TECHEILES: Is There Enough Proof?

A clear and comprehensive series of shiurim analyzing the prospect of the murex trunculus being the source of techeiles

By Rabbi Avrohom Gross

ראשי פרקים לשיעור תכלת בזמנינו

Shiur 1

Techeiles and its Rediscovery


Shiur 2

Part 1- Simanim and Common Sense

Part 2- Simanim of Techeiles Dye


Shiur 3

Part 1- Simanim of the Chilazon

Part 2- The Murex and Simanei Chazal


Shiur 4

Part 1- History of the Techeiles and the Murex

Part 2- “Purpura” and the “Chilazon”


Shiur 5

Part 1- FAQs on the Murex as the Source of Techeiles

Part 2- Understanding the Misunderstandings

Part 3- In Conclusion

*** Website Exclusive *** – Understanding the Silence of the Gedolim

See source sheets and listen here…

הר”ח קניבסקי הרב קרליץ והר”י שפירא כותבים נגד מבלי לברר את הנידון

מתוך שיעורו של הרב יצחק יוסף:

ט. בשמיטה שעברה הגיע לידי באקראי עיתון חרדי, כמובן הכל משמים, “מקרה” אלו אותיות “רק מה'”, ואני רואה מודעה בעמוד הראשון: מה שכתב ‘רב פלוני’ – כתבו ‘שם המפורש’… – בילקוט יוסף (פרק טו סעיף ז) שלא לנהוג קדושת שביעית בפירות של גוים, והוא מסתייע ממה שכתב מהרשד”ם, כמה הצטער החזון איש על הוראה זו, והיות והספר נפוץ, לכן אנחנו מגלים דעתנו שאין לסמוך על זה, כי זה זיוף. וחתומים על מודעה זו הגר”ח קנייבסקי, הגר”נ קרליץ, הרב שפירא, והרב ליפקוביץ. האם מפני שהחזון איש לא מסכים לפירוש הזה במהרשד”ם זה זיוף?! הרי אני הסתמכתי על פאת השלחן (סי’ כג אות כט) שהיה לפי כ-160 שנה, וכן דעת כמה גדולי האחרונים שכתבו שאין לנהוג קדושת שביעית בפירות שגדלו בקרקע של גוי, והסבירו שעל זה החרימו חכמי צפת, וכמו שכתב בציץ הקודש (ח”א סימן טו). וכן כתב באבן ישראל פישר (פי”ג מהלכות מאכלות אסורות) ועוד. וגם הרב בצלאל לנדא שחקר את הנושא הוכיח בראיות רבות, שהחרם שדיבר עליו מהרשד”ם היה על פירות שגדלו בקרקע של גוי, ודלא כהחזון איש. ואנחנו בילקוט יוסף הבאנו גם את דעת החזון איש וגם את דעת החולקים עליו, ומדוע לומר שזה זיוף וסילוף?!

נפגשתי עם הבן של הרב קרליץ ושאלתי אותו: למה אבא שלך חתם, ולמה לא קראתם לי לשאול אותי, הרי אני ב”ה חי וקיים, אם ראיתם את הילקוט יוסף בודאי ראיתם שיש בזה מחלוקת, ומדוע לכתוב סילוף?! אמר לי: אתה צודק, עומדים להוציא ספר על שביעית, ושם במכתב מאבא שלי נמחוק את השם שלך. אבל אם המכתב נשאר כמות שהוא, מה הועילו חכמים בתקנתם?! בזמנו הלכתי למרן זצ”ל והראיתי לו את המכתב נגדי, מרן הרגיע אותי ואמר שלא לשים לב אליהם. הם תלמידי חכמים גדולים, ואנחנו לא באים לפגוע בכבודו של שום חכם ח”ו, אבל להלכה אנחנו נוקטים שהפירוש האמיתי בדברי מהרשד”ם שאין לנהוג קדושת שביעית בפירות שגדלו בקרקע של גוי.

ע”כ.

ועוד דוגמא כאן. וכן כאן. ועוד…

ואידך זיל גמור.

ביאור דברי החינוך – שא”א לישוב בנ”א מבלי שיעשו א’ מביניהם ראש על האחרים

ס’ החינוך מצוה ע”א, שלא לקלל הנשיא:

שלא לקלל את הנשיא, שנאמר [שמות כ”ב, כ”ז] ונשיא בעמך לא תאור, ובא הפירוש שהנשיא זה המלך, ואמנם זה הלאו כולל כמו כן הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרי גדולה שנקרא נשיא גם כן, לפי שכונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל בין ממשלת מלכות בין ממשלת תורה.

משרשי המצוה, לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצותו ולקיים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות, ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רב ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור. ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת שאמרנו, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת או גדול במלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, וגם שלא לקללו אפילו שלא בפניו, וכל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו, לפי שההרגל הרע שאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו הוא סוף מעשהו, והמחלוקת עליו כבר אמרנו ההפסד הנמצא בשבילו.

נראה ש”ביטול גמור” ר”ל ביטול אותן פעולות ע”י המחלוקת הפנימית כשהמוסד יחידני ואינו בטל, א”כ על כרחם צריכין להשוות דעתם ולבחור ולכבד מנהל אחד למוסד אחד. אבל אם יפרשו הפורשים אין בכך כלום היכא דאפשר, כי גם במוסד החלופי צ”ל ראש אחד בלי מחלוקת פנימית (ועי’ מ”ב ק”נ סק”ב), כי אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. וכמובן, הראש צריך להשגיח היטב שלא יחשדו בו, והקהל צריכים ג”כ לעיין במעשיו באמת.

ולכן מ”ש רבנו על הראש שלפעמים עצתו נבערה ומזיק מאד ואעפ”כ כל זה עדיף מן המחלוקת לאו כללא הוא, כי מצוה להעביר את מי שאינו ראוי, כל דבר לפי ענינו, וג”ז בדרך כבוד במועצות ודעת, לא חלילה שמזלזלים בכבוד הראש (ובמנ”ח כתב דהיינו באיש כשר בלבד). אדרבא, הכבוד, בתנאי שמכבדים במידה הראויה בכל מקרה כפי שהנחיל לאותו ראש המעמיד מלכים ית”ש, עפ”ר מחזק ידיו לעשות חיל ולכון אל האמת. גם היחיד גופא בעניני עצמו וביתו משכיל ובן חיל רק אם אינו חלוק ומפוזר בדעתו, ואין לו לזלזל בכבוד עצמו נמי, וק”ל.