פר’ בהר: עזרה ועצלות
ויקרא כ”ה כ”ו:
ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו.
לכאו’ הרישא מיותר, הן כבר שמענו זאת, ובא גאלו וגו’. ואולי לרמוז שאם יש לו קרוב, מטבע האדם שלא להשתדל בהצלת עצמו. רק אם יש לו קרוב שאינו יכול או אינו רוצה להושיע, פתאום הוא “ימצא”, כעין מ”ש חז”ל יגעתי ולא מצאתי אל תאמן.
וכ”כ הרב משה חפץ בס’ “מלאכת מחשבת” שם:
ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, אין הרצון שגם כאשר יהיה לו גואל לא יוכל הוא לגאול אחוזתו מעצמו אם תשיג ידו. אלא הודיענו כי על הרוב כאשר לאדם גואל עשיר יוכל לגאול מסתמא העני לא יתן אל לבו ואין האיש שם על לב לגאול שדהו באמרו הנה קרובי יגאול את גאולתי. אולם כאשר אין לאיש גואל ויתייאש מבטוח באדם ההכרח יביאנו ליתן לבו ויעמול למצוא די מחסורו לגאול את גאולתו. וזו היא רעה חולה בעולם כי כל פתי חסר לב ימצא תמיד משען ומשענה יושיעוהו בעת רעתו לא יחסר כל. אמנם חכם לב יקח מצות וראיתי צדיק נעזב אין לו מי שיטרח בעדו וישתדל לעזרתו. והטעם כי החכם ונבון דעת אינו נשען על איש ולא יבטח כי אם על שכלו ועל כחו על כן אין איש נטפל אליו אבל איש בער לא ידע וכסיל ועיר פרא בהכרח יבקש עזר מכל האדם אשר על פני האדמה עד שימצא מי שירחם עליו ויעזרהו.
(רמזנו כאן לדברים דומים.)
