יעלה ויבוא מן התורה מנין

יעלה ויבא בראש חודש ובמועדים

תקנו חז”ל שבחול המועד ור”ח אומרים תפלת יעלה ויבא בברכת העבודה-רצה, ויש לשאול למה דווקא בברכה זו ולא בברכה אחרת, ואפילו בהנחה שיש לאמרה בעבודה, למה לא לנסח אותה כשייכת בפרט למעין המאורע, ושוב, מה עניין כל המילים הנרדפות לזכירה, ייראה יירצה יישמע ייפקד ייזכר, וכו’, וכל הזכרונות, זכרוננו פקדוננו, זכרונות ירושלים משיח עם ישראל וכו’, והוה אמינא שבמועד נאמר נוסח המתמצת את תפלת המועד, “והשיאנו ה’ אלקינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה ולשלום כאשר רצית ואמרת לברכנו, ושמחנו ביום חג הפלוני הזה, והעלנו לציון עירך ולירושלים משכן שמך, ושם נעלה ונראה לפניך בשלש פעמי רגלינו ונעבוד לפניך כימי עולם וכשנים קדמוניות, ותחזינה עינינו וכו’,” ובר”ח נאמר “אוא”א חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה לששון ולשמחה, וכו’, ויהי החודש הזה סוף לגלותנו ותחילה לגאולתנו. מזבח חדש בציון תכין, ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו, ותחזינה עינינו וכו’.”

וי”ל שסמכו חז”ל על מטבע הכתוב, במיוחד פסוק וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצצרות על עולתיכם (ובספרי – קרבנות ציבור) ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם וכו’. והנה בפסוק הזה יש עניין תגבור התפלה במועדים וחודשים, וכן הקשר לעבודת הקרבנות, וכן מטרת הזכרון, וראו חז”ל להוסיף התפלה על הזכרון בימים אלו כשמתפללים על השבת עבודת המקדש למקומה.

מאתר אברהם בן יהודה, כאן.

Why Does Nobody Ever Learn the Ubiquitous “Divrei Yaacov”?

Rabbi Yaacov Ades‘ numerous huge black-cover volumes of “דברי יעקב” are donated to a great many study halls, but these are hardly cracked open. They are distributed for free, not for Chessed, because there is no demand. They are placed by the beadle on the highest or lowest shelves possible and are the first to go when something else comes along, ישן מפני חדש תוציאו.

Why are they not studied? (The font is a bit large; so what?)

I’ll tell you why: Although people don’t always have good sense in choosing wise seforim to study, these ones really aren’t worth the time (I’m referring specifically to the Halacha\Gemara ones), although he occasionally makes some good points.

I’ll give one example, from Chazon Ish Y.D. 119:2:

ונראה דענין גירות אינו אלא להאמין ביסודו שצוה ד’ את ישראל חקים ומשפטים ע”י משה נביאו… אבל אם אינו מאמין בכל זאת אלא שמקבל עליו להתנהג ע”פ חקי התורה מפני שההנהגה הזאת מטיבה אותו או מצלת אותו מן ההיזק אין זה קבלת גירות, וכדאמרינן יבמות [מ”ז א’] והוי יודע עד שלא באת למידה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת כו’…

The “Divrei Yaacov” on Gerus quoting the C.I. wonders what’s wrong with a convert thinking the Torah was given to, say, Avraham Avinu, instead of Moshe Rabbenu, etc.

But he misunderstands the simple meaning of the text. All the Chazon Ish is saying is the Ger must know and understand well his radical change in status from non-Jew to Jew. (Even “Lishmah” is only needed for the technical reason that otherwise, the decision to become Jewish forever is lacking, ודוק). So he adds the well-known background. This is very clear from the whole Se’if Katan, from the Gemara Yevamos being quoted, and from the fact the C.I., unlike others, doesn’t ever make things up.

(Again, I’m not referring to any of his juicy Kabbalah\Segulos\Mussar stuff.)

When Do Rabbis Name Names?

Note well:

When certain Batei Din signed against the huge group of ostensible rabbis who allow Niddos based on a lack of understanding in Mar’os, they were careful to not mention any names. (With one exception.) On the other hand, when writing against Rabbi Nosson Kamenetsky, they made sure to include his name when claiming he deserved Nidduy (based on a mix of false and zero testimony).

(By the way, why was nothing done since about this global, ongoing scandal? For every “Pirtza”, true and false, it has become customary to start new straw “Va’adot Rabbanim”. Of course, the difference is where the problem originates. Rabbis are like a government worker’s union.)

The book “Tamim Teheyeh”, and the accompanying proclamations, too, while railing against numerous charlatan Kabbalists made sure not to mention any names. But again, this was not fear of “Shmo’a bein acheichem”, because that hasn’t been observed in action since about Shabtai Tzvi and Nosson of Azza’s time, who were shockingly called before Beis Din before they were denounced. Perhaps the claim is they didn’t want anyone to think this was an exclusive blacklist because there are so many such corrupt individuals. But why couldn’t they bring a just few obvious examples?

They don’t want to deal with libel laws? Is nothing worth fighting for? They didn’t mind fighting Yaron Yad’an and his pamphlets in secular court after being accused of libeling him – and won.

Enough said for now.

Journalists Know Nothing Outside of Journalism

Just like we all know purely about our own Panassah\fields of expertise. Of course, politicians are even more ignorant by that measure.

It’s been called the Igon Value Problem.

Wait, so are you calling for the complete abolishment of journalism and politics?

How did you ever notice…? Yes!

Journalism ought to be accurately renamed “news entertainment”.