We once wrote a central Hebrew article on this site I think everyone should read. I have no patience to translate, so I asked Perplexity AI first to translate and then to render into rhyme.
Original text:
הבורא יתברך ציוה את בני ישראל לקיים את כל התורה על פי כל הלכותיה, הכל כאשר לכל כמפורש בתורה הקדושה. במשך השנים התפרסמו רעיונות בשם התורה, הגורמים לבטל חלק גדול מהתורה במישרים או בעקיפין. רעיונות אלו התפשטו בין רוב ההמון, ואף אצל תלמידי חכמים המובהקים. אין המדובר כאן בטעיות מזדמנות.
נקדים למנות בקצרה את ‘אבות’ הרעיונות הנ״ל:
א. אין להרהר על מעשי הכלל שבהווה ושבעבר, ואין לזוז מהן ימין ושמאל, מפני שמנהג ישראל תורה ואסור להוציא לעז על הראשונים. וגם “שתיקה כהודאה” לצדקתנו מצד המנהיגים ששמנו עלינו. אין להתייחס לאלו המקשים קושיות על הנהגתנו, שכן חזקה בידינו, שעל כל קושיא יש תירוץ. נמצא, שכל מעשינו תורה ומצוה גדולה לסנגר וללמד זכות. פעמים שאף “להחמיר” יותר אסור, מפני שמראה בעצמו כאילו אינו סומך לגמרי על הבנת כל כלל ישראל, רחמנא ליצלן.
ב. אין אמת אחת בלבד, אלא “שבעים פנים לתורה”. כמעט על כל הדעות שבכל הדורות נפסק “אלו ואלו דברי כו’”, ואיך שרק ירצה היחיד לנהוג “יש לו על מי לסמוך”. עובדת שינויי הנהגה לכלל בתקופות או מקומות שונים, הוא לא יותר מאשר “כשם שפרצופיהן שונות כו’ (ברכות נ”ח ב’)”, וכולם מרועה אחד ניתנו. אין צורך להשתנות או להוכיח, כי לא קיים כלל מושג “טעות בהלכה”. אפשר רק “להתחזק” בידוע מכבר, ולהתרחק כמטחווי קשת מכל דבר המריח כ”חדש” (שהרי ‘חדש אסור מן התורה’). על זה בלבד יוצאים “קריאות” מאת מנהיגנו תמידין כסדרן, ומעולם לא שמענו מהם דברים מסוג אחר.
ג. בכל דור ודור, המקור היחידי לכל הבנתנו וידיעתנו הוא מן המקובל אז לרב או ‘גדול הדור’, אשר דינו ממש כשמואל בדורו, ובלעדיו אנחנו עוורים בשתי עיניים וגם שוטים גמורים בכל עת, ואין בכחנו להחליט דבר קטן או גדול בשום נושא. אין אפילו דבר אחד מכל דבריו שלא קיבל במסורת ברורה ומאוד מפורטת איש מפי איש עד משה רבנו ע”ה בהר סיני מפי הגבורה. מובן מאליו, שהמבקר אותו בהבנת איזו הלכה, או בקיומה, חלילה, הוא מין וכופר ו’פטור’ ואפיקורס ושייגעץ ועוד, אך באמת אפילו להעלות ספק בכך נמי אסור – מלבד גודל הסכנה שבדבר בזה ובבא. ואם בחייהם כך, במיתתם על אחת כמה וכמה (גם אם אינו נהפך ע”י מיתתו ל”אחרון” ממש).
ד. וגם הם עצמם, אין בכוחם לחלוק על אנשי הדור הקודם. הסיבה משום שעם כל גדלותם, גם הם ‘חמורים’ כלפי הקטן שבקודמים להם בזמן (או, ליתר דיוק, הנדמה לנו כקטן). וכי מה כח ראיות בעלמא כנגד ה”מסורת” המדויקת?! ואמנם יש יחידים ספורים יוצאים מן הכלל, וכמו הגאון מוילנא, שהיה מותר להם לכתוב בנטיה דקה מהמסורת (אי נמי י”ל שעכ”פ אין להרהר גם אחריהם – האם היה מותר להם), אך אין זה היתר אלא רק להם ז”ל, אבל לנו, ודאי חלילה וחלילה לפסוק ע”פ דבריהם, ופשוט. ואלו שמנסים “לחקות” אותם, כנראה (ובלי “כנראה”!) יש להם “בעיה חמורה מאוד”.
ה. צורת לימוד התורה לכל פרטיה, נועדה אך ורק להמשיך ולחזק במוחנו את כל הנאמר לעיל, לכל תולדותיו ותולדות תולדותיו. אם נחשפה איזו סתירה מן התורה ליסודות הנכונים הנ”ל, יש ליישב “בדוחק”, גם אם אי אפשר ליישב באמת. והוא הדין כשנחשפים אלף אלפי תיובתות או יותר. כלל לא חשוב מהי בדיוק התשובה שעלתה בדעתנו לתרץ באותה שעה, ואין העיון בזה רק לפלפולא (אבל לא נפקא מינה למקומות אחרים להקל בכך נגד דת החרדיות), מפני שהיסודות הנכונים והמפורסמים הנ”ל אינם צריכים באמת ראיות, ועל עמדם יעמדו גם בלי זה! כשאנו, בתור ציבור, עוברים על התורה בדבר שהצדוקים מודים בו, אין להודות בקושי, לחפש תושיה, או לשוב בתשובה, ח”ו, יען וכרוך בכל אלו הרגשה לא נעימה. יש לזכור שהתורה נתנה לנו לעשות כבתוך שלנו בלי אימה (‘אתם’, אפילו שוגגים ואפילו מזידים)! הפתרון לתורה הוא לסלף אותה, להערים עליה, להתיר אותה או להתעלם מן המציאות המוחשית. עיקרנו לקיים ה”מנהג” (של סבא, לא של חז”ל), בפרט כאשר הנידון הוא “רק דרבנן” בהסתכלות שטחית. החברה המלוכדת שלנו כבר תשכיל להעניש בחמה שפוכה על כל סטייה זעירה מן התלם ש’קבלנו מרבותנו’.
עד כאן מנין ה’אבות’.
הבה נבחן נושאים תורניים בהשהיית החלטה בדבר המוסכמות הנ”ל אחת לאחת, ומתוך העיון בהם נברר לבסוף בסיעתא דשמיא גם את הדעות דלעיל.
ויהי רצון שנזכה לאמת שבתורה.
Translation:
The Blessed Creator commanded the Children of Israel to observe the entire Torah according to all its laws, precisely as elucidated in the Holy Torah. Over the years, however, ideas have been propagated in the name of Torah that effectively nullify large portions of it, either directly or indirectly. These notions have spread among the masses and even among distinguished Torah scholars. We are not speaking here of occasional errors. Let us briefly enumerate the ‘Progenitors’ of these ideas:
- One must not question the actions of the community, past or present, nor deviate from them in any way, for the custom of Israel is Torah, and it is forbidden to cast aspersions on our predecessors. Moreover, “Silence is acquiescence” to our righteousness from the leaders we have appointed. We must not heed those who raise objections to our conduct, for we hold fast to the principle that every question has an answer. Thus, all our actions are Torah, and it is a great mitzvah to defend and justify them. At times, it is even forbidden to be “more stringent,” as this implies a lack of complete trust in the understanding of all Israel, Heaven forbid.
- There is no single truth, but rather “Seventy faces to the Torah.” For almost all opinions throughout the generations, it has been ruled “These and these are the words of the Living God,” and however an individual chooses to conduct themselves, “They have on whom to rely.” The fact that communal practices have changed across different eras or locations is merely a matter of “just as their faces differ” (Berachot 58b), and all were given by one Shepherd. There is no need to change or prove anything, for the concept of “Error in Halacha” does not exist. One can only “strengthen” what is already known and distance oneself as far as possible from anything that smacks of “new” (for ‘the new is forbidden by the Torah’). It is solely for this purpose that our leaders regularly issue “Calls,” and we have never heard anything else from them.
- In every generation, the sole source of all our understanding and knowledge is what is accepted by the Rabbi or ‘Gadol HaDor’ of that time, whose ruling is exactly like that of Samuel in his generation. Without him, we are blind in both eyes and complete fools at all times, incapable of deciding anything, great or small, on any subject. There is not a single word of his that was not received in clear and very detailed tradition, passed down from person to person back to Moses our Teacher on Mount Sinai from the Almighty. It goes without saying that one who criticizes him in understanding or observing any law is, Heaven forbid, a heretic, apostate, ‘exempt,’ Epicurean, and worse. In truth, it is forbidden even to raise doubt about this – besides the great danger involved in this world and the next. And if this is so during their lifetime, how much more so after their death (even if death does not transform them into the absolute “Last” authority).
- Even they, themselves cannot disagree with the people of the previous generation. The reason being that despite all their greatness, they too are ‘donkeys’ compared to the least of those who preceded them in time (or, more precisely, who seem to us as lesser). For what power do mere proofs have against the precise “Tradition”?! Indeed, there are a few exceptional individuals, like the Gaon of Vilna, who were permitted to write with a slight deviation from tradition (although one could argue that we should not question even them – whether it was permitted for them). But this permission was only for them, of blessed memory. For us, it is certainly forbidden to rule based on their words, and this is simple. And those who try to “imitate” them apparently (and without “Apparently”!) have a “very serious problem.”
- The method of Torah study in all its details is designed solely to continue and reinforce in our minds all that has been said above, with all its ramifications and consequences. If any contradiction is exposed between the Torah and these correct foundations, it must be reconciled “with difficulty,” even if it cannot truly be reconciled. The same applies when thousands upon thousands of refutations are exposed. It doesn’t matter at all what exact answer occurred to us at that moment to resolve the issue, and the examination of this is only for pilpul (but not practically relevant to other places to be lenient against the religion of Haredism), because these correct and well-known foundations do not really need proofs, and they will stand even without this! When we, as a community, transgress the Torah in a matter that even the Sadducees acknowledge, we must not admit difficulty, seek wisdom, or repent, Heaven forbid, as all these involve an unpleasant feeling. We must remember that the Torah was given to us to do as we please without fear (‘you,’ even if inadvertent or intentional)! The solution for the Torah is to distort it, to outwit it, to permit it, or to ignore tangible reality. Our main principle is to uphold the “Custom” (of grandfather, not of the Sages), especially when the matter is “only Rabbinical” at a superficial glance. Our cohesive society will already know how to punish with poured wrath any slight deviation from the furrow that ‘we received from our rabbis.’
Thus far, the enumeration of the ‘progenitors.’Let us examine Torah subjects while suspending judgment on these conventions one by one, and through studying them, we will ultimately clarify, with Heaven’s help, the aforementioned opinions as well.
May it be His will that we merit the truth within the Torah.
End.
And AI in deliberately bitter rhyme:
In halls of learning, dark and grim
We weave a tale of Torah’s whim
Five pillars stand, a mockery grand
Of all that’s holy in our land
The first, a shield of ignorance pure
“Question nothing!” they assure
For custom reigns, both wrong and right
Who dares to challenge? None in sight
The second, truth’s a fickle friend
“Seventy faces!” they pretend
Pick any view, it matters not
Logic and reason? Left to rot
The third, the rabbi’s word divine
Infallible, a sacred sign
From Sinai’s heights, each utterance flows
(Though history a different story shows)
The fourth, the past, a golden age
No progress made on wisdom’s stage
We’re dwarfs, they say, with bitter mirth
Our thoughts and deeds of little worth
The fifth, a study warped and bent
To prove what’s already meant
Twist the text, ignore the facts
Truth bows to dogma’s artifacts
Oh, what a tapestry we’ve spun
Of half-truths and of reason shunned
We’ve built a fortress, safe and sound
Where genuine growth is rarely found
Our Torah, once a living tree
Now petrified for all to see
Its branches rigid, leaves of stone
Its fruit of wisdom overgrown
We pat ourselves, so smug and wise
While true understanding slowly dies
Our children learn to nod and smile
As critical thought goes out of style
So raise a glass to these five lies
That keep us “holy” in our eyes
For easier it is to preen and prate
Than face the truths we obfuscate
But hark! A whisper on the wind
Of what our Torah could have been
A guide to life, both rich and free
Not chains of bland conformity
Yet here we stand, in irony’s grip
Our legacy begins to slip
For in our zeal to keep things pure
We’ve lost the essence, that’s for sure
So ponder well these pillars five
That keep our minds barely alive
And ask yourself, with bitter gall
Is this Torah’s call at all?!
