הרש”ר הירש בענין עצמאות: אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה

פירוש הרש”ר הירש על ויקרא כ”ג ט”ו:
ממחרת השבת – חגגתם כבר את חג חירותכם, וזכרתם לפני ה׳ את העצמאות שזכיתם בה על ידי הישיבה בארצכם, ואכילת לחם הארץ; כך שהגעתם לחירות ולרווחת העצמאות, אשר, בדרך כלל, הן מטרתן הסופית של כל השאיפות הלאומיות. אולם עליכם לראות עצמכם כעומדים רק בתחילת ייעודכם הלאומי, ולהתחיל עתה לספור לקראת השגת מטרה אחרת. לכן נאמרה מצוות הספירה בספר דברים (טז, ט) בלשון זו: ״מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות״. במקום שאחרים חדלים מלספור, שם מתחילה ספירתכם.
…
לכן נצטווינו ״לספור״ מיום חירותנו ורווחת עצמאותנו הלאומית. מכאן למדנו, דרך כלל, שהישגים אלה אינם הסוף אלא רק ההתחלה של שאיפותינו הלאומיות. ואז מראים לנו את הדרך שעלינו ללכת בה כדי להשיג את מטרת הספירה: שבע פעמים תפעיל השבת את השפעתה המחנכת על חיי המעשה והמלאכה שלנו. שבע פעמים נקבל על עצמנו את עול מלכות ה׳. עלינו ללמוד שהעולם, הנשלט בידי האדם, והשולט באדם, נתון לממשלתו של הבורא. כתוצאה מכך, החירות, ובסיס עצמאותנו – הקניין בארץ – ייטהרו שבע פעמים על ידי רעיון השבת; ורק אז נהיה ראויים לזכור את אותו הישג שספירתנו מביאה אליו. שכן אנו סופרים מן החירות והקניין בארץ, וספירתנו תביא אותנו אל המטרה האמיתית של החירות המובטחת על ידי הקניין בארץ.
הישג זה – כפי שאנו יודעים מקבלת חז״ל (עיין לקמן בהרחבה) – אינו אלא תורת ה׳; ואנו מבינים היטב שהתורה דורשת מאלה שיקבלו אותה הכנה מוקדמת על ידי השפעת השבת. שכן השבת מחנכת את האדם להיכנע לה׳ ולקבל בשמחה את עול עבודתו. השבת קדמה לעם ישראל, וכניסתה מחדש אל העולם קדמה למתן תורה. השבת חינכה את העם להיכנע לה׳ על ידי שביתת מלאכה, ובייחוד שחררה אותו מדאגה טורדנית בלתי פוסקת להשגת פרנסה. כך הכינה השבת את העם שיצא לחירות להיות לעם ה׳.
נוסיף ונזכיר את ביאורנו על משמעותה של שבת המן (פירוש, שמות טז, א–ב). על ביאורים אלה יש ראיה גמורה מדברי משה רבינו בסוף ימי הנדודים במדבר (דברים ח, א והלאה), שכן הוא מזכיר שם את אכילת המן על ידי ישראל ומשמעותה לשמירה הנאמנה של מצוות ה׳: ״לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותו אם לא״ (שם ח, ב). לאור זאת, מובנת מאליה משמעות ספירת שבע השבתות: מהעומר אל התורה.

‘Chadash Assur min Hatorah’ Is Against Having a Different GOAL, Not Different Tools!

From Ami Magazine’s interview with “Master Mechanech”, Reb Dovid Levy (April 17, 2019):

Ami’s Rabbi Frankfurter: Many gedolim I’ve spoken with are of the opinion that changes must be made with regard to chinuch for the present generation. Do you agree?

RDL: We certainly need a different approach. As the generations have changed, so too has the way to relate things and communicate. For example, in previous generations, a parent or teacher would slap a child if he did something wrong and it would have a positive effect. Nowadays, slapping a child is counterproductive.

Ami’s Rabbi Frankfurter: One might argue that we are prohibited from deviating from the traditional ways.

RDL: The reason we can’t do that today is not that the message is different, chas v’shalom. The reason is that the slap might distance the child from Torah.

The prohibition against chadash is against having a different goal, not against having different tools. Our Torah remains the same. Truth remains truth, and we must never deviate even a hairsbreadth. But the way to convey the truth does change. Nowadays we need a lot of positive reinforcement to educate and train our children to do what is right, which is actually not a modern idea.

The Gemara in Bava Metzia (85a) says that when Rabbi Elazar ben Rabbi Shimon passed away he left a son who was doing terrible things. But the Tanna’im called him Rebbe even though he wasn’t worthy of that honorific, because they used it as a tool to bring him back until he actually became a Tanna. So I’m not borrowing ideas from contemporary psychology, I’m talking about things that Chazal did.