רוצחים לא נהרגים, אדרבא מטפלים בהם במסירות

אם כי בצורה מעט פחות רשמית. הנה סיפור שהגיע אלינו:

ישראל הטמבל / סיפור אמיתי

הכל התחיל בעיירה חֶעלְמוֹבַא בתופת השואה, היה זה בשנת תש”ד (1943) כשאחד מפקדי האס אס האכזריים ביותר הגנרל לידן שטראוסה נכנס לעיירה חעלמובא עם חייליו.

לגנרל שטראוסה היה תחביב אכזרי לשחוט ילדים ונשים ולערוף את ראשם לעיני משפחתם. אי אפשר לתאר מה עברו אנשי העיירה באותם ימים, כל אחד מהם נשבע שאם רק יפול לידיו שטראוסה האכזר הוא יחנוק אותו במו ידיו.

ההזדמנות לא אחרה לבוא.

ראש העיריה היה יהודי בשם יעקב טעמבלעסקי, הוא השיג אקדח מהמחתרת הפולנית, וארב לגנרל שטראוסה באחד מהסיורים האיומים שלו בעיירה וירה בו בפלג גופו התחתון. שטראוסה לא נהרג. הוא נפצע.

כאן קרה משהו מעניין.

שטראוסה החל לזעוק לעזרה. אבל הוא היה לבד ללא חייליו.

כמה מאנשי העיירה החלו להתקרב כדי לעשות שפטים בשטראוסה, אבל יעקב טעמבלעסקי עצר אותם, “חוק זה חוק, אזרחים לא נוטלים את החוק לידיים”!

בהתייעצות בבניין העייריה הוחלט לאשפז את שטראוסה בבית חולים היחיד שבעיירה. “יופי” חשב יעקב טעמבלעסקי בליבו, “ככה שטראוסה יראה שאנחנו אנושיים ומוסריים והוא יתנהג אלינו יותר יפה מכאן ולהבא”.

בבית חולים טיפלו בו במסירות, אפילו שלא היו מספיק מיטות לחולים היהודיים, הם החזירו אותם הבייתה, העיקר שלשטראוסה תהיה מיטה פנויה וטיפול הולם. הם גם פינקו אותו בסנדוויצים ושתיה.

כשנגמר הטיפול ושטראוסה החלים, הלך יעקב טעמבלעסקי להיפרד ממנו, “בטח הוא יכיר לנו טובה, אולי הוא אפילו יספר להיטלר כמה אנחנו מוסריים” חשב יעקב טעמבלעסקי בליבו.

הוא לא ידע למה שטראוסה נעץ בו מבט מוזר ואמר לו “עוד ניפגש…”.

“בטח הוא יחזור לכאן מחר להביא לנו מתנה או משהו כזה” הרהר יעקב טעמבלעסקי.

למחרת חזר שטראוסה עם חיילי האס אס שלו.

הוא כינס את כל יהיודי העיירה בכיכר הראשית וצעק “יעקב בא לפה”!

יעקב טעמבלעסקי ניגש אליו בצעדים מהוססים. אח”כ נשמעו יריות. הרבה יריות.

כל יהודי העיירה נרצחו. בעצם כמעט כולם. ישראל בנו הקטן של יעקב טעמבלעסקי ניצל בנס.

ישראל טעמבלעסקי ניצל מהשואה ועלה לארץ, הוא התברג בצמרת המדינה.

יום אחד קרא לו בן- גוריון ואמר לו, “ישראל, הגיע הזמן לעַבְרֶתּ את השם שלך, טעמבלעסקי זה שם גלותי כזה.

ישראל ענה מיד וללא היסוס: “ישראל טמבל”. ומאז הכל קראו לו “ישראל הטמבל”.

הוא הנחיל את מורשת אביו בכל מוסדות השלטון הצבא והמשטרה, כולם ידעו שצריך להעדיף את האוייב עליך ואת ילדיו על ילדך. זה חילחל לכולם.

השיא בקריירה של ישראל הטמבל היה בשמחת תורה של שנת תשפ”ד, בדיוק שמונים שנה אחרי חורבן העיירה שלו. באותו היום הוא זכה לראות את מורשתו במלא עוצמתה.

הפלסטינים-נאצים מעזה שחטו את ילדי חבריו וערפו את ראשם. “בדיוק כמו הגנרל שטראוסה” חשב בליבו ישראל הטמבל.

הוא לא בזבז זמן, ודאג שיאשפזו את הפלסטינים-נאצים מעזה בבתי חולים בישראל כך כולם ידעו כמה אנחנו מוסריים ונחמדים. ועדיף ליד פצועי הטבח, כדי שגם הם לא ישכחו זאת.

הוא גם דאג שיערכו לפלסטינים-נאצים הלוויות מכובדות, כיאה למורשת אביו.

יום אחד הוא קיבל טלפון מבית החולים: “אחד המחבלים הבריא והוא רוצה להיפרד ממך” אמרו לו.

ישראל הטמבל טס לשם למרות גילו המופלג. המחבל חנק אותו מרוב שמחה.

על מצבתו נכתבו רק שלשה מילים: פ”נ ישראל הטמבל.

(הסיפור אמיתי. הפרטים שלו נאספו לאחר עבודה מאומצת של חוקרי חורבות מדינת ישראל. הממצאים נמצאו בחפירות שנערכו במקום המשוער בו עמדה פעם מדינת היהודים. החוקרים לא יודעים להסביר מה גרם לכל מוסדות השלטון לנהוג במנהגים התאבדותיים שכאלה.)

Netanyahu Is the Best Friend of Hamas!

8 ways Bibi betrayed the Jewish nation – analysis

Israeli Prime Minister Benjamin (Bibi) Netanyahu rode to popularity on such a strong “anti-terror” platform that he enjoyed the title “Mr. Security.” With the complete breakdown of security that resulted in more than 1,300 deaths and thousands of wounded Israelis last Saturday, his critics at the Times of Israel posted a headline noting the dichotomy between Bibi’s former image and reality.

Benjamin Netanyahu used to be ‘Mr. Security’

How did the prime minister and his far-right government fail to meet Israelis’ most basic safety needs?

But did Bibi’s projection of strength ever fit his actions? Here are 8 things he has resisted doing till now, though pressure is quickly building on him to do each.

1. Eliminate Hamas leaders whenever possible

I24 News reported last year that Bibi not only blocks the military from striking the leaders of Hamas, but the current leader of Hamas was released from jail in a prisoner exchange approved by Bibi. He even received life-saving cancer surgery while serving multiple life sentences for the murder of four Arabs and two Israelis before his release:

Israel’s Finance Minister Avigdor Liberman said on Saturday that former prime minister Benjamin Netanyahu refused proposals to assassinate Hamas militant group leaders when he was premier.

Liberman noted that Netanyahu approved the release of Hamas’ current leader in Gaza, Yahya Sinwar . . .

Netanyahu “was the one who prevented any attempt to kill the heads of Hamas,” the head of the Yisrael Beytenu party explained.

Liberman thus made the killing of Hamas leaders a condition for his joining the coalition during the current war:

Liberman: I’ll join government if PM vows to destroy Hamas, kill its leaders
Yisrael Beytenu chairman and former defense minister Avigdor Liberman says he will join the current government if Prime Minister Benjamin Netanyahu — together with the defense minister and IDF chief pic.twitter.com/SGnrS179sR

— Vanguard Of Isreal ( The Updates ) (@Vanguard_isreal) October 8, 2023

Bibi’s refusal to follow the military strategy of “cutting the head off the snake” leaves Hamas needing only to offer high paying salaries in order to recruit new teenagers to replace the teens and young men killed in retaliatory strikes. As we go to press, an IDF [Israel Defense Forces] spokesman indicated that Bibi may have agreed to begin targeting some of Hamas leaders:

Yahya Sinwar is the commander of the campaign, and he is a dead man. [Hamas’s] military and political leadership, all of its assets, are attackable, and doomed.

Al Jazeera, however, quotes Arab former Israeli Knesset member Sami Abou Shahadeh contradicting the IDF spokesman.

Israel is not killing the Hamas leadership, they’re not getting revenge out of Hamas.

It appears that the truth is somewhere in between, with some, mainly low level officials being targeted, while the upper brass remains unharmed.

2. Stop funding Hamas

Liberman has also clashed with Netanyahu over the latter’s refusal to cut off the money supply for Hamas, as noted by the New Yorker:

Lieberman left the [defense] ministry last year [in 2018] because, he said, Netanyahu was coddling Hamas, by failing to go after the group’s leaders following missile launches and by approving Qatari money to pay civil servants in Gaza, which is governed by Hamas. Lieberman complained that meetings with the general staff of the Israel Defense Forces had become like “discussions with the leaders of [the Leftist group] Peace Now.” He has become openly disdainful of Netanyahu’s alleged weakness. . . . [Emphases added].

Those “civil servant” salaries include funding for terrorist training. Bibi also enriches Hamas by supplying the regime with billions of dollars of electricity, for which Hamas then refuses to pay Israel despite charging Gazan Arabs for the energy. In a similar funding scheme, Bibi pushed the US to fund Gazan schools, freeing education money to be used by Hamas for weapons, as reported by Arutz Sheva:

‘Bibi Pushing US to Fund Hamas Schools’

The Netanyahu administration, not Obama, is behind efforts to get US dollars to Hamas-linked UN schools in Gaza, journalist says.

Bibi cannot claim that the school funding is to moderate Gazan children, as the “textbooks openly call to destroy the Jewish State” and “roughly 90% of [the] teachers are affiliated with Hamas.”

3. Stop using “good cop/bad cop” strategy

Netanyahu authorized the transfer of weapons and armored vehicles to the PLO controlled Palestinian Authority (PA), utilizing the “good cop/bad cop” strategy with Israeli citizens.  Bibi argues that PA Muslims will fight other (worse) Muslims on behalf of Israel:

Palestinian sources yesterday revealed that the Palestinian Authority received a number of armoured vehicles and weapons to support its security services; the Preventive Security Forces, National Security Services and the police.

The armoured vehicles were obtained by the PA from the Americans following mediation by Jordan and was approved by the right-wing Israeli government. This aims to strengthen the capabilities of the Palestinian security services to allow them to confront and stop resistance attacks . . .

Bibi also uses the “good cop/bad cop” scenario to directly fund the PA, claiming he is keeping more extreme groups from coming to power. He thus sent billions of dollars of customs fees collected by Israel to the PA, despite the PA not needing tax funds to pay for national defense or highways, which Israel funds itself, or other services which are funded by international donors. The prime minister even opposed a bill to deduct terrorist salaries from the transfers:

Prime Minister opposes law to offset terrorist salaries

National Security Council claims law to offset PA funds would harm Abbas’ status . . .

The law eventually passed, but Netanyahu then allowed the resumption of full funding of the PA in violation of the law. This allowed the PA to continue passing the money directly to convicted murderers, encouraging others to follow suit, as World Israel News reported:

The opposition slammed the government of Prime Minister Benjamin Netanyahu . . . following reports that Israel failed to stop the transfer of hundreds of millions in tax money to the Palestinian Authority that it uses to pay convicted terrorists and their families.

A report by Kan Radio . . . revealed that despite a new law forcing Israel to deduct the amount of money equal to the “pay-for-slay” salaries, the entire amount has been transferred to the PA for the past two months.

Even US tax dollars

Bibi’s funding of Israel’s enemies as the “good cops” makes it difficult for Israel supporters to oppose US funding of those same enemies. Breitbart describes the transfer of US tax dollars to those seeking Israel’s destruction in an article titled, “How Biden Helped Fund Hamas’s Allies Before Unprecedented Israel Attack”:

[T]he State Department granted over $90,000 in funding to the Phoenix Center for Research and Field Studies in Gaza, a “non-governmental” group that describes itself as supporting “armed resistance” against Israel.

Less directly, but perhaps more influentially, the Biden administration has aided some of Hamas’s most high-profile international supporters. . . . Tehran most recently received word that the White House would move to allow it to access $6 billion in assets.

One effort by Netanyahu to garner more funds for the PA (which promises to destroy Israel in phases) did fail, though, when he was turned down by President Trump, as reported by the Jerusalem Post:

Prime Minister Benjamin Netanyahu requested that Washington allow the transfer of $12 million to Palestinian security forces, but  President Donald Trump denied the request, Channel 13 reported.

“If it’s so important for Netanyahu, he should pay the Palestinians $12 million,” senior White House officials told Channel 13, quoting the president.

Joe Biden immediately resumed the funding of the PA after his inauguration, though the PA shares funds with Hamas.

4. Destroy Hamas power station and cell towers

Bibi has refused to allow the air force to take out the one power plant in Gaza. His energy minister has stopped the 120MW supply of electricity Israel sends to Gaza, though. This stoppage reduced Hamas’ energy supply by two thirds, from 180 MW to just the 60MW supplied by that plant. That’s enough to continue powering the terrorists’ communications systems.

Netanyahu has also held back on striking cell towers, which can be seen still standing on the tops of buildings next to other buildings that were bombed. Hamas leaders are thus able to continue planning strategy and communicating with terrorists in the field.

5. Stop the High Court from restraining the IDF

Bibi has long refused to allow his coalition partners to bring to a final vote bills to block Israel’s Leftist High Court justices from choosing their own successors and from invalidating government decisions. Those judges “gave” themselves the power to cancel executive decisions even when they do not violate any “Basic Law” (the closest thing in Israel to a constitution).

Some of those High Court decisions have halted IDF practices necessary to prevent terror attacks and have caused the IDF to be overly cautious in attacking terrorists.

Empty buildings

Thus before bombing a building, the air force began sending a warning, dropping a small explosive known as a “knock on the roof,” and calling and texting residents. The element of surprise is lost and Hamas terrorists have 5–45 minutes to escape unharmed.

This wasn’t a missile strike, it was what’s known as a ‘Roof Knock’ when the IDF drops a low yield device on the building to give resident approx 5 mins to evacuate before the actual missile strike. #Israel pic.twitter.com/OKT22feZzq

— Kev Thomas (@KevMonynys) October 8, 2023

This practice has led to complaints from terror victims that Bibi is just bombing “empty buildings.” Former Knesset Member Moshe Feiglin complained about the practice at the onset of the current war.

Women and children are led in a victory procession in Gaza – and our “moral” air force is still ‘knocking on the roof’.

Unconfirmed reports on X (formerly Twitter) indicate that the policy may have been suspended in the case of certain terrorists.

Eliminated this night was high-ranking commander Rifat Abu Hilal, aka “Abu al-Abad”. Since the “Akesh ba gagh” (“Knock on the Roof”) protocol is no longer in operation, no one woke him up. Twenty people were eliminated along with him.#HamasTerrorists #PalestineIsraelwar pic.twitter.com/y8SWMEtpNG

— Aurora Borealis (@aborealis940) October 9, 2023

However, with approximately 500 men killed in 1352 airstrikes, some two-thirds of the strikes are in fact on “empty buildings.”

#WaronHamas—4 days in. pic.twitter.com/evOgdRvMuo

— Israel Defense Forces (@IDF) October 10, 2023

Additionally, other rules of engagement imposed by the High Court remain in force. These include a prohibition on destroying abandoned buildings used by PA terrorists to shoot women and children traveling on adjacent roads. Muslim murderers used an abandoned building to launch an attack against a pregnant mother and all four of her children whom they murdered.

The attackers, armed with automatic rifles, then approached the vehicle and fired their weapons from close range at Hatuel and her daughters repeatedly. None survived.

The same Kissufim crossing and the road leading to it had been the scene of numerous Arab attacks on Jewish residents. The IDF had planned to raze the building that hid the killers due to its strategic and threatening position near the major road used by the Jewish residents of Gush Katif. Israel’s Supreme Court blocked the action on grounds of protection of property rights. Razing the building to protect Jewish lives was not sufficient cause. It was not “reasonable” in the Jewish State. [Emphases added].

6. Cancel strict gun control laws

There’s a popular misconception that most Israelis are armed. In fact, Israel has extremely restrictive gun control laws. These have severely limited the ability of Israeli communities to defend themselves when the IDF is not immediately available, as happened at the outbreak of the current war on Saturday.

Israel, which does not have an analogue to the Second Amendment, in fact ranks just 81st among nations for firearms per capita, at 0.073. The US has the highest rate in the world.

Israel’s strict gun laws were detailed in the NY Post:

Israel exists under constant threat of attack — and requires citizens to serve in the military — but still has much stricter gun laws than the United States. . . .

Even those Israelis who pass through extensive hoops to get a firearm permit can only own one gun. And that’s a handgun — not a semi-automatic rifle capable of rapid fire. There are also limits on ammunition. . . .

Israel limits gun permits to people who meet strict requirements of residency, occupation, or army rank. For instance, security workers, jewelers, hunters and West Bank residents are eligible for permits.

Forty percent of all gun permit applicants are flat-out rejected by the Israeli government. Gun owners must renew their permits every year and immediately report any change of eligibility status to the Israeli federal government.

Israel relies on professional members of the military and police force for security, rather than “good guys with guns” or even Civil Guard volunteers. . . .

The Israeli government has even restricted firearm access to current Israeli soldiers when off-duty on weekends.

Even a slight easing of gun regulations instituted after this war began do not change the picture, as reported by The Federalist:

Israeli Minister of National Security Itamar Ben-Gvir announced Sunday in Hebrew an emergency declaration that will “allow as many citizens as possible to arm themselves.” Currently, a mere 1.5 percent of the civilian population has a license to own a gun.

[Nonetheless, t]he laws that require proving “a need” to own and carry a gun have not changed.

These strict rules on the ownership of guns originated with Israel’s first leaders, who were socialist. Israel’s 1949 Firearms Act was passed by its first prime minister, David Ben Gurion. Nevertheless, Netanyahu keeps these restrictions in place, trusting the wisdom of a law passed by a man (Ben Gurion) who eulogized Vladimir Lenin in a most complimentary fashion saying, “[Lenin was] a man of iron will who does not spare human life and the blood of innocent children for the revolution.”

7. Free Israelis tortured into claiming they attacked Arabs

Former Naval Intelligence Officer Jonathon Pollard recently explained that Bibi wants the world to know that Israel convicted a Jewish terrorist in order to create a “moral equivalency” between Jewish Israelis and terrorists from Hamas and the PLO. Bibi, he says, therefore allows the continued solitary confinement (for more than seven years) of a young Jew who lived near an Arab village in which warring clans repeatedly burned each other’s homes.

Despite continuous denials of knowledge of a deadly arson, a complete mismatch of handwriting, shoe prints and other evidence from the scene, and an absence of any actual evidence linking the Jew to the fire, agents from the “Jewish Section” of Shabak (Israel’s equivalent of the FBI) admitted to putting the young man through excruciating torture for more than 30 days, around-the-clock. They did so, while isolating him and keeping him from meeting even a lawyer, until he “admitted” to the arson:

Amiram didn’t do anything except live in the territories and conform to a certain type of Jew that both the Americans and the Israeli government, including the current one, including [Bibi], would like to use as an example of moral equivalency. The Arabs have terrorists and we have terrorists. And Amiram was chosen to be, well, the sacrificial goat.

Bibi has distanced himself from all efforts to free the tortured man, though his release would boost Israel’s image, domestically and internationally, of being a just nation differing entirely from the terrorists in Hamas.

Continue reading…

From Frontline News, here.

Prayer for the Geulah – תפילה על הגאולה

Hilchesa Limeshicha

Over the past week we have witnessed how Klal Yisroel, were תופס אומנות אבותם, and like we did in Mitzrayim, ויצעקו בני ישראל אל ד, so too we are being מקיים now השמיעיני את קולך. Like many Gedolim pointed out, the main Teffila should not be that the צרות should stop, rather for the Geula as it says in Chazal that אין מראין סימן גאולה לישראל עד שיבקשו שלשתן, מלכות שמים, מלכות בית דוד, ובנין בית המקדש. 
There is a beautiful תפילה, (short version from sefer מעבר יבק) that is said in many places in Eretz Yisroel every Rosh Chodesh, and is attended by thousands (tonight it was said in Yerushalayim, with Rav Yitzchak Sorotzkin and 1000 attended).
The tefila can be said ביחיד, and obviously בציבור is better like the חפץ חיים wrote that כלל ישראל has to have gatherings to daven specifically for the Geula. please be מפרסם this תפילה, and הקב”ה ישמע שועתינו.
כלל ישראל התחזקו, והכינו עצמכם לקראת החתונה הגדולה ביום שמחת לבו זו בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, ותחזינה עינינו בשוב ד’ לציון ברחמים.

מעשי הפוליטיקאים החרדים המכוערים הם כתם על כל החברה

תמיכתו הסדרתית של מאיר פרוש בעבריין אליעזר ברלנד אינה כתם אישי עליו בלבד אלא על ציבור שולחיו כולו. כל עוד איננו דורשים דין וחשבון על הכוח שהפקדנו בידיו, אנו נושאים גם בעול עוונותיו.

ט”ו אלול תשפ”ג

כאשר נשאל שר פלוני מדוע הוא נוהג לשדוד את הקופה הציבורית, הוא ענה בפשטות שיש לנו על כך ‘מסורת’ של שרי ישראל בירושלים: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם (ישעיהו א, כג).

תפקיד מיוחד מוטל על בעלי השררה, והוא לדאוג לחלשים שבחברה: הגר, היתום והאלמנה. בקבוצה זו של שולי החברה נמצאים כמובן גם קרבנות תקיפה מינית, בפרט מי שנפגעו בידי בעלי כוח ושלטון. כך כתב רש”י על הפסוק “כל אלמנה ויתום לא תענון”: “הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.” על פי הנביא, תפקידו של השר הוא לדאוג להם ולריב את ריבם. אבל מי ישמור על השומרים?

 

מפני מה הלך הפרוש אצל הברלנד?

בימים האחרונים התפרסמה הידיעה כי השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל, מאיר פרוש, המשמש “פרויקטור” לענייני אומן, פעל מול שלטונות אוקראינה עבור עבריין המין המורשע אליעזר ברלנד[1] שהודה שעבר על שתיים מתוך שלוש העברות החמורות שבתורה (גילוי עריות ושפיכות דמים), ונוסף על כך גרם חילול השם עצום והכניס את עצמו בכלל הפסוק וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה’ צְבָ־אוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָו‍ֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר ה’ צְבָ־אוֹת (ישעיהו כב, יד, על פי יומא פו, א).

לפני כשנה קיבל ברלנד מממשלת אוקראינה “ויזה שחורה” האוסרת עליו להיכנס לתחומה למשך שלוש שנים מחשש להפרת הסדר והביטחון הציבוריים. ממשלת אוקראינה נימקה את ההחלטה בכך ששהותו במדינה עלולה “לפגוע בסדר הציבורי ובאינטרסים של ביטחון לאומי, בפרט בזמן משטר צבאי”, בשל מעורבותו בעברות פליליות שונות והתנהלותו בישראל ובאוקראינה.

לפי הפרסומים, פרוש פנה מתוקף תפקידו הציבורי, שר בממשלת ישראל ונציג הציבור החרדי בכנסת, לשגריר אוקראינה בישראל יבהן קורניצ’וק, וניסה לבטל את רוע הגזרה מעל ברלנד. הלה אמר לו כי יש צורך בבקשה רשמית בנושא. ואכן, עורכי דינו של ברלנד צרפו לעתירה באוקראינה מכתב מטעמו של פרוש, שתוכנו לא פורסם. בית המשפט המקומי סירב לקבלו.[2]

ביום שלאחר פרסום הפרשה, ובעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה, התנער ראש הממשלה נתניהו מהמהלך, ולשכתו פרסמה הבהרה: “ראש הממשלה דוחה את הפנייה בעניין כניסתו של ברלנד לאוקראינה.”[3] יש לציין ששמועות על פעילותו של השר בעניין הסתובבו כבר חודש לפני כן, אך אנשי משרדו הכחישו אותן מכל וכל, עד לפרסום המידע הרשמי.

מקרה זה אינו הקשר הראשון של פרוש אל ברלנד וחצרו. בשנה האחרונה פרסם המשרד לשירותי דת נוהל הדלקות בהילולת הרשב”י במירון, שבו נכתב: “לא תינתן זכות הדלקה לגוף אשר הורשע בעברה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לערוך הדלקה, וטרם חלפו שבע שנים ממועד ההרשעה.” נוהל זה נועד למנוע את החרפה שפושעים מחללי שם שמים יקבלו במה של כבוד במקומות הקדושים. פרוש, השר לענייני מסורת וירושלים, היה מופקד על ניהול ההילולה במירון ועל ביצוע הוראה זו.

כבר לפני האירוע היה מי שחשש שפרוש ואנשיו יתעלמו מהנוהל, ובמסיבת עיתונאים שהציגה את מתווה ההילולה אמר יוסי דייטש, הפרויקטור מטעמו של פרוש ומי שהיה מועמד מפלגת אגודת ישראל לראשות העיר ירושלים, כי “יש שיתוף פעולה עם כל בעלי ההדלקות, כולל ‘שובו בנים'”. לשאלת הכתבים “מה יקרה אם יהיה בלגן במירון?” ענה דייטש כי “תמיד יהיו אנשים שאין להם שמץ של מושג מה זו ערבות הדדית”.[4] בסופו של דבר, ברלנד היה כמובן שותף מלא ופעיל בהדלקה, ואף הדליק את הלפיד שממנו הובערה אש זרה על קבר הרשב”י.[5] למותר לציין כי מאז הארוע לא נשמעו שום התנצלות או גינוי ממשרד השר לענייני “מסורת” ומהפרויקטור שלו.

 

ויתנו את הילד במנדט ואת הילדה מכרו בתיק

יהיו שיאמרו כי מתוקף תפקידו אמור מר פרוש לסייע לכל נזקק, בפרט כשמדובר באדם חרדי, ואין הדבר שונה מעזרה לעבריין מורשע לעבור את הכביש או מסיוע לחסיד שמעד בעבר לנסוע לאדמו”ר שלו. טענה זו היתה יכולה להתקבל אילו היה מדובר בסיפור יחיד של אדם פרטי ולא בסיוע פוליטי לביצור כוחו של ברלנד, אותו כוח שאיפשר לו לבצע את מעשיו המחרידים בבנות קהילתו. הסיפור הנוכחי הוא חלק מכרוניקה של סיוע פוליטי־חברתי תמורת קבלת אתנן פוליטי, כפי שמעידים פעולותיהם של חברי הכנסת של יהדות התורה בכל הנוגע לניצול קשרים ומתן כבוד לברלנד.

בתחילת שנת 2017, פחות מחצי שנה לאחר הרשעתו (בעסקת טיעון) בעברות של מעשה מגונה ותקיפה מינית, הועבר ברלנד למעצר בית במלונית הצמודה לבית החולים הדסה עין כרם, שם שהה עד לתום ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. בעודו מרצה את עונשו זכה ברלנד ל”ביקור חג” ולתמונות עם מאיר פרוש ששימש סגן שר החינוך ועם בנו, ראש עיריית אלעד ישראל פרוש. גם השר ליצמן עלה אליו לרגל למלונית בהדסה עם צוות לשכתו, ביניהם מוטי בבצ’יק המשמש כיום ראש המטה של שר השיכון יצחק גולדקנופף.[6] בחתונת אחד מצאצאי ברלנד שנערכה בבית שמש בשנת 2019 הגיע פרוש (שהיה אז חבר כנסת וסגן שר החינוך) לחלוק כבוד ולהשתתף בשמחה. גם ארוע זה חולל סערה.[7]

ואם כל זה לא הספיק, באו הודאות בעלי דין בקולותיהם, וסיפקו הצצה לסחי של הסחר־מכר הפוליטי המתנהל מאחורי הקלעים, שבו נציגינו משתמשים לרעה בכוח ציבור שולחיהם להעניק הכרה למי שפגע בנשים מבנות קהילתו תוך ניצול מעמדו כרועה רוחני. הקלטות שנחשפו בתקשורת פרסמו את תוכן השיחה בין ליצמן ופרוש לעסקני קהילת ברלנד. הפגישה נערכה בשנת 2018, לפני הבחירות לעיריית ירושלים.

עוזריו של ברלנד צוטטו אומרים כך: “היום, מבחינת הציבור החרדי, הוא [ברלנד] מוקצה מחמת מיאוס. […] יש לנו דרישה מאוד פשוטה: שגדולי ישראל יקבלו אותו. שיעשו איזשהו מאמץ לכבד אותו, איזשהו כבוד מינימלי, איזושהי הכרה מינימלית – אז הוא לא בן אדם, אז מה צריכים את הקולות שלו?” כשפרוש וליצמן הבהירו להם שאין סיכוי לערב את גדולי ישראל בכך, הם שלפו את האיום האולטימטיבי: “נעשה ברית עם האויבים שלך, והברית הזאת אומרת שבבחירות הבאות ש”ס ודגל התורה מתמודדות יחד לכנסת – ואנחנו מעניקים להם את המנדט הנוסף, כי הרב הולך להופיע בכל עצרת בחירות והוא אדם כריזמטי וסוחף, אם הוא יגיד לספרדים להצביע ש”ס אתה יודע איזה כוח זה לש”ס?”

הדרישה שלהם היתה שברלנד ייכנס לרבי מגור, והלה יבקש ממנו לחתום על קול קורא עבור הצבעה למפלגת יהדות התורה, וכן שברלנד יצטלם עם האדמו”רים מוויז’ניץ ובעלז. ליצמן, חסידו של הרבי מגור, טען שהדבר אינו בר ביצוע. כדי להרגיע את זעמו של העוזר, התחיל פרוש להתנצל ולהזכיר את מאמציו העילאיים לשמור על המעמד הציבורי של ברלנד, ואת המחיר האישי ששילם על כך: “אני הלכתי לבקר בכלא. אני הרגשתי שאני צריך לתת לו את זה. אני באתי לכלא ויצאו נגדי […] אחרי זה היה בית חולים. הלכתי לבית החולים. אני ראיתי שאני הולך עכשו ואני נשרף או שאני יכול גם לאבד את המקום שלי, אני יודע? מישהו ינפנף לי את זה…” כדי להוכיח את כנותו, פרוש טרח להבהיר לעוזר שאין לו חלילה ביקורת על ברלנד, ואדרבה, הוא בצד שלו: “אז אני אומר עוד פעם, אני יכול להגיד להגנתי, אני ניסיתי כבר. לא היה אכפת לי. צפצפתי על כולם. ואני ידעתי למה הוא יושב בכלא. מה זה הפריע לי?[8]

בסופו של דבר, בסיבוב הראשון בבחירות העירוניות תמך ברלנד ברשימה עצמאית שזכתה לכאלף קולות. יום לפני הסיבוב השני על ראשות העיר ירושלים, שהוכרע על חודם של שברי אחוזים, עלו אל ברלנד צביקה כהן יו”ר סיעת ש”ס בעיר וכן חתנו של אריה דרעי ששימש מנהל מטה הבחירות. לאחר תיעוד הפגישה וצילום משותף תמך ברלנד בפומבי במועמד משה ליאון, ראש עיריית ירושלים.

 

על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה

אם את מקרה ברלנד אפשר עוד להסביר ברדיפה אחר קולות חסידיו, מה נאמר במקרים אחרים, שנראה כי נציגינו עוזרים לעבריינים רק מכוח מעמדם? לבושתנו ולחרפתנו, אין זה המקרה היחיד של סיוע מצד עסקני יהדות התורה לעברייני מין בעלי כוח וקשרים.

מקרה מפורסם נוסף הוא הסיוע הפלילי שניתן על ידי יעקב ליצמן למלכה לייפר, כלתו של האדמו”ר מחוסט, שניהלה בית ספר חרדי במלבורן שבאוסטרליה, בשנים 2000–2008, והואשמה בעשרות רבות של מקרים של פדופיליה, תקיפות מיניות ומעשי אונס בתלמידות צעירות תוך ניצול מעמדה. עם תחילת ההאשמות כלפיה היא נמלטה לישראל בסיוע בית הספר שבו עבדה. בשנת 2014 נעצרה לייפר בישראל בעקבות בקשת הסגרה משלטונות אוסטרליה, אך הליך ההסגרה הופסק בעקבות חוות דעת פסיכיאטרית שהיא אינה כשירה לעמוד לדין. בשנת 2018 נעצרה לייפר בחשד שהעמידה פנים כדי להינצל מהסגרה, זאת בעקבות גילויים וצילומים שנעשו על ידי חוקרים פרטיים, שבהם נראית לייפר מנהלת אורח חיים נורמלי. לאחר ההסגרה נשפטה לייפר באוסטרליה והורשעה, ונגזרו עליה חמש עשרה שנות מאסר.

בשנת 2019 נחקר יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות דאז, בחשד שעשה שימוש בסמכויותיו בניגוד לחוק. על פי החשד, ליצמן ביקש לארגן חוות דעת פסיכיאטרית שתקבע שלייפר אינה כשירה לעמוד לדין. בסיום החקירה הגיעה משטרת ישראל למסקנה כי יש תשתית ראייתית להגשת כתב אישום נגד ליצמן בגין הדחת עד, מרמה והפרת אמונים. לדברי המשטרה, ליצמן ניסה להשפיע על פסיכיאטרים לתת חוות דעת המונעת את הסגרת לייפר. בתחילת שנת 2022 חתם ליצמן על הסדר טיעון, ובעקבותיו נקנס ונידון למאסר על תנאי. ביוני 2022 התפטר ליצמן מהכנסת בעקבות ההסדר, ופרש בבושת פנים מהחיים הפוליטיים.

 

חובת האחריות הציבורית והבוז לסיאוב הפוליטי

פוליטיקה היא אמנם עסק מלוכלך, ופוליטיקאים הם אנשים שאומנותם בורסקי. אולם הנושא אינו רק המוסריות האישית של הפוליטיקאי אלא השימוש שלו בתפקיד הייצוגי שלו ובכוח הציבורי שאנו נתנו לו. אין טעם להלין על הפוליטיקאים שעושים פעולות נלוזות כדי להמשיך ולשבת על הכסא שלהם, אבל יש לנו אחריות ציבורית למחות ולהוקיע מעשים פסולים הנעשים בשם הדת ובשם הציבור על ידי המחשיבים את עצמם “שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן”.

הפוליטיקאי הוא נציג ציבור. הפוליטיקאים החרדים הם הפנים של הציבור החרדי. כשהפוליטיקאי מרשה לעצמו להוקיר ולכבד פושע מפורסם כדי לקושש קולות הוא מכתים בכך את כולנו. הוא אומר שאנחנו, כל הציבור החרדי, מעדיפים עוד מנדט בקלפי על פני ג’ עברות חמורות. הוא אומר שהדבר הכי קדוש עבורנו הוא הכוח האלקטורלי ושעבורו אנו מוכנים למחול על הכל. כך אמר פרוש עצמו בראיון השבוע: “אני פעלתי בעניין הזה, אני רואה את הביקורת, לא רואה את ההוריקן סביב זה.”[9] יודע צדיק נפש בהמתו ויודע פוליטיקאי נפש הציבור שלו. הפוליטיקאי עושה מה שיעזור לו להישאר בתפקיד ונמנע ממה שעלול להרחיק אותו משם. מסתבר כי עזרה לפושעים אינה מעוררת עניין גדול בציבור שלנו.

צה”ל: צבא החתולות לשמנת

הן הם אלו שאיפשרו את כל זה!
האם כה מהר שכחנו?!
זה לא איזה מחדל מודיעיני מקומי (יד חופשית לחמאס 8 שעות…). זה כמו מיתוס הפולנים הבאים בסוסים וחניתות מול הטנקים הגרמנים!
ומי בראש??
אותם אלו שממשיכים את אוסלו, שתמכו בגירוש והקפאה ושתי מדינות, שחוטפים ומענים נערים יהודים ואסירי ציון, שגוזלים נשק מיהודים, שאוסרים על הגנה עצמית, וכו’ וכו’.
איזנקוט שהשתיק את דוחות מצב הצבא, גנץ שרצח יהודים כדי שלא ייפגעו הגוים, ושאר בעלי הקונספציה בחרובי קרתא, דוגלי הכלה, ניהול הסכסוך, תבוסתנות וכו’.
מי שוטה ישמע להם?
ועכשיו מכניסים את צבא אשור כדי לנהל את המלחמה, כמו שחטאו במלחמת המפרץ?!
אולי שיכניסו גם האו”ם??
ומהי התוכנית בכלל? לשפוך דם החיילים היהודים כדי לשמור על חיי ה”אוכלוסיה” העזתית?
ביידן מזהיר את ב”נ שלא יהרגו יותר מדי, במילים אחרות, הכל תיאטרון בטחון.
לשרוף 30 מליון ש”ח ליום על פיצוץ בנינים?
והכל בשביל המצוה רבה כדי להחליף את החמאס שם באש”ף?!
בשביל זה להתאבד?!
אין שום כונה לכבוש את עזה, אין שום כונה להחזיר יהודים לביתם, אין שום כונה להוריש את האויב, אין שום סימן לשום דבר טוב מהרשעים, גורנישט.
ידעתם שחיל האויר המנופח עדיין “מקיש בגג”…?
לא האמינו כל מלכי ארץ שב”נ ושאר הכשלונות הארורים עוד בראש.
אפי’ הרעת תנאים עדינה ומינימלית לאסירים הערבים לא בא בחשבון…
“גיוס” יהודי לצבא חעלמא ממש סתירה לרמב”ם, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו.
הרי יש עוד אפשרות!
אפשר לשמור על הבית ועל הקהילה ועל היישוב וכו’.
אפשר לנסות להחליף את הממשלה.
אפשר לנסות להחליף את כל המערכות, כמה שיותר.
[כמובן, בלי אלימות.]
זה כמו המחשבה להצטרף ל”הגנה” דוקא בתקופת הסזון או מדיניות ההבלגה.
האם מותר לספק מים ומזון לאוריה החתי אם יודעים מראש שהולכים לגרום את מותו (או כניסתו לשבי)? האם אין כאן חיוב גלות?!
וכי לא זוכרים את מה שהיה עם ג. שליט: כמעט 5.5 שנים תמורת מעל אלף מחבלים?
למה להצטרף לצה”ל – ראשי תיבות צבא החתולות לשמנת, כשאפשר לשמור על השמנת בעורף, כל אחד ואחד, לבד ובקבוצות?
[עדכון: כעת נשמע שמחזירים לעזה מים חינם.]