הביטוי “אין טעם ברצון” הוא ביטוי קדום שאינו מוכר דיו. נבאר אותו מעט.
“אין טעם ברצון” פירושו שהרצון החופשי לעולם אינו מתבסס על טעם הגיוני. מציאת טעמים גם היא נובעת מהרצון.
כתב בספר אור התורה להרב “צמח צדק” פרשת בלק עמ’ תתקצז (ניתן למצוא ע”י האינדקס באתר זה):
… להמשיך בחינת דירה בתחתונים, והנה למה נתאווה זה אין ידוע אם כך עלה ברצונו (ושמעתי שכאדמו”ר נ”ע אמר בדרושים הישנים בלאזני’ נתאווה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים ומאחר שנתאווה הנה על תאווה אין שואלים קושיא) והנה אם נתאווה להיות לו דירה בתחתונים …
(יש גם גירסה באידיש: “אויף א תאוה איז קיין קשה ניט”.)
יש כלל מודרני דומה האומר שאי אפשר להגיע מן ה”טעם” אל קומת ה”רצון“, וזה נקרא “בעיית הראוי-מצוי” בפילוסופיה.
לדוגמא, מעשן מרצון הוא בן חורין להמשיך לעשן גם לאחר שילמד על העובדה שהעישון יזיק לו (וזה מעשים שבכל יום). כמובן, אם רצונו להיות בריא כבר עומד בסדר עדיפויותיו לפני הרצון שלו לעשן, המידע על כך שלא יוכל להגשים את הרצון המשני מבלי לבטל את הרצון העיקרי עשוי לשנות את הנהגתו בפועל. אבל מידע עובדתי על עולם ומלואו אינו יכול לשנות לסדר העדיפויות המעשי של אף אדם באף מצב.
The Israeli leftist anti-war faction is mainly dedicated to ensuring there is no “discrimination” against Russian women in an army which props up a Fatah vassal state engaged in executing Arab female homosexuals.
צה”ל אולי “מפיק לקחים” אבל לא בנוי להטמעתם. למה אנחנו “קונים” את הבלוף?
צה”ל אולי “מפיק לקחים” אבל לא בנוי להטמעתם. הכתבים הצבאיים בתקשורת מדקלמים מאז פרסום דו”ח מבקר המדינה על מבצע “צוק איתן” את “הלקחים שצה”ל הפיק” בעקבות הלחימה בעזה. לדבריהם, אנחנו ממש בעיצומה של מהפכת הלחימה במנהרות החמאס. אולי, נקווה. אפילו מבקר המדינה מציין לחיוב אתהמאמצים הרבים שצה”ל עושה מאז מבצע “צוק איתן” כדי לשפר את התנהלותו.
צה”ל תמיד מפיק לקחים. כך היה גם במבצעי עזה האחרים בשנים האחרונות: “ימי תשובה”, “גשמי קיץ”, “חורף חם”, “עופרת יצוקה”, “עמוד ענן”, ואולי שכחנו מבצע או שניים.
צה”ל צבא מצוין כל עוד לא צריך לירות. היו כמובן מבצעים נקודתיים מדהימים… אנטבה כבר אמרנו? אבל כמעט כל מלחמה שצה”ל מעורב בה, גדולה כקטנה, היא מחדל שאחריו “מפיקים לקחים”. כל רמטכ”ל חדש, הוא מועמד מעולה וקצין מבריק ומנוסה – כל השבחים עד שפורצת מלחמה קטנה. לא פלא שצמרת צה”ל בדרך כלל פציפיסטית ומתנגדת למלחמות – תופעה יוצאת דופן בדברי ימי צבאות בעולם. לא פלא שאנשי צבא טוענים לרוב ש”הפתרון” אינו צבאי אלא מדיני .
איתן הבר, יועצו וראש לשכתו של יצחק רבין, אמר בראיון ל”מעריב” (דצמבר 1995) שאחת מהסיבות להסכם אוסלו היה חששו של רבין מביצועי הצבא. איתן הבר מנה את אכזבת רבין מהישגי צה”ל במבצע “דין וחשבון” (נגד החיזבאללה ב-1993) כשיקול נוסף לאימוץ יוזמת אוסלו. אין רע בהתנגדות רמטכ”ל ליציאה למלחמה. רע מאד אם ההתנגדות נובעת מספקנות בכישורי הצבא. כמובן ששום קצין בכיר לא יודה בכך.
לצה”ל יש מעט מאד מבקרים אמיתיים. כתבים צבאיים משתדלים שלא להרגיז את מקורותיהם ואילו רוב הפוליטיקאים עוברים לדום במחיצת אנשי צבא. למרות הפאשלות החוזרות, אין בישראל גוף שלטוני, בו קיים פער כה גדול, בין המציאות לבין תדמיתו בתודעת הציבור. הצבא הוא המוסד הפופולרי בישראל, ליבת הקונצנזוס. בכל הסקרים שמתפרסמים על אמון הציבור במוסדות המדינה – צה”ל תמיד מדורג במקום הראשון. מיתוס “הצבא הטוב בעולם” חזק ואיתן ולכן עדיין לא קם ראש ממשלה שהעז לבצע רפורמה יסודית במערכת הביטחון. זה עולה לנו 70 מיליארד שקל בשנה, אבל אנחנו מתקשים במבחן מול החמאס או החיזבאללה שתקציבם כנראה לא עולה על 70 מיליון שקלים בשנה, אלפית המחיר.
אין במי להטמיע לקחים
צה”ל לא יכול להטמיע לקחים כל עוד אינו צבא מקצועי. אין במי להטמיע את הלקחים. אלכס פישמן, הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות מדקלם (במהדורה המודפסת 03/03/2017) את מה שקצינים מסרו לו: “חלו שינויים ארגוניים והוקמו צוותים ייעודיים”, “יחידות חי”ר מתרגלות לחימה מול מנהרות” ועוד תיאורים צבעוניים. הכול כנראה נכון, אבל זו רמייה עצמית.
רמייה! כי החיילים שמתאמנים היום משתחררים בעוד כשנה ונוסעים לתאילנד ולהודו. רובם לא ישרתו במילואים ואלה שישרתו יגיעו במקרה הטוב לשבוע אימונים בשנה. שבוע? מתוכו יתבזבזו “יום קליטה” ו”יום הזדכות ושחרור”; באמצע יבלו חצי מהזמן בשמש בצאלים בצ’אטים בווטסאפ, בהמתנה לתורם בתרגיל; ולפעמים בהכנה להצגה מבוימת לקראת ביקור האלוף. גם אימון בירי חי באמצעים מתקדמים מוגבל “בגלל התקציב”…
Last week President Trump significantly escalated the US military presence in Syria, sending some 400 Marines to the ISIS-controlled Raqqa, and several dozen Army Rangers to the contested area around Manbij. According to press reports, he will also station some 2,500 more US troops in Kuwait to be used as he wishes in Iraq and Syria.
Not only is it illegal under international law to send troops into another country without permission, it is also against US law for President Trump to take the country to war without a declaration. But not only is Trump’s first big war illegal: it is doomed to failure because it makes no sense.
President Trump says the purpose of the escalation is to defeat ISIS in Raqqa, its headquarters in Syria. However, the Syrian Army with its allies Russia and Iran are already close to defeating ISIS in Syria. Why must the US military be sent in when the Syrian army is already winning? Does Trump wish to occupy eastern Syria and put a Washington-backed rebel government in charge? Has anyone told President Trump what that would cost in dollars and lives – including American lives? How would this US-backed rebel government respond to the approach of a Syrian army backed up by the Russian military?
Is Trump planning on handing eastern Syria over to the Kurds, who have been doing much of the fighting in the area? How does he think NATO-ally Turkey would take a de facto Kurdistan carved out of Syria with its eyes on Kurdish-inhabited southern Turkey?
And besides, by what rights would Washington carve up Syria or any other country?
Or is Trump going to give up on the US policy of “regime change” and hand conquered eastern Syria back to Assad? If that is the case, why waste American lives and money if the Syrians and their allies are already doing the job? Candidate Trump even said he was perfectly happy with Russia and Syria getting rid of ISIS. If US policy is shifting toward accepting an Assad victory, it could be achieved by ending arms supplies to the rebels and getting out of the way.
It does not appear that President Trump or his advisors have thought through what happens next if the US military takes possession of Raqqa, Syria. What is the endgame? Maybe the neocons told him it would be a “cakewalk” as they promised before the 2003 Iraq invasion.
Part of the problem is that President Trump’s advisors believe the myth that the US “surge” in Iraq and Afghanistan was a great success and repeating it would being the victory that eluded Obama with his reliance on drones and proxy military forces. A big show of US military force on the ground – like the 100,000 sent to Afghanistan by Obama in 2009 – is what is needed in Syria, these experts argue. Rarely is it asked that if the surge worked so well why are Afghanistan and Iraq still a disaster?
President Trump’s escalation in Syria is doomed to failure. He is being drawn into a quagmire by the neocons that will destroy scores of lives, cost us a fortune, and may well ruin his presidency. He must de-escalate immediately before it is too late.