We have written about the Is-Ought problem before because many of our modern intellectual errors stem from ignoring it.
Some have said to me the Ramchal seems to disagree, at least partially, in the famed quote from Derech Etz Chaim:
ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם, אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים. ולהיות שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יהיה בעל יצר, שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד, לכן שם בהם הידיעה, אך סגורה כגחלת, ושתוכל להתפשט כשלהבת, והבחירה ביד האדם. וחכמינו זכרונם לברכה, אמרו (בבא בתרא עח ב): “על כן יאמרו המושלים בואו חשבון” (במדבר כא כז), “המושלים” – אלו המושלים ביצרם, “בואו חשבון” – בואו ונחשוב חשבונו של עולם! כי מי שאינו מושל ביצרו, לא ישים עצמו לזה לעולם – אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה, וילמדוהו לאחרים לעשות אותו.
But no.
First of all, there are stories of even angels sinning in many ways. Second, Long Live the conditional “If”!
And it’s unclear the knowledge strength is what keeps angels from sinning; the Chicken and Egg problem. In other words, since possessing a surpassing awareness of the full truth (enlightenment, in other words) is impossible to those stuck in a more physical body than that of the angels, the Ramchal may as well have said we need daily sessions to overcome the body itself.
So אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, but knowing the mechanics of the atom bomb or the state or human weakness doesn’t mean you can stop it.
It’s like when inspirational speakers imply “if” one had true Emunah one would shed not a tear upon the passing of his close relatives. Sure, maybe, but so what?! One cannot be alive and have perfect Emunah, any more than one can perceive Hashem (um, wait, is that the same thing?):
ויאמר לא תוכל לראת את פני, כי לא יראני האדם וחי.
This might be a religiously-inspirational tautology, but no more.
דרישת ציון על טהרת הקודש ◆ דעת תורה בנושאי ארץ הקודש ת”ו
שלום רב לכל החברים,
אנו שמחים להגיש בפניכם את גליון חודש אדר של אגודת “קדושת ציון”, ותוך כך לציין 30 עלונים מאז הווסדה של האגודה, שזהו ללא ספק ציון דרך משמעותי, המעיד על עקביות ויכולת עמידה.
אנו מודים בפני בורא עולם על כך שזיכנו להגיע לגליון זה, כאשר בכל חודש הולכים ומתרבים הקוראים הנהנים מדברי האגודה בכל הנושאים שעל סדר היום של קהל יראי ה’ בתקופתנו.
בגליון זה תמצאו מאמרים מרתקים הן בענייני פורים והן בשאר עניינים העומדים על סדר היום, כמו גם המדורים הקבועים – המדור העוסק בספר ‘ויואל משה’, מדור ‘אמונת ציון’ המלבן את יסודות האמונה, מדור ‘שאלת ציון’ ועוד.
זכינו בחודשיים הקרובים להתחיל את תכנית לימוד התנ”ך השנתית, וברוך ה’ הדבר עושה פירות ופירי פירות. בגליון זה תמצאו את התכנית לחודש זה, וכן מבוא לספר שופטים, אותו מתחילים החודש.
כפי שהדגשנו כבר בעבר, אגודת “קדושת ציון” שואפת להרחיב את הפעילות אל מעבר להפצת העלון, והדבר מצריך אמצעים כספיים כמו גם כח אדם. ברוך ה’, מבצע שרי המאה הניב פירות ורבים משתתפים בחלוקת העלון, ואנו שמחים כל העת בהתרחבות מערך ההפצה.
הנושא הכספי מעיק עלינו יותר, שכן במצב הנוכחי לא רק שאין באפשרותנו להרחיב את הפעילות, אלא שאף את העלון במתכונתו הנוכחית בקושי רב אנחנו מצליחים להדפיס, במיוחד אחר שעלו מחירי הנייר פעמיים לאחרונה.
לאור זאת אנו מבקשים במיוחד שכל הנהנים מהעלון יתרמו במסגרת ‘זכר למחצית השקל’ לאגודה (המצורף בקובץ נפרד בדוא”ל זה), איש איש כפי אשר ידבנו לבו, והחותם על הוראת קבע הרי זה משובח.
ניתן לתרום באמצעות יצירת קשר במייל זה, בפקס או בטלפון של האגודה המובאים בעלון, בעמדות “קהילות” או “נדרים פלוס“.
Speaking of contrasting Maimonides’s writings with those of early 20th century Aharonim, I was recently reminded of a sermon I delivered on Rosh Hashana a year and a half ago. When you read Maimonides’s summation of the laws of lashon hara, he connects the prohibitions thereof to the commandments to love fellow Jews, to love the unfortunate, and to rebuke transgressors, and to the prohibitions against bearing grudges and taking revenge. He defines the relevant terms, i.e., slander, gossip, libel, and innuendo, and concludes with homiletic teachings about the gravity of the sin. In total, the laws take up all of six paragraphs in the entire Mishneh Torah.
The Chafetz Chayim, however, wrote two books on the subject. After acknowledging the paucity of relevant material in the Mishneh Torah, he writes that his intent was to bring together all the scattered halachoth from the numerous sources in order to raise awareness of the issue, and hopefully to reduce the lashon hara spoken throughout the world. However, his plan may have backfired.
The notion that the existence of a full length book on a halachic subject will bring the masses to better observance of the matter is not entirely logical. Lashon hara is forbidden. Does the fact that it has many detailed halachoth matter to someone who may be deciding to speak it? Would a detailed work about the minutiae of the forbidden relations or bloodshed reduce the instances of both sins? Maimonides and the Vilna Gaon both considered it to be the gravest and most common sin, but they did not need to elaborate on it. The fact that there is much to be studied about a particular subject is, unfortunately, only provincial to those who really like to study.
But, most unfortunately, the Chafetz Chayim’s intellectual honesty may have been his undoing. If you look at the table of contents to common printed editions of the book Chafetz Chayim, you will see that the title of Principle 10 is, “Some details regarding lashon hara between a man and his fellow, that is, if someone stole from him and or cheated him or his friend, and similar cases, in what situation(s) would it be permissible to reveal this to people.” The book contains something Maimonides would never have included in his halachoth, hetterim, instances of permissibility, because lashonhara did not need a thorough halachic treatment. It should not be spoken, period. What this has wrought, and I have seen this a few times, is that people who have tendencies to want to meticulously keep the halacha and to meticulously study the halacha, end up finding excuses (or in their minds: justifications) for themselves to speak Lashon Hara!
That was then. Now I came across a perfectly relevant passage that drives home this point. Principle 8:8. (Easy to remember: Chafetz Chayim 8:8. In Hebrew, it would be ח”ח ח”ח!) There the Chafetz Chayim writes about the hetter, held of by some of the Rishonim and only under certain specific conditions, for someone to speak lashon hara about a ba’al mahloqeth,* in order to save the others from said ba’al mahloqeth‘s machinations. The source for this rule is at the beginning of the Yerushalmi Peah: Nathan instructed Bathsheba to inform David of Adonijah’s plot to take the throne. (Elsewhere, I have the heard that Moses’s warning the people to stay away from the tents of Korah, Dathan, and Abiram also teaches us this lesson.) Now, The Chafetz Chayim also notes that the codifiers, The Rif, the Rosh, and Maimonides, all omitted this hetter from their summations. In my humble opinion, there are two very good reasons for their doing so. 1. No one has the right to grant himself a hetter to speak Lashon Hara. If we find an instance where Nathan the prophet (or Moses for that matter) used such a hetter, we have to figure that they did so because they positively knew that that is what God wanted. If only all of us were prophets, but until then we cannot do like they do. 2. The Rif, the Rosh, and Maimonides may have realized the danger in recording hetterim to speak lashonhara. Once again, I know of a few who have used this hetter for themselves to speak lashon hara against others. Of course, they checked the conditions for themselves and justified their behavior in their own minds. Perhaps it would have been better had these and other hetterim not been included.
* In the strictest sense, a ba’almahloqeth is someone who speaks and acts against those chosen by God to lead. Therefore Korah was a ba’almanhloqeth because he challenged Aaron’s being chosen for the priesthood, Dathan and Abiram challenged Moses’s authority as lawgiver, and Adonijah challenged God’s choosing Solomon to reign after David. In all these cases, the ba’almahloqeth takes issue with that which is explicit from the words of the prophets. Ba’al mahloqeth is not an appellation for someone who is argumentative, nor for someone who disagrees with a particular rabbi.
“They say” the Amshinover Rebbe remembers the “whole” Torah, (as it says of Chassidim Harishonim in Brachos 32b: וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת). I don’t know if that’s true, but he certainly knows plenty (see the comments interspersed within the Halachic work on marital intimacy, “Mishkan Yisrael” and his commentary on the Chassidic “Avodas Yisrael” I think).
You said there was a story. That’s why I clicked. Where is the story?
I was just about to tell it!
Anyway, I know a family where the parents one day asked the eldest son whether he wants to get married, and the son said no. You can imagine… Without investigating any further (and since they were going to consult with the Rebbe on other matters anyway), they brought up this frightening problem as well.
The Rebbe answered: He’s embarrassed.
Shulchan Aruch Even Ha’ezer 35:5:
יש מי שאומר שאם האב הרצה הדברים לפני הבן שהוא רוצה לקדש לו, ושתק הבן, והלך האב וקידשה לו, הרי זו מקודשת, דמחמת כיסופא דאב שתק ועשאו שליח לקדש לו. אבל באיניש אחריני, כהאי גוונא, הרי זו ספק מקודשת.