שיחת הרב אי”ש גרינימן לכבוד יום השנה של מרן החזו”א
Reprinted with assumed permission.
הסטלינגרד של ‘פלסטין’ – משה פייגלין
קיבלתי העתקה מתוך טוויטר:
במו ידינו אנו מקימים עכשיו את הסטלינגרד של “פלסטין”.
העיר שמתוך חורבותיה החל הניצחון הסובייטי הגדול.
אמנם סטלינגרד דה לוקס…
סטלינגרד עם אוכל ומים ודלק וחשמל – שאנו עצמנו מספקים,
אבל בכל העולם היא נראית עכשיו בדיוק כמו הסטלינגרד ההיא.
במו ידינו אנו נותנים עכשיו לאויבינו את הגדול שבניצחונותיהם.
כי מי שרוצה לנצח,
לא מדבר על מיטוט החמאס
מיטוט זה חירטוט!
מי שרוצה לנצח מדבר על כיבוש, גירוש והתיישבות.
מי שרוצה לנצח,
חייב לשטח הכל, להשמיד הכל – מעל ומתחת – לגרש את כולם, לספח הכל וליישב ביהודים..
אין ניצחונות כירורגיים,
אין ניצחון אחר.
אין!
במקום זאת, מה שמתחולל עכשיו הוא שידור חוזר, בעצימות גבוהה, של כל תורת הלחימה האוסלואידית.
התודעה והשפה שהובילה לאסון, היא זו שמנהלת עכשיו את הטיפול בו.
וכשלא מתכוונים לנצח – כל הרוג מיותר
וכשלא מתכוונים לנצח – כל חטוף הופך לתבוסה.
במקום לחסל תשתיות מים, דלק, מזון ותקשורת – מספקים אותם לאויב שיוצא מהמנהרות והורג בחיילינו.
במקום לגרש מיד את כל האוכלוסיה אל מעבר לגבול המצרי – הגבול שממנו הגיע כל הנשק שטבח בנו – משאירים את האוכלוסיה כמגן חי ללוחמי האויב ואוסרים על חיילינו לירות בו.
ארה”ב, שפתחנו לה את כל שערינו, כופה עכשיו הפסקת אש. הפוגה “הומניטרית” הם קוראים לזה.
ומדברים על “חצי שנה לפחות”…
כבר התחילו להסביר באולפנים שאי אפשר לנצח וחייבים “פתרון מדיני”.
ואבו מאזן – שכוחותיו השתתפו בטבח ומעודדים ומכינים את הטבח הבא – הוא, יעלה את המחיר תמורת נכונותו לקבל לידיו את עזה שחיילינו מקיזים עליה עכשיו את דמם.
אם חפצי חיים אנחנו,
חייבים להחליף את כל שכבת ההנהגה הביטחונית והפוליטית,
שצמחה מתוך מדמנת אוסלו.
חייבים להחליף לראש יהודי. ראש שמבין כי זו ארצנו
רק ארצנו!
חייבים לתת לעם הגדול הזה
את המנהיגות שהוא ראוי לה.
If You Can’t Pray Long, Pray Short
Read more on the Healthy Jew here…
An excerpt:
The Talmud (Berachos 34a) relates that one of Rabbi Eliezer’s students led their congregation for an unusually long prayer session. When his peers complained, the good rabbi referred them to Moshe’s (Moses) 40 day-long prayer after Israel’s sin of the Golden Calf:
“Did your friend pray longer than Moshe?”
Another day, a different student led an unusually short prayer. Again the peers complained, and again the good rabbi referred them to Moshe, this time to his 5-word prayer for his sister Miriam – “Please God, please heal her!” – when she was struck by tzara’as (a skin condition caused by spiritual shortcomings):
“Did your friend pray shorter than Moshe?”
Both biblical prayers were said in response to trouble, and Rabbi Eliezer taught that we can adopt either of them. Length is external; what matters is intention and feeling.
The Mishnah (Menachos 13:11) summed this up with the famous adage:
Whether he does a lot, whether he does a little, as long as he focuses his heart on heaven.
The Nattering Nabobs of ‘Nignaz’
We know Techeiles shells and dying centers are exactly in the places where Scripture and Chazal say it was produced. But… but, say the opponents, Techeiles is “Nignaz“, don’t you know?!
The Nignaz, er, “maximalists” (to be unduly respectful) will soon, God willing, have the same problem with the Aron Habris (presumably they will also dislike the measurements, the decorations not pretty enough, the broken luchos may not match the derush of the Beis Halevi, Moshe’s Sefer Torah with the Rogatchover, and who knows what else).
Worse, the Aron, too, is “Nignaz“. It also says “in its place” (Yoma 532b, Radak on Divrei Ha’Yamim II 35:3). Nignaz is Nignaz!
Presumably, when the Aron is unearthed, we will hear “Da’as Torah” proclaiming it absolutely impossible for this to be the Aron for various reasons. Even if it’s not in Rome, it’s still “Nignaz” for ever and ever, Hello!