הלכות עבד לווה לאיש מלוה

רמב”ם סנהדרין פרק ו’ ו’-ט’:

שנים שנתעצמו בדין אחד אומר: נדון כאן ואחד אומר: נעלה לבית דין הגדול שמא יטעו אלו הדיינין ויוציאו ממון שלא כדין, כופין אותו ודן בעירו. ואם אמר כתבו ותנו לי מאי זה טעם דנתוני שמא טעיתם, כותבים ונותנין לו ואחר כך מוציאין ממנו. ואם הוצרך לשאול דבר מבית דין הגדול שבירושלים, כותבים ושולחין ושואלין ודנין להם בעירם כפי מה שיבא בכתב בית דין הגדול.

במה דברים אמורים? בשאר הדינין שזה טוען וזה טוען או כשאמר המלוה נדון כאן והלוה אומר: נלך לבית דין הגדול. אבל אם אמר המלוה: נלך לבית דין הגדול, כופין את הלוה ועולה עמו, שנאמר: עבד לוה לאיש מלוה וכן אם טען זה שהזיקו או גזלו ורצה הטוען לעלות כופין בית דין שבעירו את הנטען לעלות עמו. וכן כל כיוצא בזה.

במה דברים אמורים? כשיהיו שם עדים או ראיה לנגזל או לניזק או למלוה, אבל טענה רקנית, אין מחייבין את הנטען לצאת כלל, אלא נשבע במקומו ונפטר.

וכן הדין בזמן הזה שאין שם בית דין גדול, אבל יש מקומות שיש בהן חכמים גדולים מומחין לרבים ומקומות שיש בהן תלמידים שאינן כמותן, אם אמר המלוה: נלך למקום פלוני שבארץ פלונית לפלוני ופלוני הגדול ונדון לפניו בדין זה, שכופין את הלוה והולך עמו. וכן היו מעשים בכל יום בספרד.

יש על מה לחזור בתשובה

מתוך ספר חיי אדם סימן קמ”ג, דין עשי”ת וערב יו”כ:

באהבת ה’ בעמו כמדתו כי חפץ חסד הוא ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחי לא לצרכו ולהנאתו כי אם יצדק מה יתן לו כי אם להיטיב לו באחריתו ולכן לא יום ולא יומים ממתין ומצפה לתשובת רשעים אלא הרחיב לנו את הזמן ותיכף בתחילת השנה והחודש נפתחים כל השערים שערי תשובה שערי מחילה וסליחה והם פתוחים ועומדים עד זמן נעילת שערי’ ביוה”כ והכרוז יוצא מלפניו שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ומי לא יירא ויפחד בשמעו קול שופר מכריז ואומר עורו ישנים משנתכם קום קרא אל אלהיך כי חנון ורחום הוא וגדול העון מי שלא שב ואינו רואה להרבות בתורה ומע”ט בימים האלו מכל ימות השנה כי אנחנו הלואי שנהי’ מן הבינונים אשר משפטם תלוי עד יוה”כ וכל זמן שהאדם חי אין הקב”ה נוהג במדתו להטות כלפי חסד לבינונים ר”ל אם הי’ הכף שקול עושה חסד ולוקח עון אחת מן הכף או שנוטל זכות משלו ונותן לכף השניה שמדה זאת אינו נוהג אלא לאחר מותו שאי אפשר לאדם עוד לעשות איזה זכות אבל בחייו אומר הקב”ה הרי הפתח פתוח ובידך לזכות באיזה מצוה ואתה מתעצל בעצמך ומתחייב בנפשך.

לכן צריך כל אדם לפחד על עצמו שיתאמץ בתשובה על העבר ולהרבות מצות ומע”ט בכדי שיהיה טהור וזך לפני בוא יום הקדוש הזה כמש”כ לפני ה’ תטהרו ואל יאמר אדם הלא בכל יום אני מניח תפילין וציצית ומברך ומתפלל וא”כ ודאי שכף של זכיות יכריע. מי שאין לו לב יאמר כן כי צריך לחשוב ג”כ כמה חבילות עבירות עושה בכל יום בדברי’ בטלים ולה”ר וכל דבורים אסורים וכן בכל האיברים (והארכתי כבר בזה בהקדמת חיבורי זכרו תורת משה) וראוי לכל אדם שיקראנו בעשי”ת. ובאמת בטעות הזה טעו הרבה בני אדם שחושבי’ שאין צריך לשוב רק מעבירו’ חמורות עבודת כוכבים ג”ע ש”ד חילול שבת וכיוצא בו וזה שקר מוחלט כי יש עונות שאדם דש בעקביו שהם חמורים מג’ עבירות הנ”ל. הנך רואה מה שאחז”ל בחומר לה”ר שהוא קשה מעבודת כוכבי’ ג”ע ש”ד ודרשו זה מן הפסוק וזהו עבירה השכיח ומצוי מאד בבני אדם כמו שהעידו על זה חז”ל כולן בלה”ר.

וראה כחו של לה”ר עד שהאומר נורא בי פלניא (ר”ל היכן נמצא אש רק בבית פלוני ששם מבשלים תמיד) זהו אבק של לה”ר והנה הטעם שחמור מג’ עבירות החמורות הוא שזה אוחז במעשה הנחש הקדמוני שדבר לה”ר על הקב”ה ואמר לחוה מן האילן הזה אכל וברא העולם ועי”ז פיתה אותה ושכב עמה (כאז”ל הטיל בה זוהמא) הרי ג”ע וגרם מיתה לכל העולם הרי ש”ד והטה את לב אדה”ר וחוה לכפור האף שתיכף עשו תשובה הגונה ומ”מ גרם כל זה ראה כחו של לה”ר עד היכן מגיע וכן יש חבילות חבילות עבירו’ שבני אדם רגילין בהם אשר רבו מלספר שבועות שקר ושוא וזהו רגיל אפי’ כשמספר איזה שקר לחבירו או שמוכר חפץ לחבירו נשבע כה יעזרני ה’ והרי נשבע בשם ועון שבועה הוקשה לעבוד’ כוכבי’ וחמור ממנו כדכתי’ כי לא ינקה ה’ את אשר ישא את שמו לשוא מקלל עצמו או חבירו בשם שאומר זאל מיך אדר זאל דיך דר אויברשטר שטראפן וכ”ז אין חילוק בין שיאמר בלה”ק או בכל לשון מברך או מזכיר השם לבטלה וכ”ש כל התפלות וברכות אם יעיין בנפשו בעו”ה הכל הוא בלא כוונות רק נעשה טבע שכבר רגיל פיו ולשונו להתפלל ולברך. מלבין פני חבירו. מתכבד בקלון חבירו. מצער א’ בין בדברי’ בין במעש’ שנא’ לא תונו וגו’ וזה קאי על אונאו’ דברי’ דבאונאו’ ממון כתי’ וכי תמכרו כו’ לא תונו ואם מצער אלמנה או יתום חייב מיתה בידי שמים שנאמ’ כל אלמנה ויתום לא תענון וגו’. מלוה בריבית בלא היתר עסקא או זקוקים וכל א’ וא’ מורה לעצמו באיז’ התירי’ ואינן נשאלין למורים איך להתיר ומכ”ש הסוחרי’ עם החלפני’ כמעט א”א בלא נגיעת איסו’ ריבית וכבר מבוא’ בחיבורי ח”א כלל קל”ב וקמ”ג. שנאת איש לרעהו. כעס. הסתכלות בנשים. חניפות. ליצנות. דברים בטלים דברי משא ומתן בשבת ויו”ט ובכל אלו רגילים העולם מאד ואפי’ הלומדים ומופלגי’ כשישימו על לבם ימצאו שרובם נכשלים ברוב אלו דברי’ ועוד יש הרבה עד אין מספר וביטול ת”ת כנגד כולם כי הרחוק מן התורה רחוק מעבודת הבורא ולכן תקנו השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך וכפי הריבוי בעסק התורה כן יתרבה ויתקרב לעבודה.

SUICIDAL?: Hyehudi Argues with Rabbi YY Jacobson…

Here is Rabbi Y.Y. Jacobson quoting or expanding upon the Lubavitcher Rebbe’s anti-Zionist ideology (with my comments):

“nationalism divorced from spirituality and religion will not succeed…”

See Rabbi Yitzchak Brand’s counter over here!

Zionism was a movement created more than a century ago with the goal of creating a national homeland for the Jewish people. Its founders believed that if a Jewish state were created, there would finally be one place on earth where Jews could be safe. Here, it was said, Jews would be able to defend themselves.   The early political Zionists also believed that having a country would normalize the condition of the Jew in the world. The Jews were singled out, they speculated, because there was something unnatural about a people not having a home. The French had France, the Italians had Italy. If the Jews had a country, the condition of the Jew would change. The world would cease its relentless attention on this tiny fraction of the world’s population.

No, but if we kept the Torah (and the Torah includes Jewish sovereignty in the Jewish land) antisemitism would indeed cease (not to say that would be Lishma).

116 years have passed since the first Zionist congress in Switzerland (in 1897), led by figures like Theodor Herzl, Max Nordau and Dr. Nathan Berenbaum (the latter coined the term Zionism). Israel today is a beautiful country that we love and cherish. Notwithstanding all of its challenges from within and without, it will soon boast the world’s largest Jewish population and one of the greatest armies in the world. Its cultural, academic, social and religious achievements are extraordinary. It has become a home for millions of Jews and for their creativity in many diverse fields. We must support Israel in every possible way.

Yet, the sad truth is that the two primary and noble goals of Zionism – to create a safe haven for Jews and normalize their condition – have, sadly, not materialized in the State of Israel.

True, but that is not the correct reason to gain Jewish sovereignty. The goal ought to be to observe the fullness of Torah. And we want to believe we are heading in that direction, other trends notwithstanding.
Only in the Jewish state were Jews subjected to daily missile attacks – for over six years! — on their children. Only in the Jewish State did a million Jews cowered in bomb shelters to protect themselves from Hezbollah missiles (In the end, the only thing that stopped the shelling of Israel’s northern cities was the United Nations. We needed the gentiles again for our safety…)
No, the physical insecurity is rather due to lack of Bitachon in the Master of the World, and cravenly trying to appear Goyishly “moral”, due to anti-Zionism (although at least Lubavitch follows Shulchan Aruch O.C. 329).
Nor has Israel normalized the Jewish condition. Not only has it not assuaged the obsession with the Jewish people and extinguished the flames of anti-Semitism, on the contrary, the very existence of the State has become the target of enormous anti-Semitism the world over. Yugoslavia, Rwanda, Darfur – all conflicts that have taken countless more lives than the Israeli-Palestinian conflict – receive nowhere near the amount of attention that Israel does.
But Israeli war crimes and state terrorism (not all imaginary!) do deserve more attention because Jews should be held up to a higher standard!
[Note: And the State of Israel and its arms production and sale industry are complicit in these genocides and war crimes!]
The writer goes on to criticize the horrible State of Israel, as though Jewish autonomy isn’t a living contradiction to the oppressive foreign, Erev Rav regime
R’ Jacobson continues:

Writing from a very different paradigm, Martin Buber (in an essay titled  Zionism and the Other National Concepts) argued against the creation of a purely secular state of Israel

“The secularizing trend in Zionism was directed against the mystery of Zion too. A people like other peoples, a land like other lands, a national movement like other national movements — this was and still is reclaimed as the postulate of common sense against every kind of ‘mysticism.’ And from this standpoint, the age-long belief that the successful reunion of this people with this land is inseparably bound up with a command and a condition was attacked. No more is necessary — so the watchword runs — than that the Jewish people should be granted the free development of all its powers in its own country like any other people…

“The certainty of the generations of Israel testifies that this view is inadequate. The idea of Zion is rooted in deeper regions of the earth and rises into loftier regions of the air, and neither its deep roots nor its lofty heights, neither its memory of the past nor its ideal for the future, both of the selfsame texture, may be repudiated. If Israel renounces the mystery, it renounces the heart of reality itself. National forms without the eternal purpose from which they have arisen signify the end of Israel’s specific fruitfulness. The free development of the latent power of the nation without a supreme value to give it purpose and direction does not mean regeneration, but the mere sport of a common self-deception behind which spiritual death lurks in ambush. If Israel desires less than it is intended to fulfill, than it will even fail to achieve the lesser goal.”

Buber, himself quite distant from many aspects of Jewish faith and practice, talks of the “eternal purpose from which they have arisen.” These are, like Buber himself, beautiful but nebulous words; but they can be taken in many directions. In fact, some of Buber’s students at Hebrew University have become Post-Zionist thinkers calling for the abolishment of Israel as a “Jewish State.”

We need to abolish the State, period! And start by separating religion and state, for real.

Read the rest here…


P.S.,

Here, from an addition to a different version of the article:

“Religion is the major impediment confronting the Jewish nation on the road to culture, science and freedom.” These words were written by Nachman Syrkin, the preeminent theorist of Zionist socialism.

But this is absolutely true of the falsely-ancient anti-Zionist “religion“, a perversion of the original!