

בימינו אנו זוכים לראות בהתגשמות הנבואות הללו. הארץ השוממה אשר הייתה שממה לעיני כל עובר כעת כל מי שעיניו לא נסמו רואה שהארץ השוממה הייתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות עכשיו יושבים לבטח מלאים ביהודים שחזרו ונתקבצו ממאה מדינות מכל קצווי תבל.

{לו} וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי: אז ידעו הגויים כי הגדיל ה’ לעשות עם אלה כי ה’ הוא בנה הנהרסות והפריח את הנשמות ודברי ה’ נתקיימו.

(ס) {לז} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם: {לח} כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה:                    

עוד אומר הקב”ה, ההרים והגבעות והבקעות יתמלאו בעם היהודי שיחזור לארצו וכמו שהייתה ירושלים מלאה צאן בזמני המועדות כן תהיינה הערים החרבות מלאות אדם ואז ידעו כי אני ה’[5].

בדורנו אחרי השואה שהתרחשה על יהדות אירופה שלא הייתה דוגמתה בהיסטוריה היהודית ובהיסטוריה העולמית, ברשעות ואכזריות אין קץ, אמרו הגויים: איה ה’? אם יש אלוקי ישראל למה הוא לא עוזר להם? החילול ה’ עלה על כל גדותיו והקב”ה אמר די לגלות! ומאז התחיל גאולתן של ישראל ואחרי שבעים שנה מדינת ישראל הוא במציאותה קידוש ה! לא בהתנהגות של ממשלת מדינת ישראל, אלא ע”י שהיהודים חזרו לארצם, והפריחו את השממה, ונקבצו מכל קצווי הארץ והם נצחו במלחמות נגד אויבים שהיו מרובים מהם פי מאה, עם נשק חזק יותר והם אדונים בארצם והם חזקים וחכמים והיא מהמדינות היותר מבורכות בעולם. כל זה הוא קידוש ה’ ויד ה’ לגוי שיאמין שיש אלוקים בעולם וה’ הוא אלוהי ישראל. וכך באמת קורה, מיליוני גוים מכל קצווי העולם ונוצרים אוונגליסטים, בני נח, וגויים באמריקה, ביפן, בהולנד ובריטניה אומרים “בשוב ה’ את שיבת ציון… הגדיל ה’ לעשות עם אלה”.[6] כל זמן שעם ישראל לא חזר לארצו ובנה שם הנחרבות ונצח את שונאיו בגבורה ניסית, לא היה אפשר אפילו לחלום על זה אבל עכשיו זה קורה.

יכולים אנו לפרש בדרך צחות את פרק שיר המעלות בתהלים בשוב ה’ את ציון היינו כחולמים, כשהקב”ה מקבץ את עם ישראל על ארץ ישראל ועושה עמהם דברים גדולים אנחנו היהודים היינו כחולמים בשינה עמוקה, ולא מכירים את הנס הגדול. ואימתי ימלאו שפתותינו רינה ופיותינו שחוק, כשיאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה. כשעם ישראל יראה שמיליוני גוים מעריצים ומשבחים את אלוהים על הדברים הגדולים שעשה לעמו אז עם ישראל עצמו יכירו וימלאו פיהם שחוק ולשונם רינה.

[1] כאן אמנה את כל המקומות שהקב”ה דיבר עם האבות בספר בראשית:

ה’ דיבר עם אברהם י”ב א, י”ב ז, י”ג יד,  ט”ו א’, י”ז א, י”ז טו, י”ח יז, כ”א א. ה’ דיבר עם יצחק: כ”ו ב, כ”ו כד. ה’ דיבר עם יעקב: כ”ח יג, לא ג, לא יא, לה א, לה ט, מ”ו ב. ובכל המקומות האלו או שהקב”ה דיבר אליהם שהוא נותן להם את הארץ ולזרעם, או שאומר להם לילך לארץ ישראל, או שהוא בעבור קיום הבטחת הארץ לזרעו למשל גירוש ישמעאל מהארץ בעבור שהארץ שייכת ליצחק. גם הפרשה של העקדה עיין ברשב”ם על הפסוק ויהי אחר הדברים האלה שהניסיון של העקדה היה עונש לכריתת ברית עם אבימלך על חלק של ארץ ישראל ואברהם כאילו מסר חלק מהארץ לגוים.

[2] כמו שמסביר הרב דוד בר חיים שליט”א, ראש “מכון שילה”, בטוב טעם ודעת.

[3] עיין מאמרו של יהודה אליצור, משמעות הגלות במקרא.

[4] עיין בספרו של רבי מאיר כהנא ז”ל הי”ד אור הרעיון דף שמ”ה.

[5] מי שפירש פרק זה ביחזקאל על המאורעות של ימינו, הוא הרצי”ה בספר “מתוך התורה הגואלת” ח”ד דף סב והרב כהנא בספרו אור הרעיון דף שמ”ה. וכן עוד תלמידי חכמים שאין כאן המקום לפרטם.

[6]  על תופעה זו חובה להרחיב את הדבור, ולהכיר טובה לכל אוהבי ישראל אלו. אבל צריכים לכתוב עליהם מאמרים שלמים. דוגמה אחת מאהבת ישראל עד להפליא הוא הארגון CUFI, נוצרים מאוחדים למען ישראל, המונה מיליוני אנשים באמריקה שמאמינים שצריכים לאהוב ולכבד בכל דרך את עם ישראל מפני שאנחנו העם הנבחר וה’ אמר לאברהם “ואברכה מברכך ומקללך אאור”. ויש הרבה פוליטיקאים באמריקה שהם אוהבים ומעריצים של עם ישראל. ומה שהמוסלמים לא מכירים בזה כלל יש לזה סיבה עמוקה שגם כן צריכים להרחיב את הדיבור במאמר אחר. המוסלמים לא מכירים במושג של אלוהי ישראל בכלל, הם כופרים בכל מושג עם ישראל והם השונאים הגדולים של עם ישראל ואלוהי ישראל. וגם הם לבסוף יכירו שדתם שקר ורשעות.

כותב המאמר פנחס גבריאל וייס.

להערת והארות יכולים להתקשר לאימייל geulazman@gmail.com

Contact Pinchus Weiss at geulazman@gmail.com