IDF Conscription: Figuring Out the Figures…

As with all public debates, the question of IDF army conscription involves an “Is” and involves an “Ought“. Even the facts are in sharp dispute, a real-life “Machloket Bametzi’ut”.

We have often discussed the “Ought“. Today we address only the “Is“.

(Disclaimer: This argument is written clumsily, puts my words into others’ mouths, and the more I read it the more I hate it. Still, I suspect it has a grain of truth, and it must be said.)

Those who oppose IDF army conscription claim that the religious problems and traps in everyday life under State servitude are considerable (e.g., being forced into extreme yichud [the kind forbidden even with one’s sister], listening to women sing, testing tactics and arms for resale to genocidaire goyim, orders to desecrate Shabbos for absolutely no need, throwing Jews out of their rightful homes, etc., delivering supplies etc. to the enemy., shaving one’s beard with a razor, eating impure food for no reason, listening to missionaries, entering houses of idolatry, etc.). More importantly, the effect of constant and prolonged exposure to wicked surroundings causes a majority of conscripts to weaken or even abandon their Torah observance. This is true for both “Charedi” and “Dati” soldiers.

Those who support IDF army conscription claim the above dangers are negligible, the claims false, or the conclusion invalid for other reasons (or a combination of the above).

Those who oppose IDF army conscription claim that wars are fought with great regard for supposedly innocent “civilians” among the enemy and with little to no regard for the lives of the IDF’s own soldiers (per disgusting IDF ethics). Worse, any even-somewhat religious soldiers are maliciously flung by the anti-religious army command to the frontline to be maimed and slaughtered. I’m not even talking about today’s army, led by imbeciles and incompetents (for example, letting the Shmini Atzeres attack happen, then ordering the army to stand down so it could continue, and much more).

Those who support IDF army conscription claim the above dangers are negligible, the claims false, or the conclusion invalid for other reasons (or a combination of the above).

(There is more, but this will suffice for now.)

Now, how can the two sides ever come to an agreement, when even the basic facts are disputed?! As the saying goes: “Every man has a right to his opinion, but no man has a right to be wrong in his facts.”

Maybe I can help here.

Firstly, we know we have ample reason to doubt the religiosity and honesty of statisticians, politicians, partisans, and witnesses; their method and methodology, questions of definition, their motives, their track record, their incentives, their disinterestedness, their systemic selection, Survivor bias, sensitivity, Bayesian priors, and so on and so forth ad nauseous infinitum.

Second, we regard any Garmi and Grama murder of Jewish soldiers by their commanders (unlike glorious fatalities!) [WERE THIS TO OCCUR] or any religious reduction [WERE THIS TO OCCUR] as world-shakingly catastrophic. Unlike murderous secular State socialists, who fear the Fear of Heaven (“hadatah”) and overpopulation (hint) and their hangers-on, for them “על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן”, while for us “One is too many”, and “One is an entire world” (well, we at least accept it should be so and try to act as if). As Nassim Taleb keenly remarks (in Fooled by Randomness): “It does not matter how frequently something succeeds if failure is too costly to bear”.

Before we talk about the question at hand, a logical Hakdama (Propaedeutic):

What is factually and provably true, or otherwise in the past cannot be parried (you may enjoy reading this!).

But we don’t look (only) to what has already transpired in the past.

  • If a fact mostly fits with everything else we know and grasp well (and care deeply about), that fact is illustrative.
  • If a fact barely fits with everything else we know and grasp well (and care deeply about), that fact is not illustrative.

This was explained earlier, elsewhere. And find a similar point here.

Got that?

Back to our subject:

  • 1. Even if, per impossible, they would convince us that both physical and religious harms have thus far been demonstrably minuscule or zero, this fact would only be in our eyes an oddity, a curiosity, a quirk. In other words, since we absolutely view the whole entire government and army and deep state leadership (and followership), um, well, a certain way, therefore…

OK, let’s demonstrate with percentages:

Imagine you convinced us that 98% of soldiers came back safe and sound in body and neshama, with only 2% fatalities. (This requires superhuman imagination, but let’s try anyway.)

Would the oppositional position budge as regards the future? Not hardly. We would still consider the 2% of casualties as representative, enlightening, statistically significant and crucial, worthy of study, relevant, and horrifyingly ominous while dismissing the entire 98% (!) remainder as contingent, suspect, dangerously misleading, and strictly ephemeral.

Imagine you convinced — actually convinced — us that 100% of soldiers (in a given cohort) returned as is, with 0% fatalities. Would that be a help?

No. We would scream it was all a neis, a fluke, and a nisayon. Whatever data you couldn’t access or examine must then ipso facto support our concern. And this is about the brute facts, without getting into the Ought.

But what’s logically wrong with using that cohort?

I dunno. Does it matter?! It’s a Known Unknown. The impending menace of IDF conscription in our eyes would remain the same!

So, we have here a Dialogue of the Deaf, even before we all get into what the Torah means, what Hashem wants, Zionism, Right and Wrong, etc.

To be clear, this mental exercise in no way constitutes any admission of the counter-to-fact claims made by the Evil Lying Liars supporting IDF conscription.

And yes, the current situation is awful beyond words, but I can’t and will not explain why, wherefore, or what to do since I don’t believe in going to government jail.

Tahrir al-Sham and the IDF: A Modest Proposal

Since the IDF is nothing but a sham, and HTS is defending the ancient Land of Israel, I have A Modest Proposal in mind:

  • IDF shall henceforth be known as Tahrir al-Sham.
  • Tahrir al-Sham shall henceforth be known as IDF.

Please alter all relevant documents accordingly, thank you.

Let’s Say Tehillim for Our Great Leaders!

Start with chap. 109 (English translation):

אלה דברי ‘ספר הברית’ נגד שיטת בריסק בכיבוד אב

ספר הברית ח”ב מאמר י”ג אהבת רעים פרק ט”ז:

וכן יש אנשים ששומרים עצמן מלהרע לשום אדם ואוהבים את הבריות כלם אבל שונאים את בניהם ומכוונים לצער אותם ולהקניטם, ואומרים אין בזה עון כי יאמרו בלבותם הבנים בני והבנות בנותי וכבר אני יוצא ידי חובת אהבת הבריות כלם כי אין אני מצער לשום אדם אלא נתח מנתחי אשר נתנם הבורא יתברך בידי והכריחם לסור למשמעתי, והמה אסורים וקשורים על פי התורה תחת כפות רגלי וכל אשר יחפוץ לבבי הרשות נתונה מאל עליון בידי לעשות עמהם כטוב בעיני, כנאמר כבד את אביך ואת אמך (שמות כ’) ונאמר איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י”ט), ואני מכוין עם זה ליסרם ולהוכיחם בדרכי אלהים חיים לפי מחשבתי, ובאמת דבריו לא בהשכל ולא על פי התורה, שלמה יגרעו הבנים מלהיות בכלל לא תשנא את אחיך (שם) ובכלל ואהבת לרעך כמוך (שם). ואמנם כמו שבענין ההטבה והצדקה כל הקרוב קרוב קודם כך בענין השנאה והרעות יש יותר עונש על המצער את קרובו מאדם אחר, והמצער את בניו על חנם עתיד ליתן את הדין ביותר מטעם הזה, ועוד מטעם הכתוב בספר חסידים (סימן תקס”ה) ז”ל איש אמו ואביו תיראו לשון רבים ולא כתיב תירא לשון יחיד שהאב והאם בכלל תיראו שלא יכעיסו את הבן כל כך עד שלא יוכל להתאפק וימרוד בהם. עוד איש אמו ואביו תיראו אב ואם מוזהרים שאם בא הבן לכלל איש שייראו פן יכוהו ופן יקללוהו עד שיענה להם ויקללם ויכם עכ”ל. עוד כתב (בסימן תקס”ז) כתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח (איוב ל”ז) לא הכביד הקב”ה מצות על ישראל לא שם כפרת הבריות אלא בדבר מועט לפי היכולת קומץ מנחה מחצית השקל תורים ובני יונה בקר וצאן ולא טרחם לבקש ראם ויחמור, כך לא יצוה האב את בנו דברים קשים וכבדים עליו לעשות פן ימנע מלעשותם ונמצא מחטיאו עכ”ל, כי אם תכבד העבודה עליהם יתרעמו על ה’ ועל תורתו ויאמרו הרכבת אנוש לראשנו נתננו ה’ בידי לא נוכל קום ובהכרח ימרדו והחטא על אבותם.

אהובי ואבי ראה גם ראה מה שנמצא כתוב ביורה דעה (סימן ר”מ סקי”ט) וז”ל אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויעלים עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, המכה לבנו גדול מנדין אותו שהרי עובר על לפני עור לא תתן מכשול עכ”ל. וידעתי גם ידעתי איזה צדיקים משכילים שלא יאמרו דבר הן בפה הן בכתב לבניהם ובנותיהם בלשון צווי מעולם אך רק בלשון ראוי, וכה יאמרו בני ראוי לך שתעשה דבר זה כך וכך ומעולם לא יאמרו תעשה כך וכך בלשון צווי כדי שלא יכשילם בעבירה אם לא ישמעו חלילה, זכור אב נמשך אחר ה’ בתמים והיה זהיר בזה כמו שמביא רש”י ז”ל בשם חז”ל על פסוק ויהי בארבעים שנה (דברים א’) ז”ל מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמר, ראובן בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי עכ”ל, ואם יעקב היה מתירא מראובן הצדיק דבר רחוק כזה אנו בדורות הללו על אחת כמה וכמה.

לכן טוב לגבר לייסר את בניו כשהם קטנים וידריכם בדרכי ה’, לא יסור שבט מבניו הקטנים אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל, אל תמנע מנער מוסר ידיך לא אסורות בעוד הילדים רכים כנאמר חושך שבטו שונא בנו (משלי י”ג), אך בשבט מוסר לא בשבט עברתך אל באפך פן תוסיף להכותו מכה רבה חלילה והיה בך חטא, והגדולים יוכיחם במילי דשמיא, ובתוכחות על עון חלילה בלשונו ופיו ימלא תוכחות מוסר השכל ויוכיח בדברים להשיבם לתורת ה’ ושילכו בדרך הטובה והישרה כאשר ייסר איש את בנו בדברים של טעם ואת כל ותוכחות במשפט השכל ובמדה נכונה שלא יקניטם ביותר בכעס ובתוכחות חמה, זה הכלל שבט ותוכחות יתן בחכמה ובשיעור הראוי אך הכל בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת לא בשנאה שבלב.