Ode to Those Who Fail but Keep Trying

“All honor to him who shall win the prize,”
The world has cried for a thousand years;
But to him who tries, and who fails and dies,
I give great honor and glory and tears;

Give glory and honor and pitiful tears
To all who fail in their deeds sublime;
Their ghosts are many in the van of years,
They were born with Time, in advance of Time.

Oh, great is the hero who wins a name,
But greater many and many a time
Some pale-faced fellow who dies in shame,
And lets God finish the thoughts sublime.

And great is the man with a sword undrawn,
And good is the man who refrains from wine;
But the man who fails and yet still fights on,
Lo, he is the twin-born brother of mine.

by Joaquin Miller

(From here.)

Rabbi Avi Grossman: Elections Should Be Free and Infrequent

The marriage mashal:

Choosing a partner could very well be the most important decision in life, and it may (hopefully) last for life. Therefore, one should not approach such a decision with the knowledge that, for example, every five years he will have a chance to change his decision, or that, perhaps, even if he chose to stick with her for another five years, after ten years, he must find another, because that will detract from the gravity of all of his life decisions, even if ending the marriage is warranted in extreme cases.

So too with a nation. A democratic and fair process should be employed to ascertain who should rule since such a decision is the most critical in the life of the nation. But it should be infrequent, with the condition in mind that it is meant for the long haul, and not to be regularly re-evaluated and likely changed every few years.

The democratic aspect of the initial election is required by the halacha. The Sages said in B’rachoth:

“אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר “ראו קרא ה’ בשם בצלאל” (שמות לה, ל). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?”

And: אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, the Sanhedrin being the representative body of the community.

Thus, we find that it was the elders of the people who asked for Saul, and who had to make the decision to accept him as king, and likewise with David, who despite being chosen by God, had to get the support of the elders of the nation in order to actually rule, and this explains why even though the right to rule is hereditary, Rehoboam had to go through a process of election and acceptance by the people when his time came.

This also explains how many times the new king was put in place “by the people.” (E.g., Omri, Jehoash, Amaziah, Josiah, Jehoahaz, etc.)

מישהו עוד מקשיב ל’מומחים’ בתשקורת? לא יאומן כי יסופר

ערבים מתונים נגד חמאס? “בשם המיתוס הכוזב המוזר הזה אנחנו מקיזים דם כבר 3 עשורים”

איש התקשורת שלומי אלדר סיפר על התקוממות צפויה של תושבי רצועת עזה נגד ארגון הטרור חמאס והעיתונאי אבישי עברי תקף את הטענה כי יש ערבים מתונים שרוצים לעשות שלום עם ישראל, וטען כי מדובר בסחורה פיקטיבית ומשומשת

  • מערכת JDN
  • י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד (נובמבר 26, 2023)

 

איש התקשורת שלומי אלדר, המזוהה עם עמדות הנטועות עמוק בשמאל הישראלי, כתב בחשבון שלו ברשת X: “שידרתי עכשיו בערוץ 13 שעתה ביום השני של הפסקת אש, מגלים תושבי הרצועה את ההרס ותוצאות המלחמה. לראשונה אני שומע קולות של רצון להתקומם נגד חמאס”.

“אני מסקר את רצועת עזה כמעט 30 שנים, ועוקב אחרי חמאס כמעט מאז שנוסדה התנועה ע”י השייח’ אחמד יאסין כתנועת רווחה. פעם ראשונה שאני שומע קולות רבים של אנשים שמתארגנים כדי להתקומם ולהעיף את חמאס שהביא עליהם אסון. נמות נמות כי אין פה יותר חיים הם אומרים או שנמות מהישראלים או שנמות מחמאס אבל אי אפשר להמשיך כך”.

שלומי אלדר הוסיף ודיווח כי “בנוסף הם מדברים על כך שמאסו בכול ההנהגה הפלסטנית גם חמאס שהביאו עליהם אסון וגם הפת”ח שהיה שלטון מושחת. השאיפה להקים חזית הצלה לאומית שתהייה מורכבת מאנשי עזה מוכרים, לא פוליטים, שירצו לעבוד ולהציל את התושבים ולשקם את עזה. לא את המנהרות. לא בטוח שיצליחו אבל זהו תהליך שצריך לשים לו לב. עזה מתקוממת עקב תוצאות ההרס של המלחמה וזו החדשה הכי חשובה נכון לרגע זה”.

העיתונאי אבישי עיברי, המזוהה עם עמדות הימין הישראלי הגיב בחריפות ברשת X: “שימו לב כי זה חשוב מאוד מאוד. אותם אמרים שתיווכו לכם את חמאס 30 שנה ושגו לחלוטין בכל מילה שאמרו, למעשה לא התחילו בכלל להבין איפה הם חיים ומה הם מסקרים. אותם אנשים שאחרי ה-7.10 עשו כמה ימים פרצוף מופתע ומלמלו מילות חרטה – עבר להם. הם שוב על הסוס ושוב מפרשנים בבטחון מוחלט”.

“מבחינתם הם עדין סמכות רלונטית לתווך לנו ולהסביר לנו את המרחב והארגונים שהם כשלו כשל מר, עמוק וגורף בהבנתו. עכשיו שימו לב לתוכן הדברים שלהם, ואני מדבר בלשון רבים בכוונה כי אלה הרבה פיות שאומרים ואמרו תמיד אותם דברים (כי ככה עובדת קונספציה). הם ימשיכו להתראיין, וערוצי התקשורת שאתם צורכים ימשיכו לראיין אותם בפרצוף רציני שזה פארסה אבל הדבר החשוב לשים לה אליו זה שתוכן הדברים לא ישתנה”.

אבישי עיברי כותב: “שימו לב מה שלומי מוכר לכם כאן: אותה סחורה משומשת ופיקטיבית שתהליך אוסלו מתבסס עליו כבר 30 שנה, “הערבים המתונים”. לפי האגדה הזאת קיימים אי שם ימבה ערבים מתונים ושוחרי שלום שרק מחכים לצ’אנס הכי קטן כדי להקים פה דמוקרטיה פלשתינית מתקדמת ושוחרת שלום ורק “הקיצונים” (שזה “הערבים הרעים”) כל הזמן מפריעים להם”.

“בשם המיתוס הכוזב המוזר הזה אנחנו מקיזים דם כבר 3 עשורים. אלפי אנשים הקרבנו למולך הזה, 1200 מהם רק לפני חודש וחצי, אבל בשביל האנשים שמאמינים בדת אוסלו, אין דרך אחרת. מהר מאוד התפכחו מהבלבול שנסך בהם הטבח ההמוני בשמחת תורה והנה הם שוב מטיפים לנו מאותן במות, תחת כל עץ רענן, את אותה תורה משיחית והזויה: הנה הנה מגיעים הערבים הטובים והמתונים שיביאו את השלום והשקט לישראל. אנחנו צריכים רק להאמין. ולוותר על עוד חבל ארץ, ולחמש ולתמוך בעוד ארגון טרור (סליחה, “רווחה” כמובן) שישמור עלינו מפיגועים”.

“זה קריטי שתשימו לב. קריטי. אלה אותם אנשים בדיוק באותם אולפנים שחוזרים על אותם מסרים. אל תתנו להם! זפזפו הלאה. זה בנפשנו. הם ימכרו לנו שוב ערבים מתונים, ושוב תהליך, ושוב שיחות, ושוב נעלים עין מ”הפרות סדר” ו”טפטופים” כי צריך הרי “הקלות” ו”מחוות” כדי “להתניע את התהליך”. ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים. רק ברצח וטבח. בהתחלה של משפחה אחת פה ושם במקומות לא חשובים כמו התנחלויות או ירושלים, ובסוף בפוגרום המוני בתוך ישראל האמיתית. בבקשה היזהרו והישמרו והזהירו אחרים”.

מאתר JDN, כאן.

דברים חשובים ויקרים מהרב יצחק זילברשטיין שליט”א

מרן עמוד ההוראה הגר”י זילברשטיין שליט”א, שולל את שיטת החינוך לפיה על ההורים להפוך כל אזעקה לחוויה

פולמוס מעניין שהגיע לשולחנו של מרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א, והובא בקו ‘שיח יצחק’ ע”י נכדו הרב חיים מלין, כאשר הורים שאלו את הרב על עצה ששמעו ממטפל רגשי מומחה, עצה שלטענתו תגרום שלא יבהלו מקולן המבעית של האזעקות.

לדברי היועץ: “תהפכו את הרגעים הללו לחוויה. כדאי להכין מיני מתיקה או פרסים קטנים, וכל פעם שתשמע האזעקה, תחלקו אותם לילדים בעת השהות במרחב המוגן, ובכך תהפכו את אותם רגעים לרגעים מתוקים ומשמחים”. ואכן ההורים מעידים שכך עשו, והעצה הועילה, וגם שאר ילדי הבניין החלו לבוא ולבקש ממתקים ופרסים, והאזעקה נהפכת מזמן מלחיץ וכבד, לשעה חווייתית, עד כדי כך שנוצר מצב בו הילדים ממתינים בקוצר-רוח לצפירת האזעקה לקבל את הממתק הבא…

ההורים שבאו לשאול את מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א, הוסיפו לשאול אם מותר להם לקנות את הממתקים הללו מכספי מעשרות, שכן אולי ניתן להחשיב את הדבר להוצאת מצווה. אך תשובתו התקיפה של מרן הרב זילברשטיין הפתיעה אותם עד מאד:

“הוצאה זו אינה נחשבת להוצאה של מצוה, ואף לא של רשות, אלא ‘הוצאת עבירה’, כי כל עצתה של אותו ‘מומחה’ אינה אלא עצת גויים, להפוך עת צרה וזעקה ל’חוויה’. עצה יהודית היא, להרגיע את הילדים על ידי מזמורי תהילים שיאמרו במקהלה, [וכידוע בעת צרה מחויב אדם מדאורייתא להתפלל להשי”ת שיושיעו מהצרה]. ועל מנת להשרות אווירת רוגע וחיזוק, ניתן לשיר עם הילדים שירים המחזקים בביטחון ואמונה, כגון ‘אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח’, ‘והיא שעמדה לאבותינו ולנו’, ‘בצאת ישראל ממצרים’, וכדומה”.

מוסיף מרן הגר”י זילברשטיין: “ובמקום שיטת החינוך הזרה של חלוקת ממתקים, יש להחדיר לילדים [באופן מרגיע ומשמח], שהאזעקות נועדו לפשוט את העקמומיות שבליבנו, שכן ‘האלוקים עשה שיראו מלפניו’ (קהלת ג, יעויין ברכות דף נט ע”א), ולשנן באוזנם את דברי הרמב”ם (ריש הל’ תעניות): “מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם”.

“ורק לאחר אמירת התהילים ושירי האמונה, כאשר הטיל יורט או נפל בשטח פתוח, יאמרו כולם ‘מזמור לתודה’ (תהילים ק), ואז יהיה אפשר לחלק לילדים ממתקים וכדומה, ותהיה זו ‘סעודת מצוה’, [שכן קיימת מצוה מן התורה להודות ולשבח להשי”ת לאחר נס שהתרחש, יעויין בשאילתות (פרשת וישלח שאילתא כו)]”.

עד כאן דבריו הברורים של מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א, שהתפרסמו בימים האחרונים בקרב יועצי ואנשי חינוך רבים, והחדירו את ההסתכלות הנכונה והברורה ע”פ התורה הקדושה בשאלה חינוכית זו.

(קו ‘שיח יצחק’)

מאתר דרשו, כאן.