תפילה, לימוד, וכניסה לביהמ”ד וביהכ”נ עם מכשיר “אייפון” פרוץ, ומה הדין לגבי מכשיר “אייפון” מסונן שנאסר במנין ע”י גדולי הדור משום ‘עשו משמרת למשמרתי’
בס”ד, י”ג חשון תשע”ח
לכבוד
הרב… הי”ו
שלום וישע רב
בשאלתו אודות תפילה כנגד מכשיר אייפון פרוץ, וכן כנגד מכשיר אייפון מסונן שנאסר משום גדר ע”י גדולי ישראל.
הנה, במסכת סנהדרין (פב.) איתא ‘ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו, מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש’. ובספר תשב”ץ קצר לתלמיד המהר”ם מרוטנבורג (סימן רב) כתב משמו ‘ומוחה לילך בסכין ארוך לבית הכנסת, לפי שהתפלה מארכת ימיו וזה מקצר ימיו’. וכ”ה בשמו בארחות חיים בהלכות בית הכנסת (אות ז) ובכלבו (סימן יז), ונקבע כן להלכה בשו”ע או”ח סימן קנא (סעיף ו).
[ומה שבהג’ הר”פ על התשב”ץ הגיה שאינו אסור אלא בגילוי, וכ”ה הגירסה בכלבו, ואילו בארחות חיים הגירסה היא שאינו אסור אלא ‘בגילוי הראש’, נראה ברור שלפי גירסת הארחות חיים מוכרחים לאמר שהגהת הר”פ אינו קאי על הרישא של דברי המהר”ם גבי סכין כ”א על הסיפא גבי ארנק, שז”ל הארחות חיים במילואו ‘וכתב הר”מ נ”ע ז”ל, אסור ליכנס שם בסכין ארוך, מפי שהתפלה מאריך ימיו של אדם והסכין מקצר ימיו, וליכנס שם בכיסו ג”כ אסור, כדאיתא במסכת יבמות פ’ ראשון לא יכנס אדם בהר הבית וכו’ ולא באפונדתו וכו’, והגיה עליו הר”ף ז”ל מיהו אין לחוש כי אם בגלוי הראש, ע”כ, ובמס’ סופרים כתוב מי שראשו מגולה אל יוציא אזכרה מפיו’, ולגירסתו שהאיסור הוא רק בגילוי הראש ברור ופשוט לענ”ד שאין חילוק זה שייך אלא לגבי אפונדתו ששם טעם האיסור הוא משום קלות ראש שנראה כהולך לעסקיו ובזה סובר הר”פ שאי”ז שייך אלא כשהולך בגילוי הראש, אך מה שייטיה לאיסור של סכין שמבאר הר”מ דהוא מטעם שמקצר ימיו של אדם דזהו היפך התפילה, ורק לגירסה שבתשב”ץ קצר ובכלבו ששם סייג רבינו פרץ רק שאינו אסור אלא בגילוי, ולא סיים בתיבת ‘הראש’, לגירסה זו באמת יתכן לאמר שהשגתו היא בין לגבי סכין ובין לגבי ארנק, וזה פשוט וברור לענ”ד ודלא כברכ”י שם בסימן קנא (ס”ק ט) וכן המטה יהודה (שם) ועוד שכתבו בפשיטות שרבינו פרץ מתיר להיכנס בסכין לבית הכנסת. עכ”פ, בלא”ה אין בזה כ”כ נפקותא לדינא מאחר שגם המה מודים לדינא להכרעת השו”ע שפסק כמהר”ם, ורק כתבו לפלפל מה היתה דעת רבינו פרץ, ולא לדינא כלל.]
ולכאו’ הטעם שכתבו בשם המהר”ם אינו עולה בקנה אחד עם דברי הגמ’ שאסרה גם לגבי בית המדרש שבימיהם לא היה מיועד לתפלה, ובע”כ צ”ל שטעם הגמ’ הוא משום שזהו דרך קלות ראש וביזיון להיכנס לבית המדרש עם סכין, וכמו לגבי אפונדתו, אך א”כ יקשה למה חיזר מהר”ם אחר טעם חדש כשכבר יש לן את הטעם המפורש מתוך דברי חז”ל.
וצ”ל, דמהר”ם מרוטנבורג דקדק מתוך דברי הגמ’ שדיברה רק לגבי בית מדרש ולא לגבי בית כנסת דזהו משום שהטעם לאסור בבית מדרש אינו שייך בבית הכנסת, וכדאיתא במסכת מגילה (כז.) שבית מדרש קדושתו חמורה מבית כנסת, וע”כ הוצרך מהר”ם להוסיף שמ”מ גם בבית כנסת יש איסור מטעם אחר ששייך רק לגבי בית כנסת ולא לגבי בית מדרש, ודו”ק.
[ולפי”ז היה אפשר לכאו’ ליישב את דברי הברכ”י ודעימו שהבאתי לעיל במוסגר, ולאמר שרבינו פרץ חלק על מהר”ם לחלוטין מן הקצה אל הקצה, גם בטעם שכתב מהר”ם גבי בית כנסת וגם במה שסבר מהר”ם שדברי הגמ’ בסנהדרין נאמרו רק לגבי בית מדרש ולא לגבי בית כנסת שקדושתו פחותה מבית מדרש, ולאמר שיסבור הר”פ שדברי הגמ’ בסנהדרין שאוסרת משום ביזיון וקלות ראש שייכים בין לגבי בית מדרש ובין לגבי בית כנסת, וגם שלא ס”ל לר”פ כלל הטעם שכתב מהר”ם, ולפיכך מתיר להיכנס בסכין לבית הכנסת כשאינו בגילוי הראש. אך באמת שכ”ז ליתא, כיון שא”כ יצטרך הר”פ לעשות אוקימתא בגמ’ בסנהדרין שמיירי שם דווקא בגילוי הראש, וכמובן שאי”ז במשמעות שם כלל.]
ועפי”ז, בימינו שרוב בתי הכנסת משמשים גם למקום לימוד ויש להם גם דין בית המדרש, הרי שלכו”ע [היינו בין למהר”ם שפסק מרן השו”ע כוותיה, ושלענ”ד גם רבינו פרץ לא פליג עליו בזה, ובין לדעת הברכ”י וסיעתו אליבא דשיטת הר”פ] יש לאסור ולמחות שלא להיכנס עם סכין ושאר כלי נשק לשם משני טעמים, בין מטעם המהר”ם שאסור להיכנס עם חפץ שמטרתו היא היפך ממטרת התפלה, ובין מטעם הגמ’ בסנהדרין שזהו ביזיון ודרך קלות ראש.
ובבית כנסת שאינו משמש כמקום לימוד קבוע יש לאסור רק מהטעם שכתב מהר”ם [וכהרעת השו”ע שפסק כוותיה, ושלענ”ד גם הר”פ לא פליג עליו בזה].
וגם להתפלל ביחידות בביתו ועליו סכין וודאי שיש לאסור, וק”ו הוא ממש”כ מהר”ם שאסור להיכנס עמו לביהכ”נ מטעם שבית הכנסת הוא מקום תפלה שמאריכה חיים וזה מקצר חיים, ומשמע שאסור להיכנס בכך אף אם אינו מתפלל בעוד הסכין עליו, אלא אסורה אף הכניסה כך לחודא אף בלא תפילה, ובוודאי שכ”ש וק”ו בן בנו של ק”ו לאסור תפילה ממש עם סכין אף כשמתפלל בביתו.
וכ”ה בהדיא בשבולי הלקט (סימן רלא) וכן בפירוש הר”ש בן היתום עמ”ס מו”ק (יח.) שהאיסור להיכנס לבית המדרש עם סכין הוא אף בלא תורה ותפילה, ומבואר שטעם האיסור משום ביזיון וקלות ראש הוא ג”כ בעצם הכניסה לשם לחודא, ובוודאי שגם מכך ק”ו ללימוד תורה ממש שאסור כשנושא על עצמו סכין וכדו’. [תדע, דהא האיסור לאמר דברים שבקדושה בראש מגולה הוא מוסכם ומקובל ממסכת סופרים בלא שום חולק, ואילו להיכנס לבית הכנסת בראש מגולה (בלא להתפלל כך) הוא פלוגתא בראשונים, ודעת המהר”ם מרוטנבורג עצמו להקל בכך, הרי מבואר בהדיא שלהתפלל וללמוד באופן של ביזיון חמיר טפי מאשר להיכנס לבית כנסת ולבית המדרש באופן מבוזה בלא להתפלל וללמוד].
וכ”כ כמה מחשובי האחרונים [שלמי צבור, חסד לאלפים, יפה ללב, כף החיים] להזהיר שלא להתפלל עם סכין עליו, וכאמור לעיל כך מוכח מן הראשונים [שבולי הלקט והר”ש בן היתום], ופלא בעיני מאוד על הרב יחוה דעת (ח”ה סימן יח) שראה את דברי הראשונים הנ”ל ומ”מ פסק להקל בזה כדעת המטה יהודה שהוא דעת יחיד באחרונים וגם הראשונים הנ”ל עומדים לנגדו.
שו”ר לגאון בעל הציץ אליעזר (ח”י סימן יח) ששקיל וטרי בהאי עניינא, והעלה בפשיטות להחמיר גם במתפלל בביתו מחמת שטעם המהר”ם מרוטנבורג שייך גם בזה וזיל בתר טעמא.
וכעת אבוא לדון בענין שאלתו, האם יש לאסור תפילה כנגד מכשיר אייפון, ואומר דזה וודאי שבמכשיר אייפון פרוץ איכא לתרי הטעמים, חדא שדבר שאסור מצד החפצא שלו שמשמש לאיסורים חמורים אין לך ביזיון גדול מזה, ותו שהרי מוזהרים אנו בקרא “ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך” שראיית מראות האסורות מבטלת את התפילה, וכמו שהסביר בצחות לשונו מרנא החת”ס בתשובותיו (חלק חו”מ סימן קצ) וז”ל ‘אנו מוזהרים [מ]לשמוע קול זמר אשה אפי’ פנוי’ שאינה נדה וערוה בשעה שאנו קורי’ ק”ש ובשעת תפלה… והטעם לזה כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי’ באשתו לא תעלה במעלות לפני הי”ת ולא תקובל לפניו, ומפני זה אנו מפרישי’ הנשי’ מן האנשים בבה”כ בפנ”ע שלא יבאו לידי הרהור בשעת תפלה ותהי’ תפלה נדחית רחמנא ליצלן’, וא”כ פשוט וברור שד”ז דומה להפליא לטעם המהר”ם מרוטנבורג שאוסר להיכנס לבית הכנסת בסכין מפני שסכין פועל היפך מפעולת התפלה, ואף ק”ו הוא למה שמבטל פעולת התפלה, וז”ב למבין.
תבנא לדינא, שלגבי מכשיר אייפון פרוץ וודאי דיש למחות בחוזק ובתוקף שלא להיכנס עמו לבית כנסת כאשר הוא מגולה [וק”ו לבית כנסת המשמש גם כמקום לימוד], וגם להתפלל [וכן ללמוד] עמו [היינו כשנושא אותו עליו או אף כשמניחו לידו באופן שניכר שיש לו שייכות עמו] וודאי דיש לאסור כשהוא מגולה, והמתפלל כך לא עלתה לו תפלתו משום בוצע ברך נאץ ה’ או משום מצוה הבאה בעבירה או משום שניהם, וממילא אין לענות אמן אחר ברכותיו וגם אינו מצטרף כך למנין, אך לגבי מה ששאל עוד אודות מכשירי אייפון מסוננים – איברא דגדולי הדור בא”י ענו ואמרו כולם כאחד לאסור כל סוגי המכשירים שיש בהם פונקציות תקשורת נוספות מלבד שיחה טלפונית רגילה, ואסרו אף הודעות אס.אם.אס. וק”ו ל’ווטצאפ’ ושאר מינים רעים שיש היום ואצ”ל למכשירים עם אינטרנט שנאסרו בתכלית, ואין כח בידי שום בית דין או רב להתיר עד שיהיה גדול בחכמה ובמנין של חכמים יותר מכפי שנאסר בשעתו, ופורץ גדר ישכנו נחש, ומ”מ הלא בחו”ל לא נתקבל זה לאיסור אף אצל החרדים לדבר השם, וגם בארה”ק יש קהילות שלא נתקבל אצלם לאיסור כמו חב”ד וכן קהילות הדתיים לאומיים אף התורניים שבהם [למרות שבעת שיצא האיסור בשנת תשס”ה נצטרפו עמו הגר”א שפירא זצ”ל והגר”מ אליהו זצ”ל בחתימת ידם, אך מ”מ אח”כ הוברר שלא פשט האיסור בקהילותיהם ולא נתקבל אצלם כלל], וע”כ אינו אסור מצד החפצא שבו, וע”כ אף מטעם ביזיון נראה דלית לן בה, וכ”ש שטעם המהר”ם ל”ש ביה כלל.
והנני בציפייה להרמת קרן הקדושה והטהרה
הצב”י פנחס שפירא חופק”ק בית שמש
(הרב פנחס שפירא אב”ד שערי – שלום בבית שמש)
[פורסם לראשונה באתר “מהדריניוז” – שאינו פעיל כעת]
