Hyehudi.org

ציטוט מתוך כתבה באתר סרוגים:

רב שאוסר על יהודים לעלות להר הבית, פוסק למעשה שאת הר הבית יש למסור לערבים. רב שאוסר על יהודים לעלות להר הבית, פוסק שהשועלים ימשיכו להלך בהר ציון ששמם. רב שאוסר על יהודים לעלות להר הבית, פוסק שהבית השרוף והחרב ישאר שרוף וחרב.

רב כזה אינו מחמיר, רב כזה הוא רב מקל. מקל קולא גדולה. הוא מאפשר לספר התורה להשרף, ובלבד שלא יגעו בו ביד. מי שמחמיר – מציל את ספר התורה. רב שמחמיר במצות קדושת המקדש – יורה ליהודים לעלות להר הבית.

ולמעשה, זה הרבה יותר פשוט מהדוגמא של ספר התורה. כי ספר תורה, באמת לכתחילה אין לגעת בו כשאינו עטוף. אבל עליה להר הבית כדינה אחרי טבילה – אין בה שום איסור. היא אפילו מצוה.

Some claim the “Jewish heart” should be our guide in determining what Judaism dictates. In Israel, the expression is “Regesh Yehudi”. The official term for this is “sentimens superior”.

I disagree. One embraces values quite apart from logic, then utilizes logic to decipher the practical course of behavior.

מדוע עסקו רבותנו במקרא ואילו אנו רפו ידינו ממנה (וורטים זה לא נחשב!)? אינני מוצא כרגע את המקור בויקיפדיה, אך רשום בפני שאמרו דבר נכון:

יש שתלו התרחקות זו בסיבות רבות אחרות, ביניהן תחושת הביטול כנגד הראשונים וההימנעות מפרשנות עצמאית, ראיית מוקדה היחיד של התורה ב”ארבע אמות של הלכה”, ואולי אף התרחקות מודעת או לא מודעת ממחוזות המחקר והביקורתיות.

[הרב שך] נהג לומר: “למען שלום עם האומות השכנים – ויהיה פחות שפיכות דמים, חייבים להחזיר משטחי א”י!

והוסיף: “באם היה שיחזירו את כל ארץ ישראל ועי”ז יהיה שלום ויתמעטו שפכ”ד, חייבים להחזיר את כל ארץ ישראל! אבל אני לא יכול להגיד זאת ברבים כי זה יהיה דבר פלא לרבים – שלא יתקבל על דעת השומעים!”.

מקור: אתר כיכר השבת כאן.

הרב שך הינו אחד הרבנים שאשמים במישרין בכל הרוגי אוסלו, ועוד. לדעתי, כשאדם מסוכן (כפשוטו) מבקש להסתיר דעה ספציפית שלו, יש לפרסם את אותו דעה – על שמו, בכל הכח, כדי שאחרים ידחו את כל השיטה כולה.

יש באותו מאמר עוד פנינים, כגון זו:

לאדם ששואלו האם “לבקר” בעיר חרדית חדשה שנבנתה מעבר לקו הירוק השיב: “זה איסור דאורייתא – יש בזה משום התגרות בעכו”ם!”.