הכרעה למעשה בין ערוך השלחן למשנה ברורה
הנה צילום מתוך קובץ ישורון (חלק ל”ב ניסן תשע”ה עמ’ תתקמג):
מוטב שלא העלית – For Want of Ballast
From “Stories Worth Re-reading”:
WITHOUT BALLAST
Not many years ago the “Escambia,” a British iron steamer, loaded with wheat, weighed anchor and started down the bay of San Francisco. The pilot left her about five miles outside the Golden Gate. Looking back from his pilot-boat a short time after, he saw the vessel stop, drift into the trough of the sea, careen to port, both bulwarks going under water, then suddenly capsize and sink. What was the cause of this sad catastrophe?—A want of ballast.
She came into port from China, a few weeks previous, with a thousand emigrants on board. But she had in her hold immense tanks for what is called water ballast. The captain, wishing to carry all the wheat he could between decks, neglected to fill those tanks. He thought the cargo would steady the ship. But it made it top-heavy, and the first rough sea capsized it.
Here, then, was a vessel, tight and strong, with powerful engines, with a cargo worth one hundred thousand dollars, floundering as soon as she left the harbor, taken down with her crew of forty-five men, because the captain failed to have her properly ballasted. The moment she began to lurch, all the wheat tumbled over to the lower side, and down into the sea she went.
How this wreck of the “Escambia” repeats the trite lesson that so many have tried to teach, and that they who need it most are so slow to learn! Young men starting out in life want to carry as little ballast as possible. They are enterprising, ambitious. They are anxious to go fast, and take as much cargo as they can. Old-fashioned principles are regarded as dead weight. It does not pay to heed them, and they thrown overboard. Good home habits are abandoned in order to be popular with the gay and worldly. The Bible is not read, the Sabbath is not kept holy, prayer is neglected, and lo! some day, when all the sails are spread, a sudden temptation comes that wrecks the character and life.
We cannot urge too strongly upon the young, in these days of intense activity, the vital importance of ballast. A conscience seems to be an encumbrance—an obstacle to prosperity. But it is a safe thing to have on board. It steadies the soul. It keeps it from careening when the winds drive it into the trough of the sea. If the “Escambia” had taken less wheat and more ballast, it might be afloat today. And this is true of many a man now in prison or in the gutter. The haste to be rich, the impatience of restraint, alas! how their wrecks lie just outside the world’s golden gates.
Note: Read more on Wikipedia here.
מאמר לזכרו של רבי יהודה לנדי זצ”ל – הרב אליהו סולוביציק
“…. מאיר הייזלר חוזר בסערה, שזה עתה ב’שערי יושר’ עשו משאל על עשרת הדברות, ולמעלה משני שליש מהנשאלים לא ידעו למנות את כל עשרת הדברות בעל פה. את ‘לא תשא’ כולם הכירו מהתוס’ בתחילת ב”מ, ו’לא תחמוד’ היה הכי פחות מוכר, עד כדי טענות שלא יתכן שלאו כזה לא משמעותי יהיה בעשרת הדברות. מאיר מכריז, שאם זה משקף מה שקורה אצל בחורי ישיבות, יש לסגור את הישיבות לאלתר.” (מתוך: ‘ברוך זמיר’)
“אנו מכירים את התופעה שהילד לומד להתנדנד בתפילה, טרם יידע קרוא וכתוב. הלמידה של החיים אינה מובנית מהשורש והענף לפרי, אלא להיפך מהסמנטיקה למה שעומד מאחוריהם. הלימוד בעולם הישיבות בהסברת דקויות הסברות של פרט מפרטי הדינים בתורה שבעל פה, הוא דרך מועילה, חווייתית ומעניינת להיכנס לעולמה של תורה ובתנאי שימשיכו משם לשורשי התורה במקרא ובמשנה.” (מתוך: ‘שיחות עם הרב ישעיהו לוי’)
“הניתוק של ההורים ממה שקורה היום בעולם הישיבות עלה דרגה, והפעם מהכיוון הגבוה והחיובי. שוחחתי אתמול עם אדם שהוא בעצמו ת”ח לא קטן, הבת שלו חבל”ז, הוא נותן דירה שלמה בפריפריה ומחפש בחור מהשפיצים, הוא בא אלי בטענות כי שמע שהבחור שכל כך המלצתי עליו לומד ‘תניא’ ואף מציץ בליקוטי מוהר”ן. אמרתי לו שהוא מנותק לגמרי, והיום בחור שלא מציץ בספרים האלו, זה סימן שהוא עקור מרגש ויבש באידישקייט.” (מתוך: אתר השדכנים ‘לב אחד’)
הגאון הגדול וירא האלוקים רבי יהודה לנדי הקדיש את חייו להבין ולהשכיל בשורשי היהדות על ידי העיון בדבר ה’ במקרא, בדברי הנביאים והכתובים, ומשם למשנה, לתלמוד הירושלמי והבבלי ומפרשיו. מתוך דחף פנימי לפענח את דבר אלוקינו, כיתת את רגליו לאתרים ארכיאולוגיים, עיין בספרי אנציקלופדיות, נבר במרתפי מוזיאונים ברחבי העולם, בחן מחקרי חוקרים, למד להכיר שפות קדומות וברר אוכל מדעי מתוך פסולת השערתי. עם הכלים שפיתח האיר מילים, משפטים, פסוקים, ומאמרים בתנ”ך ובספרות חז”ל, פענח צפונותיהם והחזיר להם את משמעותם. מקצת מתורתו הספיק לפרסם בחייו הקצרים בספריו המדהימים: שלש ארצות לשביעית, ויהי בימי האימפריה הפרסית, אלה דברי ירמיהו, ערכה של ארץ ישראל, ובשיעוריו הנפלאים שאפשר לשמוע באתר קול הלשון.
בנימה אישית, אהבתי את רבי יהודה והערצתי אותו ביותר. תלמיד חכם שהארץ על שירידותיה הקדומות מזמן התנ”ך פרוסה לפניו, לשונות עבר, מנהגים קדומים, חומר השוואתי, הווי חומרי ומושגים תרבותיים גלויים לפניו. השיחות איתו היו תמיד מרתקות ומלאות תוכן מלווים בתחושה שיותר ממה שהוא אומר, צבור לו בליבו. פעמים היה מגלה טפח ומכסה טפחיים, ותמיד מתוך ענוה אישית, אבל עם ביטחון עצמי פנימי בידע הרחב והעמוק שלו. צר לי מאד ודמעתי על לחיי על כי איננו עוד.
מצורף בזה מאמר על המשמעות של העיון והמחשבה בכלל ושל לימוד התורה בפרט, מוקדש לזכרו.
שו”ת דברי יציב על אנשי מוחמד
(נשלח ברשימת התפוצה של ארגון קדושת ציון)