Hyehudi.org

“The only function of economic forecasting is to make astrology look respectable.”

― John Kenneth Galbraith

ציטוט מדברי הרב יצחק ברנד:

שאלה ד’

לא מצאנו במקורות שעשו מן החלזון צבע תכלת רק צבע ארגמן

תשובה

ע’ לולאות תכלת עמוד 267 שהביא לשון החוקר פליניוס (חי ג’ תשפ”ג עד ג’ תתל”ט, היינו בסוף בית שני, בית שני היה מג’ ת”ט עד ג’ תתכ”ט [לא נכנס כאן בשנה אחת לא מדויק]) שכותב מהחלזונות עושים שני צבעים: הפורפורא והקונכיליא, וביאר שם הלולאות תכלת שהוא ארגמן ותכלת.

וכן הרי כיון שעכשיו רואים שאפשר לעשות תכלת מן הארגמון קהה קוצים ע”י ששמים אותו בשמש, וא”כ בודאי במשך הדורות שיש לנו בירור גמור שהשתמשו בחלזון הזה לצביעה שהרי אריסטו חי לפני ובתחילת בית שני, (ג’ שע”ח  עד ג’ ת”מ) והוא מאריך בצביעה מארגמון הזה, וא”כ בודאי במשך הזמן ידעו שאפשר לעשות מזה תכלת, וא”כ שוב יש ראיה מן התוספתא מנחות פ”ט אות ו’ שכתוב שתכלת אינו כשר אלא מן החזלון למה לא פירט איזה חלזון, כדי שנדע שלא ליקח מן החלזון הפורפורא, אלא ודאי שהוא הוא הכשר.

שאלה ה’

יש שטוענים שיש עוד חלזונות שאפשר לעשות מזה תכלת,  וא”כ מי הגיד לך שזה הכשר,

תשובה

הנה עד כה אף אחד לא הצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ואם יבוא מי שיצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ויוכיח שזה היה ג”כ בזמן חז”ל, אז באמת יהא ג”כ כשר, אבל לא יכולים לפסול את זה שאנו רואים שאפשר לעשות מזה תכלת ויש לנו ראיות שעשו מזה צבע בזמן חז”ל, כי א”כ היה צריך התוספתא לומר מאיזה חלזון יקח כמו שביארנו במאמר

שאלה ו’

למה לא הוזכר בשום מקום שצבע ארגמן של בגדי כהונה עושים מאתו מקור ממה שעושים התכלת.

תשובה

הצבע ארגמן של בגדי כהונה אין לו דינים מאיזה מקור להביא, שהרי בתוספתא פ”ט דמנחות שכתובים שם כל הדברים של הבית המקדש ועבודת הקרבנות מאיזה מקור להביא, ושם מובא ג”כ פרטים על שני תולעת ותכלת (הל’ ו), לא הוזכר שום דבר בענין ארגמן, וא”כ נראה שאין כאן דין מאיפה לקחת, ומשום זה אפשר להביא מכל מקום ולאו דוקא מן החלזון שהוא יקר מאוד. וממילא למעשה לא לקחו מן החלזון הזה, אלא ממקום שהיה יותר בזול. וע’ רמב”ם הל’ כלי המקדש פ”ח הל’ י”ג שדעתו שכל אדום כשר וע”ש במשנה למלך שדעת רש”י שצריך להיות צבע ששמו ארגמן, אולם אין שום מקור שצריך דוקא חלזון, וממילא כל חיוב חלזון הוזכר רק בענין תכלת.

עוד כתבה מצויינת ב”קו ישר” על העובדות ועל הפרופוגנדה.

Zohar Shmos 93b (Yisro):

לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, לא, פסקא טעמא בכל הני תלת, ואי לאו דפסקא טעמא לא הוי תקונא לעלמין, ויהא אסיר לן לקטלא נפשא בעלמא, אף על גב דיעבור על אורייתא, אבל במה דפסקא טעמא אסיר ושרי

לא תנאף, אי לאו דפסקא טעמא, אסיר אפילו לאולדא, או למחדי באתתיה חדוה דמצוה, ובמה דפסקא טעמא אסיר ושרי

לא תגנב, אי לאו דפסקא טעמא, הוה אסיר אפילו למגנב דעתא דרביה באורייתא, או דעתא דחכם לאסתכלא ביה, או דיינא דדאין דינא לפום טענה, דאצטריך ליה למגנב דעתא דרמאה, ולמגנב דעתא דתרווייהו, לאפקא דינא לנהורא, ובמה דפסקא טעמא אסיר ושרי

לא תענה ברעך עד שקר, הכא לא פסקא טעמא, בגין דאסיר הוא כלל כלל, ובכל מילי דאורייתא קודשא בריך הוא שוי רזין עלאין, ואוליף לבני נשא ארחא לאתתקנא בה ולמהך בה, כמה דאת אמר (ישעיה מח יז) אני יהו”ה אלהי”ך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך. אוף הכי

לא תחמד לא פסיק טעמא כלל, ואי תימא אפילו חמודא דאורייתא אסיר כיון דלא פסקא, תא חזי…