מאמר קצר ולעניין [לשונאי קריאה] על זיהוי התכלת
מצות תכלת בזמננו: העולה מדברי רבותינו ז”ל אודות מצות התכלת וחיובה בזמן הזה
הרב יהושע ינקלביץ והרב צבי הרציג
(מתוך ליקוט “משיכיר” תשע”ו)
Reprinted with assumed permission.
מישהו בכלל סופר את הרבנות? או שזה תירוץ שימושי רק בנושא הר הבית?! – דוגמה
יש מי שטוען שחייבים לשמוע להם ב”איסור” על עליה להר הבית.
אז הנה משפט אחד מתוך שו”ת בנושא:
“למשל, הרבנות הראשית לישראל קבעה בשנת תש”מ שיש לברך על ההלל בליל יום העצמאות, ורוב בתי הכנסת בישראל (ואף חלק גדול מחברי מועצת הרבנות הראשית) אינם נוהגים כן.”
תורת הגאון רא”מ הורוויץ מפינסק
ההגהות על הש”ס מאת הרא”מ הורוויץ מפינסק זצ”ל ו’ילקוט המפרשים החדש’ של מהדורת ‘עוז והדר’ / הרב יעקב טריביץ
הרב יעקב טריביץ
ההגהות על הש”ס מאת הרא”מ הורוויץ מפינסק זצ”ל ו’ילקוט המפרשים החדש’ של מהדורת ‘עוז והדר’
נודע בשער בת רבים שמעו של הגאון האדיר מגאוני ליטא, האדם הגדול בענקים מוהר”ר אלעזר משה הורוויץ זללה”ה (תקע”ז-תר”ן), שהיה אב”ד פינסק משנת תר”ך. גאונותו המופלאה, וחריפותו ובקיאותו בכל מכמני התורה, עשו לו שֵם בכל קצוות עולם התורה[1]. חיבה יתירה נודעת לו מההערכה העצומה שרחש לו מרן דדורות בתראי בעל החזון איש זצוק”ל. על המימרא של הגר”ח מבריסק שמנה את שלושת גדולי דורו (אביו הבית הלוי, מהרי”ל דיסקין והגר”י סלנטר) והוסיף שאם רוצים אפשר להוסיף רביעי: הגאב”ד דפינסק הגרא”מ הורוויץ, נענה מרן החזו”א ואמר ‘אכן אנו רוצים’! (מעשה איש ח”ד עמ’ צא). ובאורחות רבינו (הגרי”י קנייבסקי): ‘מרן מאוד החזיק מרא”מ כאחד מיחידי גדולי הדור בתקופה ההיא’. חתנו, ר’ ברוך אפשטיין בעל ה’תורה תמימה’, בנו של הגאון רי”מ בעל ‘ערוך השולחן’, כתב הספד גדול אודותיו הנקרא ‘נחל דמעה’ ביום השלושים לפטירתו ו’ מנחם אב תר”ן, והוא בן ע”ג במותו[2]. וראה גם בערוך השולחן (אה”ע סי’ קכב ובסדר הגט) שהביא דבר הלכה ממחותנו הגרא”מ. היכרותו העיקרי של עולם התורה עם רבינו הגרא”מ איש פינסק היא דרך הגהותיו אשר נדפסו בחייו ע”י האלמנה והאחים ראם בש”ס וילנא משנת תר”מ עד תרמ”ב, על המסכתות בתחילת הש”ס, ובעיקר מסדר מועד (וכן על משניות זרעים), וגם הגהות אלו המה מקצת מחידושיו על סדר הש”ס. וכבר הצֵרו על כך מאוד בני הג”ר צבי הירש וואלק בעל ‘כתר כהונה’, אשר מילא את מקום הגרא”מ ז”ל משנת תרנ”ה ברבנות פינסק, בהקדמתם לספר ‘כתר כהונה’ על הספרי, וסיימו ש’חבל על דאבדין’[3].
עד מהרה נודע טבען של הגהותיו-חידושיו אלו בעולם, וכל צורב נתוודע לאלתר להערותיו העמוקות והחריפות. בכל קושיא או תירוץ ואף בהערה קצרה של הגרא”מ עומד הוא על כובד מרכז הסוגיא, ובגאונותו דומה עלינו סיגנונו כדוגמת קושיות הגאון רבי עקיבא איגר’[4]. הלומדים בש”ס ידעו להעריך נכונה ‘הגהות תמימות’ אלו, והם תפסו מקום של חשיבות מיוחדת בשורה הראשונה של המפרשים השונים שבסוף הש”ס. כדרך גאוני ליטא הוא אף מחדש פירושים מחודשים המנוגדים לרבותינו הראשונים ז”ל (הפותחים בלשון “ולולי דבריהם”), או מביע הכרעתו בראיות מן התלמוד במקום שנחלקו הראשונים[5].
מתוך קובץ המעיין, כאן.
עדות על דעת הרה”ק המהר”י מבעלזא זי”ע שהגאולה תבא בדרך הטבע
ציטוט מדברי האדמו”ר מבעלז שליט”א:
במהלך דברות הקודש במעמד ה’לחיים’, שנערך במעונו בקריית יערים – טלז סטון, האדמו”ר סיפר גם ביקור אצל דודו הרה”ק המהר”א מבעלזא זי”ע: “לאחר הקמת המדינה בשנת תש”ח, הקונסול הפולני אמר לדודי ז”ל שיש מנהיגים חרדים שמתנגדים לעניין של מדינה יהודית, ואומרים שזה נגד דעת תורה ושמשיח יבוא קודם, ורק לאחר מכן הארץ תהיה ליהודים. הוא שאל את דודי ז”ל מה הוא אומר על כך. דודי ז”ל ענה כי ‘זה לא כך. בעל האור החיים הקדוש אומר שארץ ישראל תיבנה לפני ביאת המשיח, ולאחר מכן משיח יבוא. הוא הבטיח שנזכה שנהיה על פי תורה'”.
הרבי ציטט גם דברים שאמר הסבא רבא הרה”ק המהר”י מבעלזא זי”ע: ” בתקופת ה’עלטער זיידע ז”ל’ ייסדו קו רכבת חדש, מווינה עד וורשה. הוא אמר: ‘נעבעך, נעבעך, מתברר כנראה שמשיח יגיע בדרך הטבע. שצריך רכבת לקיבוץ נדחי ישראל”.