אם תקרא רק כתבה אחת בנושא להט”ב, אני מציע את זאת

אמנם כתבה קצת ארוכה אבל מועילה.

בסופה אתה תבין מהו ה… דבר הזה, מהיכן הוא צץ, לאן הוא חותר, היכן הוא אוחז כרגע וכיצד יש להגיב (לא בשתיקה!).

להט״ביסטאן: כך מתארגנת המהפכה שמנצלת את להט”ביה ואוכלת את בניה” מאת גלי בת חורין

‘End of Days’ Curse: Torah Will Be Considered Apolitical

Brilliant explanation of Gemara Shabbos:

Kahane on the Parsha Rabbi Meir Kahane- Parshat Va’Yelech TORAH AND “POLITICS”

The Talmud (Shabbat 138b-139a) states, “In the future the Torah will be forgotten by Israel.” The prophet Amos proclaims, “They will run to seek the word of the L-rd but won’t find it” (Amos 8:12). How do we reconcile these statements with the verse in our parsha that declares the Torah “will NOT be forgotten by their descendants” (Deuteronomy 31:21)? Rabbi Shimon bar Yochai in the Talmud (op. cit.) explains: The meaning of Amos’s dire prophecy is that “a clear halacha and a clear teaching will not be found in the same place.” The Torah itself, however, will never, G-d forbid, be forgotten by Israel. The era preceding the redemption will be a tragic one. G-d will “send a famine upon the land… a famine for hearing the word of G-d” (Amos 8:11). People will seek the truth, they will want to know what to do- but no one will be able to tell them. Truth will have no address.

The Talmud (Sotah 49a) states that before the Messiah’s arrival, matters will deteriorate to such a degree that people will despair and proclaim, “Upon whom, then, can we rely?” And they will answer, “Upon our Father in Heaven.” On these words, the Chofetz Chaim comments: This is a terrible curse. Since there will be no great men to lead us, everyone will be forced to rely solely on G-d. In other words, fate. Of course there will be great men of Torah in the era preceding the redemption – men proficient in Talmud and pilpul. But, “a clear halacha and a clear teaching will not be found in the same place.” No “clear halacha” – no practical plan of action – will emerge from these great men who know the Torah’s “clear teachings.” In other words, no one will take the Torah concepts of faith and trust and apply them to real life. No one will demand, for example, that we rely on G-d and not pay attention to what the non-Jewish nations have to say about our future in Eretz Yisrael. “Teachings” and “halacha” will operate in separate spheres. Faith and trust in G-d will remain theoretical concepts while security and sovereignty over the Land of Israel will be considered “politics.”

(Found here.)

מצות כיבוש א”י דוקא בהר הבית

עולי הר הבית מקיימים בפועל מצוות כיבוש ארץ ישראל

Aug 23, 2023

העולים בטהרה להר הבית משנים את המציאות לטובה ומקיימים את מצוות כיבוש ארץ ישראל • הרב יצחק ברנד מביא מקורות מהתורה ומדברי חז”ל לחיוב המיוחד לכבוש את הר הבית • בית המדרש בהר הבית

מאתר יוטיוב, כאן.

בענין הר הבית הרבה רבנים הם נטורי קרתא

בין סאטמר לארגון מורא מקדש

ההיסטוריה כבר הכריעה, ה’ מביא את גאולת ישראל דרך הצעדים שעם ישראל עושה. ולכן רק אם נעשה צעדים ונפתח אפילו פתח קטן, ה’ יבנה לנו את פתחו של היכל. אבל אם חס וחלילה לא נעשה, הגאולה תתאחר.

אביעד דביר

המחלוקת סביב העלייה להר הבית עולה שוב ושוב לכותרות. הללו אומרים מצווה רבה לעלות בטהרה, והללו אומרים איסור חמור לעלות ולעשות מעשה נגד הוראת גדולי ישראל בדור הקודם. צריך להבין, מה עומד בשורש ההתנגדות. מה בעצם המחלוקת פה?

ארגון מורא מקדש כותב במפורש: ‘בעניין הר הבית אנחנו נטורי קרתא’ (ומקדשי תיראו 3 עמ’ 24). המחלוקת על עליה להר הבית היא אותה המחלוקת שהייתה על עליה לארץ ישראל.

הרב גורן זצ”ל סיפר על שיחה שהייתה לו עם בגין בזמן שהיה הרב הראשי לישראל: “בתקופת שלטון הליכוד מעמדנו בהר הבית הורע. אמרתי פעם לבגין: מדוע אינך מתיר תפילה על הר הבית? הוא ענה לי: הרבנים אוסרים. אמרתי לו: מי זה הרבנים? אני הייתי אז הרב הראשי לישראל. אז אתה אומר ‘הרבנים אוסרים’ מפני שאיזה ‘נטורי קרתא’ אוסר? אני מבקש שיתנו היתר להתפלל על הר הבית” (ראיון של הגר”ש גורן לצופה לפני יום ירושלים תשנ”ב).

כידוע שיטת נטורי קרתא מבוססת על סאטמר שהתנגדו מאוד לעליה לארץ ולשותפות עם הציונות. רבני ארגון מורא מקדש, טוענים שאומנם בייחס לעלייה לארץ איננו מקבלים את דרכם והשקפתם, אך לגבי עלייה להר הבית אמורים לאחוז בדרכם של סאטמר. ואכן ניתן לראות באופן ברור, שכנגד העליה להר הבית הם מביאים בדיוק את אותן טענות שטענו כנגד העלייה לארץ.

רוב ה’גדולים’ מתנגדים

כתבו הרבנים שהתנגדו לעליה לארץ: “השתדלות הרבנים הגאונים הרצ”ה קאלישער וחבריו זצ”ל להטות את לבב העם והרבנים בראשם אחרי ישוב ארץ ישראל… מבלעדי מספר רבנים אשר נער יכתבם, לא הודו להם כל חכמי התורה הגאונים הצדיקים והחסידים בדורם”. “הרבנים הגאונים, הצדיקים והחסידים.. הרבים במנין ובבנין האומה, רחוקים הם מכל מחשבה המביאה לידי מעשה בפועל” (אור לעשרים עמ’ 14, 45).

בדומה לכך כתבו רבני ‘ארגון מורא מקדש’: “רוב ככל גדולי הפוסקים מעתיקי השמועה אשר קדמונו… מחו ביד הרוצים לעלות בהר” (ומקדשי תיראו 2 עמ’ 8). “העולים מסתמכים על דעות רבנים בודדים, המתירים לעלות, אל להם להסית את כולם לעשות נגד רוב רובם של רבני ישראל” (הרב יהושע כץ בערוץ 7).

רוב הגדולים והצדיקים לא עולים

כתבו מתנגדי העליה לארץ: “הגאונים הצדיקים וחסידים רובם ככולם לא נסעו לארץ הקודש, אם כי היו חפשים ויושבים לבטח בארצם ויכלו לנסוע באין מפריע. ואם היו סבורים שיש מצות ישיבת ארץ ישראל, יש מהם שגם על מצוה קלה דרבנן היו מוסרים נפשם כנודע” (מנחת אלעזר ח”ה ס”יב).

בדומה לזה כותבים היום מתנגדי העליה להר הבית: “יהודי ירושלים, שלומי אמוני ישראל, בהם קדושי עליון, גאונים וצדיקים, זוכרי ואוהבי המקדש מאין כמותם, יכלו גם יכלו להכנס לשטח הר הבית, אך מעולם לא עלה על דעת איש מהם לעשות זאת” (ומקדשי תיראו 3 עמ’ 31).

אין מצוה לעלות

מתנגדי יישוב הארץ כתבו שאין מצווה לעלות לארץ שהרי: “לא חשב הרמב”ם בספר המצות שלו לכבוש את הארץ ולשבת בה” (מנחת אלעזר שם). והוסיפו וכתבו: “אחר שגלו (ישראל) מעל אדמתם, אין מצוה זו נוהגת לדורות” (מהמגלת אסתר שכחת העשין ד).

בדומה לכך כתבו רבני ‘מורא מקדש’ שאין מצוה בעליה להר הבית שהרי “אין מצוה כזו במניין המצות” (ומקדשי תיראו 1 עמ’ ז). והוסיפו וכתבו: “אין שום מצוה כיום בהלכה, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, לעלות להר הבית” (הרב יהושע שפירא ומקדשי תיראו 7 עמ’ 15).

שלושת השבועות

מתנגדי העליה לארץ הביאו את הגמרא בכתובות (קיא.) שיש שבועה ‘שלא לעלות בחומה’, וכתבו: “מושבעים ועומדים אנחנו לבלתי עשות מאומה” (הרב אדלר אור לישרים).

גם מתנגדי העליה להר הבית הביאו את שלושת השבועות: “האזהרה במסכת כתובות, שלא לעלות בחומה ולא לדחוק את הקץ… נאמרה.. על בניין בית המקדש” (ומקדשי תיראו 42 עמ’ 16).

משיח

מתנגדי העליה לארץ אמרו שעליה לארץ ובניית מדינה תקרה רק כאשר יגיע המשיח, ועד אז אסור לעלות. והסתמכו על הרמב”ם שכתב: ‘המלך המשיח מקבץ נדחי ישראל’ (מלכים תחילת פ”יא).

בדומה לזה כתבו על עליה להר הבית ש”הוא מהאיסורים החמורים הקיים עד ביאת משיח צדקנו” (ומקדשי תיראו 2 עמ’ 3). ויש שהסתמכו על הרמב”ם שכתב: ‘המלך המשיח בונה המקדש’ (ברמב”ם שם).

תפקיד הקב”ה ולא תפקידנו

טענו מתנגדי העליה לארץ, “בהגלות הזה עלינו לצפות רק לגאולתנו וישועתנו של הקב”ה בעצמו שלא על ידי בשר ודם”, “לא ביד אדם תשועתנו אך ביד ה'” (הרש”ב ור’ אליהו חיים מייזל אור לישרים 58 ו53).

כך כתבו מתנגדי העליה לבניין המקדש ועליה להר הבית: “בנין בית המקדש זה שייך לריבונו של עולם… אין זה אומר לעשות מעשה” (הרב יהושע כץ ומקדשי תיראו 1).

תפקידנו להתפלל

מתנגדי העליה לארץ כתבו, שהדרך לקדם את הגאולה היא רק ע”י תפילות והתחזקות רוחנית: “על ענין נפלא כזה שהיא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גלות, צריך להרבות בתפלה… ובהיות נשלמות תפלות.. אז בדור ההוא תקובל תפלתם” (ע”פ בית אלקים שער התפילה יז).

וכך מתנגדי העליה להר כתבו, שהדרך לקדם את גאולת המקדש היא להתפלל ולא לעשות בפועל: “מה בכל זאת מוטל עלינו לעשות? .. מי שאכפת לו צריך להתחזק בתפילה, לבקש ביתר כוונה ‘ולירושלים עירך ברחמים תשוב’.. ולקבוע בישיבה חבורות בלימוד ענייני המקדש.. זה מה שריבונו של עולם רוצה מאתנו בשלב הזה” (ומקדשי תיראו 2 עמ’ 25).

העליה מטמאת את המקום

כתבו מתנגדי העליה לארץ: “אם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותה בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות” (הרש”ב באור לישרים).

ובדומה להם כתבו מתנגדי העליה להר הבית: “העלייה להר הבית בזמן הזה, אינה תורמת דבר לבניין אריאל, אלא רק הורסת ומחריבה את חומות הקדושה” (מקדשי תיראו 1 עמ’ לא).

המקום הקדוש מיועד רק לקדושים יחידי סגולה

כתבו המתנגדים לעליה לארץ: “אין מצות ישיבת ארץ ישראל רק באיש צדיק שאם היו כל ישראל כמותו היו נגאלין”. “יענש יותר על העבירות שיחטא שם מבחוצה לארץ כי ה’ אלקיך דורש אותה תמיד ועיני ה’ בה והשגחתו בה תמיד ואינו דומה המורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין והיינו ארץ אוכלת יושביה” (מנחת אלעזר ח”ה ס”יב).

וכך כתבו המתנגדים לעליה להר הבית: “בשעריו של מקום זה באים רק מלאכים, או אנשים הבאים לעבודת המקדש – כהנים, לויים וישראלים, שהם גדולים ממלאכים”. “בית המקדש הוא מקום עבודת ד’ העליונה. כדי לזכות להיכנס להר, צריכים אנו להתרומם לעבודת ד’ האידיאלית, העליונה” (הרב עמיאל שטרנברג בספר ‘טוב ירושלים’).

לסיום

לא חידשתי שאנשי ארגון מורא מקדש ממשיכים את שיטת סאטמר, הם עצמם אומרים זאת. כמו סאטמר לפניהם, התנגדות רבני ‘מורא מקדש’ היא בעיקר התנגדות רוחנית. הם נאחזים בטענה ‘כל גדולי ישראל אסרו’, אך אין זו הסיבה האמיתית להתנגדותם.

המחלוקת היא, האם אנחנו אמורים לחכות ולא לעשות שום צעד עד שה’ בעצמו יעשה. או שה’ מצווה אותנו לעשות, והוא מגלגל את הגאולה דרך צעדי ומאמצי עם ישראל.

פעם היה אפשר לדון בשאלה הזו רק מתוך המקורות. אבל היום יש עוד דרך פשוטה, לפתוח את העיניים ולראות באיזה דרך ה’ מביא את הגאולה.

ההיסטוריה כבר הכריעה, ה’ מביא את גאולת ישראל דרך הצעדים שעם ישראל עושה. ולכן רק אם נעשה צעדים ונפתח אפילו פתח קטן, ה’ יבנה לנו את פתחו של היכל. אבל אם חס וחלילה לא נעשה, הגאולה תתאחר.

וכמו שכתב רבי יהודה הלוי כבר לפני כתשע מאות שנה: “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו – זאת אומרת ירושלים לא תבנה כי אם כאשר אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה” (סוף הכוזרי). ציון תבנה, רק כאשר בני ישראל ירצו אותה בכיסופים שיתבטאו במעשים שיבואו אליה ויחוננו אבניה ועפרה.

ויהי רצון שנזכה כולנו לעלות ולהראות כהלכה ולבנות את בית המקדש במהרה בימינו!

אביעד דביר הוא אברך בכולל ‘דרישת ציון’

מאתר ערוץ שבע, כאן.