How Many Briskers Does It Take To Switch A Light Bulb?

Answer: What do you mean by a metzius of “light”? Vos shtait da? Does the thing give off a chalos light or not?! Fakert, if – and to the extent, the cheftza needs switching, it is no longer in the geder mesuyam of “light bulb”, so your Kashe is pashut narishkeit! Da’as ba’alei batim hepech da’as Brisker Torah”. Don’t make faces; only eineklach may do so. You chap? Ya? Nu nu.

Also, Der Tatteh never said nothing about this ‘switching lightbulbs’ zach. Except… someone once takeh told me he thinks, maybe in this inyan of an old bulb – or maybe about an old broom, Der Tatteh said in Yiddishe shprach – and this absolutely cannot be translated into Lashon Hakodesh, and I forbid it with a shiyur bakinyan, Medin Yerusha: “מ’קען זיין בעסער”. It was exactly those words with precisely such a facial expression.

The Torah On Peace and Non-Interventionism

The Enemy Of My Enemy Is Our Enemy

We recently read:

יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ–הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.1

Rav Ya’akov Kamenetsky comments:

והנה מצינו כמה פעמים במקראות וחז”ל שדתן ואבירם היו שונאים את משה. ולכאורה בשלמא דתן שפיר שנא אותו ומפני שהוכיחו וקראו רשע, אבל אבירם מדוע היה הוא כועס על משה, והלוא אדרבא הוא רב את ריבו.

אבל באמת נראה לי דלמדנו מזה לימוד גדול, דהא דתן ואבירם היו אחים וכדאשכחן בבמדבר כ”ו פ”ט ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי העדה וגו’, ואם כן ילפינן מזה שבין אחים אם יתערב זר הם ישלימו ביניהם והכעס ישאר על הזר והבן.2

Rav Ya’akov’s “great lesson” is actually an ancient Middle Eastern aphorism:

I against my brother, my brothers and I against my cousins, then my cousins and I against strangers.

My Brother and I against My Cousin; My Cousin and I against the Stranger.

Rav Ya’akov’s actual phrasing seems to be drawn from the language of the Rosh:

אל תתעבר אל ריב לא לך כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תשאר בכעס:3

  1. שמות ב:יא-טו – קשר [↩]
  2. רב יעקב קמנצקי, עיונים במקרא (נוא יורק תשד”מ) שמות ב:יג עמוד קלב [↩]
  3. אורחות חיים לרבינו הרא”ש ז”ל (ברוקלין תש”ן), ליום רביעי אות ס”ה – קשר [↩]

From Bein Din Ledin, here.

May a Jew Lend Money Without Witnesses?

Lead Us Not Into Temptation

The Gemara states1:

אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק

אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא שלח ליה אפילו אנא נמי שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי וגורם קללה לעצמי

תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים …

The Rif2 and the Rosh3 cite the statement of Rav Yehudah in the name of Rav that one who lends money without witnesses violates לפני עור, and the Beraisa of צועקין ואינן נענין, but they omit the statement of Reish Lakish and the episode of Rav Ashi and Ravina. The Rambam rules4:

אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפילו לתלמיד חכמים אלא עם כן הלוהו על המשכון. והמלוה בשטר משובח יותר. וכל המלוה בלא עדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וגורם קללה לעצמו:

The Shulhan Aruch cites the Rambam nearly verbatim5.

Despite the seeming unambiguity of the interdiction, this Halachah has apparently been honored in the breach for at least several centuries; many Aharonim have struggled to justify this widespread disregard, as we shall begin to show here, and continue, בג”ה, in future posts.

The first one I know to address this issue is Rav Yom Tov Lipman Heller6:

ובגמרא ריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו ומדלא אמר אף גורם כו’ שמע מינה דלא סבירא ליה ריש לקיש הך דלפני עור וטעמיה דסבר דלא אמרה תורה אלא העור באותה שעה שנותן לפניו המכשול כפשטיה דקרא … וכן רבינא דלא רצה להלוות לרב אשי בלא עדים אמר לו דגורם קללה לעצמו ולא אמר לפני עור מהא איכא למשמע דהלכתא הכי דהא רבינא בתראה הוא ונפקא מינה אי ההוא גברא בעי למיקם בגורם קללה דלא הוה עובר על דברי חכמים

ועל זה אפשר שסמכו העולם שאין מדקדקים בכך כך נראה לי ליישב מנהגא

אבל רבינו גם הרי”ף השמיטו (לדרב) [לדריש לקיש] ולדרבינא ומסתברא שסברתם לפסוק כרב ודריש לקיש להוסיף בא ולא הוצרכו להעתיקו. ומדרבינא ליכא למידק דאפשר שלא רצה לקרות על רב אשי קרא דלפני עור. והרמב”ם .. העתיק גם שניהם לדרב ולדריש לקיש:

His justification seems problematic, since it assumes that the custom is against the Shulhan Aruch, who follows the Rambam.

The Maharam Schiff also addressed7 the question of why Ravina excused himself to Rav Ashi by mentioning the concern of גורם קללה לעצמו rather than the prohibition of לפני עור; he was not very happy with the approach of Rav Heller8:

כל שכן מר וכו’ וגורם וכו’. ולא שלח ליה לאו דלפני עור וכו’ דלא שייך רק אם יכפור ובחזקת זה לא הוי רב אשי בעיני רבינא חס ושלום רק פן ישכח ונעלם ממנו והוא לא ידע ויהיה גורם קללה לעצמו ובמעדני מלך הבל יפצה פיהו:

(אמר המגיה פיסקא זו מצאתי בכתבי המחבר מחוקים ועל שהעתיקו המעתיק הנחתיו ושרא לנא מרנא:)

Rav Yitzhak Blazer defends Rav Heller9:

אולם לענ”ד נראה דדברי המעדני מלך [בפלפולא חריפתא] הם פי חכם חן ושפיר הקשה נהי דרב אשי לא הוי בחזקת שיכפור במזיד מכל מקום כיון דהוא טרוד בגירסא ומשתלי וכדשלח ליה רבינא כל שכן מר דטריד בגירסא ומשתלי וגורם קללה לעצמו ואם כן משום זה גופיה עובר בלפני עור לא תתן מכשול דטרוד בגירסא ועלול לשכוח ויכפור בשוגג והוי עבירה בשוגג. ובעל כרחך דלא סבירא ליה לרבינא כלל הא דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול הן אם יכפרנו במזיד או בשוגג וזהו סעד למנהג העולם. כן נראה לי ברור כוונת הפלפולא חריפתא …

Rav Avraham Yaffah-Schlesinger has a lengthy discussion of Rav Heller’s comments and the related question of whether לפני עור applies to the causing of an inadvertent transgression10.

[About this post’s title: most non-Jews associate the titular phrase with Matthew, but it is also in our text of Birchos Ha’shahar, cited in the Talmud Bavli11.]
  1. בבא מציעא דף ע”ה ע”ב [↩]
  2. שם סוף איזהו נשך [↩]
  3. שם איזהו נשך סימן פ [↩]
  4. מלוה ולוה פרק ב’ הלכה ז [↩]
  5. חו”מ סימן ע’ סעיף א [↩]
  6. פלפולא חריפתא סוף איזהו נשך [↩]
  7. He apparently subsequently erased his comments from the manuscript, as per the quotation below [↩]
  8. שם [↩]
  9. שו”ת פרי יצחק חלק א’ סימן מ”ח [↩]
  10. שו”ת באר שרים חלק ג’ סימן ס”ח אות ג [↩]
  11. ברכות דף ס’ ע”ב [↩]

From Bein Din Ledin, here.