Can Mussar Have Negative Psychological Impact?

An excerpt:

Knowing how to behave does not necessarily translate into proper behavior. A student can study Torah and understand halacha and the expectations of the Torah but yet encounter difficulty in converting knowledge into action. Mussar is designed to address this issue. It is designed to provide encouragement and the motivation needed to advance from knowledge to action.

Based on this definition, it seems clear that the study of mussar is invaluable. But there is substantial controversy regarding the study of mussar. In fact, various of the Roshei Yeshiva of the famous Volozhin Yeshiva discouraged students in the Yeshiva from studying mussar. At least one even referred to the study of mussar as a distraction from the study of Torah.[1]

This controversy is difficult to understand. What is the basis for this discord regarding the study of mussar?

There is an interesting account of a debate between Rav Chaim Soloveitchik and Rebbi Yitzchok Belzer regarding the study of mussar that may illuminate the issue. Rav Chaim Soloveitchik was one of the last Roshei Yeshiva of the Volozhin Yeshiva. As mentioned above, the study of mussar was not encouraged by the Yeshiva. Rebbi Yitzchok Belzer appealed to Rav Chaim to reconsider the Yeshiva’s stance. He supported his arguments with a comment from the Talmud in Tractate Berachot. The Talmud explains that a person should always incite his yetzer ha’tov – his good inclination against his yetzer ha’ra – his evil inclination. If a person cannot overcome his yetzer ha’ra by this means, then he should immerse himself in the study of Torah. If this measure is not effective, he should read the Shema. As a final resort – when all else fails – the person should contemplate his day of death.[2] Rebbi Yitzchok Belzer believed that this final measure represents a mussar approach. Therefore, it is clear that the Sages of the Talmud endorsed the study and methods of mussar.

Rav Chaim pointed out that there is another text from the Talmud in Tractate Succah that seems to contradict the comments of the Sages in Tractate Berachot. The Sages comment that if a person encounters the yetzer ha’ra, the person should take his yetzer ha’ra to the bait midrash.[3] In other words, the best response to the yetzer ha’ra is to change one’s focus and concentrate on the study of Torah. Rav Chaim explained that the two texts do not contradict each other. In order to resolve the apparent contradiction between the texts, Rav Chaim offered an analogy. If a person is suffering from digestive problems, a doctor might prescribe castor oil. But for a healthy person, it would not be advisable to take this medication. In fact, use of this medication would make the healthy person ill. Based on this analogy, Rav Chaim explained the two texts. I person who is spiritually ill needs to be treated. The treatment for this ill person may include counseling the person to more carefully consider his mortality – a motivational or mussar approach. But a person who is healthy should instead respond to the impulses of his yetzer ha’ra by focusing on Torah study. For this healthy person, contemplation of mortality – or the study of mussar may very well have a negative psychological impact.[4]

From OU.org, here.

לבטל את כל שגרירויות העולם מיידית ולהשתמש בטכנולוגיה

שליחים מהודו ועד כוש – שליחי מדינת ישראל בנכר

רבים מאתנו (ואולי כמעט כל אחד מאתנו) מכיר “מישהו” שהיה “בשליחות” בחו”ל.

היו זמנים שחשוב היה להקים שגרירות של מדינת ישראל הצעירה בכל מקום ולו רק כדי להפגין את הריבונות היהודית המתחדשת ולבסס הכרה בינלאומית “ככל המדינות”. רבים מילאו את תפקידם בייצוג המדינה בתחושת שליחות אמיתית. בתקופות קדומות יותר השגריר היה ממש זרועה הארוכה של המדינה המיוצגת. בהעדר אמצעי תחבורה ותקשורת מהירים – עלתה חשיבותם של השגרירים והתמסדה המסגרת הדיפלומטית.

שרות החוץ של מדינת ישראל תוגבר מאד בתחילת שנות השישים, במקביל לעצמאות שקיבלו מדינות באפריקה ובאסיה מעול המדינות הקולוניאליות. התקווה הייתה לכונן בריתות ידידות עם המדינות שזה עתה נולדו מול בידודה של ישראל נוכח החרם של הליגה הערבית על מי שקשר קשרים עם ישראל. להזכירכם – מדובר על תקופה מוקדמת למלחמת ששת הימים, עוד טרם “הכיבוש”. הרומן עם מדינות אפריקה הסתיים לקראת סוף שנות ה-60, למרות שניסינו ללמד אותם לגדל תרנגולות ועגבניות ביעילות.

נסיעה לחו”ל, שלא לדבר על שהיה ארוכה בחו”ל, נחשבו ברוב שנותיה של המדינה כחלום מתוק ורחוק. בעידן של טרם הייטק ו”גלובליזציה” – נסיעה לחו”ל הייתה מסע מותרות של האלפיון העליון בלבד. בעידן שקוקה קולה ומקדולנדס טרם התנחלו אצלנו (בגלל החרם הערבי) – חו”ל נתפס לא פחות מגן עדן. באותה תקופה, היו חברות ישראליות ספורות בלבד שפעלו בחו”ל (כדוגמת חברת הבניה של ההסתדרות – “סולל בונה”) – המונח רילוקיישן טרם נולד.

הפער העצום בין רמת החיים בישראל לבין רמת החיים במערב (שהצטמצם עם השנים) יצר תמריץ ללחצים פוליטיים “לצאת לשליחות”. משפחות רבות, רבות מידי, זכו לצ’ופר של “שליחות” על חשבון משלם המיסים. איך הגיעו אל “גן העדן”, איך “תפסו אמריקה”?

במערכת הפוליטית הענפה מתנהלים מאבקים בלתי פוסקים על ג’ובים בכל הרמות. לעיתים מתרבים הלחצים למנות את א.כ. למנהל אגף, אבל אי אפשר לזרוק את קודמו “לכלבים”. הפשרה הנרקמת: המועמד “משלנו” יאייש את המשרה הציבורית בישראל. אבל, כדי לפנות את הכיסא כאן – מציעים לעובד שנדבק לכיסא הצעה שקשה לסרב לה – “שליחות”. לעיתים צריך היה לצ’פר עסקן על תרומתו הפוליטית. במסגרת “דיל” שנרקם בן לילה, הפך ידידנו לסגן נספח לענייני תרבות בקונסוליה בסאו פאולו בברזיל.

לעיתים צריך לפצות את אלוף משנה א.ס. על כי לא זכה בקידום שציפה לו – על כך יפוצה בג’וב במשלחת הרכש של משרד הביטחון בפריז – בקושי רוכשים שם ברגים עבור הצבא מאז האמברגו הצרפתי ב-1967, אבל יש הרבה “עבודה”.

רבים מעובדי הציבור בישראל יוצאים ל”פנסיה מוקדמת”. לברי המזל שביניהם אפשר לסדר ג’וב מפרך בקונסוליה החדשה שנפתחה ממש לאחרונה (נובמבר 2015) במינכן. מאז ומתמיד הורגש חסרונו של בניין הולם לקונסוליה הישראלית במינכן. בין היתר, זכה בניין הקונסוליה לפיר מעלית חיצוני שעוצב כיצירת אומנות בידי אמן ידוע.

 

כשמתגברים הלחצים הפוליטיים, אפשר תמיד להקים קונסוליה נוספת וליצור ג’ובים יש מאין באמריקה. ארצות הברית רחבת ידיים, אז למה שלא נקים קונסוליה ישראלית במדינת מונטנה? יש כבר בניו יורק, ביוסטון, אטלנטה, מיאמי, שיקגו, פילדלפיה, בוסטון, סן פרנציסקו, לוס אנג’לס. יש עשרות מדינות נוספות בארצות הברית – כולן משוועות לקונסוליה ישראלית על נספחיה. למה לקפח? למה לפגוע בהסברה הישראלית ובקשרים עם קהילות יהודיות חמות?…

שליחויות הן סיפור יקר למשלם המיסים. השליח המסור נושא בעול הכבד של ייצוג מדינת ישראל בנכר, לכן הוא זקוק לדירה וגם לרכב צמוד. אי אפשר לנתק אותו ממשפחתו, ולכן הוא נשלח עם אשתו וילדיו. לרוב “מסדרים” גם עבודה לאישה. הילדים הרי צריכים ללמוד בבית ספר יהודי פרטי. ואם כבר יש קונסוליה ישראלית עם נספח תרבות, נספח מסחרי ונציגות של משטרת ישראל – אז חייבים לרתום לעזרתם גם גדוד של מאבטחים ישראלים ב-3 משמרות: שליחות גוררת שליחות. הביטחון בראש דאגותינו.

אבל זה אינו סופו של חשבון. אם יש נספחות כלכלית בשגרירות בברזיליה, הרי אין מנוס מלשלוח לשם 2 עובדים מירושלים, ל”ביקורת שטח” אחת לשנה. הרי לא ייתכן שלא תהיה ביקורת ולא יתויק דו”ח תקופתי חיצוני על פעילות הנספחות המסחרית בברזיל. גם המשטרה חייבת לשלוח אחת לשנה קצין מהמטה הארצי לביצוע ביקורת שנתית בנספחות של משטרת ישראל בניו יורק. עבודה מפרכת.    

 

ידיעות אחרונות מגלה לנו את הוצאות משרד הביטחון על משלחות לחו”ל. לפי הכתבה, עלותו של שליח בודד עומדת על כ-1 מיליון שקל לשנה (לדברי משרד הביטחון). בכתבה מופיע ששכר הדירה לשליח ברוסיה עולה 179 דולר לחודש, ובתאילנד 84 דולר לחודש (נראה כמו טעות שגרתית של הגרפיקאי). קשה להאמין ששליחי משרד הביטחון גרים באוהלים. קשה להאמין שמשרד הביטחון כלל בתחשיב את הג’וב שסידרו לאשת הנספח הצבאי (ההוצאה קרוב לוודאי נרשמת בתקציב משרד החינוך או אחר). קל להמר, לדוגמה, שרוב השליחים גרים במנהטן היקרה ולא חלילה בניו-ג’רסי…

קשה לאמוד את ההיקף האמיתי של ההוצאה. לא נתפלא אם חלק מההוצאות מסתתרות בסעיפי תקציבים יצירתיים אחרים במשרד הביטחון. ההוצאה אינה כוללת, לדוגמה, משלחות “חד פעמיות” שגם אם חלקן הכרחיות, הרי שלא מעטים תופסים עליהן טרמפ לחו”ל – ייצוג צה”ל ומערכת הביטחון בתערוכה בפריז, יריד בגרמניה, או קונגרס “מקצועי” במקום אחר.

צה”ל קובע את שליחיו, משרד הביטחון את אנשיו, וועד עובדי משרד הביטחון את חבריו למשלחות…

להחזיר את הבנים הביתה

בעידן הסלולר, וועידות הוידיאו, האי-מייל, שרותי דואר מהיר והטיסות הזולות – כמעט כולם מיותרים… אין כל בעיה לשבת במשרד בקריה בתל אביב, לטוס לפגישה של יומיים ולחזור לתל אביב. בייחוד אם המשימה באירופה.

צריך לצמצם דרסטית את מספר הנציגויות הישראליות הקבועות בחו”ל. צריך להחזיר הביתה את כל הנספחים. במדינה, על פי תפיסתנו, אין צורך במשרד לתעשייה, במשרד ממשלתי לתרבות, או במשרד חקלאות. וממילא גם הנספחים בחו”ל לענייני תרבות וחקלאות מיותרים.

אזרחים ישראלים ששוהים בחו”ל הנזקקים לאישור רשמי כלשהו יוכל לפנות למשרד עורכי דין מקומי, שיקבל ייפוי כוח להנפיק אישורים ישראליים. פעילויות מורכבות יותר ניתן לבצע מירושלים באמצעות האינטרנט וחברות השילוח לדואר מהיר המגיע לייעדו תוך 24 שעות. לטקסים רשמיים ואפילו למסיבת קוקטייל חשובה – ניתן לשלוח בטיסה, תוך מספר שעות קטן, שגריר נודד מישראל או מאחת השגרירויות הראשיות.

השליחים ומייצגי המדינה בחו”ל אמנם אינם בעיה כלכלית בוערת. לצערנו ישנה סדרה ארוכה של עיוותים גדולים יותר, אך רצוי מידי פעם להצביע גם על עיוותים “שוליים”: יוחזרו הביתה הבנים האובדים בנכר, על בני זוגם, טפם ומאבטחיהם – מיליארדים ייחסכו למשלם המיסים.

מוטי היינריך מאתר קו ישר, כאן.

Israel’s Gender War

Moshe Feiglin: False Sexual Harassment Accusers Must be Prosecuted

“What will happen if, in a year or two, the woman who accused Colonel Ofek Buharis of raping her will retract her accusation?” Moshe Feiglin asked on Tuesday. “What if she says that the whole thing was made up?”

“Until then,” Feiglin answered, “Buharis and his family will live in hell, we will all lose out on one of the very best officers in the IDF, Buharis will never be Chief of Staff – and the woman who brought all of this about will be immune from any type of prosecution.”

“Don’t rape allegations have to be investigated?” Feiglin queried.  “Of course they do! It is unthinkable not to investigate. But former Chief Justice Edna Arbel introduced an insane amendment (Amendment 2.5) to Israel’s laws,” said Feiglin. “The amendment says that a person who makes a false accusation cannot be prosecuted. It is a weapon of destruction with no price tag attached. It is easy to use against any estranged husband whose wife wishes to be rid of him or against any senior official whose professional progress disturbs anonymous forces.

Any woman can suddenly remember an episode of sexual harassment and trigger a public, media and judicial crusade against the officer or senior official – and know that even if the man will ultimately be exonerated one hundred percent – nothing will happen to her.”

“Rape is like murder and sexual harassment must be uprooted from the source,” Feiglin concluded.  “But as long as Amendment 2.5 is not annulled, we will witness more and more complaints – which somehow always come just a moment before the man in question is promoted.”

From Manhigut Yehudit [Defunct].