כעת ראיתי בחזו”א ב”ק סימן י’ סק”ז ראיה שריבית הוא “שיווי ממון” גמור מגמרא מכות ג’ א’ במשנה:
משנה מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנן לו מכאן ועד שלשים יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד שלושים יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים
כלומר, ריבית מובנת כלכלית, רק נאסרה בין יהודים, ואכמ”ל.
גליון שאלות הלכתיות המתחדשות מדי שבוע בבדיקת העירובים השכונתיים
Reprinted with permission.
We have often written here against socialism. But one might ask: doesn’t the Torah command socialism? Jews must be charitable with their money. And if a Jew refuses, the courts (when they have the sovereignty) even force him to give.
But Judaism does not equal socialism at all. The starting point is that property belongs to its owner. Then, upon that basis, each Jew has Mitzvos to do. The wealthy man must give charity to other Jews. The poor man must not allow himself to become poor – לא יהיה בך אביון, and must accept charity if he has no other choice. The Jewish judge must enforce the observance of Mitzvos upon other Jews. And those other Jews must ensure the existence of just courts (צדק צדק תרדוף).
And none of this applies to mere citizens in a given geographical area, but strictly to coreligionists.
This will do for now.
אני מעלה כאן חוברת פולמוס נגד עלוני “קדושת ציון”, ומעיר כמה הערות בתגובה. העורכים הרמים בחרו בתבונתם שלא להגיב לדברים, בהפטירם שאין אלו אלא נאצות. דעתי היא שמפוזר בו גם מעט תוכן, כך שיש מקום להתיחס, ואני עושה זאת על דעתי האישית, כמובן.
Reprinted with permission.
להלן כמה הערות:
א. מיהו ש.נ.? (ראה תשובה כאן.)
יש יסוד חשוב מאוד בכל העניין הנקרא “מזרחי” שחייב ביאור. כלפי חוץ (ואפילו פנים) לא ניכר הדבר, אך יש שני מיני יהודים ציוניים, ותהום פעורה ביניהם. יש יהודים שסברו וקיבלו את שיטת החרדים הקלאסית בעת האחרונה לפיה הציונות עצם זר, ואף עויין ליהדות. משכך, ומפני הקושי הנפשי במחיקת אופיים הלאומי ואהבת הארץ, יש שבחרו לא ביהדות צולעת, נטולת ציונות אלא דוקא באבר שנקצר ממנה; ב”ציונות” ללא יהדות. מהם שעוד לוקחים את היהדות כשפחת דתם החדשה, “דת הציונות“, ומנצלים אותה כעלה תאנה לכל פשע וחטאת, בדרך הפאשיזם האידיאולוגי, דוגמת המפד”ל, עליו כתב הסטייפלער גאון (ושאר הרבנים שצוטטו בהמשך), ומהם שלא התחכמו כל כך, ונקראים “חילונים”.
אבל יש עוד מין יהודי, כזה המכיר שהציונות היא בשר מבשרה של היהדות, וביודעו שהאנטי-ציונות שוגה, בוחר הוא לחבק את “כל” מצוות השם, ובתוכם כיבוש וישוב וישיבה, וכולי. ובחלק זה האחרון נמצא את כותבי קדושת ציון.
ב. ילדים שלא יודעים “שמע ישראל” הוא פרי ההשכלה, ומנגנון חינוך כפוי מטעם המדינה, ואין שום קשר לציונות.
ג. אני נפרד מחברי “קדושת ציון” בשאיפתם ל“מדינה על פי התורה”. עצם הרעיון של מדינה היא מרידה במלכות שמים כמו שאמר שמואל הנביא. ומדינה דמוקרטית מאן דכר שמיה… הארכתי עוד באנגלית נגד רעיון “מדינת הלכה” כאן ואף כאן.
ד. דברי הרב שטרנבוך ב”תשובות והנהגות” על ספר קול התור לא ממש משכנעים, ע”ש.
ה. מכתב החזון איש ז”ל, “וכמעט שאיני יודע…” חסרה כל רקע, אך על כל פנים ידוע שהרב איסר זלמן מלצר זצ”ל לא היה בדעה זו, ובאגרת אחרת ניסה החזו”א לשכנע אותו להפוך ל“חרדי” ללא הצלחה. וכן ניתן למנות עוד חכמים יראים וגדולים, וק”ל.
וגם אם אכן “צריך בדיקה” אחרינו, אין זה פסק דין, ואפילו לא “בהמה שהורה בה חכם”.
עד כאן.
Contrary to the classic Charedi ideology, there were many generations of poor Torah scholarship (by any standard). So what does this mean (Avos Derabbi Nassan 18:2)?
לעת זקנתו של רבי יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להם, בני מה חידוש לכם בבית המדרש? אמרו לו, תלמידיך אנו ומימך אנו שותים. אמר להם, חס ושלום שאין דור יתום [של חכמים]. שבת של מי היתה? אמרו לו, שבת של ר”א בן עזריה היתה. אמר להם, ובמה היתה ההגדה היום? אמרו בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף…