בריסק והחזון איש – דרכי הלימוד

בעקבות הקריאה מבית הועד, לאסוף מאמרים בנושא של דרכי הלימוד, התקבלו כמה וכמה מאמרים בהיקפים שונים ובכמה רמות עיון.

תוך כדי חיפוש אחר מאמרים בתחום, נתקלתי בספר בשם ‘יסודות ועקרונות, פרשנות התלמוד’ מאת אליהו הכהן מרגליות מבני ברק, מהדורה שנייה אדר ב תשע”ו.

המחבר עוסק בגישתם של רבי חיים מבריסק והחזון איש בפרשנות התלמוד, כמייצגים גישות שונות באופן קיצוני המנוגדות זו לזו. הספר טבול בד’ אמות של תורה וקיום ההלכה ומשויך לבית המדרש המסורתי. מבין כותלי הספר ניכר המחבר כתלמיד חכם שעיון התורה אומנותו. אעפ”כ השכלתו של המחבר רחבה, הכתיבה היא בעברית תקנית, ההגדרות נכתבו במונחים לועזיים הלקוחים מעולם המדע הכללי ותוך כדי השוואה אליהם.

הספר מסיב לקורא בה שעות של עונג רוחני אינטלקטואלי, תוך כדי צפייה במסע שעורך המחבר בחשיבה התורנית המרכזית של המאה וחימשים השנים האחרונות. המחבר תופס את השור בקרניו, מעמיד את דרכי החשיבה של רבי חיים והחזו”א על השולחן, משתמש בכלי איזמיל מחודדים, בוקע לנבכי דבריהם, מנתח את אופיים, דן בתוצאות הניתוח ומניח תשתית להמשך פיתוח החשיבה התורנית בעולם משתנה.

אמור מעתה, כל כתיבה על דרכי הלימוד של רבותינו הממוקמים בין רבי חיים והחזון אי”ש, ואלו הם רוב המאמרים שהתקבלו לבית הוועד, חייבת להתייחס לדברים שנאמרו בספר הזה, המנתח את דרכם ביושר, בהבנה, בעומק ובהיקף.

כפי שכותב המחבר, גם רבי חיים וגם החזון אי”ש אינם בדיוק ממשיכים את דרך הלימוד המסורתית מהראשונים והאחרונים, על כל ההבדלים שביניהם. לכן ניתוח דרכם אינה נוגעת כמעט בשלל ההבדלים שבין חכמי הראשונים והאחרונים הצריכים תלמוד ומאמרים על חכמים אלו ימשיכו להתקבל בברכה.

להלן תוכן העניינים של הספר:

יסודות ועקרונות פרשנות התלמוד

הקדמה

מבוא

חלק א: משקל הפילוסופיה של ההלכה והשלכותיה על יישומה של ההלכה

א.      יחסם של החזו”א ורבי חיים מבריסק להנמקה ולפורמליזם ההלכתי

ב.      התיאורטיקן לעומת הפרקטיקן

ג.       השפעת אפי הטקסט ההלכתי על הגישה הפרשנית

ד.      דוגמאות לפרשנות הסוגיה התלמודית

ה.      התייחוסתם של שתי הגישות, כל אחת לרעותה

ו.        השלכות בפסיקה ההלכתית של שתי הגישות

חלק ב: ביטויים לתאולוגיה של החזו”א ורבי חיים מבריסק בפרשנותם לטקסט ההלכתי

א.      ההנמקה ההלכתית אצל החזו”א

ב.      גמישות מחשבתית, פרקטיות והזדהות עם ההיגיון האנושי והחברתי אצל החזו”א

ג.       השפעת החזו”א על תלמידיו וממשיכי דרכו

ד.      עולם המוזגים המופשטים של רבי חיים מבריסק

ה.      דרך כתיבתו של רבי חיים מבריסק

ו.        אקטיביזם הלכתי ורעיוני היוצא מעבר לתחום ההלכה הטהורה אצל החזו”א

חלק ג: גישות ביניים אצל פרשני התלמוד

סיכום

נספחים

Democracy VS Monarchy

Many people are under the impression democracy is the closest form of government to true freedom for all, while monarchy is just dictatorship. So how do we explain the Torah’s insistence on the Davidic monarchy (if anything)? Who knows? Maybe freedom is overrated?

The truth is, monarchy is closer to freedom than is democracy. To learn more, check out this book from Hans Hoppe. And here’s a summary.

For When Prophecy Returns

Divrei Chaim asks this question:

… The gemara (Meg 14b) asks how Chuldah could prophesize while Yirmiyahu, who was a greater navi, was around. (I’m not 100% sure I understand the gemara’s question – if G-d starts speaking to you, how can you not prophesize, regardless of how much greater others may be? I assume what the gemara means is that receiving nevuah requires some kind of prior preparation. If there is someone greater already acting as a navi, that bars others from making those necessary preparations to receive nevuah themselves.) The gemara answers that since she was a relative of Yirmiyahu’s, he was mochel. It sounds like there is a din similar to that of moreh halacha b’makom rabo with respect to nevuah. Maybe this is what was bothering Yirmiyahu – as a talmid, or apprentice navi, he was in a similar position as Chulda and al pi din had to defer to the greater navi.

Answer: I think it’s not about getting the prophecy but about giving it over to others, just as I may “prepare” to decide Halacha, but not actually do so in my Rabbi’s presence without permission.