A certain person (who shall remain uncredited) commented that if Lo Yilbash was about preventing the intermingling of men and women (as some commentators argue), why does the Torah call the act itself a “To’evah” (Devarim 22:5)?
Rather, it appears the Torah deems the confusion or loss of personal identity as an abomination, just like the perversion of weights and measures (ibid. 25:16), even if this doesn’t lead to anything else. (Sodomy is also referred to as a To’evah, although far more severe, perhaps also for a similar reason.)
This also partially explains the logic of cross-dressing on Purim (contra the Bach). Since it’s a joke (one could even argue that it is the extreme opposite of gender “confusion”!), it’s not part of the prohibition.
הרב יצחק ברנד הוא רב חרדי לכל דבר, ולא מהמתונים שבהם. הוא תושב השכונות החרדיות בירושלים, מתנגד ככלל לחבישת פאות נוכריות ולמכירת חמץ – ולצד זאת עולה יום־יום להר הבית
במבטא יידישאי כבד ובהברה אשכנזית הרב יצחק ברנד משיב מלחמה למתנגדי העלייה להר הבית בתוך בית המדרש. הוא בן 75, נולד בשווייץ וכשעלה ארצה למד בישיבת פוניבז’. הוא הקים כמה מוסדות לימוד חרדיים, ואת הגותו ההלכתית הוא מציג באתר האינטרנט ששמו “בריתי יצחק”, כשם ספריו. מאז נחשף לנושא לפני כשלושים שנה ובירר אותו הלכתית, הוא עולה להר הבית, אך בשלוש השנים האחרונות – מאז עבר מעמנואל להתגורר בשכונת מאה שערים בירושלים – הוא עולה להר הבית מדי יום ביומו.
“אנחנו לא מתגרים בגויים אלא הגויים מתגרים בנו”, הוא עונה לטענה המקובלת על החרדים המתנגדים לעלייה להר ולשאר “התגרויות” בגויים. “המקום הזה שלנו, וממילא הגויים מתגרים בנו. בכלל, איסור ההתגרות בגויים לא קיים היום. הוא נאמר במקורו רק לגבי שלוש אומות – עמון, מואב ואדום, כי היה להן חלק בארץ ישראל. בכל אופן, ודאי שלגויים אסור להתגרות בנו”.
טוענים נגד העולים להר שכל גדולי הדור אסרו עלייה להר הבית.
“הרב יצחק יוסף טען שרב שמתיר לעלות להר הוא רב מליגה ד’. זאת אומרת שמי שמתיר איננו רב. לכן יש רבנים שמתירים לעלות, אבל שותקים כי חוששים שיפסלו אותם. יש רדיפות עצומות נגד כל רב שמתיר עלייה להר. אותי עצמי כמעט הרגו בגלל זה. ביזו אותי. ‘גווי נתתי למכים ולחיי למורטים, פניי לא הסתרתי מכלימות ורוק. וה’ א־לוהים יעזור לי'”, הוא מצטט מספר ישעיהו. “זה כפשוטו התקיים בי. כמעט שהרגו אותי בבית המדרש שלמדתי בו. יש יהודי אחר שכמעט שרפו אותו. שברו לו את הצלעות בגלל זה. אלה מקרים חריגים, אבל בדרך קבע משפילים רבנים שחושבים שמותר לעלות להר”.
למה דווקא הנושא הזה מוציא גורמים דתיים מסוימים מכליהם, אני שואל אותו. מנין השנאה? הרב מזכיר בתשובתו שדתיים היוצאים בשצף קצף נגד העלייה לא הזדעקו על מינויו של להט”ב ליושב ראש הכנסת או על שיתוף פעולה עם מחללי שבת. “לא כואבת להם העבירה על איסור כרת כביכול”, הוא מסביר, “אלא דווקא קיום המצוות בעצם העלייה להר. הם לא רוצים לחדש מצוות שלא היו נהוגות עד היום. למה יש שצועקים נגד חידוש פתיל התכלת בציצית? הרי גם אם זו לא התכלת האמיתית אין בכך שום בעיה הלכתית. התשובה היא שזה מעורר בהם תחושה שאנחנו בתהליכי גאולה. השדר של העולים להר הוא שתפקידנו לקדם את קיום כל המצוות שלא היה אפשר לקיים במשך הגלות. לאט־לאט נחדש גם את הקרבת הקורבנות ואת בית המקדש.
“אבל המתנגדים לא מוכנים לקבל את ההנחה שיש לנו תפקיד בהבאת הגאולה. הם אומרים שאסור לעלות להר עד שיבוא משיח. לאיזה משיח הם מצפים? למשיח ניסי שלא קשור לעולם שלנו. אם יבוא משיח כדרך הטבע של היום – שיש אפשרות שפשוט ייבחר בבחירות – קיים חשש שהם ידחו אותו. האמת היא שגם אם יעשה מופתים זה לא בהכרח יעזור, הם עלולים לא לקבל אותו. בקיצור, צריך לקיים את המצוות בלי קשר לשאלת הגעת המשיח, והמשיח יגיע מתי שיגיע. כתוב בתורה ‘לא תנסו את ה”, והרמב”ן מפרש זאת כאיסור להתנות את שמירת המצוות בקיום אותות ומופתים”.
לדעתך קיים דמיון בין רבנים שאסרו בעבר לעלות ארצה ובין האוסרים כיום עלייה להר הבית?
“יש קשר ביניהם. קיימים שני סוגי מתנגדים לעליה להר. אלה מהציבור החרדי, ולעומתם רבני הקו בציבור הדתי־לאומי, כלומר תלמידי הרב צבי טאו. שמעתי אחד מתלמידי הרב טאו שאמר שלפי הרב צבי יהודה קוק אנחנו ציונים עד הכותל ומכאן ופנימה אנחנו סאטמר. מה שהוא לא ראה את הרב צבי יהודה עושה – מבחינתו אינו מתפקידנו. בעצם גם זאת אנטי־ציונות”.
קיימת טענה שעלייה להר הבית, אפילו כהלכה, תגרום לאחרים לעלות באיסור.
“יש פסק של בעל הציץ אליעזר שלא סוגרים בית כנסת בגלל חשש שאנשים ייסעו אליו בשבת במכונית. קיים פסק נוסף של הרב אלישיב שמותר להפגין בשבת אף שהמשטרה תחלל שבת עקב כך. האם צריך לעקור את מצוות תפילה בהר הבית, את מצוות ההשתחוויה שהתחדשה עכשיו, לבטל את ההכנה לקורבנות ולבית המקדש שנעשית בעצם העלייה להר – רק מתוך חשש שמא יהיו מי שיעברו על ההלכה? אם לא תהיה אחיזה יהודית בהר הבית, הערבים ישתלטו עליו. המשטרה לא מסוגלת לשמור על הר הבית במצב שבו אזרחים יהודים לא עולים אליו”.
”רבנים אסרו לעלות להר אחרי מלחמת ששת הימים, כי אז היתה הפקרות מוחלטת בעליה להר ולא הבדילו בין תחום הר הבית הרגיל לבין שטח העזרה ולא הוזהרו שצריך ללכת למקוה, מה שאין כן כיום, כשיש מסלול מיוחד לעולים בטהרה במקום שמותר ללכת, ומזהירים את העולים ללכת למקוה לפני העלייה, וכל מי ששומר מצוות הולך במסלול הזה – ובכל זאת הרבנים אינם מוכנים לשקול מחדש את העניין”.
במאמר שפרסם בערוץ 7 בערב ל”ג בעומר תשפ”א, כלומר ערב אסון מירון, השווה הרב ברנד בין העלייה להר הבית ובין הנהירה למירון, וכתב דברים מצמררים בקריאה בדיעבד: “הר מירון כן והר הבית לא?”, הוא כתב. “היום כבר אין שום חשש לעלות להר הבית במסלול שהעולים בטהרה עולים. וכל מי שבא לחשוש לקלקולים, צריך הרבה יותר לחשוש מפני העלייה ההמונית להר מירון בערב שבת קודש ובמוצאי שבת קודש, שבאים הרבה יותר לקלקולים שגורמים חיוב מיתה של חילול שבת קודש. עלייה המונית של יהודים גורמת לחילול שבת המוני של השוטרים שצריכים לשמור על המקום. לא חוששים לכל זה, אף שעלייה למירון היא לא מצווה מדאורייתא ולא מצווה מדרבנן”.
Comedy offers a wonderful release for many, providing joy and laughter. Let’s explore some extraordinary aspects of comedy.
R’ Yonah comments on lev someach yeitiv gei’hah, a glad heart is as beneficial as a cure,[1] that happiness can heal a person from illness. In this way we can grasp tageilnah atzamos dikisa,[2] as dikisa can mean tahor, pure, as in ayal kamtza dachan,[3] the ayal species of grasshopper is tahor (i.e., kosher). It can therefore be understood that happiness can purify one’s bones from sickness. In the words of the Vilna Gaon:[4] When one is constantly b’simcha, he can get rid of an illness. This is shown in ki v’simcha seitzeiu,[5] with simcha, the illness goes away.
The Rambam[6] writes that the most beneficial of all types of exercise is physical stimulation to the point that the soul becomes influenced and rejoices, such as ball games. This is because the emotion of happiness will often be sufficient to heal the body just by its very presence. He concluded, “Rejoicing and happiness alone will make many people’s illnesses milder. For others, both the illness and the emotional upset that led to it disappear.”
We see this today with laughter therapy.[7] In 1964 a man named Norman Cousins[8] was diagnosed with ankylosing spondylitis, a rare disease of the connective tissues, which left him in almost constant pain. Although he was told that he had only a few months to live, he disagreed. He believed that if stress had contributed to his illness, then positive emotions should help him feel better. With the consent of his doctors, he checked himself out of the hospital and into a hotel across the street and began taking extremely high doses of vitamin C[9] and watched a continuous stream of humorous films and the like. His condition steadily improved and he slowly regained the use of his limbs! Within six months he was back on his feet and within two years he was able to return to his full-time job. On November 30, 1990, he passed away, having survived years longer than his doctors predicted: 10 years after his first heart attack, 16 years after his collagen illness, and 26 years after his doctors first diagnosed his heart disease.
Dr. Lee Berk of the Loma Linda University of Medicine showed a comedy film to his lab staff and took blood samples while they laughed. When he placed the samples under a microscope, he found that their blood contained an increased number of natural killer cells. The positive effect continued until the next day, with the good cells remaining high 12 hours later.
In another experiment, Dr. Lee Berk asked heart patients on the same medical regimen to break up into two groups. He instructed one group to watch a half-hour comedy every day for a year. The result was that those who laughed needed fewer medications than the group who didn’t watch comedy. Furthermore, only 8% of the watchers suffered a second heart attack compared to 42% in the second group. Today, many hospitals have laughter clubs, especially for cancer patients.[10]
Laughter promotes relaxation and reduces stress. It speeds up metabolism, balances blood pressure, raises energy levels, promotes circulation, increases the oxygen level in the bloodstream and triggers the release of endorphins which relieves pain and elevates one’s mood.[11] It also increases the number of immune cells and infection-fighting antibodies, thereby improving one’s resistance to disease. Additionally, it diminishes anxiety and stress hormones. Laughter loosens up the body, relieving physical tension and leaving muscles relaxed for up to 45 minutes. It strengthens relationships and improves teamwork. Truly, “Laughter is the best medicine.”
Laughter is a wondrous therapy because it costs nothing, has no side effects and is accessible to everyone, even those confined to a bed or wheelchair.[12]
[7] In 1995 Dr. Madan Kataria, an Indian physician, and his wife devised what they call laughter yoga. His technique has been adopted by more than 20,000 Laughter Yoga Clubs in more than 120 countries in places such as nursing homes, police departments, prisons and institutions for the blind. There is even a World Laughter Day (the first Sunday in May), which began in Mumbai, India, in 1998.
[8] His daughter is the writer Sarah Shapiro, who lives in Yerushalayim.
[9] He read and discovered that both his disease and the medicines were depleting his body of vitamin C, among other things.
[10] The gemara (Taanis 22a) speaks of two people who were destined for the next world since they were comedians and would cheer up those who were depressed.
[11] Before Rabba taught his students, he would say something humorous followed by his students laughing (Shabbos 30b).
[12] It therefore has been advised to relate funny stories, read funny material and spend time with friends who are fun to be around.
I am excited to announce that the newly released book “Exhilarating Torah Insights on Recreation and Vacation” is now available (as a paperback, hardcover and digitized version) for purchase and delivery on Amazon at https://www.amazon.com/dp/B0DF4ZHPKJ or by sending a WhatsApp to +972 54 849 5217. Alternatively, you can call 054 849 5217 (Israel) or 917 732 2371 (United States) or send an email to yalt3285@gmail.com.
Some of the questions discussed in this book are the following.
What role does recreation play in our service of Hashem?
What does the Torah teach us about music?
What lessons can we glean from specific types of recreation, such as sports?
Is there a mitzvah to take a vacation?
What does the Torah say about comedy and humor?
This insightful and thought-provoking book delves into these questions and many more, offering profound insights. With over 50 meticulously crafted essays, it masterfully conveys the Torah’s perspective on recreation and vacation. As an indispensable guide, this work will enable readers to attain a deeper understanding of these important topics.
It makes a great gift for parents, siblings, friends, relatives, neighbors, business associates, acquaintances and learning partners. Purchase it at https://amzn.to/3eyh5xP. And please spread the word about it!
Nowadays, the excuse for every Aveirah is “Yeridas Hadoros“.
You would think the speakers\Mashgichim would let up a bit, seeing as how it’s only causing people to slack off (and to deny the Torah is for all generations!), but no. Yeridas Hadoros is a way to ensure you don’t get Hyehudi-like ideas about keeping the Whole Torah, chas veshalom, which is also “against the Gedolim” of today and yesteryear.
But the purposely “extreme” context of many mitzvos disproves the notion we can claim weakness as an excuse.
Rabbi Hirsch Devarim 21:10 (introduction):
קבוצות מצוות אלה פותחות בדין יפת תואר. כדרך שפרשת משפטים פותחת בדין עבריין שנמכר ובדין בת עניים שנמכרה (שמות כ”א, ב”ז), דינים המהווים דוגמא לזכויות האדם ולזכויות האיש והאישה בנישואיהם (עיין פירוש שם), כך פרשתנו – בנוגע לדרך בה נוהגים באישה שנשבתה במלחמה – מכריזה על הגנת צניעותה של האישה מפני התעללות חסרת מעצורים מצד תאוותיו של האיש.
כמו כן אנו מוצאים, שאזהרת ״לא תשחית״ הכללית (לעיל כ’ י”ט ואילך), האוסרת כל השחתה שלא לצורך, וחובת הצניעות הכללית במילים ובמעשים – ״ונשמרת מכל דבר רע״, ״ולא יראה בך ערות דבר״ (להלן כ”ג י’ ואילך) – מודגמות על ידי הלכות הנוהגות במצבי מלחמה; שכן בעת מלחמה יש נטייה לתת יד חופשית לתאוות הרס ולפריקת עול מוסרית.
כל המצוות האלה באות לחייב את המצפון היהודי אפילו במצבים יוצאים מגדר הרגיל. על אחת כמה וכמה שהן נוהגות – ובמידה גדולה עוד יותר– בזמנים רגילים.