תוכנית סיוע להורים מחתנים

שלווה בארמונותייך

צלילי התופים הרועמים הנשמעים בימים אלה בערי יהודה ובחוצות ירושלים המעידים על עוד בנינים הנבנים בשעה טובה ומוצלחת בכרם ישראל, מלבד השמחה הגדולה בזה, זמנים אלו מהווים להרבה מן ההורים המחתנים גם תקופה קשה ומורכבת אשר מותירה בהם עקבות לדורות | ההורים מספרים על הקשיים, על ההוצאות, על כאבי הראש ועל המשימה המורכבת והקשה שבלהשיא צאצאים | ר’ אשר כהן, מיזמי התוכנית המהפכנית ‘שלוות הנפש – חתונה פלאן’ מספר ל‘דורות’ על הצורך הקיומי למפעל כביר כגון זה ועל ההצלחה הגדולה המסתמנת לאור ההתעניינות הגורפת של קהילות הקודש בירושלים | המנעים והגורמים התוכניות והיעדים, הכול על ה’חתונה פלאן’ – היחידה שמציעה פתרון הוגן למצוקה הגוברת | עוד ישמע

“עזרו נא לחתן נזקק, אשר עמד להתחתן בעוד פחות משבוע, ואין בידו אף לא את ההוצאות המינימאליות והבסיסיות ביותר, אנא, תרמו ככל יכולתכם והצילו אותו מלבוא ליום שמחת ליבו בעירם ובחוסר כל, תזכו למצוות”…

קריאות מצוקה כאלו ודומיהן, מוכרות לנו לדאבוננו עד כאב. הם מקדמים את פנינו כמעט באופן קבוע בדרכנו אל תפילת שחרית, לפני המקווה בערב שבת, ובכל מקום אשר מתקבצים ובאים שם יהודים רחמנים.

מאחורי סטנדרים מאולתרים, עטורות פוסטרים דבוקים עם רצועות סולטייפ לא סימטריים, עומדים אברכים צעירים כמבוגרים, וזועקים מרה על המצוקה המזעזעת בבית המחותן התורן, הם מבקשים בגרון ניחר את עזרת הציבור הקדוש, למען מטרה נעלה זו.

המצוקה הגוברת והולכת בקצב מואץ, אינו מותיר מוצא בפני רוב ההורים, המתקשים גם בימים כתיקונם לכלכל את הבית הדל, בטח בשלב כזה של נשואי הילדים. הם קורסים תחת הנטל הכבד מנשוא, הם מוכרחים לפשוט יד ולהזדקק לחסדי הבריות.

היוקר המאמיר לשחקים, עושה את השמחה הגדולה שבליל כלולות למשימה בלתי אפשרית. ההוצאות כבדות, החובות מעיקים, הצרכים גדלים, והרחיים על צווארם כמעט ומכריעים את ההורים המסורים. אין ביכולתם לספק בשום אופן ממלגתם הזעומה בכולל, את צורכי החתונה המרובים. בשביל להראות זאת, נצרכים הם למשאבים שאינם בנמצא בגדר יכולתם, וכי איך יכולים הם לרקוד לצלילי התוף אותו שילמו מתמצית חלבם? איך ייהנו מהכיבוד היקר, שבכדי לאפשר אותם, תרו אחר כל גמ”ח אפשרי?

השמחה הזו, מהולה עם הרבה מאוד צער ועגמת נפש.

הקושי והעצב בדרך לשמחה

עונת החתונות הסוערת, שהתפרצה זה עתה אל חיינו בתופים ומצלתיים, טומנים בחובם, מתחת למעטה התמים של השמחה הפורצת והחיוכים, תהומות של צער וקושי בל יתוארו.

רבות כבר נכתב ונאמר, על המצוקה הגדולה הסוגרת על ההורים מחוסרי הכול בעת שמחתם. כל מי אשר התנסה בזה, יכול להעיד על תחושות החידלון וחוסר האונים האופפים את כל הישות בעת שעומדים אל מול הררי ההוצאות, ולא יודעים מאין להתחיל והאיך להמשיך.

ההוצאות המתרבות והולכות, הם מעל הכוחות הדלים של הורים, שכל הכנסתם מסתכמת במעט מאוד כסף שהולכים ישירות להוצאות השוטפות היומיומיות, ולא מדובר במותרות, אלא לאוכל ומים כפשוטו ממש.

“התקופה בה חיתנתי את בני האחרון – מעיד ש. אברך כולל, אחד מתוך אלפי אלפים – חקוקה בי כמסע בלתי אפשרי נגד הזמן. כל כך הרבה דברים להספיק בזמן קצר כל כך, ובמקום להגיע ליום שמחת ליבו של מחמדי באושר ובהכנה ראויה, הגעתי בנשימה עצורה טרוד ולחוץ. החובות, העיסוקים הבלתי נגמרים, הדאגה לכל הפרטים הקטנים, הכול ביחד הוציא אותי משלוותי, ולא הצלחתי להתרכז בעיקר השמחה…” הוא אומר ונאנח בצער.

גם ללא שאלת הכסף, שהיא לכשעצמה שאלה שכבר גבתה ל”ע מחיר כבד מנשוא, רק הטרדות הרבות שמרכיבים חתונה, מוצאים הרבה מאוד מחותנים מכליהם. הם מגעים לחתונה, כשאלפי דברים מעסיקים את ראשם; האם הגיעו הרהיטים? האם המקרר פועל כשורה? וכולי וכולי, ורק על הרגעים הנעלים שלא ישובו הם אינם חושבים. וכך מספר ע. אף הוא אחד מני אלף:

“רבות התכוננתי גשמית ורוחנית, לרגעים הנעלים של יקירי הנישא בשעה טובה ומוצלחת, למדתי על יקרת זמן החופה, המסוגל לגדולות ונצורות. אך למעשה, כשהגעתי לחופה, הייתי עייף ויגע מן התלאות הרבות שעמדו בדרך אל החופה. בכל משך החופה מצאתי את עצמי דואג על הפרטים הקטנים אך הכל כך מורכבים, הייתי קצר רוח בזמן שהייתי צריך לנצל את הזמן כיאות. קוצר הרוח לקח ממני את האושר והשמחה הפשוטה בעת הזו”, סיפר בכאב.

לחתן ילדים בשלווה ובשמחה

אמנם בשנים האחרונות נדמה כי התעוררו מספר גופים בעניין מטריד זה. ניכרת בעליל מגמה של שיפור מה בהקלה על ההוצאות המרובות. ישנם מוסדות וחצרות אשר הותקנו בהם תקנות מחמירות, המגבילות את סכומי הקנייה של המתנות למשל, המתאפשרות לפי התקנון רק עד סכום מסוים של כסף, העשיר לא ירבה כדי שלא לבייש את מי שאין לו, וכן סוגי האולמות, התזמורות, הקייטרינג ושאר ההוצאות, אין לשער את גודל ההצלה בתקנות אלו.

אך עדיין לא היה בכל אלו להעלים לגמרי את הקושי שבעצם הארגון התכנון ואפילו התשלום של כל זה. הקושי עדיין הצר על ה’שמחם בבניין שלם’.

לא לפני זמן רב, הוצעה על שולחן הגדולים בגולה, רעיון כביר ומהפכני להקלה משמעותית מאוד בהיקף ההוצאות ובטרחה סביבם. המדובר ביוזמה לארגן כוח קניה מרוכז, אשר תנוהל על ידי ארגון “שלוות הנפש – חתונה פלאן”.

כל קהילה אשר תהיה מעוניינת להשתתף במיזם, תמנה מתוכה נציג מקובל על כולם, והוא אשר יתנהל אל מול הארגון, יסביר את הצרכים המיוחדים של הקהילה המסוימת הזו, והבקשות ישקלו וייושמו בהתאם לנתונים.

“שלוות הנפש”, כך לפי התוכנית, תבצע רכישות מרוכזות וגדולות של מוצרי ריהוט ומוצרי חשמל בסיסיים ישירות מהיצרן, בעלות מינימאלית, ללא דמי תיווך, הובלה, שיווק, שירות ופרסום, אשר תחסוך מחד עשרות אחוזים מהמחיר, ומאידך תהיה באותה איכות ואחריות כמו בקנייה רגילה מול סוכן מתווך, אשר מוריד לעצמו סכום משמעותי מאוד מכיסו של המחותן המרושש.

היוזמה התקבלה בברכה רבה בקרב גדולי התורה, והוחלט לאור זאת להניע את התוכנית לפסים מעשיים.

לפני כשנה בערך, החלו מספר קהילות קדושות בחו”ל, בהן “סאטמר” ו? להצטרף למיזם ואכן הרווחה הייתה גדולה.

בהיוודע דבר ההצלחה המרשימה, וההצלה הגדולה אשר תוכנית זו מהווה, והדיה החיוביים הגיעו לאוזני הגורמים בירושלים, הוחלט להעתיק את ההצלחה כמתכונתה לטובת קהילות ירושלים.

ראשי קהילות הקודש התאגדו יחדיו והקימו את ה”שלוות הנפש – חתונה פלאן” בארץ הקודש.

בכדי לעמוד על טיב התכנית ומהותה, נפגשנו לצורך העניין עם ר’ אשר כהן, מחשובי אברכי “תולדות אהרן”, אשר בצוותא עם עוד מספר ידידים, יזם את התוכנית המהפכנית לשלוות הנפש של המחותנים בארצנו הקדושה, ואף משמש כנציג קהילתו בארגון.

ביקשנו לדעת עוד על היוזמה, שכפי הנראה צפויה לחולל מהפך לטובה בנושא ההוצאות בקרב קהילות הקודש בירושלים.

הקושי העיקרי הוא חוסר הארגון והסדר

“ראשית, ביקש ר’ אשר להקדים ולומר, עלינו להבין, כי הקושי העיקרי בארגון כל הפרטים ואף בהוצאות לפני חתונה, נובעת מחוסר ארגון וסדר, מרכישות חפוזות, בלי לברר כראוי על טיבן של החפצים הנרכשים. חלק גדול מהצער והעגמה, היו נחסכים מעם המחותנים לו רק היו מנהלים את כל מסע הקניות הזה בצורה נכונה ונבונה יותר.

ולא רק בפן הכספי הדברים אמורים, אלא אף ובעיקר בנושא איכות המוצרים, שהיא לרוב ירודה למדי, ובוודאי כשהיא נעשית במהירות מרובה עקב מגבלות הזמן.

אך עם כל האמת שבזה, מסתייג ר’ אשר, אי אפשר להאשים את ההורים בפזיזות על ההחלטות האלו החפוזות, כי הרי למי יש זמן בערב חתונה להתעסק בזוטות אלו, ובפרט שהם צריכים להחליט בזמן קצר מאוד החלטות כבדי משקל, כמו למשל אלו דגמים מומלצים, ומי נחשב ייצרן מוסמך.

גם עניין המחיר מהווה פיתוי לא קטן למחותן, אשר לרוב שרוי במצוקה כספית קשה, ולכן הוא נאלץ לוותר במחי כמה שקלים על מוצר איכותי ושמיש לאורך זמן, תמורת מוצר אשר אכן זול במעט, אך מהניסיון שלנו יודעים אנו כי זה לא יחזיק הרבה, והעוגמת נפש תהיה מרובה לכל הצדדים.

זה הסיבה לנחיצות הגדולה והצורך המידי בגוף מהימן, אשר תעשה בשביל כל המחותנים את העבודה, ותבחר עבורם בקפידה מוצר איכותי ומובחר, ועם זאת מחירו זול בהרבה”.

קונים רק מה שצריך באמת

כלל יסודי בעולם המסחר הממולח אומר, כי על הקונה לצאת מהחנות עם כמה שיותר פריטים נלווים למוצר שקנה, בכל מצב ובכל מחיר (תרתי משמע…).

בשביל לשווק את מרכולתם עושים המוכרים כל תצדקי בכדי שהלקוח לא יצא רק עם מבוקשו בלבד, אלא גם עם מה שהוא רצה, בהדגשה על הגם.

כך יוצא, שלקוח שביקש לרכוש רק מקרר למשל, מציע לו המוכר האדיב שלל של הטבות ובונוסים מפתים, בהנחה הגונה כמובן, כמו מתקנים שונים לעשיית קוביות קרח; ברז מים קרים וחמים הקבועים בקימור הדלת; מחזיק כוסות מתכתי; נורת ניאון אוטומטית בדופן המקרר; גוף חימום משולב נוסף ליתר ביטחון; מזווה ושעון שבת…

למרות שבדעתו היה לקנות בסך הכול מקרר, הקונה האומלל יצא בידיים עמוסות, משום שהמוכר נתן לו להאמין שממש חבל לו להפסיד את המוצרים הקטנים אך הנחוצים הללו. את התוצאות הוא רואה בחשבונית ומרגיש היטב בכיס.

“אחד מההדגשים הבולטים ששמו לנגד עינם מקימי ויוזמי ה’חתונה פלאן’, אומר ר’ אשר ומדגיש, הוא, להכיל בחבילה את כל המצרים שצריך, אך רק מה שצריך באמת לא שום דבר מעבר לזה.

כך נחסך מאתנו המחותנים, מטעים ר’ אשר, הרבה מאוד עוגמת נפש מרכישות מיותרות ובלתי מועילות, אנו מקבלים רק את הנצרך והנחוץ באמת.

במשך כל השנים, מציין ר’ אשר נקודה חשובה אשר אף היא עמדה לעיני המייסדים, אנו הרי משקעים כל כך בגידול וחינוך הילדים בדרך הצניעות והפשטות, לחיים ללא מותרות העולם, לצמצום ולהסתפקות במועט, לא יתכן שדווקא בעת נישואיהם ילמדו לפזר ללא חשבון, על דברים שהם שוליים ואינם מחויבים.

בעת נישואין, קשה להגביל את הנתינה, הורים רוצים לתת הכול למען ילדיהם היקרים. בעת כזאת אשר הנתינות הם בלתי נתפסות כלל, הם אינם יכולים לתת ליקיריהם להרגיש כאילו מונעים מהם לקנות משהו, הם אינם רוצים שירגישו שקשה עליהם להוציא סכומי עתק למען אושרם השלם.

לכן מה גדול התיקון בזה, ב”שלוות הנפש” מקבלים הם חבילה חתומה, של מוצרים וריהוט מן האיכויות הטובות ביותר, ועם זאת משתמר העיקרון עליו עמלו כה הרבה לחנך אותם, להסתפק במה שיש, לא לאבד גבולות גם לא, ואולי בעיקר לא, בתקופה נעלה שכזו”.

כשהחשבון ידוע מראש זוכים לשלוות הנפש

ישנה עוד מעלה גדולה בכך שכל הקניות נעשים על ידי גוף חיצוני ואחראי, והוא שחשבונות ההוצאות מסודרים ומדויקים, כאשר המחותן יודע בדיוק כמה הוציא עבור החבילה הכוללת כולה. אין צורך לרשום, להחזיק ראש ולהקדיש זמן יקר כל כך לחשבונות סבוכים, יש מישהו שעושה את זה עבורם.

על כל צד, כך לפי התוכנית כיום, לתת סכום של שמונה עשרה אלף ש”ח עבור אולם, קייטרינג, תזמורת, ריהוט חדר השינה, ארון ספרים, שולחן וכיסאות מטבח, מקרר, תנור וגז, ומכונת כביסה.

במקום לאבד חשבון מה עלה כמה ואיך, למי שילמו ולמי עדיין צריך לשלם, מתי צריך לקחת ומתי אמרו שאפשר להחזיר וכולי, “שלוות הנפש” עושים זאת עבור המחותנים כולל הכול, כשהמחותן יודע בדיוק למי לתת ומתי.

“כשהחשבון ברור וידוע מראש, אומר לנו ר’ אשר, ההכנות נעשות הרבה יותר ברגיעה ובנחת, לא שוכחים לשלם לההוא ולא צריכים לזכור כמה הוציאו בשביל כל דבר בנפרד, יש מישהו שעושה את זה עבורם, בסכום כוללני ולא סבוך במיוחד, לא להשגה (יחסית) ולא לזיכרון.

בלתי אפשרי לתאר את כאבי הראש הרבים שמרכיבים את תקופת החתונה להורים רבים, כל כך הרבה פרטים לזכור ולא לשכוח, אין סוף סידורים והתרוצצויות, ובלי גבול תככים ואי נעימויות. ה’חתונה פלאן אכן מעניקה – “שלוות הנפש” אמתית.

כל הדרכים, כך נראה, מובילות אל המסקנה הבלתי נמנעת, שצריך משהו יסודי שישתנה בתחום הוצאות החתונה. ומי לנו שינוי מבורך כמו “שלוות הנפש – חתונה פלאן”, אשר מטיבה לפתור על הצד הטוב ביותר את כל הבעיות הקיומיות האלו, אשר פוגשות במחותנים בשעות הלחוצות של טרום חתונה.

מבט אל עתיד ה’חתונה פלאן’

אם לשפוט לפי ההיענות הרחבה מקיר לקיר, בקרב קהילות וחצרות רבנים רבות בירושלים, נראה כי עוד נכונה ל”שלוות הנפש” עדנה גדולה.

ההתעניינות הגדולה, רק מעידה על הנחיצות הרבה של ‘פלאן’ כמו זה בקרב ציבור נפשותינו העמל בתורה בעניות משוועת כל כך.

כמו בכל דבר טוב, תמיד יש מקום להשתפר ולהתייעל, גם בהנהלת “שלוות הנפש” אין שוקטים על השמרים. צוות הפעילים המסור, מישים ימים כלילות בכדי להגדיל את החבילה הנוכחית עם עוד מוצרים ושירותים, אשר יחסכו מעם ההורים המחותנים, כסף רב וכוחות מיותרים.

“במישור הנהלת “שלוות הנפש” פועלים ללא לאות, לצרף קהילות וחסידויות נוספות, שאף הם יוכלו ליהנות מההטבות הרבות הניתנות לחברי הארגון, ובד בבד, ההטבות יגדלו בהתאם לכמויות המוצרים הנרכשים. ככל שיהיו יותר נתינים ומשתתפים ב’חתונה פלאן’, כך כמויות המוצרים תתרבה, וככל שהכמות תהיה גדולה יותר, המחיר יהיה נמוך יותר.

במקביל, עמלים אנו אף להגדיל משמעותית את החבילה, עם עוד ועוד חפצים כמו שטריימל, ביגוד, נדוניה ועוד.

תקוותינו האיתנה, כי בעוד כשנה מהיום תהיה החבילה מועילה הרבה יותר, אשר תקיף בגודלה את מרבית ההוצאות של ליל הכלולות ובכלל של הבית הנבנה שצורך כה הרבה עמל הזעה והוצאות בלתי נגמרות.

בתפילה שנזכה עד מהרה, שלא יצטרכו בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר.

First published in HaEda Newspaper. Reprinted with permission.

Contact the author at y29490@gmail.com

Israel’s Free Market Revolution – A Short History

I had heard of this article ages ago!

Reading Rafi Farber’s brilliant new academic essay I finally found it. Highly recommended.

  • Want to understand the history of Israel’s relative free market improvements by Bibi Netanyahu?
  • Why the Israeli high tech industry is so hot – and why it took off precisely when it did?
  • What Intel’s part is (partial treatment)?

Read this by George Gilder, of Silicon Israel: How Market Capitalism saved the Jewish State.

Rabbi Breuer on Neglecting Jewish Scripture

How To Profit From Our Prophets: Guidance from Rav Breuer On The Important Study Of Tanach – רב ברייער זצ”ל על נחיצות לימוד התנ”ך ודרכו בכך

In the previous two posts, we wrote about Rav Breuer’s derech in learning תורה שבעל פה, the oral Torah. As important as that information is, it needs to be supplemented with Rav Breuer’s attitude regarding the study of תורה שבכתב, the written Torah, in order to get a more balanced and complete picture of the derech of this גדול בישראל, this great Jewish leader, in Torah study, לימוד התורה.

Once again, we draw upon the important article of Rabbi Yaakov Lorch in ירושתנו , to inform us about this vital matter.

Here are some choice excerpts, from pages 67-70:

“He stressed that the Sifrei HaNeviim not be regarded as mere relics of the past, but must instead be understood as sources with contemporary relevance and power: “He who reads the Prophets as they should be read receives eternally sacred messages from their mouths….Rav Breuer viewed the Neviim as Divinely inspired leaders commissioned by God to assist us in comprehending the enigma of life.” He wrote “The Books of our Prophets are the immortal sources from which flow the Jewish consciousness and Jewish strength in an inexhaustible stream.”

“Rav Breuer saw the works of the Neviim as invaluable aids to understanding the history of the Jewish people within the context of world events. He saw the prophets as the quintessential “interpreters of the guidelines to history and mankind’s growth as laid down in the early pages of the Divine Book,” and could not imagine how it was possible to develop a comprehensive view of Jewish history without a thorough knowledge of the Sifrei HaNeviim. As he once remarked, “How can one understand world history without Yeshayah and how can one understand Yeshayah without world history?”

His shiurim in Tanach were exceptional, abounding with emotion and excitement, in the words of Rav Shimon Schwab זצ”ל.

Rav Breuer was deeply troubled by the fact that most yeshivosneglected the study of Tanach.

Rav Breuer’s grandson once told him his Yeshiva schedule, whereupon the Rav asked him “And when do you learn Tanach?” His grandson responded, “The rebbeim say we should learn it by ourselves.” To which Rav Breuer, displeased, responded “Do you think Tanach is nursery rhymes that you can just read it on your own?!”

In Rav Breuer’s words, “The profound importance and lofty significance of Gemara study cannot be stressed enough. But it is wrongly appplied if this means neglect or even elimination of the vast realm of other Torah areas.” He felt that the study of all aspects of Torah “is an irreplaceable source from which we all, in every age and especially in the youthful stage, may draw an inexhaustible wealth of ideological values which form the eternal reservoir for the strongYehudi who is proudly conscious of his Divine Judaism.”

He held that while a negative attitude toward Tanach study by Yeshivos was understandable in the past when the‘Haskalah’ movement threatened tradition and wanted to have Tanachstudy supercede Gemara learning, nowadays there is no reason for such an attitude.

Rav Breuer always kept a small Tanach on his desk and referred to it often. Every time the Gemara would quote a pasuk from the Tanach, he would look it up (finding it within seconds), and learn almost the whole perek where the pasuk was found.

When Rav Breuer would come to test the bachurim of the Yeshiva who were learning Gemara and mefarshim, his first question would be, “Where is the source in Chumash for the sugya you are learning?”

His grandchildren reported “When we came across a pasuk in theGemara he would ask us if we knew where the pasuk was. If we answered wrong, he would be very annoyed.”

Let us try to follow the guidance of Rav Breuer here, and thereby, hopefully, gain the very necessary guidance we so need in our difficult times from the pages of the Tanach.

א גוטען מועד, א גוטען שבת, און א גוטען יום טוב

Note: For full sources and info re the above, as well as previous posts based on the Yerushoseinu article, see the complete article by Rabbi Lorch there.

From Treasures of Ashkenaz, here.

מקום המזבח מעכב? עקידת יצחק

האם מקום המזבח מעכב

יש נידון האם מקום המזבח מעכב, או לא.

אם נאמר שיש מקור לזה, הוא רק מן הגמרא דלהלן, אולם לכאורה אין מקור לזה.

וכך איתא במסכת זבחים (דף סב ע”א): “בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור’ יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום. ור’ שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים. אמר רבה בר בר חנה א”ר יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית. במתניתא תנא, ר”א בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית. ת”ר: קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין”. ע”כ.

לכאורה משמע כאן שמקום המזבח מעכב, ועל כן הוצרכו לכל הראיות האלה איפה מקום המזבח, וכ”כ כמה פוסקים שדברו על הנושא זה.

ואחד מהם הוא רבי צבי פסח פרנק בספרו הר צבי (קדשים, זבחים סב ע”א, עמ’ 64; ראה כאן).

מה שכתב הגרצ”פ פרנק שיש בעיה של אין דפנותיו מסומנות, לא הבנתי כלום, למה אם מקטינים את המזבח לא מסיימי מחיצות, הרי כעת המחיצות מסוימות במקום שהקטינו אותו. כל הטענה שייך רק אם המזבח גדול וחלק נמצא במקום שאינו כשר למזבח, אז שייך לומר שמה שנשאר במקום שכשר למזבח לא מסיימי מחיצות כי לא ניכר שם סוף המזבח, אבל כשהקטין המזבח וכולו עומד במקום שכשר למזבח, למה יפסול. ובאמת זה תירוץ הגמרא (זבחים נח ע”א)דבצרה בצורי, היינו שהקטינו את המזבח, וזה כשר.

ויותר מזה, הרי ניתן לעשות המזבח ששים אמה, כדאיתא בזבחים (דף סב ע”ב). ובפשטות כל העזרה נתקדש להניח שם מזבח, שהרי דעת רבי יהודה שכל העזרה נתקדש להקרבת אימורים, ורבי יוסי חולק וס”ל שהעזרה נתקדש רק לענין להניח שם מזבח (זבחים דף ס ע”א). וא”כ מבואר שכל העזרה כשר להניח שם מזבח, שהרי כמו שלדעת רבי יהודה נתקדשה כל העזרה להקריב אימורים, ה”ה לדעת רבי יוסי נתקדשה כל העזרה להניח שם המזבח.

נאמר במלכים (א, פרק ח פסוק סד): “בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה’ כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים”.

ואמרינן עלה בזבחים (דף נט ע”א): “תניא: ‘בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ תּוֹךְ הֶחָצֵר וגו’, כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ קָטֹן מֵהָכִיל’ – דברים ככתבן, דברי רבי יהודה”.

ופירש רש”י (שם): “דברים ככתבן – שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לרבי יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה”. עכ”ל.

זבחים (דף ס ע”א): “בשלמא לרבי יהודה, היינו דכתיב: קידש, אלא לרבי יוסי מאי קידש? להעמיד בה מזבח”.

ופירש רש”י: “בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קידש – המלך את [תוך החצר] וגו’ שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח וקדושתה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי’ בשבועות (דף יד). מאי קידש – את תוך החצר. ומשני – קדשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים”. עכ”ל.

ומשמע שקידש את כל העזרה להעמיד שם מזבח.

וא”א לומר שקידש רק במקום שהניחו בפועל את המזבח בבית ראשון, שהרי בבית שני הרחיבו את המזבח (כדאיתא במידות פ”ג מ”א, וכן בזבחים דף סא ע”ב), ואנן קיי”ל שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא [עי’ באריכות בליקוטי הלכות של החפץ חיים (זבחים דף סו ע”ב מדפי הספר)], ולפי דעה זו אין אפשרות כלל להוסיף קידוש בבית שני.

כמו שמבואר בשבועות (דף טז ע”א): “איתמר, רב הונא אמר: בכל אלו תנן, רב נחמן אמר: באחת מכל אלו תנן. רב הונא אמר: בכל אלו תנן, קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד; רב נחמן אמר: באחת מכל אלו תנן, קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, ועזרא קדושי קדיש אף על גב דלא הוו אורים ותומים”.

ופירש רש”י (שם): “רב הונא אמר בכל אלו תנן קסבר כו’ – כלומר ואי משום קידוש עזרא דהואי בבית שני בלא מלך ובלא אורים ותומים, דאמרינן במסכת יומא (דף כא ע”ב) חמשה דברים חסר מקדש שני: אש, ושכינה, וארון, ואורים ותומים, ורוח הקודש. קסבר קדושה ראשונה דדוד ושלמה לא בטלה ולא הוצרך עזרא לקדש כלומר שהוא לא הוסיף כלום באורך ורוחב, ומאי דקדיש כדכתיב (נחמיה יב לא) ‘וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת’ – לזכר בעלמא עבד”. עכ”ל.

ואנן קיי”ל כרב הונא שקידשה לעתיד לבוא, וא”כ לפי שיטה זו מוכח שאין אפשרות לקדש יותר ממה שנתקדש בבית ראשון, וא”כ איך היה אפשרי להרחיב את המזבח בבית שני, הרי היה צריך לקדש המקום כדי להקים המזבח, ובבית שני לא היה להם האפשרות לקדש יותר מבית ראשון, אלא ודאי שקידשו בבית ראשון שטח בעזרה יותר ממה שהיה המזבח בפועל בבית ראשון, ובאמת היה אפשר לעשות בבית שני את המזבח גם בגודל של ששים אמה, ואיך יהא זה נחשב מקום מקודש אם לא היו מקדשים בבית ראשון, אלא ודאי שקידש שלמה את כל העזרה, בשביל להניח שם המזבח.

ומה שהגמרא שואלת שם איך ידעו איפה מקום המזבח, והוצרכו לתרץ, אין זה ראיה שזה לעיכובא, אלא לכתחילה צריך להניח במקום הראוי, אבל אין זה ראיה שזה מעכב.

דעת הרמב”ם

אף שהרמב”ם (הלכות בית הבחירה, ב א) כתב שמקום המזבח מכוון ביותר, וז”ל: “המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר (דברי הימים א, כב א) ‘זֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל’, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר (בראשית כב ב) ‘וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה’, ונאמר בדברי הימים (ב, ג א) ‘וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה’ בִּירוּשָׁלַ‍ִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי’.

הלכה ב: “ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא”. עכ”ל.

אולם כל זה אינו ראיה שזה לעיכובא, שהרי גם במידות המזבח כתב אותו לשון בחריפות (הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה ג): “מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש, ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה”. עכ”ל.

ובכל זאת הרי זה לא לעיכובא, כמבואר בגמרא (זבחים דף סב ע”א) “ת”ר: קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין”.

וכן פסק הרמב”ם (הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה יז): “ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין. אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר.

ושני הלכות אלו, מקום המזבח ומידות המזבח כולל הרמב”ם באותו דרגא (בית הבחירה, ב ד): “ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מדותיו, ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אף על פי שאין שם בית”. עכ”ל.

וא”כ כמו שמידות המזבח אינן מעכבים, גם מקום המזבח לא מעכב, וכל העזרה כשרה להניח המזבח, ועכ”פ בתוך ששים אמה.

קידוש שלמה המלך

ובאמת גם חוץ מן הששים אמה ניתן לשים המזבח, שהרי בזמן של שלמה המלך לא ידעו על ענין של ששים אמה, ובכל זאת בבית שני הרחיבו המזבח.

כדאיתא בזבחים (דף סב ע”א): “‘וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו’ (עזרא ג ג) – שהגיעו לסוף מדותיו? והכתיב(דברי הימים א, כח יט) ‘הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה’ עָלַי הִשְׂכִּיל’! אלא אמר רב יוסף, קרא אשכח ודרש (דברי הימים א, כב א) ‘וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה’ הָאֱ-לֹקִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל’ – כי בית, מה בית ששים אמה, אף מזבח ששים אמה”.

ופירש רש”י (זבחים שם): “והכתיב הכל בכתב – שכל מקומות הקדושות ומדותיהן נכתבו לדוד אלמא במקדש ראשון נמי האי דלא עשאוהו גדול לאו משום דלא נגלה לשלמה המקום במדותיו:      אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש – שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם ולששים אמה לא הוצרכו דאמרינן לקמן מדת ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין:” עכ”ל.

וא”כ כיון ששלמה המלך קידש את העזרה להניח שם המזבח אף שלא ידע שניתן להרחיב את המזבח יותר מכ”ח אמה אלא ודאי שלמעשה קידש כל העזרה, וממילא ניתן להניח את המזבח בבית שני בכל העזרה, וכן עכשיו. ורק א”א לעשות יותר גדול מששים אמה, וכן צריך לדעת שזה עכ”פ בעזרה, שמחוץ לעזרה בודאי א”א לשים את המזבח.

אולם מלשון רש”י משמע קצת שרק ששים אמה נתקדשה, וז”ל רש”י (זבחים שם): “מה בית ס’ אמה– כדכתיב (מלכים א, ו ב) ‘שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ’ אף מזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו”.

אולם אין ראיה ממש שחוץ מששים אמה לא נתקדש המקום, אלא עד ששים אמה הוא גודל המקסימום של מידת המזבח ומה שכתב ומקודש המקום היינו כל העזרה.

(שו”ר במרומי שדה ובשפת אמת (דף סב ע”א) שכתבו ששלמה המלך כן ידע שעתיד להרחיב המזבח, וכך משמע מתוס’ (דף סא ע”ב סד”ה ארבעה), וא”כ הראיה ששלמה קידש כל העזרה אף יותר ממה שידע זה לא ראיה. וכן על פי מה שכתב הליקוטי הלכות בזבח תודה (דף לו ע”ב מדפי הספר) שלא קיי”ל דין זה שניתן לבנות מזבח עד ס’ אמה, וא”כ אין ראיה מזה שנתקדש עד ס’ אמה. מ”מ הראיה האחרת נשאר ממה שלדעת רבי יהודה קידש כל העזרה להקריב אימורים, ולרבי יוסי מפרש אותו פסוק שקידש כל העזרה לשים המזבח, נשמע שכל העזרה כשר להניח שם המזבח).

וכעת לא מצאתי איזה ראיה שמקום המזבח מעכב.

מקום עקידת יצחק

ואם תקשה איך אפשר להקריב במקום שלא הקריב אברהם את יצחק בנו, הרי הרמב”ם מדמה זה לזה.

תירוץ, הרי תקשה כל זה גם כשעושים מזבח ששים אמה, הרי ניתן להעלות האימורים גם על מקום שהוא די רחוק ממקום שהיה העקידה, וכן זריקת דם שהוא במזרח דרום, הוא רחוק מאוד ממקום שאברהם אבינו זרק הדם של האיל. אלא ודאי שכל זה אינו מעכב, רק שלכתחילה יש להניח המזבח ועכ”פ חלק של המזבח במקום שהיה ממש המזבח של אברהם אבינו.

דברי האחרונים בזה

אולם כעת ראיתי שנכתב כבר על זה ופליגא בזה הרב אברהם יצחק הכהן קוק והישכיל עבדי, ומאידך הרב יעקב חי זריהן רבה של טבריה. שהראי”ה קוק והישכיל עבדי סוברים שמעכב, והרב י”ח זריהן ס”ל שאינו מעכב.

וז”ל שו”ת משפט כהן: (ענייני ארץ ישראל, סימן צב): “מש”כ ידידנו הגרי”ח זריהן שי’, דמקום המזבח אינו מעכב, מאחר שקידש שלמה את כל הרצפה, הנה הדבר פשוט מאחר שהשמיענו רבב”ח אריו”ח, דשלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה ואחד העיד על מקום המזבח, והגמ’ מקשה בפשיטות שם בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי, והוצרכו לתרץ דראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו, או כר”י נפחא שראו אפרו של יצחק מונח באותו מקום, או כרש”ב נחמני שמכל הבית הריחו ריח קטורת ומשם הריחו ריח אברים, ומה טרחו כל הטורח הזה, וראיתי אח”כ שגם כת”ר העיר קצת מזה, וצריכין אנו לומר שהקדושה של שלמה היתה רק לשעתה, שתהיה להרצפה כולה תורת מזבח, אבל לא לע”ל ולדורות, שמכיון שהמזבח שנבנה ע”י שלמה נתקדש גם לע”ל שוב מקומו מעכב, וע”כ היו צריכים לכל הבירורים הגדולים הללו, על מקום המזבח, בדיוק גדול כ”כ”. עכ”ל.

ולא הבנתי מה הראיה שזה מעכב, אולי זה רק לכתחילה, והגמרא שואלת על לכתחילה, וכמו שהגמרא דנה על מידות המזבח באריכות אף שכל זה רק לכתחילה. וגם מה שכתב שהקדושה של שלמה היתה רק לשעתו לא מובן הרי אנו קי”ל שזה לעתיד לבוא.

וראיתי דברי הגרי”ח זריהן (ראב”ד טבריה. בתוך שו”ת ישכיל עבדי, חלק ב יורה דעה סימן יד) שאין מקום המזבח מעכב, וז”ל: “ראיתי מה שפלפל ביו”ד סי’ ח”י בענין הקרבת הקרבנות בזה”ז, על דבר כוון המזבח! כמדומה לי שאין זה לעיכובא, הלא תראה במלכים א’ ה’ שלמה הע”ה קדש את תוך החצר כי עשה שם את העולה וכו’ ולפי ד’ ר”י [=רבי יהודה] בזבחים נ”ט ב’ דברים ככתבם, ואפי’ לרי”ו [=רבי יוסי] החולק לא אמ”ל [=אמר להו] הטעם משום דקפיד אמקום המזבח בכוון ע”ש. ואתה תחזה שהרמב”ם בה’ מעה”ק פי”ט מהמה”ק הט”ו פ’ השוחט והמעלה בחוץ חייב שאין ראוי להקרב בפנים שמקריבין אף על פי שאין בית ע”ש והגם דלפמ”ש בספרי אהל יעקב פ’ ויקרא דצ”ג ע”ד דוקא כשעשה מזבח ע”ש. מ”מ בשלמא אם מקום המזבח לא מעכב בדיעבד שאינה אלא למצוה ניחא דשפיר קרינן ביה ראוי להקרב בפנים אם יש מזבח שאפשר הוא, אבל אם הכוון בדוקא א”כ זה אינו ראוי כלל להקרב בפנים א”כ משמע מזה שאינו מעכב כנלע”ד במושכל ראשון ועדיין יש מקום לדבר”. עכ”ל.

וחתום שם: יעקב חי זריהן ס”ט [ראבד פעה”ק טבת”ו].

אולם הישכיל עבדי (חלק ב, יורה דעה סימן יד) חולק עליו, ולא הבנתי טענתו. וז”ל: “בנוגע להקרבת הקרבנות בעת ובעונה הזאת בזה”ז שאין מקום המזבח מעכב וכו’ כמדובר בדב”ק [=בדברי קדשו] – וזאת אשיב הנה מלבד שכבר אמר רבא שם (ד”ס ע”א) מודה רבי יהודה בדמים ופירש”י דאע”ג דאר”י כל העזרה מקודשת ה”מ להקטר חלבים אבל לזריקת דמים לא ע”כ. אשר מזה מתבאר דצריך לדעת מקום המזבח בכוון. דמאחר דלא נתקדש לדמים רק במקום המזבח אם יבנהו במק”א שאינו מקום המזבח שהיה מעיקרא לא יועיל שם זריקת הדמים מאחר דלא נתקדש המקום ההוא לדמים”. עכ”ל.

הנה הביא ראיה מן הגמרא שמודה רבי יהודה בדמים אלמא שגם לפי דבריו צריך מקום המזבח, ולא הבנתי כלל ראייה זו, ששם אמרינן שגם לדעת רבי יהודה שניתן להעלות אימורים על כל הרצפה של העזרה, מ”מ צריך מזבח בשביל הדם, וא”א לזרוק דם על רצפת העזרה, אבל מנא ליה שמקום המזבח מעכב. דאומנם מזבח מעכב, אבל לא כתוב שמקום מזבח מעכב.

והישכיל עבדי הוסיף לדחות ולומר שמקום המזבח מעכב, וז”ל (שם): “עוד זאת גם דלר”י מקום המזבח אינו מעכב מאן לימא לן דה’ כר”י [=רבי יהודה], והלא רי”ו [=רבי יוסי] פליג עליה וסובר דבין להקטר חלבים בין לדמים בעינן מזבח. ומאחר דסובר בעינן מזבח. ממילא דאינו מקודש אלא אותו מקום שבו בנוי המזבח. ואי לא ידעינן מקום המזבח בכוון לא יועיל שם זריקת הדמים והקטר החלבים. מאחר דאינו מקודש לדעתו”. עכ”ל.

וכל זה אינו מובן, דנהי שרבי יוסי ס”ל דבעינן מזבח גם להקטרה אבל איפה כתוב שמקום מזבח מעכב.

שו”ר שהרב יעקב חי זריהן כתב תשובה לדחות טענות הישכיל עבדי, וטען כל הנ”ל, שרק מזבח מעכב ולא מקום המזבח.

והביא עוד ראיות שמקום המזבח לא מעכב משום שהרמב”ם שהזכיר כל הדינים שמעכבים לא הזכיר מקום המזבח, וז”ל הרמב”ם (בית הבחירה, ב יז): “ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין, אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר”. עכ”ל הרמב”ם. וקשה למה לא הזכיר הרמב”ם שמקום המזבח מעכב, אלא משמע שזה לא מעכב.

ואם תאמר, אם אפשר ללמוד מן ההשמטה, למה צריך הרמב”ם לומר שמידת ארכו ורחבו אינו מעכב הרי ניתן ללמוד גם אילו השמיט. אולם זה לא טענה, ששם הוצרך לומר זה שעכ”פ צריך שלא יפחות מאמה על אמה.

והישכיל עבדי השיב על הרב ח”י זריהן, אולם לא הבנתי, שהוא רק כתב שכבר כתב, אולם לא מובן מה שכבר כתב.

ניתן למצוא מקום למזבח

לפי מה שכתבנו שכל העזרה כשר בדיעבד למזבח, אין בעיה למעשה לבנות מזבח, ואפילו אם נאמר שצריך בתוך ס’ אמה בכל זאת זה מספיק כדי למצוא בתוכו ה’ אמות על ה’ אמות שהוא שיעור מינימום של מזבח, שבוודאי כשר למקום המזבח.

כדאיתא בזבחים (דף סב עמוד א) “א”ר מני: ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. וכמה? אמר רב יוסף: אמה. מחכו עליה – (שמות כז א) ‘חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ’! אמר ליה אביי: דלמא מקום מערכה קאמר מר!”. ע”כ.

ופירש רש”י: “דלמא מקום מערכה קאמר – דהוי אמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה”. ע”כ.

(בפשטות הגמרא שצריך גודל המזבח חמש אמה על חמש אמה כדי שמקום המערכה יהא אמה על אמה, אולם ברמב”ם משמע שמספיק אמה על אמה, וצ”ע בזה. שו”ר שגם בקרן אורה נתקשה בזה על הרמב”ם ונשאר בצ”ע. ועי’ בהר המוריה (על הרמב”ם שם) שגם כוונת הרמב”ם ה’ על ה’ אמות, אולם בליקוטי הלכות (זבח תודה, דף עז ע”ב מדפי הספר) כתב שזה מחלוקת בין רש”י והרמב”ם, ולהרמב”ם סגי באמה על אמה. וע”ע באבן האזל (פ”א מבית הבחירה הל’ א)).

להלכה

עכ”פ נראה להלכה שמקום המזבח לא מעכב, אלא מעיקר הדין כל העזרה כשרה למזבח, ומי שמחמיר, עכ”פ ששים אמה ניתן ליתן המזבח, ומכיון שסגי במזבח קטן חמש אמות על חמש אמות, ניתן למדוד אותן חמש אמות במקום ששים אמה שהיה בבית שני.

ולכתחילה יש להשתדל לשים המזבח בתוך ל”ב על ל”ב שהיה במזבח בבית שני. ומקום המזבח עי’ רמב”ם (הלכות בית הבחירה פרק ה הלכה טו) “ובין מקום הטבעות והמזבח שמונה אמות והמזבח ל”ב, והכבש שלשים, ובין הכבש ולכותל דרומי י”ב אמה ומחצה, מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח שהוא רוחב ששים ומחצה, וכנגדו מכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרה שהוא אורך שש ושבעים”. עכ”ל הרמב”ם. ועי’ בחזו”א (קדשים דף קמט ע”ב) ביאור יפה בדברי הרמב”ם.

וכל זה כל זמן שאין לנו בירור גמור למקום המזבח, אבל כשיש לנו בירור גמור על מקום המזבח, צריך לבנות שם את המזבח, כי הפסק הזה הוא רק לענין דיעבד.

נכתב בעזהי”ת ע”י מורנו הרב שליט”א 

כ’ סיון תשע”ו

An Interesting Theory

Suicide via Soldier (in Israel)

 by Reb Akiva @ Mystical Paths

People in the U.S. are well familiar with the term “Suicide by Cop”.  This is defined as:

Suicide by Cop: Throwing yourself into a situation that will result in death by the police.  Example, Police tell you to get down and put your hands on your head. You pull out a black cap gun and take aim while running towards them.

It’s become clear that segments of “Palestinian” Arab society, the disturbed, the depressed, the unbalanced, are choosing to end it all via Suicide by IDF.  It seems to be an easy decision, since THEIR SOCIETY will honor their family and PAY their family if the depressed person ends it via attacking Israel.

Take a look, here a young Arab woman pulls a knife and walks zombie-like towards 2 fully armed Israeli soldiers at a bus stop…

Continue reading

From Mystical Paths, here.