צו ללא צבא

רש”י שיר השירים ז’ ג’:

סוגה בשושנים, גדורה ומסוייגת בגדר שושנים די לה בגדר קל ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס הרי חתן נכנס לחופה לבו מגעגעת לחופה ולחיבת חתוניו בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו הרי שהוא עובר בדרך ראה בכורות בראשי התאנים פשט ידו ליטול אומרים לו של ישראל הם הוא מושך ידו מפני הגזל הרי סוגה בשושנים

המקור ממדרש רבה.

שה”ש רבה פרק ז’ ז’:

סוגה בשושנים אלו ד”ת שהן רכים כשושנים כמה מצות ודקדוקים יש בתורת כהנים כמה קלין וחמורין פיגולין ונותרות יש בתורת כהנים א”ר לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בן ל’ שנה בן מ’ שנה משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד מי גרם לו שלא יקרב לה איזה כותל ברזל יש ביניהם ואיזה עמוד ברזל ביניהם אי זה נחש נשכו איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה דברי תורה שרכין כשושנה שנאמר בה (ויקרא י”ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות אמרו לו חלב נפל שם ומשך ידו ולא טעמו מי גרם לו שלא לטעום איזה נחש נשכו שלא יטעום ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו דברי תורה שרכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא ג’) כל חלב וכל דם לא תאכלו

מסכת פאה נכרית

אני חייב להקדים שלא מחבר “קונטרס בענין כיסוי השיער” כתב את הדברים הבאים. ליכא ערבותא וליכא הרמנא.

גמרא:

יוצאה וראשה פרוע (גיטין צ’ ב’). כד סליק רבי נבכא להתם פגע ביה באנא אמר ליה שבעין שנין אסתפק להו לרבנן בסוטה אי מיפקד כהן לפרוע פאה נכרית נמי או לא מי אמרינן ופרע כתיב והא ליכא או דילמא בתר טעמא אזלינן מידי דהוה אבור עד שיכסנו בעצים כי היכי דלא ליפלו כיסהו קש ותבן חייב דכתיב ונפל שמה שור או חמור וגומר הכא נמי כהן לאו פריצותא עבד בה והא איכא א”ל תנן נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר כו’ במה דברים אמורים בתגלחת הטהורה אבל בתגלחת הטומאה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת רבי מאיר אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגולחת וקתני עלה ות”ק אמר לך אפשר בפאה נכרית ור”מ סבר בפ”נ איידי דזוהמא לא ניחא ליה השתא האי נזירא היכי משכחת לה אי בר”ה מאי קא קפיד בעלה הא תנא דבי רבי ישמעאל ופרע את ראש האשה אסור לאשה לצאת לרשות הרבים פרועת ראש אלא בביתא דעד האידנא מיגליא והשתא מיכסיא דשפיר קפיד ור”ה לכולי עלמא אסירא היא וכן בכהן:

תוספות:

כד סליק וכו’. מימרא זו לאו מר בריה דרב אשי חתים עלה והוא אגרת סתרים שמצא אך בכור שטן בשק קטנן של שבטים:

רבי נבכא. ה”ג:

תנן נזרק עליה. בפרק מי שאמר: