שיחה עם אחד הלומד לדיינות, בעקבות דיון בענייני המתמטיקה של הייחוס, החזירה אותי לספר שראיתי מזמן, ואני חושב ששווה לדון בו.
הרבנות הראשית הקימה בזמנו בית דין מיוחד לענייני יוחסין וכדומה. לפי מה שהבנתי, במקרים בהם העניין נראה אבוד – ממזרות ודאית, לדוגמה – היו מפנים את התיק לאותו הרכב מיוחד בתקווה שימצא היתר. בראש בית הדין הזה עמד הרב משאש, רבה הראשי של ירושלים, אבל הרב עובדיה יוסף גיבה את פסקיהם. בשורות הבאות אני מתייחס לפסקי הרב משאש כפי שהובאו בשו”ת שלו, “שמש ומגן” בחלק אבן העזר של כרך ג’.
מדובר במקרים שקשה מאד, בדעת בעלי בתים, לראות בהם את צד ההיתר:
“אשה שנשאת בקיבוץ חילוני, ושוב אחרי שנה ברח בעלה, ואחרי ג’ שנים ילדה בן, והודית שילדה אותו מאיש זר, ולא ידעה אם הוא יהודי או גוי, כי הקיבוץ היה מעורב מיהודים וגויים, והקידושין היו על ידי רב כשר ומוכר …” (סימן מ’)
“אשה שנתגרשה מבעלה כדת משה וישראל ושוב הלכה ונשאת באזרחות עם אחי בעלה, ולאחר כשנתיים נולדה להם בת, והיום גדלה הבת ובאה להינשא” (סימן ע’)
“כוכבה חייתה עם אחי בעלה יעקב ד. (השמות המלאים נזכרים משום מה בספר – נ.ש.), ונולדה להם בת שהיא אילנה … והוחזקה בפי כל כבתם מתחילת יצירתה” (סימן מ”ח)
“הבחורה לורנז בתה של האשה פראנסין ס. באה לינשא … (האם) היתה נשואה בתוניס … לבעלה רוגי פ.ס., ושוב אחרי כמה שבועות ברחה מבית בעלה הנזכר … ולא נתן לה גט. ושוב הלכה ונישאת באזרחות עם איש אחר מר אדריאן ש. זה כ”ב שנה, ומזה נולדה הבת הנזכרת. והאב והאם מודים שזאת בתם בודאי” (סימן י”ב)
“בחור אחד בא לינשא…אם אמו התחתנה כדמו”י בשנת 1928 … בעלה עזב אותה כשלשה חדשים אחרי החתונה ולדבריה נסע בעלה לספרד בשנות השלשים להלחם שם ונהרג שם. ושוב .. התחתנה האשה ליהודי אחר … נולדה לה בת … ושוב בשנת 1965 נתברר … שבאמת לא נהרג בעלה בספרד, ובא ברגליו בפני הבי”ד וסידרו לו גט עבור האשה …” (סימן מ”ו).
הרב משאש, רבותי, התיר את כל המקרים הללו.
איך?
המשך לקרוא…
מאתר בחדרי, כאן.
