כשרות העופות – הלכות מול נהלים

סקירת ההבדלים בין עופות בכשרות הבד”ץ לכשרות הרבנות

הרב משה כ”ץ

לרפואת אברהם יצחק בן רחל לאה לע”נ מרת לאה בת חייקא ז”ל

הקדמה

פעם אחת יהודי יקר ניגש לרב האחראי על הכשרות באחת המשחטות בארץ, והתחיל לשואלו: ‘כבוד הרב שמעתי שיש מחלוקת בנושא מסוים בכשרות העופות’. עצר אותו הרב ושאלו: ‘לאיזה נושא אתה מתכוון? אני מכיר בערך כמאתיים מחלוקות והנהגות שונות בנושא כשרות העופות במשחטות בארץ’.

אנו ב’כושרות’, נשאלים כל יום שאלות רבות ומגוונות בעניין כשרות העופות. ניכר מתוכנן ומסגנונן של השאלות שהן נובעות מרצון גדול להקפיד קלה כבחמורה, מצד אחד, ומחוסר ידע ובלבול מושגים, מצד שני. ובאמת, כפי שאמר אותו רב, יש מחלוקות רבות בין הפוסקים של מערכות הכשרות השונות, כיצד צריך לנהוג כדי שיהיה ניתן לכתוב על האריזה: ‘כשר’, ‘כשר למהדרין’, או ‘חלק’.

מטרתנו היא להביא בפני הציבור כעשרה נושאים שונים השייכים לכשרות העופות, דבר דבור על אופניו. נביא את מקור ההלכה, הסבר מעשי כיצד היא מיושמת בשטח, והדעות וההנהגות השונות שעל פיהן נקבעו נוהלי הכשרות של הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות, וגם של הבדצ”ים השונים.

חשוב לציין שבנוהלי הכשרות של הרבנות הראשית ישנן שלוש רמות של כשרות: ‘כשר’, ‘כשר  למהדרין’, ו’חלק’. למרות זאת, על כל העופות בהכשר הרבנות תמיד מצוין: ‘כשר למהדרין’. כמו כן בכשרות הבדצ”ים כתוב תמיד ‘חלק’, אף שישנם הבדלים בין הבד”צים השונים. נשתדל לסקור גם הבדלים אלו. חשוב מאוד לדעת שבדברי חז”ל, המושג ‘מהדרין’ אינו נאמר בנוגע לאוכל. הוא נאמר בנוגע לנרות חנוכה או לארבעת המינים של חג הסוכות. ‘מהדרין’ משמש היום ביטוי מושאל, לשם תיאור רמת כשרות גבוהה מאוד של מוצר. כמו כן המושג ההלכתי ‘חלק’, נוגע אך ורק לבדיקת ריאה של בקר או צאן, ואין לו שייכות לכשרות העופות. למרות זאת כותבים על עופות ‘חלק’, כדי לציין שהעוף ברמת כשרות גבוהה ביותר.

אנו ב’כושרות’, מציבים מול עיננו את נוהלי הרבנות הראשית, מתוך מגמה לכשרות ממלכתית כוללת, ובוחנים כל דבר על פי אמות מידה שהרבנות קבעה. נהלים אלו נסקור, ונוסף על כך נציין את הנהגות השחיטה של בדצ”ים שונים, ואת הבדיקות הנלוות שהם עורכים.

המשך לקרוא באתר כושרות…

(להנאתך, השווה מול הקדמה קצרה לסקנדל כשרות הבשר.)

re: I Did Not Know What to Answer

An attempted answer from Rabbi Avi Grossman as to why some Brachoth of the Amida mention Israel at the end and some do not:

1. See the Siddur Eretz Yisrael and Rav Lior’s introduction therein. Many of the nusha’oth are fluid, and there is no hard and fast rule. For instance, the final blessing “Who blesses His people Israel with peace,” is always replaced with “Who makes peace.”

2. If we assume some rule, then often it is the idea that the text of the prayer reflects biblical idiom.

3. Moreover, some blessings don’t need mention of Israel. How would it be worked into, e.g., “Bonei yerushalyim,” and “Melech oheiv tzedaka umishpat,” or “M’vareich hashanim?”

Keep up the good work.

Guess Who Said This: Hegel or Rabbi Kook?

… All the worth which the human being possesses, all spiritual reality, he possesses only through the State.

OK. So it was not Rabbi Kook. But it could have been.

(Technically, he appears to say something like this in one place, although… but I’m not going to go into it.)

He further states:

  1. In the history of the World, only those peoples can come under our notice which form a state.
  2. The State is the Divine Idea as it exists on Earth.
  3. Those who found states are justified, meritorious heroes, however “rude” these “may have” been.

And it gets worse.