Kabbalah – Avoiding Public Displays

Askinu seudasa – The minhog NOT to say/sing it – אתקינו סעודתא – המנהג שלא לומר או לזמר אותו

אתקינו סעודתא, a Kabbalistic zemer in Aramaic from the Arizal, which is a few hundred years old,  is widely sung these days at Shabbos seudos, even in some non Chassidic places. Especially at סעודה שלישית. How many people understand it is another matter.

It  may be less well known that there are those who specifically have refrained from, or opposed such a practice.

It is hard for people to abstain when a group is singing something, with a lively tune, especially in our culture that puts such value on being part of a tzibbur and going along with the group. But people should know that there are differences of opinion about this practice.

What if your minhog is not to sing it? What if your father didn’t? Which is the case I found myself in. I felt that it was not my minhog, but didn’t fully understand why (beyond perhaps a vague feeling that ‘we don’t get into that heavy Kabbalistic stuff’, at least not in public). And then some could say, hey, your father didn’t sing it, but was he opposed to it, or maybe he just didn’t grow up with it? Is abstaining from something a minhog davka (specifically) not to do it, or just a neutral stance, no minhog on the matter either way, which would not be in opposition to someone adopting it if he wishes?

Recently, while glancing at a Torah journal by the name of צפונות, from ארץ ישראל in תשמ”ט, א, לד-ה, I noticed a piece there with a תשובה (responsum) from the  מהר”ם שיק, senior talmid of the חתם סופר, who was asked if it should be said.

The  מהר”ם שיק says that he doesn’t say it and neither did the חתם סופר. The reason he gives is that we are not on that level, just as it is brought down in Shulchan Aruch (שו”ע או”ח סימן ג, הלכה א)  that we nowadays do not say התכבדו מכובדים before entering the בית הכסא, so kal vachomer this שיר, which is even holier.

I asked רב בנימין שלמה המבורגר שליט”א about it and he furnished me with additional information on the matter, as follows.

The Chasam Sofer’s son, Rav Shimon Sofer, the מכתב סופר, reported that the Chasam Sofer did not say the zemiros of the Arizal אסדר לסעודתא, אזמר בשבחין, ובני היכלא because “עס איסט צו פיעל ארויסגעזאגט”  it expresses too much openly of matters that should be more hidden (brought in באר מרים introduction to מכתב סופר). Esoteric, Kabbalistic manners are not for every person. One should be on a high level, a holy person to get involved with such things.

מהר”ם א”ש, the famous talmid of the Chasam Sofer and Rav of Ungvar, didn’t say it either, as brought down here, a little less than halfway down the page, in the paragraph starting קודם סעודת צהרים, where it states לא מלאו לבו לומר האתקינו סעודתא ולומר דא היא סעודתא.

The בן איש חי brings (בן איש חי, שנה ב’, פרשת חיי שרה, סעיף יג) that even among Sepharadic mekubbalim there were those that refrained from saying it due to פחד. And he concludes by saying that ‘we are not נוהג to say it at all‘!. And he was a great מקובל!

Western European Sepharadim, in London and Amsterdam, also didn’t say it, as reported in sefer כתר שם טוב of רב שם טוב גאגין, חלק א’ עמוד רא

So quite a line up of gedolim there who didn’t say it, for various reasons. So there are definite grounds for a practice/מנהג to refrain. And if you refrain from it for the reasons mentioned by the above גדולי עולם, I dare say that you are definitely מקבל שכר על הפרישה (are rewarded for refraining).

From Treasures of Ashkenaz, here.

Rabbi Eliyahu of Vilna Was a Real Boy!

I don’t know about you, but it’s hard for me to relate to scholars whose only surviving words are written in the impersonal, judicial or exegetical voice. And if I can’t relate I cannot hope to emulate.

Want to get a sense for the Gaon’s personality? His works have a “distant” tone. The hagiography makes it even worse. What to do? See this excellent post by Rabbi Avi Grossman here. Rabbi Grossman highlights evidence of “humanity” in the personal letter by the Gaon to his family. (His point is different.) Short and sweet.

P.S. A whole book on our heroes could probably be written in this manner. A word to the wise…

אפילו מלחמת גוג ומגוג אין כולה בידי שמים

מלחמת גוג ומגוג, בידי אדם או בידי שמים?

25-Tz1cvBkBan.jpg (1240×1754)

יש לדון אם מלחמת גוג ומגוג, המבוארים בספר זכריה ויחזקאל, שנקראים בהפטרה של חג הסוכות ביום טוב ראשון ובשבת חול המועד, האם זה מלחמה שכולה שמימית, היינו שהקב”ה בעצמו ילחם, בלי שעם ישראל לוחם. או שיש מלחמה טבעית שעם ישראל לוחם, והקב”ה עוזר במלחמה הזאת.

והנה לשון הפסוק משמע לכאורה שהכל בידי שמים, דכתיב בנביא יחזקאל (פרק לח):

(א) וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי לֵאמֹר:

(ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו:

(ג) וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל:

(ד) וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם:

(ה) פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע:

(ו) גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל  אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ:

(ז) הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ אַתָּה וְכָל קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר:

(ח) מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל  אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם:

(ט) וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ: ס

(י) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה:

(יא) וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם:

(יב) לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ:

(יג) שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל: ס

(יד) לָכֵן הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ לְגוֹג כֹּה אָמַר א-ֲדֹנָי ה’ הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח תֵּדָע:

(טו) וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב:

(טז) וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג: ס

(יז) כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה’ הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם: ס

(יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם א-ֲדֹנָי ה’ תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי:

(יט) וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:

(כ) וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל  פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל  חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל:

(כא) וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם א-ֲדֹנָי ה’ חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה:

(כב) וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל  עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ:

(כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה’: ס

ועוד ביחזקאל (פרק לט פסוק ו) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמָגוֹג וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה’:

וכן בזכריה (פרק יד) לכאורה משמע כך: (א) הִנֵּה יוֹם בָּא לַה’ וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ:

(ב) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר:

(ג) וְיָצָא ה’ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב:

אולם מצד שני רואים שיהיה מלחמה טבעית בעזר הקב”ה, כמו שאמרו חז”ל (ברכות דף ז עמוד ב)שפרק ב’ בתהילים מדבר על מלחמת גוג ומגוג, וז”ל: ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר: מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, וכתיב בתריה: ה’ מה רבו צרי רבים קמים עלי; ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב: למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק, ואילו מה רבו צרי לא כתיב. ע”כ.

ובתוך הפרק הזה מדובר במלחמה טבעית, שנאמר (תהלים פרק ב):

(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי  אָרֶץ:

(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם:

וכן מפורש בספרי על הפסוק (במדבר פרק י פסוק ט) “וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם”.

וז”ל הספרי (במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עו): “וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, במשמע בין שאתם יוצאים עליהם ובין שהם באים עליכם.

“עַל הַצַּר הַצֹּרֵר, במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל המלחמות שבתורה? ת”ל וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם, אמרת, צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה יד ג) ויצא ה’ ונלחם בגוים ההם”. עכ”ל.

א”כ מבואר כאן שמה שנאמר “ויצא ה’ ונלחם בגוים ההם” היינו שעם ישראל יצא במלחמה טבעית שהרי נאמר “וכי תבואו מלחמה”, והקב”ה עוזר במלחמה הזו.

הקב”ה יעזור שבקרוב נזכה לראות ישועת ה’.

וע”ע במאמר חצוצרות מלחמה, ומאמר בית המקדש בידי אדם או בידי שמים.

מאתר בריתי יצחק – הרב ברנד שליט”א, כאן.