Sadly, the anti-Zionists are not truly anti-statist. In their view, we ought to have all the same structures under the management of Mashiach instead. They lack sound economics, they lack hatred for the state apparatus, they lack sufficient interest in libertarian historical revisionism and conspiracy theory, etc.
A cutting remark by Rabbi Yitzchak Ze’ev Soleveichik brings this to the fore:
The Brisker Rav once pointed out to Rav Amram Blau that even the fiercest anti-Zionists often act as though they are living in a Jewish state in which they need not worry about the harsh responses they would receive for similar acts in chutz l’Aretz.
UPDATE: Rabbi Blau answered back he indeed intended to give up his life (מסירות נפש) at every protest. Of course, this rings a bit false in light of all the youngsters who accompanied him. (The original “chutz l’Aretz” example was the Soviet Union, but I don’t think this matters.)
This week, Donald Trump gave a much talked about foreign policy speech. Predictably it was littered with errors, myths, and contradictions. Ron Paul shines the light of truth on a handful of them. Don’t miss this edition of Myth-Busters!
היהודים בגרמניה היו כאחוז אחד בלבד מהאוכלוסייה. מיעוט זעיר, כ-600 אלף יהודים – זהו. רובם הגדול נראו, התלבשו, דיברו, כתבו, שרו ושתו בירה כאחרון הגרמנים. רובם הגדול לא בלטו כ”יהודים”, לא הסתובבו עם כיפה על ראשם, מיעוט קטן נראה כתושבי בני ברק.
יהודי גרמניה יצאו מגדרם מזה דורות להיות יותר גרמנים מגרמנים. סופרים, מחזאים, משוררים, ספורטאים (משלחת הספורטאים הגדולה ביותר למכבייה בתל אביב בראשית שנות השלושים – הייתה של יהודי גרמניה). היהודים השתלבו בחזית חיי החברה והכלכלה – העילית ברבים מתחומי החיים בגרמניה. חלקם בצמרת של כל תחום בו היו מעורבים היה גדול לאין שיעור מחלקם באוכלוסייה הכללית. מדענים, רופאים, סגל אקדמי, בעלי רשתות ארציות של חנויות כלבו ענקיות, בנקים. כמעט 100 אלף יהודים שרתו בנאמנות בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, חלקם זכו בצל”ש. 11,000 חללים יהודים מצבא גרמניה.
טרם עלות היטלר לשלטון היו בגרמניה כ- 1,200 בנקים פרטיים. כ-450 מהם היו בבעלות יהודים. רוב סחר החוץ של גרמניה התנהל באמצעות בנקים יהודים (בברלין עצמה היו כ-201 בנקים פרטיים, מתוכם כ-150 היו בבעלות יהודית, הערכות אחרות שפורסמו בשנת 1920 ציינו שמספר הבנקים הפרטיים בגרמניה שלבעליהם היו “מאפיינים יהודיים” עמד על כ-485 שהיוו כ- 45 אחוזים ממספר הבנקים הפרטיים בגרמניה) ).
יהודים גרו בחבלי המולדת הגרמנית למעלה מאלף שנים. הם לא העלו על בדל מחשבתם להקים “אוטונומיה יהודית” בגרמניה. יהודים מעולם לא היו “גיס חמישי”, לא היו להם דרישות ולא טענות. נאמנות מושלמת ומוחלטת בלב ובנפש למולדת ולתרבות הגרמנית. יותר מיהדות ארצות הברית כיום.
שנאה
אפשר אולי “להבין” שנאה לאחֵר שנראה שונה, זר. זה בהחלט לא המקרה. אפשר “להבין” שנאה למיעוט שבניו מפוצצים אוטובוסים ודוקרים בסכינים – אלה לא היהודים. אפשר “להבין” שנאה לאחר ממנו צומחים כייסים ושודדים ובניו מאכלסים את בתי הסוהר – גם זה לא יהודים. אפשר אולי לשנוא מיעוט פוליטי שמדבר מעל לכל במה בגנות גרמניה, קורא להחרמת מוצרים גרמנים בעולם ותומך בחרם אקדמי על גרמניה – לא היה ולא נברא.
אפשר גם “להבין” שנאה על רקע דתי, הרי רצחנו את ישו. אך הדת הנוצרית לא הייתה דומיננטית בגרמניה הנאורה והליברלית שבמדינות. הנאצים עצמם היו “חסרי דת”, אתיאיסטים. שנאת יהודים על רקע דתי זו בהחלט “סיבה טובה” לארגן מחדש את האינקוויזיציה, לדרוש מהיהודים להתנצר. הרעיון אפילו לא הועלה בגרמניה, אז כנראה שזו לא הייתה הסיבה לשנאה.
אולי מדובר בקנאה נוכח המיעוט המעצבן בהצלחתו הבולטת בכל התחומים? ייתכן, אבל קנאה עד כדי תאוות גירוש ורצח המוני?
לשנוא ולתעב את מיטב הרופאים, המרצים באוניברסיטה והמדענים בארצך? לשנוא שנאת מוות את צמרת אנשי הרוח, האמנות?
לא מדובר בסתם “שנאה”, אלא ברצון עז להשמידם מעל פני האדמה. היטלר כתב ואמר שהמלחמה האמיתית של גרמניה תהיה נגד היהודים, אחרי שייסגר החשבון עם האנגלים ויתר “האויבים”, אחרי שתיכון “גרמניה הגדולה”. היהודים, שהיוו בקושי אחוז בודד מהאוכלוסייה, הם שהפריעו עד כדי כך לגרמנים?
בנות הברית כבר נחתו בנורמנדי, הרוסים מתקרבים במהירות ממזרח, הצבא הגרמני הובס במתקפת הנגד הגרמנית בארדנים – אבל את היהודים ממשיכים להשמיד. רכבות, תשתיות, כוח אדם, משאבים יקרים – טרוף מוחלט – להספיק לשרוף יהודים עד לרגע האחרון.
אלפי “הסברים” נחקרו ונכתבו. אין הסבר.
מוטי היינריך
רוצים לקבל התראה במייל עם פרסום כתבה חדשה? לחצו כאן להרשמה.
“כל השיח הזה של ‘אוי ואבוי הם יעזבו את ישראל’… נו באמת”. כך לגלגה ח”כ שלי יחימוביץ כבר לפני כשנתיים על החשש שבעלי הון יהגרו מישראל, בעת שתקפה את ה”הקלות” לחברת כימיקלים לישראל (כי”ל).
גיל שוויד, מנכ”ל חברת צ’ק פוינט ואחד ממייסדיה, אינו הראשון שהסביר שקָרב היום בו מרכז העסקים של החברה יועבר מישראל למדינה אחרת עם פחות רגולציה ומיסוי ואווירה ציבורית פחות עוינת לאנשי עסקים. לב לבייב ועידן עופר (איש העסקים העשיר בישראל) קבעו כבר לפני מספר שנים את מקום מושבם בלונדון. גם אנשי עסקים אחרים עשו זאת.
כדאי לקחת את דבריו של גיל שוויד במלוא הרצינות, כנפנוף בכרטיס צהוב כלפי המשק הישראלי. איתותים מגיעים גם מכיוון הבורסה לני”ע בתל אביב – מספר החברות הנסחרות בה צנח מאז 2008 ב-28%. גם הנתון הבא של הלמ”סאינו מעודד: אחד מכל 9 רופאים ישראלים היגר לחו”ל (הסקר כולל רק רופאים בעלי רישיון עבודה ישראלי ואינו כולל רופאים ישראלים שלמדו בחו”ל, נשארו שם ולא ביקשו כלל רישיון עבודה ישראלי).
אתר האינטרנט של CNN מפרסם כתבה שכותרתה: כ-10,000 מיליונרים עזבו את צרפת בשנת 2015. כ-7,000 מתוכם הם תושבי פריס. למרות הספקות באשר לדיוק נתונים אלה – סביר שזו המגמה (מקור הנתונים לכתבה ב-CNN).
צרפת היא הכלכלה השנייה בגודלה באירופה, אך עם יחס חוב לתוצר של כ- 100 אחוזים (לעומת כ-76% בגרמניה). שיעור האבטלה בצרפת עומד על למעלה מ-10% מזה מספר שנים כאשר אבטלת צעירים מתייצבת על מעבר ל- 20%. כלכלת צרפת מסובכת עם חוקי עבודה נוקשים (“זכויות עובדים”) ואיגודי עובדים חזקים, קשה להזיז עובד ממקום עבודתו. שבוע עבודה רשמי קצר להפליא – 35 שעות עבודה שבועיות. סקטור ציבורי ענק ובלתי יעיל שגורר את המדינה לגירעונות תקציביים ומחייב מיסוי גבוה על “עשירים”. החקלאות הצרפתית “מוגנת” ונהנית מסובסידיות “כלל אירופאיות” (כלומר, בעיקר על חשבון משלם המיסים הגרמני…).
אנשים בכל מקום בעולם מגיבים באופן דומה לתמריצים חיוביים ושליליים שמוכתבים על ידי המדינה. בשנות התשעים, בשיאה של מדינת הרווחה השבדית, גברה הנטישה של אנשי עסקים את שבדיה וסמלים מובהקים של החברה והכלכלה – פשוט קמו ועזבו. ביניהם הבמאי השבדי אינגריד ברגמן וענק הרהיטים איקאה שקבע את מרכז עסקיו בדנמרק.
ההחלטה לעזוב את המולדת ואת “האווירה הביתית” אינה קלה. אבל בשלב מסוים נמאס לאנשים שיוצרים את העושר בחברה לשלם את דמי החסות הולכים וגדלים וגם להיחשב כ”אויבי העם”. הם מעדיפים לעזוב את המדינה.
משטרים קומוניסטים ערים ל”בעיה” זו של בריחה צפויה של אנשים מוכשרים כאשר מיישמים “סוציאליזם בימנו”. לכן, כל מדינה קומוניסטית דאגה בשלב מוקדם לסגור הרמטית את הגבולות. רק כך אפשר “להגשים” סוציאליזם.
כלכלת ישראל עשתה פניית פרסה חדה החל מסוף שנת 2011. פחד אחז בנתניהו בעקבות “מחאת האוהלים”, ו”הבאג הדמוקראטי” הכתיב לנתניהו “מדיניות חברתית” מחשש לאובדן השלטון. הבחירה הפוליטית במצבים כאלה היא להבטיח להמונים יותר כסף תמורת פחות עבודה. יותר קצבאות ומתנות מהממשלה המטיבה. יותר רגולציה על הסקטור העסקי “החזירי”. החשבון תמיד מוגש לבסוף לאותם 10 אחוזים מהאוכלוסייה שנדרשים לממן את “מדינת הרווחה”.
בכתבה ב-CNN מוזכרים כ-4000 מיליונרים שהיגרו לישראל ב-2015. נתון זה סותר לכאורה את משפט הפתיחה של הכתבה “…נו באמת” – על כל עידן עופר שירד מהארץ נזכה ב-50 מיליונרים צרפתים ורוסים שיעשו עלייה. השמחה מוקדמת. עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים זכאים לפטור ממס ל-10 שנים על כל סוגי ההכנסות שמקורן מחוץ לישראל. הם גם לא חייבים בדיווח על ההכנסות הנהנות מהפטור ממס. יש הטבות רבות נוספות.
הטבות המס לעולים מעידות שללא “הטבות” ייחודיות קשה להסתדר בישראל. אין ספק שעצם עלייתם היא תרומה לכלכלת ישראל, אך ספק אם הם יעזו להשקיע במשק הישראלי במבנהו הנוכחי. ואם כן, רב הסיכוי שיברחו מכאן עם נוצות מרוטות כמו המיליארדר היהודי-רוסי, ארקדי גיידמאק, שניסה כוחו ב”עסקים בישראל”… לדבריו “…ישראל מדינה שאוהבת לשנוא עשירים… זה לא צודק. זו לא מדינה יהודית, זו מדינה אנטי-יהודית“.
