‘ALL of Klal Yisrael Cannot Err’ – Sounds Sabbatian…

Gershom Scholem’s “Sabbatai Sevi: The Mystical Messiah” (English translation by R. J. Zwi Werblowsky, Princeton 1973) on pages 816-817, discusses a Sabbatian work (אגרת מגן אברהם מארץ המערב by Abraham Cardozo) written to justify the false Messiah’s apostasy.

I quote (omitting both his footnotes and my caustic comments):

Cardozo was the first author to state clearly what was subsequently to become a Sabbatian stock argument: God does not “permit the beast of the righteous to sin in error, how much less the righteous themselves,” and He certainly would not allow His saints, let alone his whole people, to fall into such grievous error (ed., I capitalized the letter “H” twice). The argument is of considerable interest. Cardozo rejects the view, apparently voiced by many disabused believers, that Sabbati had acted in good faith at the beginning of his career, but had taken to deciet and sin after realizing his error. For if this view were correct, it would show that a life of exemplary saintliness may be rewarded by falling into sin, and thousands of devout penitents and earnest believers would have become victims of lies and decieit. This would be tantamount to denying God’s justice and providence. The messiah’s soul was from the highest world of asiluth, and ordinary human beings whose souls came from lower spheres could not possibly comprehend his actions.

Without getting into this too deeply, I will note the Chazon Ish was asked why he exposed the problems with Eruvin when the masses were innocently relying on their rabbis, and he reportedly answered along the lines of “even they know the truth regarding whom to ask”.

Also, see p.156 and thereabouts in Rabbi Brand’s “Bayom Harishon Tashbisu”.

The Current Regime Is a Strategic DISASTER

Our Strategic Balagan

by Victor Rosenthal

Balagan: chaos, total disorder, huge mess. Borrowed from Russian.

The incendiary and explosive balloons continue to be sent across our southern border, and the Hamas special “night unit” continues to burn tires and throw explosives over the fence, as well as to cross over into Israel, attack soldiers, and try to get at civilians. We continue to “respond” by bombing or shelling empty installations.

We are careful not to kill them because we are told that if we kill them, their honor will require that they kill us in return; this will lead to an escalation. They want that, we are told, because there is a humanitarian crisis in Gaza, primarily because their rivals in the Palestinian Authority have been cutting salary payments to PA officials in Gaza who either work for Hamas or don’t do anything. If there is an escalation, the crisis will get worse and the UN or other outside forces will step in and give them money, which they will spend on weapons or tunnels anyway.

Until recently, Israel has allowed Qatar to send millions in cash to Hamas because nothing makes them madder than running out of money.

If there is an escalation, Hamas, Hezbollah, the PLO, and even Iranian forces in Syria will coordinate their efforts, there will be a two- or three- front war, and we would suffer a lot of casualties although we would “win.” That would be giving them what they want, we are told.

There is a news report that is emblematic of the insanity surrounding our relations with our Palestinian Arab enemies. It seems that the Israel Prison Service has been unable to stop the smuggling of cellular phones into facilities where Hamas terrorists have been imprisoned, so they are installing jamming devices. But – get ready for this – the IDF has asked them to suspend the work because of “its possible impact on the situation in the territories.”

At the same time, the Iranian regime is trying to upgrade Hezbollah’s rockets with precision guidance kits. We are acting against it, insofar as the Russians allow, but likely we are simply slowing it down, not stopping it. Iran is also working to establish Shiite militia forces in Syria and Iraq, and of course, proceeding with its ballistic missile and nuclear programs. We are certainly taking action, overt and covert, in these areas too, but again these operations are only capable of slowing the process, not stopping it.

Meanwhile, here at home the waqf and radical Muslims are trying to further erode the remains of our sovereignty on the Temple Mount. We proved to them last year that we were not prepared to defend it when they forced Israel to back down from installing metal detectors and cameras at the entrances to the Mount in order to prevent any more of our policemen from being murdered. My prediction is that we will back down over this latest provocation too.

And then there is the illegal Bedouin encampment of Khan al-Ahmar, which even the Supreme Court says should be removed, which Bibi has solemnly promised to remove, but which we apparently can’t demolish because the Europeans wouldn’t like it.

Is your head spinning? Mine is. One wonders if we have a plan, or if we only react. One thing stands out in all of this: Israel, supposedly the eighth-strongest power in the world, militarily and economically (after the US, Russia, China, Germany, UK, France, and Japan), acts like she has no better option than to lie down and take it. Little by little, her sovereignty and security erode. We don’t seem to have the will to confront these problems when they are manageable, and they only grow more intractable with time.

There are a number of reasons for this. For one thing, there’s the normal human propensity to put off trouble. Dealing with the root of the problems today would be disagreeable, more disagreeable than accepting their manifestations. Of course, tomorrow it will be worse, but tomorrow is not today and maybe something will change before then (someone more cynical than I might say, “it will be someone else’s responsibility, tomorrow.”)

Our Prime Ministers and their cabinets and generals are not supposed to think this way. They are supposed to think like good chess players, carefully laying the groundwork for their future actions, while systematically evaluating all the paths that the enemy might take, and developing contingency plans for them. Last week I played chess with my 9-year old grandson, and I relieved him of his queen because he was concentrating too hard on what he was about to do to me. By the time he becomes Prime Minister, I hope he will know better.

We can’t just blame our leaders. They are operating in a political system that pits an Attorney General and Supreme Court with undefined and arbitrarily broad powers against the PM and his government. So when they try to do something like make a deal with private companies to exploit newly-found and highly strategic natural gas reservoirs, suddenly the Court can stick its nose in and upset everything, as happened in 2016. Or they are stymied when they try to find some solution to deal with an illegal influx of tens of thousands of migrants, as happened in 2014 (most of them are still here, having children whose first language is Hebrew).

But while the legal establishment still hasn’t intervened directly in strategic military matters, the Attorney General, State Prosecutors’ Office, and police have driven the Prime Minister crazy with criminal investigations for pretty much the past 4 years (he was interrogated by police for several hours at a time at least 12 times in connection with various accusations against him and his wife). The charges have ranged from stupidly trivial to serious, but the overall impression is that they are out to get him on something, anything. Even apart from the political aspects of the legal assault – the Attorney General announced his intention to hold a pre-indictment hearing last week, a month before the election – it’s hard to believe that the PM has had much time to ponder his next moves in the multiple geostrategic games he is playing with Hamas, Iran, and others.

Then there is the perennial problem that minor parties that happen to hold the balance of power in the coalition can paralyze or even bring down a government because of one rabbi who is angry over something.

Other pressing matters, like the massively funded European campaign to intervene in our politics and policies, and to help the Palestinian Arabs create facts on the ground in Judea and Samaria, have proven difficult to deal with decisively, possibly because too many Knesset members benefit directly or indirectly from the influx of Euros.

One thing that we do not seem to have to deal with today is the pressure from an American administration for more and more concessions to the Palestinians, for the sake of an impossible peace. This could change after our election in April when the Trump megadeal will be revealed. But I don’t think so – my feeling is that the Trump Administration is far more sympathetic to Israel than the last few, and will not try to impose a solution that we can’t live with.

On the other hand, the American election is not so far off, and the Democratic Party in the US is less friendly toward Israel today than even in the days of Obama. If Trump is not re-elected and the next administration is headed by a left-wing Democrat, the Obama period will look like a picnic in comparison. We’d best end the balagan while we can.

קול החינוך גליון אד”א – 118#

יו”ל ע”י ‘ועד הורים’ – בהכוונת גדולי התורה שליט”א

[קול החינוך עוסק במלחמת מדינת ישראל בחינוך יהודי עצמאי.]

* למסירת מידע ומשלוח מסמכים בס”ד: 03-691-5752, טלפקס: 6915752@okmail.co.il

Download (PDF, 5.43MB)

Reprinted with permission.

וכל שאינו מקפיד על אשתו… שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא

רב העיר זעק בכאב: “אברכים הפכו לבשלנים”

המרא דאתרא של מודיעין עילית דיבר בכאב על הסכנות שצצות במקומות עבודה לנשים חרדיות: “הרחוב הולך ויורד ומקומות העבודה היום זה לא מה שהיה פעם. הסביבה יותר פרוצה היום. הבנות הצדקניות מגיעות עם תמימות גדולה ואנחנו לא מספיק מכינים אותן”

משה ויסברג , כ”ז אדר תשע”ט 04/03/2019
כינוס ענק נערך עבור הורי בנות הסמינרים מבני ברק, במוצאי השבת החולפת, במהלכו עסקו בין השאר בנושא מקומות עבודה כשרים לבנות, שדבר קיומו נחשף לראשונה ב’בחדרי חרדים’. במהלך הכינוס נשאו דברים גדולי ישראל בהם ראשי הישיבות הגרמ”ה הירש, והגר”ד כהן.

מי שריתק את השומעים היה הגאון רבי מאיר קסלר, רבה של מודיעין עילית, שהסביר באופן מפורט במשך חצי שעה את הבעיות שצצות במקומות העבודה אשר בנות הסמינרים עובדות בהם והאשים בין היתר את בחורי הישיבות אשר להם דרישות לשכר גבוה בעבודות הנשים, ובכך הם נוטלים את תפקיד האישה בבית היהודי.

‘בחדרי חרדים’ מגיש את התמליל המלא והקלטה מעיקרי דבריו המפורטים של הגר”מ קסלר בעניין מבנה הבית החרדי כיום והשינויים שחלו בשנים האחרונות.

את נאומו פתח רבה של מודיעין עילית: “יש עבודות שהם כשרות מאוד בתכלית, אבל הלימודים למענם לא כל כך כשרים אז אולי צריכים לוותר. אם זה לימודים אקדמאים או שצריך לעשות סטאז’ באיזה מקום, אבל אחר כך אפשר למצוא עבודה כמו קלינאית תקשורת בבית יעקב, למה צריך להביא מזרחיסטיות מכל מיני מקומות. גדולי ישראל לא הסכימו לדבר הזה באם הלימודים הם בעייתיים”.

לדברי הגר”מ, “אני חושב שהסתירה שיש כאן היום זה עקבתא דמשיחא. מצד אחד אנו רוצים שהבעלים יישבו וילמדו ומצד שני שהנשים יפרנסו את הבית. אך מעט מאוד בחורים לא מוכנים להסתפק במועט כמו שההורים שלהם הסתפקו, הם חיים בדור אחר וההורים בעקבות זה לוחצים את הסמינרים. יש להם טענות למה אתם לוקחים שכר לימוד גבוה, אפילו שלומדים מקצוע, אך מה יש לנו מזה. יש ישיבות שלא מוכנים בשום אופן לקחת גננת ולא מורה. הוא רוצה אחת שעובדת בהייטק, שלפחות תביא לו שכר של שבע-שמונה אלף שקל התחלתי, ואחר כך עוד היד נטויה, מה תעשה הבת? היא פוחדת שלא תמצא שידוך. זה מצב מאוד לא פשוט”.

“אז מה עושים? הן צריכות להתחתן ולהביא פרנסה. זה כף הקלע להשאיר בית בלי פרנסה ובוודאי בלי שידוכים. זה בלתי אפשרי. מצד שני, מה עושים? הרחוב הולך ויורד ומקומות העובדה היום זה לא מה שהיה פעם. הסביבה יותר פרוצה היום. העולם היה פעם יותר צנוע, יצר הרע תמיד היה, אבל אולי בצורות אחרות. ודבר נוסף, היום השיטה בהרבה מקומות עבודה ומשקיעים בזה המון מחקר, זהו ליצור אווירה שמקום העבודה הוא לפחות הבית השני של העובדת ויש המהדרים – שזה הבית הראשון. אז בכדי להפיק מהעובדת את המקסימום, כי יש קצת עובדים שהם בלחץ בעבודה משום שיש לו מעביד יש לו מישהו על הראש, אז התפוקה היא לא מספיקה, אז הם עושים כל מיני טצדקי ובאים לקראת העובדים בהרבה דברים והיום הדרישות הם פחות מה שהיה פעם, ולכן הסכנה גדולה”.

“אני לא הבנתי מה הבעיה באינטרנט במקומות עבודה. לכאורה המעסיק היה הראשון שצריך לחסום אינטרנט לא כשר (לא כמו שיש היום במקומות עבודה אינטרנט כשר של נתיב מ.ו.) כי העובדת מבלה בכל מיני שטויות אפילו בדברים לא אסורים ואתם רואים שזה לא ככה. השיטה אצלם הפוכה, אם אני אדרוש מכל עובדת שתפקיד את הסמארטפון במשרד הם לא יבואו לעבוד אצלי. היום הבוסים רוצים אווירה שירגישו טוב. הם מנסים ליצור אווירה בין כל הקבוצות. הם עושים ערבי גיבוש ויוצאים ביחד לבילוי וטיולים או להשתלמות, אבל זה חייב להיות עם אווירה קלילה, עם ארוחה או בדרן. משו יותר קליל. זה דברים לא פשוטים, גם אם נגיד שאין שם גברים חילוניים, אבל יש שם נשים שהם לא ממש משלנו. אישה יכולה להשפיע יותר בקלות על חברתה מאשר גבר זר. קשה להם מאוד להבין את זה שאנחנו מנסים למשל במטריקס (מפעל הייטק לנשים בקרית ספר מ.ו.) מנסים להגביל אותן, הם לא מבינים את זה ואני מתבייש להגיד את זה, לפעמים ה’בעלי בתים’ אומרים דיברנו עם העבודות והן אומרות שהן לא מסכימות להגבלות”.

כאן הרב קסלר הסביר את שורש הבעיה: “הבנות הצדקניות מגיעות עם תמימות גדולה ואנחנו לא מספיק מכינים אותן. לא כל סמינר מרשה לעצמו לדבר עם ילדות לא נשואות ולתאר להן מה יקרה כשגבר חילוני פונה אליה בשם שלה, מחמיא לה על לבוש חדש שהיא קנתה, או על התסרוקת. איך אפשר שסמינר יעלה כזה נושא חס ושלום. אבל תבינו: בסופו של דבר זה ככה, עם זה היא מתמודדת. אז אי אפשר מצד אחד לא לדבר על זה ומצד שני לשלוח אותה לשם ולהעמיד אותה בניסיון. הן צריכות לדעת מה הניסיונות שהן עלולות לעבור”.

הרב קסלר הביא כמה סיפורים: “היה מקרה מסוים של ראש צוות במקום עבודה שישב ל”ע שבעה. בא אלי אברך ושאל מה אני אעשה, אשתי עובדת שם כעובדת בכירה, ומוכרחים ללכת לנחם. אמרתי לו שלא בא בחשבון. אישה לא יכולה לנסוע. אתם יודעים איך שזה נראה אצל החילונים. באופן טבעי היא יושבת שם בתערובת וזה לא דרך ארץ. אמרתי לו תיסעו שניכם ביחד לנחם. הוא הסתכל עלי כאילו שנפלתי מהירח, ואמר ‘אני יבטל סדר בשביל זה?’. השבתי לו “אז תיסע אתה ביחד, היא תעמוד בצד ואתה זה שתפנה וזה שידבר”.

הרב סיפר על עוד מקרה “היה חתונה בעבודה והחברות תכננו לנסוע אחרי העבודה לחתונה, והיה שם איזה גבר חילוני והוא הציע להם טרמפ והם בנות צדקניות הם התביישו להגיד לו לא, והם עלו לאוטו והם יושבות ולא יודעות איפה לשים את עצמם, בדרך הוא אומר להם אני לא יכול ללכת עם בגדי עבודה אז אני עולה הביתה ומה אתם מחכות כאן למטה, תעלו הביתה. אתם שומעים? אני לא יודע אם הם עלו או לא זה רק דוגמאות קטנות שגדולות מאוד שהם מעשים בכל יום ועם זה בנות מתמודדות”.

“סיפר לי אברך שבא לחתונה וראה קבוצה של חילונים, הוא ניגש למישהו ושאל מה הם עושים פה והם אמרו הם חברים של ציפי הכלה. הם לא חברים שלה באמת היא כלה יראת ה’, אלא הם חברים למקום העבודה. זה בנות שגדלו בבני ברק ובקריית ספר במקומות סגורים ופתאום בבת אחת הם עומדים במקום שלא שיערו אבותינו. אני הלכתי לרבי חיים קנייבסקי והוא אמר שצריך לבדוק, ומה זה לבדוק כמו שר’ גרשון אומר שצריך לבדוק כל אחת מה מתאים לה לעבוד ומה האופי שלה שתלמד חינוך מיוחד שתהיה בפרנסה, ומה יהיה עם הפרנסה? הכל השתדלות. כמה בנות השקיעו בלימוד מגמה ובסוף הם עובדים בעבודה אחרת לגמרי שבקושי התמצאו בו וזה הפרנסה שלהם הכל מהשמים”.

“לא ייתכן שבת או אישה תעבוד במקום עבודה שהאבא או הבעל לא היו במקום, מה אני ילדה קטנה תבואי עם בעלך בפעם הראשונה תראו את המקום האם זה מתאים, לא משנה אם הוא חרדי או לא, ואני אומר להם מראש לפעמים יהיה בסדר, ולפעמים תראו משהו לא תקין יגידו לכם שזה נדיר שהיום קרה כך וכך אל תקבלו את זה כי אם אתם באים לבדוק את המקום וזה מה שראיתם זה אומר הקב”ה סיבב שזה מקום שצריך לשאול שאלה”.

“היה מקרה של אישה אלמנה שבתה המבוגרת לא מצאה עבודה והיא גרה בעיר לא חרדית, ויש שם מעביד זקן אדם מבוגר האם לקחת כן לקחת את העבודה, אמרתי לה את תלכי עם הבת שלך להיפגש עם אותו מעביד, היא אמרה שהבת שלי תתבייש בזה. הם הרי יודעים מה שקורה אצלם, שהילדה שלהם לא באה הביתה בשעה סבירה. ויותר מזה, אם הילדה יודעת שאימא שלה או בעלה יודע על מקום העבודה ומכיר את העבודה, אז הוא בעיני רוחו רואה את המקום, יש אנשים שהאישה נוסעת יום יום אפילו בתוך העיר, הוא מעולם לא מעלה בדעתו איפה היא נמצאת. העניין הזה של השמירה שיש בין בעל לאשתו או בין אביה לבתו כמו שהזכירו בשם החזון איש, שבת ישראל צריכה להיות או ברשות אביה או ברשות בעלה. כמה בנות נופלות לייאוש ושברון לב. המשפחה לא תהיה הכי מפוארת והוא לא יהיה הבחור הכי נוצץ, אבל יהיה לך חיים נורמליים של בעל עם יראת שמים”.

“וזה גם תלוי במעורבות של הבעל. גם כשהיא חוזרת ממקום העבודה היא לא תספר שקרה משהו נורא ואיום, אבל אדם חכם שומע מהמילים שהיא פולטת בין השורות מה היא מספרת. אבל דבר ראשון צריך להקשיב ולהיות שותף עמה מה קורה, ולפקוח עיניים, וגם אחרי שנה שנתיים צריך לפקוח עין כדי לראות איך היא נראית, שאין שום שינוי ולפעמים שהשינוי הוא כה גדול שכבר אי אפשר לשנות”.

לסיום אמר הרב קסלר, “אנחנו באמת נמצאים במבוכה גדולה. אני לא יודע אם יש פתרון ציבורי לכל הסוגיות הללו. מנהלי הסמינרים מציעים את מה שיש להם במגבלות שלהם כל יחיד צריך לדעת מה מתאים להשקפה שלו לאורח החיים שלו ולתכונות הנפש של הבת שלו. וכל זה לא פותר אותנו מלהשתדל ולברר את העניין”.

“הרי מה אנחנו באמת רוצים? שנוכל להמשיך הלאה להעמיד בתים של תלמידי חכמים של בני תורה”, הרב קסלר הציע שבאמת הכל מתחיל בישיבות שאת אותם ערבי חיזוק שעושים לבנות עצמם ולהורים צריכים לעשות בישיבות, אך הבנות יותר מקבלות יותר צייתניות ויש לנו תקווה שדרכם יותר להצליח. אבל באמת אני חושב צריך לעשות מהפכה שגם האברכים וגם להסביר לבחורים לפני שיוצאים לשידוכים שיבינו את הסוגיות על מה מדובר”.

“הרי יש מקרים שבעצם ככה לוקחים שידוך שהיא מרוויחה הרבה בשביל שהיא תוכל לפרנס את הבית והוא יוכל לשבת ללמוד אז יוצא שהוא משועבד רובו ככולו בשביל הבית הוא שולח את הילדים בבוקר, הוא מקבל את הילדים בצהריים והוא צריך גם לבשל”.

“באחרונה נודע לי וזה היה בשבילי חידוש, ממישהו שסיפר לי שהוא ישב עם כמה ראשי כוללים בירושלים. לדבריו, אברכים התחילו לבשל לשבת. שבתות שלמות הם מבשלים ומתגאים בזה אפילו. נהיה להם מזה גישמאק אפילו. למה זה קורה? כי היא עייפה. היא חוזרת מותשת והוא התרגל באמצע השבוע. לאט לאט, ככה למחצה ולשליש עד שנהיה בשלן. אז היוצרות התהפכו. היא עובדת בשביל שהוא יוכל לשבת וללמוד והוא נהיה עקרת בית בשביל שהיא תוכל לעבוד, ואיפה נגמר הסיבוב הזה אתם יכולים לנחש לבד. אבל מצד שני, אם האישה רואה שהבעל יהיה חזק, והוא באמת רוצה לעזור לה. מאידך, יש לו את הצרכים שלו לגדול בתורה והיא רוצה שהוא יגדל בתורה אז אולי יצליחו איכשהו להשתנות”.

מתוך אתר בחדרי חרדים, כאן.

משה רבינו ומערת המכפלה – לכבוד יום ז’ אדר

יוצא לאור בס”ד ע”י מכון דעת תורה שע”י אגודת קדושת ציון

רבים מאחינו בית ישראל עולים מירונה ביומא ההילולא של משה רבנו בז’ אדר, הסיבה לכך היא כיון שידוע שרבי שמעון בר יוחאי הוא ניצוץ של משה רבנו. אולם לא רבים יודעים שמנהג העלייה למירון הוא מנהג חדש. המנהג העתיק – עד לפני כמאה שנה – היה לעלות מכל ארץ ישראל לחברון למערת המכפלה.

למה נסעו דווקא לחברון? ואיך התבטל המנהג העתיק? כל זאת במאמר שלפניכם…

Download (PDF, 1.25MB)

Reprinted with permission.