Question for R’ Dov Landa and Others Who Oppose Yeshiva Students Oppose Visiting the Sick and Comforting Mourners

Rabbi Daniel Eidensohn at the “Daas Torah blog may have a point:

Gittin (62a) the Sages taught in a baraita (Tosefta 5:4): One sustains poor gentiles along with poor Jews, and one visits sick gentiles along with sick Jews, and one buries dead gentiles along with dead Jews. All this is done on account of the ways of peace, to foster peaceful relations between Jews and gentiles.

Read the rest of the context here.

שיעורי בית המקדש למעשה

הועתק מתוך מדור “רשות הרבים” בעיתון יתד:

מהרה יבנה המקדש

בימים אלו שכולנו מצפים לגאולה יותר מתמיד, רבים מבקשים ללמוד את הלכות בית המקדש וקרבנותיו, הנו לבשר על פתיחת ארבע סדרות יחודיות של שיעורים בהלכות המקדש המעשיות – לכהנים לויים וישראלים. השיעורים הם ללא עלות, אך יש צורך להירשם בטלפון: 03-5081813

R’ Yehoshua Alt – Praying at Gravesites

Davening at Gravesites

(See dedication opportunities for the new book below.)

The gemara[1] relates that Reish Lakish would mark the boundaries of where the Rabbis were buried. The simple meaning, Rashi explains,[2] is so that Kohanim would not inadvertently walk over them, thereby contracting tumah. In this way the righteous wouldn’t be a cause of harm to others. This seems abstruse since for Kohanim any grave would be a problem, not just that of tzadikim. Consequently, R’ Yaakov Emden[3] explains that Reish Lakish identified those graves so that people who wanted to daven by the graves of tzadikim would know where to find them.[4]

 

We find this idea in connection with Kalev. To be saved from being persuaded by the atzas meraglim, designs of the meraglim, Kalev davened over the kivrei avos, graves of the patriarchs.[5] Indeed, the Baal Haturim points out that the end letters of the words said in connection with the meraglimChamas va’yaalu ba’negev va’yavo,[6] they ascended in the south and he arrived at Chevron, spell avos.[7]

 

The gemara[8] says that one reason for going to a cemetery[9] is so that the deceased who are buried there should beg for mercy on our behalf. This cannot mean that we are allowed to daven to the dead to ask them to help us as that is forbidden because of lo yihyeh lecha, you shall not recognize the gods of others in My presence[10] and maybe also because of v’doreish el ha’meisim, one who consults the dead.[11]

 

So what does it mean? Some[12] hold it means that it is permitted to speak directly to the deceased, requesting them to daven to Hashem on our behalf. This practice draws a parallel to the tefillos we find that are directed towards malachim, who are merely Hashem’s messengers and lack independent agency. Consequently, it is permitted to address the dead directly and ask them to intervene on our behalf.

 

Conversely, others[13] disagree and say that addressing a deceased person is a violation of v’doreish el ha’meisim. “Asking the dead to pray for mercy on our behalf” means davening directly to Hashem beseeching Him to extend His mercy in the merit of the deceased. Visiting the graves serves as a reminder to Hashem of the merits of the tzadikim who are buried there.

 

The majority of the classical authorities, including the Be’er Heitev, Chayei Adam, Mateh Efraim and Kitzur Shulchan Aruch, rule in accordance with the second view. The Mishna Brura[14] explicates that we visit graves because a cemetery housing the remains of tzadikim is a place where tefillos are more readily answered. However, a person shouldn’t put his trust in the deceased. Instead, he should just ask Hashem to have mercy on him in the merit of the tzadikim who are interred there.

 

Other poskim maintain that to talk to the deceased [or to malachim] to intercede on our behalf is permissible. The Minchas Elazar[15] proves from a host of sources throughout the gemara and Zohar that not only is this permitted but it is a mitzvah to do so. In line with the more lenient perspectives, the extent of permissible action is limited to asking them to act as our emissaries before Hashem, so that Hashem will look favorably and mercifully upon us.

 


[1] Baba Metzia 85b.

[2] S.v. metzayein.

[3] Interestingly, R’ Yaakov Emden had 20 children from three wives. However, sadly, 16 of his children predeceased him.

[4] The Sefer Chassidim (710) tells us that the deceased get pleasure when their loved ones go to their grave and they request…

[5] Bamidbar 13:22, Rashi, Sota 34b. See Zohar, Acharei Mos 70b-71b.

[6] Bamidbar 13:21-22.

[7] A student in the Kol Torah Yeshiva in Yerushalayim approached his Rosh Yeshiva, R’ Shlomo Zalman Auerbach, and asked him if he may leave his Torah studies in the Yeshiva to travel to the North in order to daven at the graves of tzadikim in the Galil. R’ Auerbach answered, “It is better to stay in Yeshiva and study Torah.” The student asked further, “Isn’t there a time I could go to visit the graves of tzadikim?” R’ Auerbach answered, “In order to daven at the graves of tzadikim, one doesn’t have to travel up to the Galil. Whenever I feel the need to daven at the graves of tzadikim, I go to Mount Herzl (the national cemetery for fallen IDF soldiers in Yerushalayim), to the graves of the soldiers…who fell Al Kidush Hashem.” (Oro Shel Olam, p. 380)

[8] Taanis 16a.

[9] In that gemara it is speaking of going on certain fast days which was customary back then.

[10] Shemos 20:3. See Gesher Hachaim 2:26.

[11] Devarim 18:11. See Eliyahu Rabbah 581:4.

[12] See the Shela quoted by Elef Hamagen 581:113, Pri Megadim, Orach Chaim 581:16 and Maharam Shick, Orach Chaim 293.

[13] See the Bach and Shach, Yoreh Deah 179:15. See also Igros Moshe, Orach Chaim 5:43-6.

[14] 581:27. Also Be’er Heitev, Orach Chaim 581:17.

[15] 1:68. See also the Gesher Hachaim 2:26 and Minchas Yitzchak 8:53.

An upcoming book about Death and the Afterlife:

The newly released book “Remarkable Insights about Death and the Afterlife” is now available (as a paperback, hardcover and digitized version) for purchase and delivery on Amazon at https://www.amazon.com/dp/B0CNNDCMNC or by sending an email to yalt3285@gmail.com.


This extensive and thought-provoking book addresses these questions and many more, providing transformative insights. With a collection comprising over 70 meticulously crafted essays, it eloquently articulates the Torah’s viewpoint regarding death and the afterlife. This work stands as an invaluable resource, facilitating readers in acquiring a deeper comprehension of this vital subject.

 

It makes a great gift for friends, relatives, business associates and learning partners. Purchase it at https://amzn.to/3eyh5xPAnd please spread the word about it!  

May we merit to reveal Hashem and His Torah! 

All the best,

Yehoshua Alt 

האם יש סתירה בין דמוקרטיה למסורת? – ג.ק. צ’סטרטון

ציטוט מתוך חיבורו ההגותי “אורתודוקסיה”:

אך דבר אחד נבצר מבינתי עוד מימי נעוריי. נבצר מבינתי מניין שאבו הבריות את הרעיון כי שורר ניגוד כלשהו בין דמוקרטיה למסורת. וכי מהי מסורת, אם לא דמוקרטיה הנמתחת על ציר הזמן? המסורת שמה את מבטחה בקונצנזוס רחב של קולות אנושיים, במקום באיזו עדות מבוּדדת או אקראית. מי שמבכר את עדותו של איזה היסטוריון גרמני על פני המסורת הקתולית כולה אינו אלא אריסטוקרט. הוא מייחס למומחה יחיד עליונות על סמכותו הנוראה של ההמון. הבריות מכבדים את האגדה יותר מכפי שהם מכבדים את ספר ההיסטוריה, וטעמיהם עמם: האגדה, על פי רוב, נוצרת בידי רוב תושבי הכפר, שהנם אנשים שפויים; הספר נכתב בדרך כלל בידי האדם האחד בכפר שדעתו משובשת עליו. הטוענים, כנגד המסורת, כי בני האדם אשר חיו בעבר היו נבערים מדעת, מוזמנים להשמיע טענה זו בין כתליו של מועדון קרלטון,[*] ולצרף לה את הקביעה כי המצביעים החיים במשכנות העוני אף הם בורים ועמי ארצות. אך אם שוררת בינינו הסכמה לגבי החשיבות המכרעת שאנו מייחסים לדעתם של אנשים רגילים בענייני דיומא, אין לנו כל הצדקה לכפור בחשיבותה של דעתם משעה שהדברים אמורים בהיסטוריה או באגדה. המסורת אינה אלא הרחבה של זכות ההצבעה; היא מעניקה קול לנידח מכל המעמדות – לאבות אבותינו. המסורת היא הדמוקרטיה של המתים. היא מסרבת להיכנע למרותה של אותה אוליגרכיה צרה ויהירה שהקימו לעצמם אלה שהתמזל מזלם להלך תחת השמש. הדמוקרטים תמימי דעים בהתנגדותם להפלייתם של בני אדם מחמת נסיבות לידתם; המסורת מתנגדת להפלייתם של בני אדם מחמת נסיבַּת מותם. הדמוקרטיה מורה לנו שלא לקפח את דעתו של אדם הגון, אפילו יהא זה נער האורוות שלנו; המסורת יועצת לנו שלא לקפח את דעתו של אדם הגון, אפילו יהא זה אבינו. אני, מכל מקום, איני מסוגל להפריד בין הדמוקרטיה ובין המסורת; ברי לי כי אלה שתי פניו של אותו רעיון עצמו…

[*] מועדון פוליטי שמרני בפול מול, לונדון.

(כמובן, הוא מקשר זאת לנוצרירות, כאילו שזאת היא ה”מסורת”.)