Hyehudi.org

מדברי הרב אליהו ובר שליט”א:

לך נא ראה לחיד”א בספרו מראית העין בליקוטים סי’ ז: שמבאר שמדברי האר”י בכוונות מוכח שלא מת בלג’ בעומר, ומה שכתוב בפע”ח הוא שיבוש גמור.

(בטוב עין סי’ י”ח אות פ”ז כתב: “מה שעושים שמחה בל”ג בעומר, אפשר שרבי עקיבא היה כלל גדול בתורה ולמדה לכ”ד אלף וכו’ ומתו וכו’ והיה העולם שמם וכו’ ויום ל”ג לעומר התחיל לשנות לרשב”י ור’ מאיר וכו’, ויאור להם שתחזור התורה”.

ובמראית העין בליקוטים סי’ ז’ אות ח’: “מ”ש בברכי יוסף שיש שכתבו שפטירת רבי שמעון בר יוחאי היתה בל”ג בעומר, כן כתב בפרי עץ חיים, אך כבר נודע שבנוסחאות כתבי האר”י היה ערבוב וטעויות סופר, והנוסחא האמיתית היא נסחת ח’ שערים שסידר מהר”ש ויטאל, ובשער הכוונות האריך בטעם שמתו וכו’ וכתב של”ג בעומר הוא יום שמחת רשב”י, ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב”י. ואפשר שהכונה כמ”ש בטוב עין, שביום ל”ג בעומר התחיל רבי עקיבא ללמד לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ודוק”).

ואצטט משפט אחד מהפע”ח שמוכיח את הדבר: “אמנם סוד כ”ד אלף תלמידי ר”ע שמתו עד ל”ג בעומר.. והטעם שמת רשב”י ביום ל”ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ”ל, שמתו בספירת העומר הנ”ל“.

אם לא תרצה להחשיב את האר”י או את רח”ו הנ”ל בטועים בדבר משנה הנ”ל, תהיה חייב להודות שמי שכתב את הדברים הנ”ל הוא ע”ה דאוריתא ודרבנן, שהרי רשב”י לא היה מתלמידי רבי עקיבא שמתו, אלא מהתלמידים ששנה להם רבי עקיבא אחרי שהיה העולם שמם ממיתת הקודמים. ואין שום קשר בין פסיקת מיתתם, ובין מיתת רשב”י שנים רבות לאחר מכן (ולדבריו מת רשב”י בחיי רבי עקיבא, והוא דבר מוכחש ובלתי אפשרי, כי לפי זה רבי יהודה הנשיא שלמד אצל רשב”י בתקוע, חי גם הוא בימי רבי עקיבא, אע”פ שביום שמת ר”ע נולד רבי).

כל הפוסקים כולם לא ידעו כלל שרשב”י מת בלג’ בעומר, ולכן חפשו סיבות מדוע יש קצת שמחה, ראה בטוא”ח תצג’ רמ”א פר”ח פמ”ג חיי אדם שם, ועוד. וגם הקדמונים, לדעת ס’ המנהיג פסקו למות בלה’ בעומר ואז הוא החג, ואבודרהם פי’ דימי הספירה הם ימי צער על רוחות שדפון והפסד התבואה, ובספר המנהיג גם במנהגי מהרי”ל גם נתן טעם אחר ליום לג בעומר, וכן בארחות חיים ה’ קדושין כא’ שמתו בסך הכל לג’ ימים וכן במנהגי מהר”ם, ובכו”פ פ”ז, ובמנהגים מטירנא חודש אייר, ב”י שם בשם רבינו ירוחם והרשב”ץ, וכן מהרש”א מו”ק כח. המציא טעם, כל אלו חיפשו טעם יחוד לג’ בעומר ולא ידעו כלל שהוא הילולא דרשב”י, ומכ”ז נר’ שלא ידעו הקדמונים כלל על יום זה שהוא יום פטירת רשב”י ולא הי’ זה במסורת.

(אמנם מה שכתב המאור ושמש פ’ ויקרא שאיתא בגמרא יבמות שפסקו תלמידי ר”ע מלמות בלג’ בעומר, רוח קדשו כיזבה לו כי לא נזכר הדבר בגמרא כלל כאמור)

ובשער הכוונות דרושי הפסח כתב:

 ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל”ג לעומר על קברי רשב”י ור”א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי’ ושמחים שם אני ראיתי למוז”ל שהלך לשם פ”א ביום ל”ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו’ של השבוע ההו’ וזה היה פעם הא’ שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח”כ. והה”ר יונתן שאגי”ש העיד לי שבשנה הא’ קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז”ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה”ר אברהם הלוי כי בשנה הנז’ הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם ה’ אלהינו את אבלי ציון כו’ וגם בהיותו שם אמר נחם כו’ ואחר שגמר העמידה א”ל מוז”ל כי ראה בהקיץ את רשב”י ע”ה עומד על קברו ואמר לו אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומרנחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א’ וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנז’. ובפרט כי רשב”י ע”ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר”ע ולכן זמן שמחתו ביום ל”ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל”ג לעומר:

הרי שמהרח”ו מתאמץ למצוא טעם מה קשור רשב”י לשמחה של לג’ בעומר, ובסוף מצא טעם. אבל לא עלה על דעתו שרשב”י מת בלג’ בעומר והוא הילולה דיליה.

אמנם ראה בס’ הלולא דרשב”י של רא”ז מרגליות משם רש”ש שכ’ בשנת שסז’ “שני פעמים בשנה הולכים חכמי אמת למירון ויושבים שם י’ ימים ועוסקים בזהר כו’ עשרה ימים קודם שבועות” וחזי’ שבזמנו לא היו נמצאים שם כלל בלג’ בעומר דודאי לא היו באים ביח’ אייר ונוסעים כמה ימים ושבים בכו’ אייר עיש”ה כל הכבודה אשר עשו בעלותם. ור’ משה באסולה במסעו מספר כי היה המנהג גם לעלות ולרקוד שם בפסח שני וכן הזכירו הרבה נוסעים יום פסח שני, וכן הרב בעל סדר היום שהי’ ראש ישיבה בעין זיתים לא הזכיר כלל ענין לג בעומר, קצורו של דבר אין שום מקור קדמון ולא היה ידוע כלל יום פטירת ר”ש מעולם.

ובכלל כל ענין זה שהיה האר”י במירון מוטל בספק, דכבר תמהו עמ”ש הכוונות דמהרח”ו אמר שראה שם את האר”י שנה ראשונה קודם שבא רח”ו ללמוד אצלו ולא ידע אם הוא כבר השיג אז אותה החכמה, ונראה מזה שלא בא שמה יותר, ומביא שמה שהעיד הר”י שאגיש ששנה קודם לכן ראה שם את האר”י כו’, ואיך אפשר זה שהרי באותה שנה שבא האר”י ממצרים בסופה נפטר הרמ”ק ובא מהרח”ו לפניו וא”כ שנה הקודמת היה במצרים, ועוד כל ענין החלאקה שהעיד הר”י שאגיש הא לדעת האר”י אסור להסתפר כלל בלג’ בעומר דבכוונות דף פו ופע”ח דף קכב כתוב שאין מסתפרים עד עצרת וכן הובא בשם האר”י באגרות רמ”ז ב ובברכ”י תצ’ ויסושה”ע שח’.

כל הדברים יגעים, מה שברור שהסיכוי שלרשב”י מת בלג’ בעומר הוא 1 ל365, יש רק שתי דרכים לדעת זאת: 1) מסורת מיום פטירתו, וזה כבר התבאר שלא היתה שום מסורת ושום מידע לא היה על יום זה לכל קדמוננו, 2) נבואה, וכבר התבאר שאף נביא ולא בעל רוח הקודש לא התנבא בנושא. ומי שכתב משהו על הנושא הוא יהודי שלא יודע לקרוא גמרא לכן עדיף להתעלם מדבריו ולא לייחסם לאר”י, בפרט שבכוונות מוכח לא כך כמ”ש החיד”א זלה”ה.

 בכל אופן הש”ע פוסק שבלג’ בעומר עדיין אין שמחה, ואסור לנהוג בו שמחה, הרי לכל בני ספרד ההלכה היא שאין יום שמחה בלג’ בעומר, אלא מותר רק בבוקר מדין מקצת היום ככולו, כי בלד’ כבר נגמרת האבלות.

 [- לקוח מפורום עצור כאן חושבים שאני מציץ או משתתף בו אחת לכמה שבועות ]

ע”כ.

אני מעתיק ולא מעיר.

הנה כבר כתבנו ע”ז כמה פעמים באנגלית, עתה נסכם שוב בלשון התורה.

חכ”א שאלני:

האם בערך זהו השלטון שאתה מחפש?

תשובה:

Minutes 8-44 on Gilad Alper’s podcast here…

אני מעתיק מתוך חוברת אחת של ארגון “ונשמרתם”:

…

באמת ההדרכה לא מתחילה דווקא אצל הילדים אלא אצל ההורים, כאשר האדם מתוקן זרעו מתוקן, ושהדבר מוכח, שכאשר האדם לא תיקן עוונותיו, אז על זרעו נאמר פוקד עוון אבות על בנים, ובוודאי זו אכזריות שאדם שלא מתקן עוונותיו וגוזר על בניו ובנותיו שיעברו ניסיונות כמו שהוא עבר בחיים, מי שהיה לו ניסיונות שיחנך את ילדיו בבהירות.

מובא במדרש תנחומא פ’ ויגש: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי. אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם תְּנוּ לִי עָרֵב שֶׁתְּקַיְּמוּ אוֹתָהּ. אָמְרוּ לוֹ: בָּנֵינוּ יִהְיוּ עֲרֵבִים שֶׁלָּנוּ. מִיָּד קִבְּלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִן הָעֲרֵבִין.

אמת הדבר שההורים צריכים להתנהג בקדושה ובטהרה כמו שהביא האור החיים בפרשת תזריע, והכל תלוי במחשבה של ההורים לקדושה ולטהרה, כפי שמובא בזוהר באריכות בכמה מקומות, אומנם כאן נעסוק בהדרכות משעת הלידה ואילך.

ר’ צדוק הכהן מלובלין הביא שדבר זה מוטל גם על האמא: החכמה באה לבן מהאב, והאם שאיננה מחויבת ללמד בנה תורה, היא מכנסת יראת ה’ בבן, שנקראת אשה יראת ה’, וזה שאמר הכתוב “בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו”, דעיקר החכמה לבן מהאב וישמח האב, ובן כסיל, שכיון שאין בו יראת שמים, אף שלומד תורה מכל מקום נקרא כסיל, ולכן זו תוגת אמו, שלא הכניסה בו יראת שמים, וזה שאמר אמו כנסת ישראל, ובגלל שבה שורה יראת ה’ לכן הפסוק הקדים יראת האם

גילאי שנה עד ארבע

כבר בגיל פחות משנה, אם הילד שולח ידו לאותו מקום, ראוי להזיז את ידו, ולומר לו השם לא מרשה, השם לא אוהב כך, באופן נעים וברור, וכדומה, חשוב מאד מגיל צעיר, באופן כללי, להשתדל להימנע מפינוק ולהתמיד באהבה, להרגיל לגבולות, גם אם זה לא נעים ולא נחמד וגם אם הילד בוכה,  כך לאורך כל העתיד יהיה יותר בנוי, ויהיה לו כוח לעמוד בניסיונות החיים.

כשהילד גדל, בגיל שנתיים שלוש ועדיין יש משיכה לנגיעות וכדומה, צריך לעשות לו מבצע, על משחק ממתק או משהו גדול, ולהסביר לו עד כמה זה חשוב, וכמה זה משמח את השם, דברים אלו זה בדרך כלל שאריות מגלגול קודם, וחשוב לעקור זאת.

השלב החשוב: זה לגבי שמירת עיניים כבר מגיל 3-4 כשהולכים עם הילד ברחוב, להסביר לו שהשם לא אוהב שמסתכלים בדברים לא צנועים, ולהדריך אותו איך להישמר מזה מתוך שמחה, ולומר לו תסתכל איך אבא מסיט את העיניים ומסתכל לצד השני, ולעזור לו ע”י שיאמרו לו לאיפה לא להסתכל.

כשהולכים למקומות שייתכן שיש שם תקלות, או אפילו עם משפחה, עדיף לא ללכת אך אם לא שייך, אז להדריך מראש, שהולכים למקומות אלו על מנת ששומרים עיניים. להסביר באופן כללי עד כמה זה חשוב, ולספר סיפורים על נושא שמירת עיניים.

בנושא אופנה ולבוש מודרני, מגיל צעיר ראוי לא להשקיע בלבושי אופנה וכדומה יותר מדאי, וכן כשמספרים את הילד, לספר בתספורת עדינה, כי אח”כ כשגדל כל כולו עסוק ביופי נוי וחיצוניות, כי הוא התרגל לקבל על זה הרבה פירגונים, וגם אם ירצה להשתנות יקשה עליו מאד, והחס על בניו וחפץ שלא יתבלבלו בשואה הרוחנית ירחק מזה.

גיל חמש עד שמונה

חשוב להדריך עם מי לשחק, בשכונה, בכיתה, ואצל הדודים, ועם מי לא, להשתדל לעזור לו ולא לגרום לו להתמודד לבד, לא לשחק עם מי שמנבל את הפה, ובוודאי שלא בנים עם בנות, וכן חשוב מאד: לא לשחק עם ילדים שיש להם גישה לאינטרנט פתוח, והכללים האלו חשוב שיישארו לכל החיים.

בנושא צניעות: להסביר לילד שכדאי מאד לא להסתכל סתם באותו מקום, להדריך איך להתפנות בשירותים שיהיה באופן שכמה שפחות לגעת, ועדיף בכלל לא, אבל אם יש צורך אז להסביר איך להתפנות באופן שלא יתלכלך, ואם צריך לגעת אפשר בעטרה, או בצורה קלה אבל לא אחיזה ממש.

וכן במקלחת, להסביר להתקלח בזריזות, ובפרט באותו אזור לא יותר מ 2 שניות וכדומה והעיקר שלא להתעסק שם שלא לצורך כי השם לא אוהב זאת, אבל כמובן שאסור להכניס ח”ו ללחץ, אלא ברוח טובה.

חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו, לכל אחד יש ניסיונות ותאוות על דברים אחרים, לכן השלב הכי מרכזי זה להסביר לילד למה בכלל הוא מחויב לבורא עולם, מה הקשר בין בורא עולם אליו, למה יהיה לו טוב אם יעשה רצון השם, ולמה זה אמור להיות חלק ממנו, כך נרוויח, שהוא מעצמו ירצה, ולא נצטרך לרדוף אחריו, את ההדרכה הזאת אפשר לעשות בגיל 7-8 שיש כבר יותר דעת, אך מי שיכול אפשר גם לפני.

גיל תשע עשר אחד עשר

הילד כבר נחשב ‘לגדול’ באופן שהחטאים שעושה מכאן ואילך נחשבים חטא, וגדולים נהרגים בגללו, לכן חשוב להתבונן ולהדריך, כי מצינו הרבה ילדים בגיל זה, עם ניסיונות גדולים.

חשוב מאד להדריך בעניין חברים רעים, כיוון שרבים מאד התחילו לחטוא מחמת חברים בגיל קטן מאד, לכן להסביר לו, לא לתת לחבריך ללכת איתך למקומות שקטים, או לשירותים, לברוח כמטחווי קשת, להסביר עד כמה זה חמור, להישמר מנגיעות של חיבה עם חברים ולדעת להבדיל בין משחק לבין מעשה לא רצוי.

גיל שתים עשרה עד ארבע עשרה

לקראת גיל זה לילדים רבים מתחיל להתעורר להם ניסיונות מעצמם, ולכן כמה שיהיו מודרכים מראש יינצלו בקלות. עיקר הבר מצווה זה על הנקודה הזאת שמצינו שרבים הגיעו להם ניסיונות בגילאים אלו, שנקרא איש או סמוך לאיש, ומי שמשקיע רק במסיבות, ולא מקבל הדרכה, הוא פשוט מסכן ואומלל.

כתב התנא דביה אליהו, מי שלא מדריך חייב מיתה בידי שמים, ולכן חשוב מאד שההורים יקפידו לתת הדרכה, כי בימינו ההורים סומכים על המלמדים, והמלמדים על הישיבה קטנה, והם על הישיבה גדולה והילד לא יודע כלום על שמירת עיניים ועל שמירת הקדושה, ודברים אלו הם עיקר בניית האדם, ואי ידיעתם זו היא תחילת חורבנו.

חשוב להסביר עד כמה קריטי העניינים הנ”ל של שמירת עיניים לא להסתכל לא לגעת כשלא צריך, להסביר מה שאומרים חז”ל על דברים אלו שאם אדם שומר על עצמו ולא נוגע ולא מתעסק יצליח בהכול, ואם לא אז יכול להפסיד בהכול, ובפרט בענייני קדושה להסביר שכל אלו שהתקלקלו וירדו מהדרך זה בגלל חטאים בקדושה.

חשוב להסביר כמה נקודות:

תאווה, קישוי, קרי, פגם הברית.

תאווה: להסביר שהתאווה היא כוח הרוחני שבאדם, אדם זקן בן 90 אין לו כוח רוחני ממילא הוא לא חי, ולא יכול לעשות כמעט כלום, ואומנם הגוף מלביש על הרוח, ומנסה להוביל את האדם להשתמש בכוחות הרוחניים שלו לדברים לא טובים, וצריך לדעת שגם אם יש לאדם הרבה תאוות, זה לא מורה שהוא אדם שלילי, אלא זה מורה שיש לו כוח רוחני גדול, ואם יעשה עבודה טובה יוכל לקחת את הכוח הרוחני של התאווה לעבודת השם ולתורה.

קישוי: להסביר שאבר הברית יכול מדי פעם להתקשות ואין להתפעל מזה כלל, אלא כל העניין והחשיבות, שלא יהיו מחשבות לא צנועות לא על נשים ולא על כל מה שגורם תאווה, כגון חברים או דברים אחרים, וכמובן אם זה מציק אפשר לגעת בכדי לסדר זאת, ולהשתדל להסיח דעת, ובלי לחץ.

קרי: כשאדם קם משנתו יכול לבוא לידי קרי, וימצא רטיבות בבגדו, הדומה ללובן הביצה, ולא מדובר על כמה טיפות, אלא על רטיבות קטנה, וצריך להבין שכל הקרי הוא רק תוצאה, מחמת מחשבות לא צנועות, כמו שאמרו חז”ל על הפסוק: “ונשמרת מכל דבר רע” שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ואומנם אם זה קורה פעם בכמה חודשים מסתבר שאין זה מחמת מחשבות אך אם זה קורה פעם בשבוע או שבועיים מסתבר שזה מחמת מחשבות, וחייב לשמור עיניים ומחשבה מכל מה שגורם לו תאווה, נשים/חברים, ולעסוק בספרים המדברים על שמירת עיניים כגון: ראשית חכמה “שער הקדושה” ספר “טהרת הקודש”. ספר “קדושת עיניים”. ספר “שמירת עיניים כהלכה”. ספר “אור בעיניים”. ספר “והאר עינינו”. ספר “קדושת החיים”. ספר “גלגל העין”. ספר “אשא עיני”. ספר “שמירת עיניים”. ועוד.

פגם הברית: כאשר אותה רטיבות של הקרי לא יוצאת בשעה שישן אלא כשהוא ער, ע”י מחשבות והרהורים וכדו’ אז זה נקרא פגם הברית במזיד, וצריך להיזהר מאד שכתב בשו”ע: עוון זה חמור מכל העברות שבתורה, והגמרא מביאה: שכאילו הרג את הנפש, והזוהר: שיוצא מכלל ישראל. ולכן יזדרז להתקשר לקבל חוברת של תיקוני עוונות שעי”ז יוכל לתקן הכל מהשורש.

שירותים מקלחת מיטה

ההתנהגות במקומות אלו כשאדם נמצא לבד, רק עם הקב”ה צריך הדרכה ויראת שמים איך להצליח ואיך להתנהג, ועל זה מבאר ר’ צדוק הכהן מלובלין: “שאנכי השם אלוקיך” זה כנגד יצר העריות, שמשכיח את ה’ יתברך מליבו של האדם, וכאשר האדם מגדיל את השם יתברך בליבו מתבטל היצר הרע, לכן צריך שיהיה יראת השם, ללמוד על “גדלות השם” ואהבתו.

שירותים: יש הלכות בית הכיסא באור”ח סימן ג’, ראוי ללמוד אותם, אך אנו נדבר רק על עניני קדושה.

כיוון שרוב החברים שמקלקלים אחד את השני, תחילת עסקם זה “אתה יודע איך נולדים וכדומה” ובפרט שלומדים סוגיות אלו במשניות ובגמרא, צריך להסביר לילד באופן קדוש, שעל ניוול פה הגמרא אומרת שמי שמדבר דברים כאלה, על זה נאמר בחורי ישראל מתים, ולהסביר שנישואין זה קדוש, שאפילו כהן גדול לא יכול להיכנס ביום הכיפורים לקודש הקדשים אם אין לו אישה, אלא שאנשים טמאים עושים מהדברים הכי קדושים טומאה, ויברח כמטחווי קשת מחברים שרוצים לדבר אתו על עניינים של חתונה ודברים לא צנועים אחרים, כי הכי טוב לו בכדי להצליח בחיים, לא להתעסק בזה כלל וכך יינצל.

לא להתפתות אחרי מבוגרים בעניינים אלו ולא ייתן להם לגעת בו באופן של חיבה יותר מדי, כמובן לא להכניס פחדים, אלא שהכיוון יהיה ברור, (והטעות הרווחת בנושא “מוגנות” שלא מדריכים את הילד להישמר בעצמו מלהגיע לידי חטא, או מחטאים מחמת חברים, אלא רק ממבוגרים, או חוסר הסכמה. שכידוע זה מגיע מטומאת רשעי אומות העולם).

השלב החשוב, זה לדעת שדברי תורה צריכים חיזוק, ומדי פעם להסביר מתוך שמחה ואהבה על כל הקשר בין האדם לבורא, והנה ידוע שכול אדם מישראל הוא אבר מהשכינה, להכיר לילד על גדלות השם ואהבתו, ואז תיכנס בליבו אהבה ויראת השם. לעודד את הילד להיות חלק מהמהלך של שמירת הקדושה, ואדרבה להביא אותו למצב שהוא מתחיל לעשות מעצמו רצון שמים גם בלי שוטר מעליו. ולהשתדל שהנושא של שמירת עיניים יהיה על השולחן, במהלך כל השנה.

כל הנדון בקטע דלהלן נועד למי שחש שיש לו ניסיונות או תקלות במקומות אלו, אך למי שלא א”צ להקפיד.

כשעומד להתפנות: ישתדל שלא יהיה לו שום נגיעה באותו מקום, ואם צריך לכוון זאת, מי שיכול עם אחד הבגדים שלו עדיף, אך מי שצריך מותר לו לכתחילה לצורך שלא יירטב, לגעת בעטרה, החלק שקרוב למקום יציאת המים, ויזהר מאד שלא לאחוז ידו באבר הברית, כמו שאמרו חז”ל כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, אומנם אם אדם מסתבך בזה, יזהר מלאחוז בידו, אך באצבע או שניים אפשר.

כשיושב להתפנות: ישתדל לכסות את החלק הקידמי עם אחד מבגדיו או באופן אחר, שלא יבוא לראות את אותו מקום, וכיוון שאין צריך כלל לכוון זאת ישתדל מאד להילחם על נגיעה סתם, ויבין שעל נגיעה לחינם אמרו חז”ל תבקע כרסו ולא יגע, כל האוחז באמה כאילו מביא מבול לעולם, כל המקשה עצמו לדעת הרי הוא בנידוי. אומנם יש מיעוט  בני אדם שצריכים כן לכוון בכדי שלא יירטבו, אך מכל מקום יכוון זאת עם איזה בגד באופן שלא יבוא לידי תאווה.

מקלחת: להשתדל מאד שלא תהיה שם ‘מראה’ שרואה את אותו מקום, וראוי שההורים יוציאו מראות כאלה מהמקלחת, ואם אינו יכול, ישתדל לכסות זאת עם מגבת, או לעמוד ואחוריו כלפי המראה, וילחם בזה מאד. משעה שמוריד בגדיו ישתדל להרים מעט עיניו בזווית ישרה, מעט כלפי מעלה, באופן שלא יוכל לראות את אותו מקום, וכאשר צריך להתכופף ישתדל לסגור עיניו, לגבי הסתבנות באותו אזור, ראוי שלא לעשות זאת עם היד אלא עם ספוג רחצה, ולא יותר משנייה או שניים באופן זריז, ולא לעשות דבר שגורם לו תאוות.

מיטה:  ישתדל לישון על צידו השמאלי, וראוי להרגיל לזה מגיל צעיר יותר, אם רואה שעולים לו מחשבות לא כשרות, ישתדל לשנן איזו משנה או פרק תהילים במחשבה בלבד, שוב ושוב, וירגיל את עצמו שהמיטה נועדה לשינה ולא להשתעממות, ומי שיכול ישתדל לא להוריד ידיו מתחת למותנים, אלא ישימם סמוך לראשו, ובשעה שהולך לישון ידמה שעולה לפני השם עומד לפניו ומפקיד נפשו אליו מתוך שמחה וטהרה.

מי שחטא, יזדרז להתקשר: 04-8511717, לקחת חוברת תיקונים, בשלוחה 888 ולתקן עוונותיו וזוכה שגם יורדים לו התאוות.

ישיבה קטנה

רוב ככל הקלקולים שיש בגילאים אלו מגיעים מחברים שהם במרכז “החברה” ומעודדים דיבורים ועניינים אסורים, לכן חשוב מאד שבגיל זה, הבחור כבר ידע להבחין בין טמא לטהור, להסביר לו על גדלות השם ועל קרבת השם, ואז יהיה לו יעד וכוח להתנגד לכל הפיתויים הטיפשיים והפגיעות מצד אותם חברים, ויאחז בעץ החיים ולא יהיה נגרר אחריהם כלל, וירגיש שמח ובטוח ומאושר במקום שנמצא “עם השם”.

חשוב להתבונן שחלק גדול מהתקלות זה פעמים רבות חברים מהשכונה שיש להם גישה לדברים בעיתיים, כך שגם אם הילד לומד בישיבה שמורה, ראוי להתבונן מה קורה בסביבות הבית השכנים והמשפחה.

כששולחים את הילד לישיבה קטנה, חשוב להתבונן בפרט על כל נושא האוטובוסים והנסיעות, בפרט בתוך ירושלים וכדו’ שפרוץ מאד, וכן בכל האוטובוסים הפנימיים, שזה דחוס מאד ובעייתי מאד, לכן מראש עדיף לשלוח לישיבה פחות טובה, אבל קרובה, מאשר רחוקה, ועם תקלות.

להדריך בחורים באוטובוסים, חצי לעצום עיניים או ללמוד בספר וכדומה, בפרט באוטובוסים עירוניים, אומנם באוטובוסים בין עירוניים: להשתדל לא לשבת מאחרי, או ליד אדם עם סמארטפון, ואם התיישב לידך אז תעבור מקום, וכן אם בטור המקביל יושבות נשים באופן פרוץ להשתדל לעבור מקום ולא להיות שעה שלמה בניסיון, להדריך איך לשמור עיניים ברחוב כגון: להסיט עיניים לצד ימין, שמאל, למטה, למעלה, לתכנן את הדרך באופן שלא יהיו תקלות, מי שיש לו ניסיונות קשים בעיניים ויש לו משקפים, ישתדל להוריד אותם.

להדריך בקשר לחברים שלא יהיה תקלות וקירבה, בפרט אם יש פנימייה אפילו רק בצהרים, ולהדריך ולשנן איך להישמר ואיך לא לבוא לתקלות, שלא ישבו על מיטה שלך ולא אתה על מיטה של אחרים, להישמר בצניעות כפי ההלכה בדרך למקלחת ובשעה שמתלבשים, אם יש תקלות אז לתכנן מתי לא להיות בחדר, או להתקלח בשעות שונות.

להדריך להישמר מאם פי 4 ומכל עניני האינטרנט והקליטה האלחוטית, ולחדד יותר ויותר לא לגעת במכשירים כאלה כלל, ואם יש חברים עם מכשיר עם שטויות או שירי נשים, לברוח מהם כמה שיותר. ולא להתבייש להיות נבדל מהם, ואם ידוע שהם מכשילים עם זה אחרים, חייבים על פי ההלכה להודיע זאת לרבנים שלהם, (כמובן שאם יש אפשרות להוכיח אותם להתחזק, ולקבל יעוץ והדרכה, ולתת חוברת תיקונים ודאי עדיף) ואם מתביישים, שיגידו להורים שלהם שהם ידברו עם הרבנים ולבקש שיטפלו בזה.

ישיבה גדולה

בישיבה גדולה, האדם מתנתק מהבית, זה כבר לא משנה מקום רחוק או קרוב, העיקר שיהיה במקום יותר שמור, וכמובן להשקיע יותר בעבודת השם העצמית שלו, כי רק הוא והקב”ה נמצאים יחד, ואם בגיל זה ימשיך לעבוד את השם עבודה עצמית ורצינית, מובטח לו שעד מאה ועשרים ימשיך כך, וצריך להדריך כמה שאפשר לא להיות בחברה לא טובה, ואדרבה לעזור לו ליזום בעצמו דברים ולארגן בעצמו התאספויות של חברים טובים, כגון בחופשות או בסוף זמן, שיארגן מנגל וכדומה לחברים טובים, או שיארגן נסיעות לקברי צדיקים ומסלולים יחד עם חברים כשרים.

כידוע שבימינו עיקר התקלה, שמי שנמצא בישיבה אינו בהכרח בחור ישיבה, משום שפעם כשהיו מאות בחורי ישיבה רק מי שהתאמץ ורצה, הלך לישיבה, אך היום מביאים לישיבה את כולם, כי אם אין לך ישיבה אז אתה ברחוב, מה שיוצא מזה, שכל הסנדלרים הרצענים העגלונים הבנקאים השואבי מים, הספנים הרופאים והמומרים, נמצאים בישיבה, ולא מעניין אותם בורא עולם, וגם אם מעניין אותם לימוד התורה, פעמים רבות זה בלי קשר לבורא עולם, וזה מתכון להרס וחורבן נורא, כי אם לומדים טוב, הם נחשבים “כישרוינס” בחורים מצוינים, ועושים ככל העולה על רוחם ותאוותם, לכן חשוב להבין עם איזה בעיה מתמודדים בחורים בגיל זה, שמה שאמרו חכמים “הזהרו מן הצבועים” זה בתוככי הישיבות, ולא משנה אם יש לאדם את כל השמונה בגדים זקן ופאות, או שמתלבש מודרני, לא החיצוניות עיקר אלא הלב עיקר, כך שעיקר העבודה זה להכיר בגדלות השם ובאהבתו, ולעובדו באמת בתמים ובלב שלם.

בנושא בריכות וים, לא הכול חלק, צריך להדריך שלא יהיה יותר מדי קרבה ומגע עם בחורים, לדאבוננו יש רבים שיש להם ניסיונות בגלל חברים, והחכם עיניו בראשו, אם יש לו ניסיונות בזה, יוותר על הנאה גופנית בכדי לא לסבול ברוחניות.

ראוי להדריך בחור שנראה נחמד להתרחק מבחורים בעיתיים, כי הניסיונות בזה לא קלים, ובמקרה שיש תקלה הכי קלה שיפנה לייעוץ טלפוני אנונימי, איך להשתחרר מחברים בעיתיים, וכדומה.

בנוהג שבעולם שבחורים נוסעים בלי סוף בטרמפים, לכן לאסור זאת באופן כולל זה נקרא ללכת ראש בקיר, זה לא הפתרון, אלא יש לזה 2 פתרונות, האחד לממן נסיעה באוטובוסים לכל מקום שהוא רוצה בלי הגבלה, כמובן שכדאי לקברי צדיקים, ולהתפלל על קרוביו, השני לומר ולהסביר את הבעיה שבטרמפים, ולומר לילד אפשר להסכים שתיסע בטרמפים, בתנאי שתלך רק עם חברים רציניים ולא בעיתיים, ובתנאי שלא תיכנס לשום וויכוח עם חילונים וכדומה, לא לעלות על רכב עם נשים, וכמה שפחות לדבר בטרמפ.

כל אותם דברים שנאמרו בקשר לבנים בוודאי שזה נאמר גם בקשר לבנות, וצריך להתבונן, כמו שמובא בילקוט שמעוני: כשם שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מאיש שאינו שלה. עכ”ל ועוד כתב האר”י כשם שהאיש בורא מזיקים כך האישה בוראה מזיקים, ובאמת בחור שרוצה להיות מחטיא הרבים צריך להיות מופקע מתורה ומצוות, לעומת זאת אצל בחורה מספיק התנהגות לא צנועה, בגד שאינו כהוגן, רצון או מחשבה להתבלט ולגרום לאחרים להסתכל, וכבר נכנסים למערכת של החטאת הרבים, שעל זה מובא באבות דרבי נתן: “כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כדי שלא יהיו תלמידיו יורדים לשאול והוא נוחל העולם הבא, שנאמר: “אדם עשוק בדם נפש, עד בור ינוס אל יתמכו בו”, פ’ רש”י: מניחים אותו, וייפול בבור הגיהנם. וכן, אדם שמחטיא את הרבים, הקב”ה מייחס אליו את כל החטאים שהרבים עשו מחמתו, כמו אצל ירבעם בן נבט.

אם בחור או בחורה מתחילים לרדת מהדרך, זה בגלל שלא חיברו אותם לעבודת השם מינקות, שהם יהיו גנרלים בצבא השם, מושלים ביראת השם, זה החלק החשוב, להכיר ולדעת שהכול בשמחה מהשם, ומי שמתקרב אליו מאושר ושמח תמיד, אך גם יתכן בגלל שההורים לא תיקנו את עניינם, ובפרט בעלי תשובה, ראוי להזדרז ולתקן.

ע”כ העתק.

ארגון “ונשמרתם” נלחמת בחוסר המודעות, ומאפשרת יציאה קלה ותמידית מעוונות פגם הברית, העיניים והאינטרנט. להדרכות מוקלטות, ייעוץ אישי, והכוונה פרטנית, התקשרו אלינו: 077-222-222-1. לשאלות נוספות, כתבו לנו: 0772222221M@Gmail.com

ניתן לתרום לארגון בכרטיס אשראי דרך קהילות או נדרים פלוס.