משחרב בית המקדש תקנו חכמים וכו’ – וצ”ע! על המנהג
שו”ע או”ח סי’ תק”ס א-ב:
(א) משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד; והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת), הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים.
(ב) וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם; וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, משיירה מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם, כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין.
הגה – ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה, או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבילות בראש החתן (כל בו). וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: אם אשכחך ירושלים וגו’ אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.
…
ביאור הלכה שם:
וכן התקינו שהעורך שולחן וכו’, וכשהאשה עושה וכו’ וכשהחתן נושא אשה וכו’. וצ”ע שכל זה אין נוהגין כלל [ח”א].
הרב ישראל שניאור = דל גאה
מאחורי הפרגוד – על הספר מעשה אפוד [ועל מחברו]
בו יבואר
דרכו התמוהה של
“הרב גוגל” – “הטוען לכתר”
“שמפרסם את עצמו כ”גדול הדור” וכ”שר שרי התורה” – שאינו יודע אלא לחפש ולדפדף בתוכנות מחשב כ”אוצר החכמה” ו”פרוייקט השו”ת
Reprinted with assumed permission.
אני מניח שמש”כ “קונטרס זה מיועד לגדולי ישראל בלבד” זה קוד קלאסי.
יש להעיר שנראה שמאמר “מאחורי הפרגוד” מבוסס על בקורת ספר “מעשה אפוד” מאת הרב יהושע ענבל שליט”א.
טוב עשה הכותב האנונימי שלא אמר דבר בשם אומרו, כיון שהוא לא תפס את עומק ועוקץ הדברים (אילו הייתי מוצא את המקור, מאמר הרב ענבל, כמובן הייתי מביאו במקום את הנ”ל).
תפילת הרב סלמן מוצאפי זצ”ל על גזירות גיוס הבנים והבנות
קבלתי (מן הסתם מתוך ספר “אורח צדיקים” של הר”ס מוצאפי):