The First Zehut Conference

SAVE THE DATE – First Zehut Conference

By Moshe Feiglin

Dear Members of Zehut,

Preparations for the first “Zehut” conference have gone into high gear. The date of the conference has been set for 2 Adar 5777 (28.2.2017) and it will take place, God willing, at “Hangar 11” at Tel Aviv port.

The purpose of the conference is to awaken the political heart of the movement, and to present it in an open and respectful manner in the public eye.

Zehut is not an empty vessel serving a personality. If in the past, the role of a party name was to express the essential quality and message of the parties, these days, it is just the opposite; to hide qualities and messages. The founder of the party is the message, and his/her personal magic is the only quality. The role of a name is to sound nice, to express nothing, to bypass the intellect, and to allow everyone to throw their aspirations onto the personality.

Not so for Zehut. When we left the Likud, we rejected the recommendations of political advisors and did not take advantage of our momentum to artificially rush into the current Knesset. We insisted on creating a real political movement – a movement of a real idea, real members (not merely statistics), and real political processes – which would connect the idea and the people.

For almost two years, we have worked diligently to create the precise framework, sharpening our message and connecting to people. The name of the movement and its platform express an absolute change of direction on the political scene in Israel.

Now that we have a substantial political framework, with a real idea and real members, the time has come to launch a real political process and to celebrate – literally – the beginning of the political connection of Israel with its identity, its purpose, and its message.

The “Zehut” conference will be a very joyous occasion and will express the birth of truly new politics – the politics of liberty. We have specifically chosen the Port of Tel Aviv as the location of the event, and not one of the usual places, reminiscent of public conferences, and the stench of tasteless and underhanded political machinations.

To begin with, members will be asked to approve the election of the chairman of the movement. Next, the members of “Zehut” will be asked to approve the final language of the platform that has been put together by the membership and the platform committee. Finally, members will be asked to approve the primaries process by which the list of the movement’s candidates for the Knesset will be determined.

The “primaries” method, as it has been applied in Israel, calls to mind an old joke attributed to Bismark. “Politics is like a sausage. You want to eat it, but you don’t want to know how they made it…” The smell arising from the “sausage” of primaries in the Israeli version, the foul odor of coerced party signups, “deals”, and tricks, have turned the internal democracy of the parties in Israel into a farce. They have paved the way for parties based on a single person and lead to the death of ideology. “Zehut” is going back and purifying Israeli politics from the filth that has become stuck to it. There will be no dirty democracy and no “clean” dictatorship.

Continue reading

From The Jewish Leadership Blog, here.

Rabbi Elyashiv’s Mesirah: It Didn’t Even Pay

Rabbi Elyashiv enabled the Gush Katif expulsion of ten thousand Jews from their homes in the land of Israel. This was Mesirah. What was his stated excuse? And how did his excuse fare in reality?

The Chareidi political representatives do (almost) exactly what they are told by the leadership of their parties. This is what they are there for, and it couldn’t be any other way. So when we criticize them for all the evil they do, let us be honest about whom we are accusing; the “Gedolim”.

The coalition of non-Jewish Ariel Sharon, of accursed memory, could not have survived without the Chareidi members of Knesset. What convinced Rabbi Elyashiv to have them join? Two things:

  • “Expelling” Shinui from the coalition.
  • The “Libah” curriculum would not be forced upon the Chareidi education system.

And so, the coalition government was enabled. Rabbi Elyashiv then had Ravitz of Degel vote for the crucial “reparations law” farce. Having ensured the infamous deed, Rabbi Elyashiv’s messengers then went through the motions of voting against the expulsion itself, safe in the assurance they would be outnumbered, of course.

Needless to say, the rabbi never bothered to first hear the side of the Jews he was condemning, just as he never waited to hear from Rabbi Nosson Kaminetzky and others, whose lives he destroyed without a thought. There was, indeed, a delegation which came to beg for their lives, but they came of their own accord, and were paid no attention.

What happened since?

 Did Rabbi Elyashiv ever show any sign of remorse? Didn’t he have Ru’ach Hakodesh?! To ask is to answer.

Today, “Jews For Gimmel” try and gaslight us as though none of this ever happened. Huh. I wonder why the Slonimer Rebbe told his chassidim not to vote in תשס”ו?

נגד ריבית דציבור

חובותיו האבודים של אליעזר פישמן הם כ-5.5 מיליארד שקל. כולם שואלים איפה היה “הפיקוח” של בנק ישראל? זו אשליה לחשוב שבנק מרכזי מסוגל לפקח על בנקים. קיים כלי פיקוח אחר שיכול באמת לפקח על בנקים.

1682

איתן אבריאל, עורך “דה מרקר” קורא לחקור את בנק ישראל בגלל פשיטת הרגל הגדולה של אליעזר פישמן. מעריכים שזו פשיטת הרגל האישית (רק “אישית”?) הגדולה בתולדות מדינת ישראל. חובותיו של פישמן הם בסדר גודל של 5.55 מיליארד ש”ח, מרביתם לבנקים, הכסף הזה אבוד.

השאלה הגדולה היא איך הגענו הלום? איך נפלנו לבור עמוק כל כך? מדוע לא טופל העניין קודם? איפה הבנקים? איפה בנק ישראל (המפקח על הבנקים)?

כל אחד ידע, כבר לפני 10 שנים, שאליעזר פישמן פושט רגל, ואינו מסוגל לכסות חובותיו. למרות זאת המשיכו הבנקים לתת לו אשראי ולדחות את פירעון חובותיו מבלי לפעול למימוש הביטחונות (שמן הסתם כלל אינם מספיקים). עכשיו גם מתברר שהבנקים לא הקפידו לדרוש ולבדוק שיש בטחונות לאשראי שנתנו לפישמן. פישמן ובני משפחתו המשיכו לנהל עסקיהם ולמשוך משכורות עתק במשך 10 שנים, לחיות כמו מלכים בווילה בסביון, ולנסוע במטוס פרטי. לך תדע כמה כסף הם העלימו במשך 10 שנים אלה. פשיטת הרגל שהוכרזה רשמית כעת, הוכרזה רק בגלל תביעה של מס הכנסה. ללא תביעה זו היו הבנקים ממשיכים לגלגל את חובותיו של פישמן בלי סוף.

אומרים שמנהלי הבנקים פחדו מפישמן היות שהוא היה הבעלים של “גלובס” והיה יכול לפרסם עליהם דברים לא מחמיאים. זה לא תירוץ. כל מנהלי הבנקים האחראים על ההפסד הגדול צריכים להתפטר, יחד עם הדירקטורים שלהם. במקום זה מפטרים אצלנו מנהלי בנקים רק בגלל הטרדות מיניות… צריכים לחקור ולפרסם ברבים מי אישר את האשראי לפישמן, מה השיקולים והביטחונות שהיו (אם בכלל). מתעורר חשד כבד לשחיתות ולמניעים לא כשרים, אחרת קשה להסביר מה שקרה.

במערכת בנקאות נורמלית הפסדי הבנקים הם בעיה של הבנקים ובעליהם, לא של הציבור, חוץ מבעיות של הונאה פלילית שבטיפול מערכת אכיפת החוק. אם הבנק מפסיד כסף רב בגלל החלטות עסקיות שגויות דינו לפשוט את הרגל ולהיסגר, תוך שבעליו מפסיד את הונו.

אצלנו אין מערכת בנקאות נורמלית – יש מערכת בנקאות “גליציאנית” – מערכת בנקאות מנוהלת על ידי בנק ישראל (קרי: המדינה). בנק ישראל מונע פתיחת בנקים חדשים, מונע תחרות בתחום הבנקאות ומנהל את הבנקים הקיימים ביד רמה. את הפסדי הבנקים הוא מטיל על הציבור בצורה זו או אחרת, בשם “יציבות הבנקים” הקדושה. לא מניחים לבנקים לשאת בתוצאות כישלונותיהם וליפול, כמו שקורה במערכת נורמלית, אלא מכסים את הפסדיהם מהקופה הציבורית.

המשך לקרוא

מתוך אתר קו ישר, כאן.

Chazal on Descriptivism

Um, what is descriptivism? Read this from Wikipedia. My summary:

Every “proper name” has a collection of descriptions, which make up its meaning. E.g., Avraham is the man broke his father’s idols.

Pesachim 68b:

רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא. אמר, אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא.

Kiddushin 33a:

רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי. אמר, כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני. רבא מיקם לא קאי, הידור עבד להו. אביי יהיב ידא לסבי. רבא משדר שלוחיה. רב נחמן משדר גוזאי. אמר, אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא.