כשם שחייב להשיאו אשה וללמדו תורה, כך חייב ללמדו כלכלה

עידית רז-קלישר, אימא וכלכלנית, כתבה ספר ילדים יוצא דופן שמנסה להתמודד עם האתגר ללמד ילדים קטנים (גילאי 4-8) מושגי יסוד בכלכלה.

שיחה עם בתי, בגיל 8.5:

“אמא, למה כולם טסים לחו”ל בקיץ ואנחנו לא?”
“בקיץ עברנו דירה, נכון? היינו צריכים לשלם למתווך ולמובילים, ולקנות המון ריהוט חדש. זה עלה לנו הרבה כסף, ולא נשאר לנו כסף לטיול בחו”ל.”
“אז למה אתם לא משיגים יותר כסף?”
“כי אז נצטרך לעבוד יותר שעות.”
“אה… אבל אם תעבדו יותר שעות, יהיה לנו פחות זמן יחד. אז זה בסדר שלא נטוס.”

נשמע דמיוני, אבל זו שיחה אמיתית, וקיימנו שיחות דומות עוד כשהייתה קטנה יותר.
אז איך אפשר להגיע לשיחה כזו עם ילד? כשהילד גדל תוך התנסות בבחירה בין חלופות כבר מגיל צעיר.

קיים דיון נרחב על הצורך בלימודי כלכלה בגיל התיכון, כהכנה לחיים הבוגרים בהם נדרשת התנהלות פיננסית נבונה. אך לימודי כלכלה אינם רק התנהלות פיננסית נבונה, כמו השוואת מחירים, חישוב עמלות וכו’. לימודי כלכלה הינם בראש ובראשונה הקניית כלים לקבלת החלטות, מתוך מטרה להגיע לרמת האושר הגבוהה ביותר שניתן.

מושגים בסיסיים

מחנכים אותנו “לכלכל צעדינו בתבונה”, כלומר להקצות את המשאבים שלנו בצורה נבונה; ומשאבים אינם כסף. כסף הוא רק אמצעי לתרגם משאבים למכנה משותף ברור.

אפשר לראות את העקרונות הבסיסיים של הכלכלה בכל תחום, גם בחיי הילדים. לדוגמא –עלויות אלטרנטיביות. ילד יכול להבין כי אם נותרה חצי שעה פנויה, והוא יכול לבחור אם לשחק, לקרוא או לצייר, אז הוא גם יכול לעסוק באחת מהפעילויות במשך חצי שעה, או לחלק את הזמן כך שיעסוק פרק זמן קצר יותר, אך ביותר מפעילות אחת. הילד מבין שהוא צריך לוותר על זמן משחק כדי לקבל זמן קריאה או ציור. בהמשך אפשר להרחיב את ההתנסות ולעבור לנושא של תקציב כספי – כגון דמי כיס. הילד יכול לבחור מה לרכוש בכספו (בגבולות הסכמת ההורים כמובן), וכיצד לחלק את התקציב בין המוצרים שברצונו לרכוש.

עיקרון היתרון היחסי יכול לשמש כעזר להורים/מורים להעצמת ילדים שמרגישים חלשים יותר. ילד שהוא קטן יותר פיזית ואולי גם קורא לאט יותר עלול להרגיש בעל ערך עצמי נמוך לעומת ילד גדול פיזית וקורא מהר. היתרון היחסי מאפשר לנו להסביר לילד כי בחלוקת עבודה כל ילד נחשב טוב יותר באופן יחסי בפעילות אחרת, ולכן בשיתוף פעולה כל אחד מקבל את ההזדמנות לעזור בתחום בו הוא טוב יותר יחסית.

גם השקעה בגורמי ייצור קיימת בעולם הילדים. הרי הלימודים והחוגים הם למעשה השקעה בהון אנושי. ההשקעה דורשת ויתור על פנאי בהווה כדי לקטוף את פירות ההצלחה בעתיד (ציון טוב, שיפור במיומנות לימודית, הצלחה באימון ספורט או בנגינה…). לילדים קשה להקדיש זמן, כיוון שהם רואים את ההנאה המידית מהפנאי, אך כאשר הם מצליחים לראות את ההנאה העתידית מההצלחה, יהיה להם קל יותר להתפנות בהווה לשיעורי הבית או לאימונים (גם אם יפגינו חוסר רצון, כי בחרו להשקיע את הזמן בהווה כי ראו את העלות הגבוהה של הדחייה לעתיד). חשוב גם להדגיש כי השקעה אינה הבטחה להצלחה וכי הדרך להצלחה לעיתים רצופת כישלונות, ואף לעיתים אינה מסתיימת בהצלחה, אך ללא השקעה לא תתכן כלל הצלחה.

איך להעביר לילדים את המסרים של יסודות הכלכלה?

כמובן שלא אמליץ על לימודי כלכלה כקורס לילדים, אלא על לימודים תוך כדי חוויה. באמצעות משחקים, חידות וסיפורים או באמצעות שיחות יומיומיות.
לדוגמא – כדי ללמד על עלות אלטרנטיבית אפשר להקציב לילדים זמן ולתת להם חלופות לפעילויות בפרק הזמן שהוקצב, ועליהם לחלק את הזמן כראות עיניהם בין הפעילויות (עבור ילדים שעדיין לא קוראים שעון או מבינים את משמעות הזמן, אפשר להציג שעון מחולק בצבעים להמחשת הזמן או להשתמש בשעון עצר); לילדים גדולים יותר אפשר לתת תקציב ורשימת מוצרים.

כדי ללמד על סחר חליפין אפשר לתת לילדים מוצרים פשוטים או להטיל עליהם משימה לייצר מוצרים פשוטים, כגון קלפי משחק או דמויות פלסטלינה, ולאחר מכן להציע להם להחליף ביניהם את המוצרים, כאשר כל ילד קובע מהו המוצר שירצה לקבל בתמורה למוצר שלו, וכן מהי כמות המוצרים האחרים שירצה בתמורה למוצר שלו. אפשר כמובן גם שלא לערב תמורה מוחשית בסחר החליפין, אלא תמורה רגשית כגון הכרת תודה, או הקדשת זמן.

שיחות יומיומיות יאפשרו להורים להציג את העקרונות הכלכליים בבסיס ההחלטות שקיבלו הילדים במהלך היום בבית הספר ועם חברים. לדוגמא – בחירת שותף ללימודים, החלטה על פעילות חברתית לאחר הלימודים.

התבגרות תוך כדי חווית הערכים של שקילת אלטרנטיבות ויצירת סדר עדיפויות, תוך הבנת היתרון היחסי מול אחרים, תוך הבנת חשיבות ההשקעה, התועלת מחיסכון, התועלת מחליפין, הבנה כי כסף הוא אמצעי ולא משאב או מטרה ועוד עקרונות נוספים בסיסיים בכלכלה יאפשרו לילדים להתבגר באופן בו הם מבינים את העולם שסובב אותם בצורה ברורה יותר, שתאפשר להם להתמודד עם מגבלות חיצוניות ועם קשיים בחיי היומיום בצורה קלה יותר.

וכך, ילדה בת 8.5 (וגם ילדים צעירים יותר) הבינה מדוע בחרנו שלא לטוס השנה, למרות שכל האחרים טסים, התמודדה בצורה טובה עם האכזבה כי הבינה את עלות האלטרנטיבה, קיבלה את הבחירה של ההורים שלה (גם אם עדיין לא הייתה מרוצה מכך) ולא נשארה תמהה עם תשובה כמו “כי אי אפשר”.

עידית רז-קלישר

עידית כתבה את הספר “ביער”. סיפור בהמשכים – שמונה פרקים, שמונה סיפורים לילדים על עקרונות בכלכלה. לינק אל פרק לדוגמה ולהזמנת הספר.

מאתר קו ישר, כאן.

What I ADMIRE About ‘Chief Rabbi’ Rabbi Yitzchak Yosef…

He’s a poor liar!

More sophisticated rabbis are better at concealing what they know to be true on the subject of ascending Har Habayis (Kareis! Killing Jews! Not a Mitzvah! and so on).

See responsa “Rishon Letzion” Part 1, p. 51. Yes, he forbids, of course (what else could he say, in his position, and with his father?!) but the cards in his hands aren’t a blur, if you know what I mean.

I have no more time to write, but there are several other examples of this politician (oops, I meant rabbi’s) surprising unartfulness.

קדושת ציון גליון #40

דרישת ציון על טהרת הקודש ◆ דעת תורה בנושאי ארץ הקודש ת”ו

שלום רב לכל החברים,

יום שמחה הוא לנו, כאשר אנו זוכים להגיש בפניכם את עלון מספר 40 של “קדושת ציון”.

יש כאן מימד של קביעות, של יציבות לאורך זמן ושל תופעה שברוך ה’ קנתה לה שביתה בלב ליבו של קהל יראי ה’. כולנו תקוה שנמשיך קדימה להפיץ עוד ועוד את תורת ה’ בטהרתה ויבינו כולם את מהות הברית שכרתנו עם בורא עולם.

עלון זה מכיל חומר רב ומגוון, ועל-אף היותו עלון מספר 40 – יש בו חידושים חשובים, כמו גם חזרה על הדברים הידועים שתמיד צריכים חיזוק. מקום מיוחד ניתן בעלון של חודש זה לדעת הקוראים המגיבים על מה שנכתב בעלונים הקודמים.

אגודת “קדושת ציון” אינה שוקטת על שמריה, וברוך ה’ כבר זכינו לייסד שיעור שבועי בשכונת בית וגן עבור בני ישיבות, ובחסדי ה’ אנו מצליחים להתמיד בשיעור זה. כל מי שמעוניין להרחיב את מערך השיעורים או להצטרף לשיעור הקיים מוזמן ליצור קשר בטלפון המופיע במודעה שבעלון.

כמו-כן אנו מתחילים להתארגן לקראת הועידה השנתית שתבוא גם השנה בליל שישי שלפני יום ירושלים, כך שליל האירוע יהיה גם השנה ליל כ”ו, היום בו עשה ה’ תשועה גדולה ולמעשה הוכרעה המלחמה. מקום האירוע עדיין אינו מפורסם לציבור מהטעמים הידועים, ואנו מצפים ומייחלים להצלחה גדולה השנה, בעזרתכם כמובן.

מעבר לכך, ישנה פעילות מרובה הן בתחום העלון עצמו, הן בשיעורים והן בפעילות נוספת, ועל-כן בקשתנו שטוחה בפניכם, שתרתמו למערכה ותתנו בעין יפה, ובעיקר הו”ק תתקבלנה בברכה. האגודה עומדת כרגע על מסירות נפשם של לא מעט אנשים שכולם אברכים בעלי משפחות, המשקיעים שעות רבות מזמנם ללא כל תמורה, כאשר הביקוש מהציבור הרחב לעלון רק עולה והולך. רק השבוע, למשל, יצר אתנו קשר רב של עיר בשרון וביקש שנשלח אליו עלונים על-מנת שיפיץ בבתי הכנסת. הדברים הללו מחממים את הלב, אולם מחובת כל מי שבידו להרתם ולתת מכיסו, על-מנת שהחלום אכן יהפוך למציאות.

Download (PDF, 2.53MB)

ניתן לתרום באחת מהדרכים הבאות (אגב, אנו בתהליך לקבלת אישור של טופס 46 המזכה בפטור ממס, ובעזר ה’ נודיע לכם בקרוב כאשר נזכה לאישור זה. לעת עתה מי שמעוניין בפטור ממס יפנה לכתובת באנגלית כאן למטה) –

העברה בנקאית:

שם בעל החשבון: עמותת קדושת ציון
בנק: 20 (מזרחי טפחות)
סניף: 459
חשבון: 109491

בכרטיס אשראי דרך הקישור הבא:

נדרים פלוס

US charitable -tax deductible (checks):

Make out checks to

Central Fund of Israel

c/o Marcus Brothers Textiles

980 6th Ave

New York   NY  10018

Attn:  Arthur Marcus

Include a note that it is for Kedushas Tzion

Or for Israeli residents:

Jay Marcus

13 Hagoel st

Efrat , 90435

 

וחפץ ה’ בידינו יצלח.

בברכה,

יהודה אפשטיין.

“קדושת ציון”.

Reprinted with permission.

The Steipler Was NOT a Talmid of the Chazon Ish!

Yes, they were related, respected one another, and studied together. But the Steipler, it seems to me, did not accept the Chazon Ish as his general Rebbe. There is a well-known letter by the Chazon Ish addressed to the Steipler Illuy, chastising him for using an oath unnecessarily in writing. The Rishonim must have had specific reasons for doing so, occasionally.*And “Sahadei Bemeromim” is an oath.

And yet, “Iggros Ureshimos Kehillos Ya’akov” (Part 1, page 71) records another letter containing “Sahadei Bemeromim”, dated year 5732.

*Note: The Chazon Ish did not say “The Rishonim could, but we cannot“, as Rabbi Elyashiv “explained” his decision to ban books purportedly repeating the views of certain Rishonim on matters of faith, see here.