VAYISHLACH: A Homiletic Warning About Sudden Large Fortunes

You know the homiletic lesson mentioned by Iggeres Teiman to bear Yishmael’s insults in silence: ומשמע ודומה ומשא (Hear it, Be still, Bear it)?

Well, in Se’ir’s family tree, we read (Bereishis 36:27):

אלה בני אצר: בלהן וזעון ועקן.

  • Don’t pray to win the lottery (אוצר)!
  • “If it sounds too good to be true…”
  • And so on.

(I don’t know if I actually came up with this (Sefardic blood?), or simply forgot my source.)

P.S., Ohr Hachaim there quotes a similar Medrash:

אלה בני אצר וגו’. ירמוז הכתוב על דרך אומרם ז”ל (ילקוט משלי ב’) אמרה תורה מפני מה בני עניים אמר לה הקדוש ברוך הוא להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא פירוש כי באמצעות יסוריהן בעולם הזה ירבה אוצרם בעולם הבא, והוא אומרו אלה בני אצר פי’ אותם שחפצים לאצור אוצר בטוב בנצחי צריכין בעולם הזה לסבול יסורין. בלהן וגו’, ומודיע הכתוב כי היסורין הם עושים אוצרות מלאים כל טוב למעלה באמצעותם. וכיסורי ר’ אלעזר ב”ר שמעון בר יוחאי (בבא מציעא דף פד:) שהיה קורא אותם בואו אחי וגו’, ומעתה מי האיש החפץ חיים העליונים ולאצור אוצרות הטוב ימאוס בעולם הזה ובתענוגיו ויקבל עליו בלהן וזעון ועקן תרגום צרה עקא לטוב לו כל הימים ולמלאות אוצרותיו.

An Apt Vort From the Chasam Sofer for Our Time

So, I was browsing Sifrei Minim the other day…

What?! How dare you…

Excuse me. Specifically Rabbi Yoel Teitelbaum’s “Al Hageula Ve’al Hatemura“.

Right.

Anyway, on the last page, (engaged in the useful conflation of Jewish autonomy and statehood,) the Satmar screed paraphrases the following homily from the Chasam Sofer.

Here is the original:

והנה אחד מזמני הגאולה היותר בטוחים הוא בהיות ישראל בתכלית השפלות שאין למטה ממנו אזי על כרחך יביט פני משיחו למשחו שמן משחת קודש, ובמה יודע איפה שפלת בני ישראל הוא בראות אלקים את מגינם אשר יבטחו בו אזי יראה ה’ כמה מהשיעור שפלות הגיעו שאין למטה ממנו. וזה שאמר קרא מגיננו ראה אלקים אותו המגין שאנו חסים בצילו וע”י זה והבט פני משיחך הבטה לטובה ולשנת גאולה.

(חתם סופר דרוש לח’ תמוז תקס”ט)

Amen!

Here is a screenshot for more context:

Of course, he immediately engages in a knee-jerk Yeridas Hadoros Kal Vachomer to the wars of the State of Israel, as if he knew history any better than he knew current events.

Rabbi Teitelbaum’s interjection:

ואמר זה החת”ס זלה”ה בדורו, ואנן מה נענין אבתרי’ בירידה הנוראה שאין לה דמיון וערך לדור שלפנינו…

It’s Satmar. You expect some form of “נורא” to show up in every third sentence! I’m sure that reading this stuff ruins my Hebrew, not to mention my neshama.

[Think: “I must study politics and war that my sons may have liberty to study mathematics and philosophy“. (John Adams)]

Ha! Where was I, again?

Not sure…

Thank you. So, no thanks to Satmar, but I do think the Chasam Sofer vertel applies well to our situation. We Want Mashiach Now!

Um, wait. Are you…

Oh, you know what I mean!

MAY HE ROT: Personification of the Evil American Empire, Hen Kissinger

The excellent ending of a Huffington Post article on the wicked man:

That his influence never waned makes it easy to see Kissinger’s fingerprints on every ill — or accomplishment, as his acolytes would frame them — that followed. There’s probably some truth, too, to the idea that Kissinger maintained that influence in large part to help ensure his place in history as America’s most significant foreign policy mind, no matter who wrote it.

The United States, after all, overthrew numerous democratically elected governments, waged secret bombing campaigns, and committed and permitted human rights abuses well before Kissinger came to power. And the U.S. government has carried out decades of endless war that have resulted in significant civilian death tolls, the expanded use of torture, indefinite detention, illegal rendition and extrajudicial murder since Kissinger left government.

Much like Kissinger, the architects of those disasters faced few, if any, meaningful repercussions. A country that so often predicates its concern for human rights on the specific humans in question, and in which elite accountability for even the most blatant crimes and abuses is so rare, seems to have made up its mind about morality’s place in politics and public policy without much need for Kissinger’s help. He was just happier than most to provide it.

Perhaps, then, Kissinger’s life was most remarkable for how brightly it illuminated a simple and ugly truth about the nation he served.

“If all the sins of the U.S. security state can be loaded onto one man, all parties get what they need: Kissinger’s status as a world-historic figure is assured, and his critics can regard his foreign policy as the exception rather than the rule,” Meaney, the essayist, posited for The New Yorker in 2020. “It would be comforting to believe that American liberals are capable of seeing that politics is more than a matter of personal style, and that the record will prevail, but the enduring cult of Kissinger points to a less palatable possibility: Kissinger is us.”

Read the rest…

NOV: Our Subscribers’ Demonstrated Preferences

(I bolded the email message line.)

Most opened mailing:

22 Cheshvan

Most engaging mailing:

11 Kislev

Least opened mailing:

24 Cheshvan

Least engaging mailing:

23 Cheshvan