לשמוח דוקא בבין המצרים ובתשעה באב?! – מתוך ספר חסידי

ספר “עבודת ישראל” ריש פר’ מסעי:

אלה מסעי בני ישראל וגו’… והנה אנו רואים כמה מבני אדם אשר היתה נפשם שוקקה לעבוד ה’ ולא עלתה להם. וסוד הענין הוא, מחמת שלא נטהרו מקודם מחלאת טומאתם ומחטאת נעוריהם, ועל ידי זה לא יכלו לגשת אל הקודש. לכן צריך כל אדם החפץ ברצון יוצרו לכבס ולנקות את עצמו ולחזור בתשובה על כל מה שעשה מעודו מעשים לא טובים, וכאשר האריכו בזה ספרי יראים, ואח”כ יזכה לעשות רצונו לעבוד ה’ כראוי.

…

והנה פרשה הזאת נקראת תמיד בין המצרים שהם נחשבים כ”א יום, כמו שפירש רש”י וכ”א יום וכ”א לילות הם מ”ב, כנגד מ”ב מסעות שצריך לעבור בין המצרים בכמה מסעות לתקן הכל ולעבוד את ה’. הגם שהזמן גרמא להיות עצב ונאנח על חורבן בית ה’, עכ”ז יש לחזק את עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה’ בתורה ותפלה בשמחה, בפרט בשעת אמירת שירות ותשבחות. ולהבין זה על פי משל ומליצה, מדרך מלך בשר ודם שיש לו כל מיני טוב ומיני שמחה וגם מנגנים בתוף ומחול וכנור ועוגב, ובודאי כאשר טוב לב המלך והוא שרוי בשמחה אין מן הצורך לו אל המשוררים והמנעימים בקולי קולות כי בלאו הכי יש לו שמחת לב. אכן כאשר לפעמים בא עת עצב ויגון ממקרה אשר הקרהו, אז יקראו הפורטים על נבל לשירם ולזמרם לשמח לבבו ולהצהיל פנים. וכן הנמשל ודוגמא כביכול אל קדושתו ית’, שבוודאי משרתיו ברקיע מנעימים לו ומקלסים שמו, רק בזמן שבית המקדש חרב יש עצב בבתי בראי, אז צריכים מי אשר ה’ בלבו להתחזק ולכנוס אל בתי גוואי ולהפשיט עצמו מכל מיני עצבות ולשמח כבוד המלך ולומר לפניו אתה מלכנו מעולם וגם עכשיו ותמלוך לעולם ועד והכל כאין נגדך, ועלו מושיעים בהר ציון ויאתיו כל לעבדך ויתנו לך כתר מלוכה.

…

ועיקר הענין להתחזק ולאמץ את לבבו בעתים הללו לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד ה’ חלילה, ואפילו בתשעה באב שהוא חושך למראה עין, הגם שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביום ההוא, מכל מקום יש לשמח לב המלך בשמחה העתידה שבו יולד מנחם ויגאלנו במהרה וישמח ה’ במעשיו והיתה לו המלוכה כימי קדם.

והנה הצדיק איש אלהים מוה’ יעקב יצחק אמר פירוש הגמרא (מגילה ה ע”ב) ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל בשבת, ואמר הואיל ואידחי ידחי עי”ש. פירוש שרצה לעקור צרת תשעה באב כלל ועיקר ולגלות הקץ על ידי שחל בשבת יום הקדוש, והואיל ואידחי ידחי לגמרי. ולכן לא הודו לו חכמים, כי אין לדחוק את הקץ עכ”ל.

ונוסף עוד על דבריו, כי ביקש רבי לעקור תשעה באב, דהיינו לעשותו עיקר ולהראות גודל מלכות השי”ת. דהיינו הגם שצר לנו עד מאד אנו מתחזקים ומתאמצים ושמחים בשבת במלכותו ועל רחמיו המרובים אנו בטוחים שישוב נדחינו במהרה, וזה הענין הוא עיקר ויותר תענוג לפניו מאשר שאנו שמחים וטובי לב בימים הנגלים ונראים לטובה. ולכן מהתעוררות עיקר ותענוג זה היה בכוחו לדחות את תשעה באב ולעקרו ולגלות את הקץ. ואמר הואיל ואידחי ידחי ולא הודו לו חכמים, פירוש שהחכמים הודו לו בבחינת ל”א שהוא בחינת אי”ן בבתי גואי. אבל עדיין לא היה בכחם לשלשל השמחה לבתי בראי ולגלות הקץ עד שיושיענו ה’ ויגדיל כח הצדיקים לגלות בחינת אי”ן והשמחה הגנוזה ואז ישמח ה’ עמנו אמן.

ע”כ.

קל לראות מה יכול לצאת מדברים אלו, בפרט ע”י קוצר המשיג וההלך רוח שם. מסתמא כבר העירו בזה לפני.

כשהאדמו”ר בעל ה’בית ישראל’ מגור עלה להר הבית

מספר הרב ישראל זיידה נ”י:

יהודי חשוב סיפר לי (לא קיבלתי ממנו רשות לפרסם בשמו, ולכן אינני אומר מי הוא), שבהיותו ילד היה מסתובב הרבה אצל הרב נתן לוברט, ובסמיכות לכיבוש הר הבית, לפני שבועות תשכ”ז – הוא עלה יחד עם ר’ נתן לוברט, הבית ישראל ור’ ברוך שמעון שניאורסאהן, להר הבית. ר’ נתן לוברט לקח אותו לפני כן לטבול במקוה כדין. הם נסעו למקום המקדש במונית. נכנסו להר הבית כשר’ נתן לוברט מדריך אותם כל הזמן איפה מותר ללכת ואיפה לא. הבית ישראל נעמד ואמר תהלים.

(תיקנתי הלשון מעט.)

השם יקום דמו: דברי הרב מלינוביץ זצ”ל בתרגום מהמקור בגליון קדושת ציון

הג”ר חיים זאב מלינוביץ זצ”ל כתב מאמר שותת דם בעקבות רצח משפחת פוגל הי”ד.

פרסמתי את המקור באנגלית אצלנו כאן. צדיקי ארגון “קדושת ציון” ראו ותרגמו אותו לעברית ופרסמו בגליון ק”צ האחרון (בתוספת הקדמה חשובה).

הנה המאמר המתורגם כאן בעמ’ 7, ואפשר גם לקרוא אותו בגרסת טקסט באתר ק”צ עצמו.

קדושת ציון גליון #79 תמוז-אב תשפ”ד

דרישת ציון על טהרת הקודש ◆ דעת תורה בנושאי ארץ הקודש ת”ו

חברים יקרים
גליון חדש, מרגש מעורר,
גליון תמוז אב בין המצרים
גליון כמיהה ודרישה לציון, בכל הכח!

בחרנו למתג את הגליון הזה
בשירו קינתו של אחד מגדולי דורשי ציון
רבי יהודה הלוי – ציון הלא תשאלי
כמערכת אחת המחברת
בין השמחה וההודאה לאבלות ולחיסרון
השמחה שהייתה לנו בועידה הגדולה –
הועידה אשר נערכה מטרים ספורים ממקום חיבור ‘ציון הלא תשאלי’
ומצדו החיצוני של ביתינו בית אבא,
לצד השני של המטבע
לכמיהה, להשתוקקות, לאבילות, ולחיסרון הנורא,
למה שמתחולל בצידו הפנימי של המקום אשר בחר ה’.

והשיר הזה והקינה הזו
להודיע לה לציון -בָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְבני התורה לא שוכחים אותך,
יש לך חברים אוהבים בהיכלי מלך היכלי התורההֵם הַשְּׂמֵחִים לְשַׁלְוָתֵךְ בדוידסון
וְהַכּוֹאֲבִים עַל שׁוֹמֲמוּתֵךְ וּבוֹכִים עַל שְׁבָרָיִךְ.
הם השמחים בבוא בניך
מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן שְׁלוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ:
ומודים ומשבחים בעֵת שִׁיבַת שְׁבוּתֵך, ומכריזים אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ:
אוהבים אותך, ככה פשוט,
וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה, נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל חֶרְמוֹן וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ:
ואינם בושים לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ בפרהסיה באומרם
לִבִּי לְבֵית אֵל וְלִפְנִיאֵל מְאֹד יֶהֱמֶה וּלְמַחֲנַיִם וְכֹל פִּגְעֵי טְהוֹרָיִךְ,
אֶבְחַר לְנַפְשִׁי לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּמָקוֹם אֲשֶר רוּחַ אֱלֹהִים שְׁפוּכָה עַל בְּחִירָיִךְ.
וגם אם זה לא הכי נעים מהסביבה,
הם הַמַּחֲזִיקִים בְּשׁוּלַיִךְ וּמִתְאַמְּצִים לַעְלוֹת וְלֶאְחֹז בְּסַנְסִנֵּי תְּמָרָיִךְ.
כי הם יודעים
ש-אִוָּךְ לְמוֹשָׁב אֱלֹהַיִךְ, וְאַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִבְחַר יְקָרֵב וְיִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרָיִךְ!

וגם בבין הזמנים – הם אומרים
מִי יִתְּנֵנִי מְשׁוֹטֵט בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִגְלוּ אֱלֹהִים לְחוֹזַיִךְ וְצִירָיִךְ!
אֶפֹּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָנַיִךְ מְאֹד וַאֲחֹנֵן אֶת-עֲפָרָיִךְ,
אֶעְבֹר בְּיַעְרֵךְ וְכַרְמִלֵּךְ וְאֶעְמֹד בְּגִלְעָדֵךְ וְאֶשְׁתּוֹמֲמָה אֶל הַר עֲבָרָיִךְ,
ובערב ר”ח ובכל זמן תפילה- דעתם עלייך
אַף כִּי בְעָמְדִי עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶשְׁתּוֹמֵם בְּחֶבְרוֹן עֲלֵי מִבְחַר קְבָרָיִךְ!
ומביטים בבוז על ההולכים לחבק חיק נכריה, כאשר,
חַיֵּי נְשָׁמוֹת – אֲוִיר אַרְצֵךְ, וּמִמָּר דְרוֹר אַבְקַת עֲפָרֵךְ, וְנֹפֶת צוּף – נְהָרָיִךְ!

אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,
ממנו ידידיך – קדושת ציון – התאחדות החרדים דורשי ציון בטהרה.

Download (PDF, 2.36MB)

Reprinted with permission.