הרהור תשובה
נפש הרוסה, מושפלת ודרוסה
פצועת מכה ומורסה, מיד אסרה,
– יצרה אוסרה –
בליפוף עבותות, שטף תאוות
תשוקות נאהבות, תועלות נכזבות
– לא לעבוד, רק לשגות, רק לשבות –
ולרגע עלתה מחשבת זדון, לעורר עליו מדון על יצרי
לא לתיתו למלוך, לא לתיתו להלוך בחצרי
כי הוא לא אוהב, רק צר ואויב, מהלך בחצרי
עצותיו רעל, מכוסה ממעל, גלעד וצרי
אז זעקתי אלוקי פדני מן הבור כי גדולה המכה
והוא משיב אלי מן החור “בני אַיֶכָּה” זה תלוי רק בך!
אז קמתי אני נחוש לנצח להעיז ביצרי מצח
לצאת מביצת הרפש לנתק את כבלי החופש
ולתהות את תהיית הנפש:
מה מהותה יעודה של בת יהודה,
ולהוציא ממחשבות עומק
עומק מחשבה
ומבעירת לב רותח
הרהורים של תשובה