זו ארצנו ולא ארצם – לגרש את האויב
פתרון טראמפ לתושבי עזה – ופתרון התורה לכל ערביי ישראל
יום חמישי, א’ שבט התשפ”ה
משב רוח מרענן נושב בימים האחרונים מהבית הלבן בוושינגטון, כאשר הנשיא הנבחר דונלד טראמפ מציע ליישב את תושבי עזה ההרוסה במקומות שונים בעולם – מצרים, ירדן, אינדונזיה ועוד. כל אלו, אשר טענו כי ‘אסור להרגיז את ארצות הברית’, וכי ‘עלינו לשמור על הברית האסטרטגית אתה’ ושאר הבלים בעת ביצוע עסקת הכניעה המבישה והרת האסון – ממלאים כעת את פיהם מים כאשר אותו טראמפ שכפה על ממשלת ישראל הרופסת את עסקת החטופים – מציע לבנות חיים חדשים למפלצות העזתיות מחוץ לארצנו. אך מה שחשוב לנו, כיהודים מאמינים, הוא להסיק את המסקנות הרלוונטיות לאומה חפצת חיים וללמוד מן הפרט אל הכלל, כיצד על ישראל להתנהל בזירה המדינית.
כפי שנכתב כאן בעבר, דונלד טראמפ הוא איש עסקים. מעולם לא חשבתי שהוא אוהב ישראל גדול כאשר הוביל מהלכים מדיניים לטובתנו, וגם לא חשבתי שהוא אנטישמי כאשר הוביל מהלכים הרסניים כמו עסקת המאה בקדנציה הראשונה שלו, שבחסדי שמים לא יצאה לפועל, ועסקת הכניעה להשבת החטופים כעת, שלדאבוננו יוצאת אל הפועל. דונלד טראמפ עושה את מה שהוא מבין לנכון עבור האינטרסים של ארצות הברית. לשם כך נבחר, וזה לגיטימי לחלוטין.
אולם אלפיים שנות גלות יצרו בקרבנו את האשליה, ולפיה עתידנו וגורלנו תלויים בהחלטות הגוי, ועל כן זה חשוב מאד שיאהב אותנו ואנחנו נתרצה בפניו. כך נעה ישראל במטוטלת כעלה נידף, וכולם כוססים צפרניים בליל הבחירות בארצות הברית, בחושבם שזה מה שיקבע את גורלנו. אולם ראיה מציאותית מפוכחת, הנשענת על בורא עולם, שהוא בעל בריתנו היחיד באמת – מעלה תמונה שונה לחלוטין. ראיה אמיתית, עמוקה, פנימית, שמבינה שיש מנהיג לבירה – ראיה כזאת מצביעה על מהלכים חובקי עולם הכתובים בתורה הקדושה, שנויים בדברי נביאינו ומסורים לנו מפי רבותינו, ולפיהם גורלנו נתון בידי בורא עולם, והעולם בהכרח נע לעבר היום הגדול, בו יהיה ה’ נשגב לבדו ואל הר ה’ ינהרו כל הגויים לקבל את מרותו של ה’ ועמו ישראל.
ראיה מפוכחת הנשענת על דבר תורתנו הקדושה רואה את התהליכים האדירים שהתרחשו כאן במאתיים השנים האחרונות, מאז עלו עשרות יהודים בודדים לחונן את עפר ארצנו ולהקים את הישוב מעפר ועד ימינו אנו, בה ישראל היא מעצמה אדירה בת מליוני יהודים, וזאת כנגד כל הסיכויים ה’ריאליים’ של האנשים ה’פרקטיים’ שאינם רואים אלא את הגשמי והמוחשי, של אותם אנשים שבורא עולם אינו מהווה גורם עבורם משום שהוא אינו נצפה בכלים אמפיריים של מעבדות. ומי שמבין מה באמת מתרחש כאן – ביכולתו ללעוג לגחמותיהם של נשיאי ארצות הברית ושאר מנהיגי העולם כאשר הם מבקשים מאתנו לסכן את בטחוננו, ולחייך בשביעות רצון כאשר הם מציעים רעיונות, המתכתבים עם תורתנו הקדושה.
גרוש העזתים הוא אכן מהלך מבורך, ויש רק לקוות שהרעיון יורחב לשכם ולחברון, לאום אל-פאחם ולסכנין, לנצרת, לעכו וללוד. כל שצריך הוא חוט שדרה מדיני של ממשלה, המבינה לשם מה הוקמה מדינת ישראל ולשם מה בכלל קיים העם היהודי. ממשלה כזו יכולה להוביל מהלכים ברורים לכינון מלכות ה’ בלא השכים שבעינינו והצנינים שבצדנו, וכאשר יהיה זה מהלך עקבי שלנו – אין זו אלא שאלה של זמן עד שהעולם ישלים עמו. ואם לא ישלים עמו מרצון – ישלים עמו בעל כרחו. המהלך של טראמפ נועד רק להזכיר לנו, שהאומות יכולים להתהפך באינטרסים שלהם לכאן ולכאן, וכל שעלינו לעשות הוא לדבוק באינטרסים שלנו – באינטרסים של בורא עולם – וכאשר אנחנו נהיה כסלע איתן, גם האומות המתוקנות יותר תצטרפנה למהלך. ומי שלא – יסבול, כהבטחת ה’ לאברהם “ואברכה מברכיך, ומקללך – אאר” (בראשית יב ג). מי חכם ויבן אלה…
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל או 1@SHEMA-YISRAEL.ORG
The Decades-Long Gaslighting by the Evil Yated Ne’eman
The mendacity and hypocrisy of the cruel, grasping Charedi media\political class scream to the heavens.
Here’s one example by Mordechai Plaut in Yated Ne’eman (I believe it’s translated from the Hebrew Yated, not copied from the English Yated). Does the writer, Jerusalem-branch Degel Hatorah party leader Eliezer Rauchberger, have no shame?!
Here is a screenshot:
But they and theirs supported Oslo in its many components; they and theirs supported the Expulsion (“Disengagement“). I will never forget the many jeering articles in the party papers pre-Expulsion wherein the views of so-called “security experts” were repeated as fact, and cruel, self-serving, shortsighted “Daas Torah” proclaimed, devoid of actual Torah.
They sold their Jewish brothers for M-O-N-E-Y. And they have no problem gaslighting us as though none of this happened on their watch, with their votes for the State budget and the Expulsion “compensation” law, as though they had no part in the war crimes, in the Mesirah, in worsening the Arab war against the Jews! (Not to mention subsequent history with Aza.)
Soon, the predictable effects of the current “hostage deal/s” will stream in, and once again the party mouthpieces will quote those Jews who gave advance warning, as though the writers themselves are from Tibet.
As though the editors and politicians didn’t enable that, as well…
דין מלחמה רק בזמן הבית?! – ערוך השלחן
ז”ל ערוה”ש או”ח שכ”ט סעיף ט’:
לסטים שצרו על בתי ישראל: אם באו על עסק ממון לגזול את ממונם – אין מחללין עליהם את השבת, דבשביל ממון בלבד אסור לחלל שבת. אבל אם באו על עסק נפשות להרוג ולאבד, או אפילו באו סתם והיינו שאין ידוע לנו על מה באו, הוה גם כן כבבירור על עסקי נפשות, דסתם לסטים הם הורגי נפשות – יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת.
ובזמן הקדמון בזמן שבית המקדש היה קיים ובאו לעיר העומדת על הגבול, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש – מחללין עליהם את השבת (עירובין מ”ה.), דעיר כזה אם יכבשוה, נוח ליכבש את כל הארץ (רש”י). ואפילו לא באו עדיין ממש אלא שמוכנים לבא – הוה כספק נפשות ומחללין את השבת.
ע”כ.
ובאמת כל הפוס’ דברו שם אפי’ בזה”ז. והי’ אפשר לומר שזה רק משום הצנזורא. אי נמי, שדבר בהווה. וכמו רש”י ברכות ריש נ”ח ב’, “ברוך מציב גבול אלמנה, כגון בישוב בית שני”, ובאר הבית יוסף סי’ רכ”ד: ”היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע”.
שו”ר שכתב הערוה”ש בסי’ תקע”ו סעיפים ג’-ה’:
ויש מי שהקשה: דכיון דמן התורה מריעין בחצוצרות או בשופר בעת צרה, למה אנו אין עושין כן לתקוע בעת צרה (מגן אברהם)? ותענית שהוא מדרבנן אנו גוזרין, והתרעה שהוא דאורייתא אין עושין!
ונראה לי דלא קשיא כלל, דאנן סוברים כרש”י והטור דהתקיעות הם בסוף כל ברכה וברכה מהשש ברכות הנוספות, כמו שיתבאר בסימן תקעט. וכיון דאין תענית ציבור בחוץ לארץ, ממילא דליכא הני שש ברכות הנוספות, ואין מקום לתקוע.
ואף על גב דהברכות וודאי הם מדרבנן, והתרעה הוה דאורייתא, מכל מקום כיון דתיקן רבנן באיזה מקום לתקוע – ממילא דכשאין זה המקום אי אפשר לתקוע. דב”שב ואל תעשה” יכולין לעשות בכי האי גוונא, כידוע.
ועוד נראה לעניות דעתי: דהתרעה לא הוי מן התורה רק בזמן הבית. ותדע לך שכן הוא, שהרי לפי הירושלמי שהבאנו אין חצוצרות רק במקדש. ואם כן קרא דכתיב “והריעותם בחצוצרות” – בעל כרחך דרק אזמן הבית קאי. ועוד: כיון דבהך קרא כתיב “וכי תבואו מלחמה בארצכם” (במדבר י ט), ואין זה אלא בזמן הבית. וכל קראי דשם אינן אלא בזמן הקרבנות, כדכתיב (שם י) “וביום שמחתכם… ותקעתם בחצוצרות על עולתיכם…”.
ובוודאי תפילה וזעקה הוי מן התורה גם בחוץ לארץ כדכתיב (דברים ד כט-ל): “בצר לך… ובקשתם משם את…”. וכמה מקראות יש על זה, אבל לא התרעה. ויראה לי דלכן אמרו בגמרא: במה מתריעין? בשופרות. ובאמת קשה, דהא בתורה “חצוצרות” כתיב. אלא וודאי דאחוץ לארץ בזמן הגלות קאי, או אפילו בארץ ישראל בזמן הזה. דהתורה צותה רק בזמן הבית, ובזמן החורבן הוי רק מדרבנן. ולכן תקנו בשופר כמו בראשהשנה (כן נראה לעניות דעתי).
כשם שמתענים ומתריעין על הגשמים, כמו כן מתענין ומתריעין על שאר הצרות. כגון בזמן הבית שהיה לישראל ממשלה בארצם, ובאו גויים לערוך מלחמה עם ישראל – או ליטול מהם מס, או ליקח מידם ארץ, או לגזור עליהם צרה אפילו במצוה קלה – הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו מן השמים. וכל הערים שסביבותם מתענים ולא מתריעין, אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתם.
ואפילו לא באו אלא לעבור דרך ארצם, שאין להם מלחמה עמהם אלא על גויים אחרים, ועוברים על מקומן – מתענין ומתריעין, שנאמר (ויקרא כו ו): “וחרב לא תעבור בארצכם” – אפילו העברה בעלמא, ולא למלחמה עליכם; אפילו חרב של שלום. וכיון דזהו בכלל הברכות, מכלל דההיפוך הוה היפוכו של ברכה.
הנה מערב בלשונו אם יש ממשלה ואם הבית בנוי כפשוטו (ולא הבנתי למה אינה חשיבא “מקדש” אפי’ בחרבנה). וכי אין ממשלה בלי מקדש בנוי?!
וצע”ג.
Mark Steyn: Goyish Sentiments Regarding Holocaust Memorials
The title alone deserves a medal!
Choice excerpts:
Jews You Can Use
by Mark Steyn
January 27, 2025
~Today is Holocaust Memorial Day in Britain, Germany, much of Europe …oh, and Australia, which Paul Collits, in a throwaway aside at The Conservative Woman, breezily says is “now regarded as one of the least-safe countries for a Jewish person to live”. That’s a very competitive title – although perhaps not as much as it once was, as the number of countries with any Jewish population at all continues to shrink: “the last Jew in Afghanistan” fled a month after the Yanks did, although he outlasted the Christians, whose community was driven out on America’s watch, as it was in Iraq, and as is now underway in Syria. First the Saturday people, then the Sunday people – although the old line still apparently comes as a surprise to many.
Jews have fewer friends among western elites than they did a generation ago. And yet today, at Auschwitz and elsewhere, the ceremonies go on – even though a few of them are hijacked, as Phelim McAleer reports, by some serious big-time Jew-haters. Back when Mr Higgins was merely the TD for Galway West, he attacked me in the Irish parliament (scroll down). I had assumed it was because I was too pro-Yank for his tastes, but the more obvious explanation is that my name is too Jewy for his tastes. If you ever go across the sea to Ireland and watch the sun go down on Galway Bay, push the raddled old hater in.
… The European establishment that has scheduled such lavish anniversary observances for this Thursday presides over a citizenry that, even if one discounts the synagogue-arsonists and cemetery-desecrators multiplying across the Continent, is either antipathetic to Jews, or “sick of all the harping on”, or regards solemn Holocaust remembrance as a useful card to have in the hand of the slyer, suppler forms of anti-Semitism to which Europe is now prone.
As I have said innumerable times, in one of the bleaker jests of history, in post-war Europe Islam turned out to be the biggest beneficiary of Holocaust guilt. Increasingly, the Jews get the blame for that too.