Hyehudi.org

On the other hand…

Neima –

Kesubos 15b –

היכי דמי אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה לימא ליה אייתי ראיה דישראל את ושקול לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר להו אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון

Here’s an interesting one, Eruvin 50a –

אמר רבה כל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו איתיביה אביי לרבה המרבה במעשרות פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין אמאי לימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו שאני מעשר דאיתיה לחצאין דאי אמר תקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה

Rabbah stated: ‘What cannot be acquired in succession cannot be acquired simultaneously’. Abaye raised an objection against Rabbah: “If a man gives excessive tithes, his produce is well prepared but his tithes are spoilt.” Why? Should it not be said: ‘What cannot be acquired in succession cannot be acquired simultaneously’? The tithe is different since it is applicable to fractions; for if a man said: ‘Let half of every wheat grain be consecrated’ it becomes consecrated.

Rashi, probably seeing how this difficulty is accepted, deliberately emends the Gemara’s text from “Leima” to “Neima”–

 (נימא כל שאינו בזה אחר זה,) דאילו הוה מפריש מעשר כהלכתו והדר שקל תו וקרייה עליה שם מעשר, על חולין שניתקנו כבר לא חייל עליה שם מעשר והשתא נמי כי אפריש האי טופיינא עם מעשר לא ליחול שם מעשר אפילו על הראוי למעשר כי היכי דאמר גבי שביתה דלא קני ארבע מינייהו מגו תמני כי לא אמר ארבע בהדיא

For a live demonstration of some exceptions in action, see the following Gemara and Tosafos. The Gemara’s ‘Leima kasavar’ sticks around, as does Tosafos’ ‘Leima hani tana’ei’ (which incidentally links the two, supplying hope for some grand explanatory theory).

See Nazir 2b –

האומר אהא הרי זה נזיר דלמא אהא בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים אמרי בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא אבל ודאי אין הנזיר עובר לפניו אמרינן דלמא אהא בתענית קאמר ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר דקאמר בלבו אי הכי מאי למימרא מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קא משמע לן

And Tosafos –

ויש ספרים דגרסי אמרי לא בזמן שאין הנזיר עובר לפניו והכי פירושו לעולם שמואל לא בעי ידים מוכיחות ובזמן שנזיר עובר לפניו ליכא ספוקי דיד מיהא הוי אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר פירוש ואפילו יד לא הוי ולגירסא זו מסיק הכא דשמואל לא בעי ידים מוכיחות והתם דקאמר הרי את מקודשת אע”ג דלא אמר לי הרי היא מקודשת לו ופריך למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר ומוקי לה שמואל בשנזיר עובר לפניו הא אין נזיר עובר לפניו לא אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומשני התם אלא באומר מקודשת לי אלמא מסיק התם לשמואל מהכא דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים להכי גרסינן אמרי אין

והשתא האי לימא אינו כשאר לימא שבגמרא שכן הוא עומד ודכוותה איכא לקמן (דף כט:) לימא הני תנאי כי הני תנאי ועומד כן וכדמפרש

N.B. This article is based solely on amateur research, and may contain mistakes or omissions.

Have something to say? Write to Avraham Rivkas: CommentTorah@gmail.com

Leima versus Neima Part One

Huh? Aren’t they perfect synonyms?

In fact, there is an important, but somewhat unknown, difference between these lookalike terms in Gemara usage. I hope, G-d willing, to explain matters.

Leima indicates an a priori option to be rejected, while Neima is customarily used for a lasting idea. See Tosafos quoted below. It’s simple to remember: Leima is ‘lame’.

The reason for the distinction is straightforward. ‘Neima’ (not to be confused with ‘Nima‘, meaning hair) translates literally as “We will say”, as opposed to ‘Leima’ or ‘Say (command)’.

This division is only true when the L/N terms are used as introductions to entirely new answers. When the Gemara is simply matching sages’ opinions (whether Amora’im to those of Tanna’im or Tanna’im to those of other Tanna’im), the above division is meaningless. Exemples: “Leima/Neima beplugta dehanei tana’i ka miflegi”; “Leima/Neima keploni”; “Leima/Neima ketana’ei”. I don’t know why this is.

I am also having some trouble with understanding “Im ken leima kra…” (For instance Berachos 2b; if switching the language in the verse is indeed optional, where’s the proof?); “Leima/Neima kasavar…”

Q.O.D.

Leima –

Eruvin 45b, end (attempted refutation of Rabbi Eliezer) –

אמר מר ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס לימא דלא כרבי אליעזר דאי כרבי אליעזר הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה

אמר רבי יצחק הכא בעבים שנתקשרו מערב יום טוב עסקינן

Niddah 28b –

… לימא מסייע ליה טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין על ביאת מקדש ואין שורפין עליהם את התרומה ראו לובן ואודם כאחת אין חייבין על ביאת מקדש אבל שורפין עליהם את התרומה מאי טעמא לאו משום שנאמר מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס

אמר עולא לא הא מני ר’ אליעזר היא דתנן רבי אליעזר אומר…

This last one seems a powerful example, Baba Kama 62b (new chapter) –

ואילו מדת תשלומי כפל נוהגת בין בגנב בין בטוען טענת גנב ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בגנב בלבד לא קתני מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה איכא דאמרי לימא מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מי קתני אין בין מרובה קתני תנא ושייר

The only passable explanation for contrast between the two versions (“Leshonos”) is the deal on Leima.

Tosafos’ answer, too, would have zero proof from the Gemara without it –

(מרובה קתני תנא ושייר,) לשון ראשון דמייתי סייעתא לא בעי למימר דשייר דסבר ההוא לישנא דכיון דקתני מרובה אין לומר שייר כמו באין בין וכן משמע הלשון דקאמר ללישנא בתרא מי קתני אין בין מרובה קתני משמע שתחילה היה סבור דמרובה הוי כמו אין בין וא”ת ומאי שייר דהאי שייר וי”ל דשייר טענת גנב באבידה דדריש לקמן רבי יוחנן דמשלם כפל ואי טעין טענת גנב בפקדון לא משלם ארבעה וחמשה בטבח ומכר הכי נמי טוען טענת גנב באבידה ועוד שמשייר שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו לא משלם ארבעה וחמשה כדאמר לקמן בפירקין (ד’ עח:) ועוד יש מפרשים דאין לחוש הכא אם אינו משייר כי אם דבר אחד כיון דלא נחת למניינא אלא דגלי לן שיש ריבוי בכפל מארבעה וחמשה

Here Leima is not neutral but an active Fifth Column!

To be continued…