זאת חוקת התורה

“זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה” (יט, ב)

זאת חוקת התורה – מצוה זו של פרה אדומה חוקה היא ללא טעם ואין להרהר אחריה! כך מביא רש”י הקדוש בביאור המילה חוקה.
התמיהה הגדולה היא, מדוע א”כ כתבה התורה ‘זאת חוקת התורה’? מדוע לא כתוב ‘זאת חוקת הפרה’ כי הרי בתורה עצמה ישנם מצוות רבות שיש בהם טעמים, ולמה כללו את כל התורה בשם חוקה?

במילים אלו מונחת אבן הפינה לאמונתנו חוסן בתורה הקדושה ובאמיתותה! כמו שמצות פרה אדומה היא חוקה ללא טעם, כך כל התורה כולה גם המצוות שנאמר בהם טעם, הם חוקה לקיימם ללא טעם והבנה אלא בגזירת הבורא. מי שמקיים את התורה בגלל טעמים והבנות… סופו ח”ו להטעים את התורה לרוחו ולרוח התקופה והזמן כמנהג ודרך התנועות הכפרניות שקמו לרועץ לעם ישראל.
זהו סוד קיומה של מסורת התורה מאז מעמד הר סיני! אותם תפילין, אותה ציצית, אותה מצה וסוכה, כבר אלפי שנים ללא שינוי קל שבקלים! כל חכמות ותרבויות העולם עברו וחלפו כלא היו, ורק חכמת התורה נותרה כפי שניתנה ללא שינוי כלל.

מכאן יוצאת קריאת תיגר רועשת לכל אלו המנסים להתאים את חוקי ומצוות התורה לרוח הזמן רח”ל, באמרם כי חובה היא להתאים את המצוות להתפתחות הטכנולוגיה והאנושות, אבל אינם מבינים כי כל קיום חכמת התורה הוא בשמירתה כנתינתה מסיני, כאז כן היום ללא שינוי כלל! כל התנועות שניסו לשנות ולהתאים… נעלמו באבק היסטוריה…
זאת חוקת התורה! בלא טעמים אלא כגזירת הבורא כי זאת התורה לא תהא מוחלפת!

♦ • ♦ • ♦

סיפור מרתק סיפר המגיד הנודע מארה”ב הרב פסח קראהן שליט”א:

קהילה קטנה התארגנה לכתיבת ספר תורה עבור בית הכנסת שבקהילתם, ארגנו ערבי התרמה כדי לאסוף תרומות הנצרכות לכתיבת ספר התורה, שכרו סופר מומחה, וציפו בקוצר רוח להשלמת העבודה ליום הכנסת ספר התורה להיכל ה’!

כדי לשתף גם את הנשים במצווה ובאוירה המחשמלת ששרתה בקהילה, הוטל עליהן להכין מעילים עבור ספר התורה החדש, הובהר להן מראש שכל המעילים יהיו בשימוש, אך היפה ביותר ייבחר ליום הכנסת ספר התורה לבית הכנסת, הנשים עבדו במרץ רב כל אחת התאמצה לתפור ולרקום את המעיל הנפלא ביותר… ובהתקרב היום המיוחל הביאו כל הנשים את המעילים לבית ראש הקהל כדי שיבחרו את היפה ביותר.

והנה הגיע יום הכנסת ספר התורה והרב עם ראש הקהל נתבקשו לבחור את המעיל היפה ביותר, הבחירה הייתה קשה אולם לבסוף הוחלט על מעיל מסויים שנתפר ע”י אישה מבוגרת, התרגשותה של האשה הייתה גדולה, הנה יש שכר למאמציה והיא תזכה בכבוד הגדול ובזכות הגדולה לפאר את ספר התורה ביום חגו.

זמן קצר לפני יציאת התהלוכה לעבר ביהכ”נ הוזמנה האישה לבית הרב להיות נוכחת בהלבשת ספר התורה החדש במעיל שהיא טוותה בידיה, אך כאן נכונה לה אכזבה גדולה, המעיל הולבש על הספר אך התברר שהוא קצר מדי. הגבאים ניסו למשוך את המעיל ולמתוח אותו אך ללא הועיל, מבוכת האישה הייתה גדולה בן רגע נמוגה גאוותה ואת מקומה תפסה הבושה והאכזבה.

ברגע האחרון כאשר הרב וראש הקהל עמדו ללכת ולבחור מעיל אחר, קראה האישה בקול יש לי רעיון אפשר בהחלט להשתמש במעיל שלי! הכל תמהו הכיצד? המשיכה האישה ואמרה בחשיבות כי הדבר פשוט מאוד. קחו סכין וקצרו את יריעות הספר ואז המעיל וודאי יתאים.

סיים הרב קראהן את סיפור המעשה – כשלא מקבלים את התורה כמות שהיא – זאת חוקת התורה ללא טעם והבנה! אלא מנסים הכל להבין, בסוף גם מנסים להטעים ולשנות רח”ל את התורה לפי מידות הזמן ותחלואי התקופה, עד שלא משאירים שם זכר ושארית לתורת ה’.

זאת חוקת התורה! לא תהא מוחלפת!

מאתר דרשו, כאן.

Eretz Yisrael Is the Land of the LIVING!

The biggest American hareidi community in Israel

Whether you are modern, baalei batish, yeshivish, Lubavitch, Lakewood, Passaic type or Five Towns type, all are welcome and equal. Op-ed.

Over the last couple of decades, a new community has developed that has become the premier destination for American hareidim in Israel. The community has a reputation for its accepting and non judgemental atmosphere. Whether you are modern, baalei batish, yeshivish, Lubavitch, lakewood-type, Passaic type or Five Towns type, all are welcome and all are equal.

 

It is a community with a gorgeous landscape overlooking the Judean Hills- and a mere 30 minute drive from Yerushalayim. While prices have gone up significantly recently, it’s still cheaper than Yerushalayim. Most of its residents have surprisingly been willing to pay a hefty fee for accommodations much smaller than what they’re used to in the states.

 

The greatest proof of this community’s success is that it has an incredible retention rate, people who move here, generally don’t move back or away.

 

The community I am referring to is not Ramat Beit Shemesh, but it’s pretty close by. It is a place called the Eretz HaChaim Cemetery.

 

Good frum Jews from the diaspora have made the Eretz HaChaim cemetery the largest single community of American hareidim (and other Orthodox Jews) in Israel- larger than Ramat Eshkol, Rechavia or Beit Shemesh. The numbers speak for themselves.

 

The question is, what makes Eretz HaChaim such a popular choice for Americans? Why is it so much more popular than other American hareidi communities. Why is Aliyah in general so much more popular in the American hareidi community amongst the deceased than it is amongst the living?

 

There is no denying that American hareidim certainly have a deep love and appreciation for the holy land- those who can afford it vacation there, send their children to study there, some even plan to retire there one day in the distant future. Very few actually move there. But nearly everyone wants to be buried there. Why?

 

In previous generations most Jews had no realistic opportunity to be buried in Israel, and they could only dream of obtaining a small pouch of dirt from Eretz Yisrael, which they could be buried together with. Today, thank G-d, where the opportunities to be buried in Israel have expanded greatly, good Jews from America don’t waist this special gift from G-d that we have in our generation- they proudly come in droves, despite the difficulty and despite the cost, to be buried in our holy land, in Eretz Yisrael.

 

A burial in Israel is no simple matter. There are extra flight costs for the dead and for the family members, extra burial costs, days off from work, extra accommodation costs and other logistics that need to be coordinated- sometimes even in Hebrew. Why are so many Jews willing to be so “moiser nefesh” to do this mitzvah of burying their dead in Israel? Certainly burying one’s loved ones in the US is not treif. Why put in all of the extra effort if one can avoid the headache in a kosher way? This is the ultimate question of the Jew in Galus.

 

Fortunately, the Gemara in KIlayim Yerushalmi (9:3) provides the answer in relating the following story:

 

“Rebbe Bar Kirya and Rabbi Elazar were traveling on the road. They saw coffins arriving from chutz la’aretz (for burial). Rebbe Bar Kirya said to Rabbi Lazar: What are they accomplishing? While they were alive, I call on them the verse “And my inheritance I made as an abomination” (Jeremiah 2:7) (since they could have lived in Israel but chose not to) and in their death I call on them the verse “and you came and polluted my land” (with the impurity of your dead).

 

The above was just a preface to the following punchline, which is perhaps the source for why so many in America go through so much headache to be buried in Israel:

 

Rabbi Elazar replied, “When they arrive in Israel and they (the coffin bearers) take a clod of dirt and place it on the casket and “the earth atones for them” (Devarim 32:43).

 

Jews from Chutz La’aretz are willing to be moiser nefesh, because the earth of Eretz Yisrael atones for their sin of dying in Chutz La’aretz. While this Yerushalmi may be the source for why Jews from America come in droves to be buried in Israel, there is one additional component that needs to be taken into account.

 

According to the Yafeh Mareh commentary, there are two separate problems regarding dying in the diaspora: one, the sin of dying outside of Israel (which may be atonable through burial in Israel) however there is also a second problem: When the soul leaves the body, it goes through an agonizing trauma of being far removed from the Shechina. Jews that die in the holy land are not forced to go through that specific trauma.

 

There are many benefits of living in Israel, this was just one. It’s the place where G-d wanted us to live and where he knows we can grow and reach our true potential. It’s the place where the material takes second place to the spiritual, its where our Neshama feels and is at home.

 

Therefore I call upon by brothers and sisters in America, don’t send us your bones. We don’t need the extra tumah. Come here to live, not just to be buried. Its never worth waiting until the last second because no one knows when that second will come.

 

Avraham Shusteris is an accountant in Ramat Beit Shemesh. He made aliyah from Monsey with his family in 2018.

From Arutz Sheva, here.