You May Have Missed These…

On Erev Shabbos, our 5 daily articles didn’t appear in the newsletter for technical reasons.

Here they are:

Israel Does NOT Need American ‘Aid’!

The Myth Of Israeli Dependence Of U.S. Aid

SUNDAY, JANUARY 12, 2014

One myth, prevalent mainly among various Israel-haters, but also among some of its AIPAC-affiliated supporters is that Israel is dependent on U.S. aid, and that an end to that aid, would doom, or at least greatly weaken Israel.

First, it must be noted that the amount Israel receives has stayed virtually unchanged in nominal terms since the late 1990s at roughly $3 billion per year, while Israeli GDP at the same time has increased in nominal terms from about $100 billion per year to $300 billion per year.

If Israel was able to withstand a two thirds reduction in the relative importance of aid without trouble, then surely the removal of the remaining third shouldn’t be much trouble.

Secondly, it should be noted that since 2007 Israel receives no economic aid, no cash transfers, at all from the U.S. government. Aid to Israel instead consists entirely of subsidies of weapons purchases, almost all of which is purchased from U.S. weapons manufacturers. So, “aid to Israel” is almost as much a subsidy of U.S. weapons manufacturers as of Israel.

So, if hypothetically, aid to Israel was ended, this would mean that Israel’s defence budget would have to be increased somewhat as weapons purchases would be somewhat more expensive. But as there would no longer be a requirement that most weapons must be purchased from the U.S., this would stimulate domestic weapons production, and perhaps make it profitable for Israel to develop its own fighter jets, instead of purchasing various U.S. made “F” (-15, -16, -18, -35)  fighter jets.

The benefits to domestic weapons production perhaps wouldn’t fully compensate for the higher cost of military spending, but to a large extent it would. So the net loss for Israel for cancelled aid would at most be a few tenths of a percent of GDP. Perhaps not positive, but definitely manageable.

Hertzl’s Ignored ‘Altneuland’ Got One Thing Right: The Austrian School of Economics

THEODOR HERZL’S VISION BETRAYED

The founder of political Zionism had a capitalist vision, unlike Weizmann and Ben-Gurion.

BY DANIEL DORON
MAY 21, 2007 19:07

What a tragedy that Theodor Herzl’s successors, especially Israel’s first president Chaim Weizmann and his socialist allies, deserted Herzl’s plan to build a Jewish national home in which a prosperous market economy would guarantee its social cohesion and political strength. Instead, they replaced Herzl’s vision with socialist fantasies and programs that impoverished the Zionist enterprise demographically, economically and socially, as prominently occurred in the kibbutzim. Had the Zionist enterprise implemented Herzl’s vision, it might have grown strong enough to have saved more European Jews and secured a safer transition from the yishuv to an independent state.

Unlike most other Zionist leaders who were raised in an oppressive, virulently anti-Semitic and parochial tzarist Russia, Herzl grew in Vienna, the tolerant and liberal capital of the multi-cultural Austro-Hungarian Empire. Herzl described the younger Zionist leaders as the flower children of their time; shiftless intellectuals who scorned their parent’s wealth because they accepted the anti-Semitic calumny that Jews were exploitative capitalists (when in fact most were very poor). They expressed their adolescent rebellion by embracing socialism or communism and by advocating a romantic return to agricultural labor to purify the Jewish soul. Since in Germany, as in Russia, the state was worshipped, it seemed natural for these young firebrands to accept socialism’s implicit assumption that the state must totally dominate the economy, even by abolishing all private property rights.

VIENNESE INTELLECTUALS were not in such awe of the state. Rather, they were inspired by Adam Smith’s market economics and by the successful model of the British Empire that thrived on minimal state intervention and on free trade. When Professor Karl Menger promulgated what became known as the Austrian school of market economics it became an intellectual sensation and Menger was appointed personal tutor to the Crown Prince, the Archduke Rudolf Von Habsburg. Herzl’s programmatic book Altneuland, his intellectual last will and testament, charts the future development of the Jewish home. It fully embraced the basic premises of the Austrian school, including what was considered its radical support for the issuance of competitive currencies by private banks.

True, in earlier stages of his ideological development Herzl also flirted with socialist inspired cooperative ideologies, just as at an early stage he thought of solving “The Jewish Problem” by the mass conversion of the Jews. True, after contemporary Jewish capitalists like Baron de-Hirsch and the Rothschilds rejected his vision and even militated against it, Herzl bitterly accepted some of the largely anti-Semitic prejudices against (Jewish) great capital and its inordinate political clout. As a fervent humanist Herzl was also appalled by the prevalent dismal poverty and was attracted by communitarian and mutualistic ideologies.

Nevertheless, in his well-considered judgment, formulated in Altneuland this is what he put in the mouth of his model new Jew, David Litvak, the moving spirit in The Company charged with building the Jewish National Home:

Money is an extraordinary thing, if it did not already exist we would have to invent it. No, we have not [followed socialist dogma] and abolished the differences between mine and yours. We are not crazy. We have not thrown overboard the incentive to work, to try harder to invent and to develop. Remarkable talent deserves proper reward, and special effort high recompense. Wealth stimulates the ambitious and nurtures rare abilities. Profit encourages entrepreneurship and creates new opportunities if free entrepreneurs accumulate great profits by honest endeavor it is absolutely Kosher. Our new society did not embrace equality. Each person is rewarded according to their work and effort; we have not abolished competition, though we insist on fair opportunity for all, as in sports.

When it came to practically implementing Zionism, Herzl entrusted the huge enterprise of the mass transfer of Jews and their resettlement in their National Home not to a state or public bureaucracy (“We have no state like the Europeans have” his David Litvak avers, “we are a community of citizens who seek satisfaction in work alone organized in a novel way), but to a privately held corporation of shareholders and to its executive arm, an investment bank. And he did so not only for reasons of efficiency but from deep moral concern.

THE PURPOSE of this “Bank of Jewish Resettlement,” Herzl explained: “Just as we [Zionists] replaced Zionist pleading with Zionist statesmanship so we must replace in our settlement work the reliance on alms and charity by a strictly businesslike approach. Charity has impoverished both givers and takers. Charity seekers have climbed to the top [of our enterprise] and our work lost what is most essential: individual responsibility. Those who seek help from rich patrons will not build the economic status of the Jews nor improve their moral standing [Because] he who receives alms degenerates [and] patrons only create ingrates.

To head the Anglo-Palestine bank, Herzl appointed a young banker Zalman David Levontin, the founder of the successful private settlement of Rishon Le-Zion. But after Herzl’s death, Weizmann and his socialist allies took over Zionism and founded the charity-based Settlement Fund (Keren Hayesod). They undermined Levontin’s support for private settlements and enterprises, entrusting the settlement effort to a bureaucratic Settlement Department headed by Arthur Ruppin, a communist sympathizer, and to other avowed leftists.

This group also directed all of Zionism’s scarce resources to collectivist settlement and to vicious class warfare against the successful private sector. Rather than develop Zionism through industrialization and urbanization — thereby the sole basis for a thriving agricultural sector — Zionism supported the failed experiments of collectivism that almost ruined it.

Levontin openly challenged Weizmann asking “Do you believe you can develop the land through charity or through investment?” Weizmann’s choice proved tragic.

The writer is president of The Israel Center for Social and Economic Progress. www.icsep.org.il

From The Jerusalem Post, here.

גילוי מערומי מערכת כשרות הפסבדו-רבנות

הרבנות הראשית: “יישום מסקנות ועדת הרב לאו יפתרו את הבעיות”. הרב סתיו: “הפתרון-הפרטה”

הרב שטרן: “מה שבשליטתי שיניתי ומה שאינו בשליטתי לא תמיד שינתי בגלל אי אילו גורמים שאינם חפצים בכך”. ‘כושרות’: “לפעול להקמת תאגיד כשרות ממלכתי”. ‘השגחה פרטית’: “הציבור מאס במונופול הכושל והמכשיל של הרבנות”

כ באייר התשעז, 16 במאי, 2017 16:19

דוח מבקר המדינה על מערך הכשרות שפורסם היום (שלישי), עשוי להשפיע על רבים מהגופים הרלוונטים בתחום הכשרות, לרבות הרבנות הראשית. המצדדים בהפרטת מערך הכשרות הביעו את מורת רוחם מהממצאים שעלו בדוח וטענו כי מדובר בהוכחה להשקפת עולמם. לעומתם, קבעו אחרים כי על אף הכשלים יש לתת לרבנות הראשית לטפל בכל הליקויים.

מהרבנות הראשית, שעמדה במוקד הדוח, נמסר בתגובה לפרסום הממצאים כי “במועד כתיבת דו”ח הביקורת על ידי מבקר המדינה, הוועדה לבחינת מערך הכשרות בישראל טרם סיימה את עבודתה ומסקנותיה טרם הוגשו למבקר המדינה”.

לדבריהם, “הרבנות הראשית לישראל רואה חשיבות רבה ביישום המלצות הוועדה וקוראת לכל הגופים הממשלתיים הנוגעים בדבר, ובראשם המשרד לשירותי דת, המופקד על תקצוב ותקנון מחלקות הכשרות המקומיות, להירתם ולסייע כל אחד בתחומו ליישום המלצות הוועדה וזאת בשיתוף פעולה עם צוות ההיגוי שהוקם, באופן שיבטיח הסדרה של מכלול ההיבטים הנוגעים לעניין לטובת הכשרות ולטובת הציבור שומרי הכשרות בישראל”. לטענת הרבנות, “יישום מסקנות הוועדה יוביל לפתרון מלא של הליקויים אשר הוצגו בדו”ח המבקר”.

“יש לציין”, נכתב בהמשך, “כי לפני למעלה משנה, מינה הרב הראשי לישראל, הגאון הרב דוד לאו, צוות לבחינת מערך הכשרות בישראל. תפקידו של הצוות היה לבחון בצורה מעמיקה את מכלול ההיבטים הנוגעים למערך הכשרות בישראל ולהציע דרכים לשנות או לתקן, במידת הצורך, את ההסדרים הקיימים במערך זה. לאחר דיון מעמיק הגיעה הוועדה להמלצות העשויות ליתן מענה לקשיים הקיימים במערך הכשרות ואשר חלקן קיבלו ביטוי בדו”ח מבקר המדינה שפורסם היום”.

לטענתם, “מסקנות הוועדה אושרו על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל וקיבלו תוקף ולוח זמנים מוגדר בפסיקת ביהמ”ש העליון כך שיש ליישמן עד לחודש ספטמבר 2018.  מועצת הרבנות הראשית מינתה צוות היגוי ליישום ההמלצות בראשות מנכ”ל הרבנות ויו”ר ועדת הכשרות של מועצת הרבנות הראשית.

בפסיקתו התייחס בית המשפט לחשיבות עבודת הוועדה ועל הסיכויים באימוץ מסקנותיה ואמר “בשונה מהצעות עבר, מדובר בדו”ח שקיבל את ברכת הרב הראשי ומועצת הרבנות הראשית”. עוד ציין בית המשפט ואמר “כי יש לתת סיכוי ראוי למאמץ שהושקע בהכנת הדו”ח ולהכרעת מועצת הרבנות שאימצה אותו.

ע”פ המלצות הוועדה, יפוצל תפקידו של משגיח הכשרות, כשאת העבודות הכשרותית – טכניות יבצע נאמן הכשרות שהוא אחד מעובדיו הסדירים של בית העסק, ואת הפיקוח הכשרותי יבצע בקר הכשרות אשר יועסק על ידי המועצה הדתית. ייקבעו תנאי סף לתפקיד בקר הכשרות והוא יבחר באמצעות הליך פומבי ושוויוני, בקר הכשרות יופקד על אשכול בתי עסק הסמוכים גיאוגרפית ואחת לתקופה תתבצע תחלופה של בתי העסק הנתונים באחריות בקר הכשרות.

באמצעות יישום המלצה זו, יבוטל כליל התלות בין משגיח הכשרות לבין בית העסק. אופן העסקה זה, ימנע גם כל אפשרות להיקף העסקה בלתי סביר ותשלומים באופנים שנוגדים את החוק.

על פי המלצות הוועדה, בית העסק ישלם למועצה הדתית אגרה שתגלם את כלל העלויות הדרושות לשם מתן ההכשר לרבות עלויות הפיקוח הכשרותי, ותיקבע באופן שוויוני ושקוף וכן ייקבעו כללים למניעת ניגוד עניינים של עובדי מערך הכשרות וכללים לעניין אישור עבודה נוספת. דבר זה ימנע את המצבים הלא תקינים שהתגלו במספר מועצות דתיות ואשר מובאים בדו”ח המבקר.

בנוסף, הומלץ על ידי הוועדה כי יונהגו נהלי כשרות אחידים אשר יחייבו את כל נותני הכשרות המוסמכים, מצב זה, יפתור את הליקוי הקיים, בו בכל עיר קיימים נהלי כשרות  שונים ע”פ דרישת רב העיר. בנוסף, הציעה הוועדה כי, תמונה ועדה שתוסמך לשלול את סמכותו של רב למתן תעודות הכשר, בנסיבות בהן פעל שלא כשורה בתחום הכשרות.

עוד  המליצה הוועדה, כי ייקבעו כללי תשלום אחידים בעד שירותי הכשרות. כללי התשלום ייקבעו על פי פרמטרים ברורים, אחידים ושוויוניים בהתחשב במאפייני בית העסק. דבר זה יוביל להאחדת העלויות בבתי העסק ויימנע מצבים של פערים בעלויות כפי שהתגלו בדו”ח המבקר”.

מנכ”ל הרבנות הראשית לישראל ויו”ר (משותף) של צוות ההיגוי ליישום ההמלצות, הרב משה דגן אמר כי “הרבנות הראשית לישראל מודה למבקר המדינה על הדו”ח המקיף שהוכן על מערך הכשרות. הרבנות רואה חשיבות רבה ביישום המלצות הוועדה, וקוראת לכל הגופים הממשלתיים הנוגעים בדבר ובראשם המשרד לשירותי דת, להירתם ולסייע כל אחד בתחומו ליישום ההמלצות בשיתוף פעולה עם צוות ההיגוי שהוקם, באופן שיבטיח הסדרה של מכלול ההיבטים הנוגעים לעניין לטובת הכשרות ולטובת ציבור שומרי הכשרות בישראל. יישום מסקנות הוועדה יוביל לתיקון הכשלים והליקויים אשר הוצגו בין היתר בדו”ח המבקר”.

ממשרד הדתות נמסר בין השאר כי האחריות על מתן הכשרויות נמצאת תחת סמכותה של הרבנות הראשית: “המשרד לשירותי דת מוגבל ביכולת ההשפעה שלו על תחום הכשרות, המצוי בתחום אחריותה וסמכותה של הרבנות הראשית לישראל, כאשר ההתמקדות של המשרד הינה בצדדים המנהליים של תחום הכשרות”.

עם זאת מזכירים במשרד לשירותי דת כי המבקר חלק להם שבחים על פעילותם לתיקון המצב ואמרו: “מדובר במערך שדורש תיקון – על כך אין חולק, ואכן, לאחר שהוגש לרב הראשי דו”ח צוות הכשרות של הרבנות הראשית, הקימה מועצת הרבנות הראשית צוות ליישום הדו”ח כשבג”ץ בפסק דינו סמך את ידו עליו. במקביל, הורה מנכ”ל המשרד לשירותי דת למנהל תחום הכשרות במשרד ללמוד את דו”ח מבקר המדינה לפרטיו ולרכז את עבודת תיקון הליקויים מתוך כוונה להוביל שינוי ושיפור במערך הכשרות המקומי והארצי כאחד, בתיאום מול הרבנות הראשית לישראל והמועצות הדתיות”.

רבה של ירושלים הרב אריה שטרן, שהמועצה הדתית בעירו ספגה לא מעט ביקורת, הגיב לדו”ח הביקורת ואמר: “נבחרתי לתפקיד לפני שנתיים וחצי, ובהבחרי אמרתי כי אתן תשומת לב לכשרות וכך עשיתי מיום הבחרי. ראיתי כי יש מקומות שיש בהם צורך לתיקון, מה שבשליטתי שיניתי ומה שאינו בשליטתי לא תמיד שינתי בגלל אי אילו גורמים שאינם חפצים בכך”.

לדבריו, הוא התריע “על כך בפני אנשי המועצה הדתית, הרה”ר לישראל , לפוליטקאים וגם בפני אנשי התקשורת. שינויים דרסטיים מצריכים זמן, לא שנה ולא שנתיים, בע”ה נחוש בשינוי בשנים הקרובות. כמו כן עליי לציין כי יש גם רבים וטובים בכשרות של ירושלים שעושים מעל ומעבר בנקיות ובמסירות למען הגדלת הכשרות בירושלים. איני מטפל בכשרות בגלל דו”ח המבקר, אלא בגלל שזו האחריות שלי, אמשיך לטפל גם לאחר שהמהומה התקשורתית תשכח”.

בעמותת כושרות אמרו כי “דו”ח מבקר המדינה בנושא מערכת הכשרות בודק אחת לכמה שנים את מערך הכשרות הארצי. הדו”ח מציג כשלים חמורים של שחיתות וטוהר המידות. היכרותנו בשנים האחרונות את מערכת הכשרות לימדה אותנו שיש צורך לטפל בשורש הבעיה ולא בכשל נקודתי כזה או אחר. כל עוד בעל העסק משלם את שכרו של המשגיח, וכל עוד אין נהלים מחייבים למערכת הכשרות הממלכתית באופן שמדינת ישראל לוקחת אחריות על כל מערך משגיחי הכשרות, אופן העסקתם ונהלי עבודה ברורים – דברים כאלו ימשיכו לקרות, כפי שרואים בכל דו”חות המבקר לאורך השנים האחרונות”.

לדבריהם, “ראוי שכל המעורבים בנושא יפעלו כמקשה אחת להקמת תאגיד כשרות ממלכתי-ארצי שיפעל על פי כללי מנהל תקין, ימנע אפשרות של שחיתות ויטפל באופן מידי ובחומרה גדולה בכל חריגה. כל פתרון אחר שלא יביא להסדרה מוחלטת וסופית של מערך הכשרות – יביא לדו”חות נוספים וחמורים יותר של מבקר המדינה”.

במרכז ליבה הגיבו לממצאים ואמרו כי “הדוח שהוצג היום מחייב בדק בית רציני ביחס למערך הכשרות. הפיתרון הנדרש הוא בחיזוק מערכת הכשרות הממלכתית והרבנות הראשית. כמו כל מערכת ממלכתית חיונית במדינה התיקון צריך להיות ע”י שדרוג ושיפור המערכת ולא על ידי ריסוק המערכת. הרפורמה שהוצגה זה מכבר על ידי ועדת הכשרות היא כיוון חשוב ונכון לתיקון המצב”.

בהמשך הם הוסיפו כי הם “סומכים על הרבנים הראשיים והרבנות הראשית שיפעלו כנגד הגורמים הבעייתים במערכת ויתקנו את הנדרש.

אנו קוראים למי שהכשרות הממלכתית חשובה לו לפעול לתיקון ושיפור הכשרות מתוך אחריות ממלכתית וחיזוק מוסדות הדת במדינת ישראל ולא על ידי החלשתם”.

יו”ר ארגון רבני צהר ורב העיר שהם, הרב דוד סתיו אמר כי :”דוח מבקר המדינה מאשש פעם נוספת את מה שמרבית תושבי המדינה ואת מה שארגון רבני צהר יודעים ומתריעים עליו כבר כמה שנים. מערכת הכשרות במדינת ישראל בקריסה” לדבריו, “אין פתרון שיביא לכינונה של כשרות איכותית בישראל אלא באמצעות הפרטתה. ביו היתר ניתוק בין העסקנים הפוליטיים הממנים משגיחים מקורבים שלא אוכלים מהכשרות עליה הם אחראים ובנוסף פתיחת שוק הכשרות לתאגידים נוספים”.

בארגון חותם אמרו כי “הכשלים החמורים העולים מדו”ח מבקר המדינה בנוגע למערך הכשרות, מעידים על כך שהפיתרונות חייבים להיות עמוקים ושורשיים ולא פתרונות קוסמטיים. חשבון הנפש צריך לכלול את כל הארגונים שבמשך שנים במסווה של דאגה לכשרות מחלישים את כוחה של הרבנות ודוחפים את הרשויות השונות למנוע מהרבנות לקדם תהליכי התייעלות ותיקון המצב”.

לטענתם, “ראוי כי הלקח מדו”ח המבקר ילמד וכי המשאבים הדרושים לתיקון המצב יועמדו לרשות הרבנות הראשית, אשר רק בידה הכח לתקן ולהעמיד מערכת כשרות תקינה אשר עומדת בכלל הסטנדרטים הן ההלכתיים והן המקצועיים. צר לנו כי ישנם כאלה אשר מנסים להחליש את מערך הכשרות וכחה של הרבנות, במקום לבנות יחדיו מערכת חזקה אשר תעניק לכלל אזרחי ישראל כשרות אמיתית ומקצועית”.

בארגון ‘השגחה פרטית’ אמרו כי הדוח “מטלטל במיוחד, ומצביע על מציאות עגומה עליה בארגון ‘השגחה פרטית’ מתריעים כבר זמן רב: עבירות חמורות, שקרים, כשלים ושחיתוּת – בחסות המועצות הדתיות ועם חותמת של הרבנות הראשית לישראל. ממצאי הדו”ח הנוגעים למועצה הדתית בירושלים מציגים מערך כשרות רקוב מהיסוד, וצריכים לעורר שאלות קשות בקרב כל מבקשי הכשרות בישראל”.

ראש הארגון הרב אהרון ליבוביץ, אמר כי הוא לא הופתע “מחומרת הדו״ח ופרטיו – ובעיקר לא מההתייחסות לריקבון הממוסד במועצה הדתית בירושלים. כל מי שמכיר את תחום הכשרות יודע שבדיוק מהסיבות הללו, השטח הצמיח מתוכו ארגון כמו ׳השגחה פרטית׳ – ודווקא בירושלים. עצוב מאוד ומתסכל לראות איך ברבנות ובחלק מהמועצות הדתיות גררו את הכשרות בארץ לתהומות השחיתות והאבסורד”.

לדבריו, “עולה השאלה – אחרי עשורים של התנוונות מוסרית – מה עוד צריך לקרות כדי שתתקבל כבר ההחלטה המתבקשת שתביא לשינוי אמיתי במצב הכשרות בישראל? כל בר-דעת כבר מבין: תחרות בשוק הכשרות היא הדרך היחידה להגיע להשגחה הלכתית ואיכותית לאורך זמן.לציבור בישראל מגיע לקבל כשרות נטולת שחיתות ואינטרסים זרים.״

עוד הוסיף הרב ליבוביץ כי ״הציבור מאס כבר מזמן במונופול הכושל והמכשיל של הרבנות, אבל בינתיים ישראל היא עדיין המקום היחיד בעולם בו אין תחרות בתחום הכשרות. ארגון ׳השגחה פרטית׳ מתמקד בלאתגר את המציאות הזאת בשטח, אבל לא ננוח עד שגם נשנה את החקיקה בנושא. צריך לשים סוף לחילול השם אליו אנחנו עדים, והכשרות חייבת לחזור לידיים של הציבור. רק ככה יהיה לרבנות ולמועצות הדתיות פנאי לנקות את האורוות, וסיכוי לשקם את האמון בהן.”

מנכ״לית ‘השגחה פרטית’, אילה פלק אמרה כי “המאבק לפירוק מונופול הכשרות צמח מלמטה. אחרי שקוראים את דו”ח המבקר, ברור לגמרי למה התחלנו את דרכנו דווקא בירושלים – וגם למה התרחבנו לשאר חלקי הארץ. בתוך שנים ספורות, הצלחנו לסדוק את מונופול הרבנות ולהציג חלופה איכותית והלכתית לכשרות של המועצות הדתיות. המודל התחרותי בכשרות כבר קיים בחו”ל והוא הוביל לשיפור באיכות ההשגחה והשירות, להוזלת מחירים, ולכשרות טובה יותר. הגיע הזמן לנתק את הקשר שבין שחיתות וכשרות גם כאן”.

ח”כ רחל עזריה מכולנו, יוזמת החוק להפרטת מערך הכשרות ויו”ר השדולה ליהדות ישראלית בכנסת, מסרה בתגובה לדו”ח מבקר המדינה: “כבר שנים שאנחנו מתריעים על הנעשה ברבנות הראשית בתחום הכשרות. דו”ח מבקר המדינה מאשר את כל מה שאמרנו – בתחום השחיתות המוסרית והמינהל התקין, בתחום עלויות הכשרות ובתחום של ניהול המערך. נוצרה כאן מדינה בתוך מדינה, כבר לפני עשור מבקר המדינה התריע ולא נעשה דבר ברבנות מלבד כותרות על רפורמות. עם ישראל צריך לדעת, הרבנות מתנהלת כמונופול ולא מעוניינת לוותר על כוחה, דו”ח המבקר הנוכחי רק מציב לנו מראה כיצד המערכת מתנהלת, יש צורך בשידוד מערכות כולל שיתן מענה לצרכני הכשרות, יוזיל עלויות וינקה את הסיאוב מקרבה”.

בתנועת ‘נאמני תורה ועבודה’ אמרו: “לצערנו, בתחום הכשרות בישראל, ניתן להצביע על 30 שנות חידלון של המערכת – זוהי המסקנה המתבקשת מהעמקה בהיסטוריית דוחות מבקר המדינה בנושא מערך הכשרות ועד היום. המערך נגוע בכשלים רבים, ולצערנו היו מי שבחרו לעצום עיניהם לנוכח המצב העגום הכולל: אי סדרים, שחיתויות, נהלים לא אחידים, אי שקיפות, מחירים גבוהים, חוסר בסטנדרטים קבועים אשר באים לידי ביטוי באינטראקציה עם מושאי ההשגחה – מסעדות, אולמות, בתי מלון, רשתות קמעונאיות, מפעלים, סידורי עבודה לבני המשפחה ועוד”.

לטענתם, “דו”ח מבקר המדינה מצביע על כשלים אלו ועל ניגודי עניינים מבניים במערכת הכשרות: המשגיח מועסק ע”י המושגח, היעדר אחידות בנותני הכשרות, ניגוד עניינים, העלמות עין של המועצות הדתיות, חוסר הסמכה מקצועי, הדרת נשים מתפקידי השגחה והעסקת עובדים במערך אשר משמשמים כנותני כשרות בגופים פרטיים”.

בהמשך הם כתבו כי “גם סוגיית הבד”צים אותם מנסים להסדיר בחקיקה כבר מספר שנים עלתה בדוח המבקר, ולא בפעם הראשונה – הבד”צים אינם כפופים לכללי הסדרה או שקיפות, מחיריהם אינם מפוקחים, וחלקם מאוגדים והם אינם חייבים בדיווח למשרד לשירותי דת. לפיכך אין לרשויות המדינה מידע לגבי פעילותיהם והכנסותיהם.

נציין כי ועדת הכשרות של הרבנות שהוקמה כדי לתת פתרון לבעיות השמיעה עד כה מסקנות והמלצות, אך במשך שנה וחצי של קיומה, לא נעשו מעשים בפועל. העובדה שבעוד כשנה הרב דוד לאו יעבור לתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול ואנשים המקורבים לבד”צ “בית יוסף” ישתלטו על מערך הכשרות – מחייבת פעולה של המחוקק עוד במושב הכנסת הנוכחי”.

“מסקנתנו העיקרית מהדוח הקשה”, הוסיפו בתנועה, “היא שההשגחה הנוכחית על הכשרות מטעם רבנויות מקומיות מסוימות היא בעייתית ולכן צריך להוציא את מתן הכשרות מידיהן. עד כדי כך הגיעו הדברים, ששומעים אנו על רבנים שאינם סומכים על הכשרות שהם עצמם נותנים. אף זאת נודע ברבים, כי חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, כולם סמוכים על שולחנה, אך רק מקצתם סומכים על הכשרות מטעמה”.

לסיום הם הציעו כי “במסגרת ‘איסוף השברים’, הרבנות תחזור ליעודה המקורי כרגולטור על תחום הכשרות כי אחרת גורלה יידמה לזה של רשות השידור – גוף ממלכתי נוסף שהביא על עצמו פירוק והחלפה בגוף אחר לאחר דוחות מבקר רבים שלא יושמו. ההצעה היחידה המונחת על השולחן, שמייצרת פתרון רחב לכלל הבעיות המוזכרות בדו”ח זה ובקודמיו היא הצעת התנועה לשיקום מערך הכשרות ברפורמה משמעותית אשר תיתן מענה לבעיות שהוצגו.

עיקרי ההצעה: הרבנות הראשית תהפוך מגוף נותן כשרות לגוף רגולטורי כמקובל במשק. מינוי ממונה שיהיה אמון על מתן רישיונות לתאגידים פרטיים המעוניינים לתת כשרות. הרגולטור, קרי הרבנות הראשית, ישמש כגוף המפקח על התאגידים נותני הכשרות. תאגיד כשרות יפעל כמוסד ללא כוונת רווח (מלכ”ר) בלבד ויחוייב בדיווח לממונה. שקיפות – על התאגידים יהיה לפרסם את הקריטריונים ההלכתיים לפיהם הם פועלים נושאי משרה ברבנות (הרגולטור) לא יוכלו לשמש במשרות בתאגידים פרטיים. תאגידי הכשרות יוכלו לספק שירותים מותאמים לכלל האוכלוסייה שתחפוץ בשירותים אלה”.

מאתר כיפה, כאן.