Explain the Term: ‘Corporate Welfare’

From Wikipedia:
Corporate welfare is often used to describe a government‘s bestowal of money grantstax breaks, or other special favorable treatment for corporations.

The definition of corporate welfare is sometimes restricted to direct government subsidies of major corporations, excluding tax loopholes and all manner of regulatory and trade decisions, which in practice could be worth much more than any direct subsidies.

“Privatizing profits and socializing losses”

“Privatizing profits and socializing losses” refers to the idea that corporations want to reserve financial gains for themselves and pass along losses to the rest of society, potentially through lobbying the government for assistance. This practice was criticized in the Wall Street bailout of 2008.

United States

Subsidies considered excessive, unwarranted, wasteful, unfair, inefficient, or bought by lobbying are often called corporate welfare. The label of corporate welfare is often used to decry projects advertised as benefiting the general welfare that spend a disproportionate amount of funds on large corporations, and often in uncompetitive, or anti-competitive ways. For instance, in the United States, agricultural subsidies are usually portrayed as helping independent farmers stay afloat. However, the majority of income gained from commodity support programs actually goes to large agribusiness corporations such as Archer Daniels Midland, as they own a considerably larger percentage of production.

Some economists consider the 2008 bank bailouts in the United States to be corporate welfare. U.S. politicians have also contended that zero-interest loans from the Federal Reserve System to financial institutions during the global financial crisis were a hidden, backdoor form of corporate welfare. The term gained increased prominence in 2018 when Senator Bernie Sanders introduced a bill, singling out Amazon and Walmart in particular, to require a company with 500 or more employees to pay the full cost of welfare benefits received by its workers.

Independent

Daniel D. Huff, professor emeritus of social work at Boise State University, published a comprehensive analysis of corporate welfare in 1993. Huff reasoned that a very conservative estimate of corporate welfare expenditures in the United States would have been at least US$170 billion in 1990. Huff compared this number with social welfare:

In 1990 the federal government spent 4.7 billion dollars on all forms of international aid. Pollution control programs received 4.8 billion dollars of federal assistance while both secondary and elementary education were allotted only 8.4 billion dollars. More to the point, while more than 170 billion dollars is expended on assorted varieties of corporate welfare the federal government spends 11 billion dollars on Aid for Dependent Children. The most expensive means tested welfare program, Medicaid, costs the federal government 30 billion dollars a year or about half of the amount corporations receive each year through assorted tax breaks. S.S.I., the federal program for the disabled, receives 13 billion dollars while American businesses are given 17 billion in direct federal aid.

Huff argued that deliberate obfuscation was a complicating factor.

United Kingdom

In 2015, Kevin Farnsworth, a senior lecturer in Social Policy at the University of York published a paper in which he claimed that the government was providing corporate subsidies of £93 billion. This amount includes the role of the government in increasing trade, tax relief for businesses that invest in new plants and machinery (estimated by Farnsworth at £20 billion), not charging fuel duty on fuel used by railways or airlines, green energy subsidies, a lower corporation tax rate for small companies, regional development grants and government procurement for businesses (which Farnsworth suggests often favours British businesses even when these are not the best value option available). However, The Register wrote that Farnsworth’s figure for tax relief for investment was incorrect and that he had made mistakes in his calculations, noting that he was not an accountant. It also stated that not charging businesses taxes under certain circumstances (when the reliefs applied) was not the same as giving them a subsidy. Fuel duty is not charged on airlines due to the Convention on International Civil Aviation (a UN agency) which specifies that aeroplanes should be exempt from fuel duties.

India

It was observed by The Wire that the effective tax rate was low for the larger corporations which meant companies making smaller profits are competing in an unequal environment against bigger companies with substantial taxation benefits, with the gap in effective tax rates widening over the years. Prime Minister of India Narendra Modi criticised this practice and said

“Why is it that subsidies going to the well-off are portrayed in a positive manner? Let me give you an example. The total revenue loss from incentives to corporate tax payers was over Rs 62,000 crore… I must confess I am surprised by the way words are used by experts on this matter. When a benefit is given to farmers or to the poor, experts and government officers normally call it a subsidy. However, I find that if a benefit is given to industry or commerce, it is usually an ‘incentive’ or a ‘subvention’.”

See also

ספר ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’: ערעור אחד הקוראים ותגובת המחבר

כתב אחד הקוראים:
עברתי על החיבור “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” ועיקר חסר מן הספר.
איך אינך מזכיר את המקור הבעייתי, היינו ברלנד ותלמידיו ימ”ש?
כמו שהמשיג צובע את כל ברסלב באותו מכחול, גם אתה מגן על כל ברסלב, כאילו כולם בסדר…
הלא תחילת מעשהו של המשיג כי ראה ושמע לאנשי אותו רשע ימ”ש עובדים ע”ז בדרך לאומן (כך שמעתי מחבר של המשיג, ורמוז ג”כ בחיבור לפי זכרוני). ולכן לא חשבו על זה בימי ההתנגדות היותר חריפים ולכן קיבל הסכמות (לא שמעתי שחזרו בהם) ולכן יש קוראים שמקבלים דעתו. שיקרא לא קאי, אבל כאן מעורב קצת קושטא. (אל המשיג א”א לפנות.)
ולעומתו מחבר “ויאמינו” מצטט וכו’, ומפטיר דיינו, דיינו.
משל למה הדבר דומה, לחוקר שינסה להוכיח כי מקור ע”ז של הודו ב”שם טומאה” שמסר אברהם אבינו ע”ה לבני הפלגשים, ויסיק שהכל כאשר לכל מותר, וזה לא משתחוה לפסל, רק “בחינות”…
וכן יבא אחד ויאמר שהמינים אינם עובדי ע”ז, ויביא מהאון גליון (ע’ שבת קט”ז א’), “אנא לא למיפק מאורייתא דמשה אתיתי”…
הלא עיקר הנידון לא מה כתוב בספרים, אלא כיצד נהגו למעשה, ותלמיד טועה ברבו תולה!
ואולי עכשיו נלחמים בו אבל הרבה שנים שתקו לרשע, ומדשתקי שמע מינה כביכול גם המתפללים לרבי נחמן בעצמו וכו’ חילם מהמקורות עצמם (או עכ”פ גם זה פירוש קדום ואמתי בברסלב).
הקורא השטחי בשני הספרים יאמר מאי אולמא האי מהאי, וכיו”ב.
ושוב נראה שעיקר חסר מן הספר.
תגובת המחבר:
אכן אני אחד מראשי הפעילים נגד ברלנד ואנשיו, ודיברנו בקו ברסלב וגם כתבנו בעלונים נגד השיבושים של ברלנד באמונת היחוד ודברי הכפירה שלו.
בנוגע לטענה שהרבה שנים שתקו לו, אני מצרף מכתב שכתב הרה”ח ר’ משה קרמר שליט”א לפני שלושים שנה, שם מבואר שהוא והרה”ח ר’ יעקב מאיר שכטר שליט”א צעקו על זה כבר אז, ואף הלכו לבד”ץ העדה החרדית לתבוע אותו (והוא הבטיח שיפסיק עם זה, וכמובן ששיקר להם).
רק כשהחלה המערכה נגד ברלנד לפני כמה שנים אז התגלו ברבים דברי הכפירה שלהם שהם כל הזמן החביאו את זה בפנים, ויצאנו נגדם במסירות נפש תוך סכנת חיים וקשיים רבים.
כמו כן, בחוברת שכתבתי ויאמינו בה’ (מהדורה שלישית) הדגשתי שיש אכן קבוצות מסויימות שמתפללים לצדיק ומאמינים שיש לו כח בפני עצמו וזה חמור מאוד, וכן הבאתי שם את דברי התולדות יעקב יוסף ורבי צדוק מלובלין והמהר”ל מפראג ועוד ספרים שמאריכים כמה דבר זה חמור, וכן הבאתי שם באריכות איך צריך לדבר עם הצדיק וכדומה. ונדמה לי שמי שקורא את זה מבין מה מותר ומה אסור.

כמה קטעים מתוך המכתב שכתב הרה”ח ר’ משה קרמר שליט”א לפני שלושים שנה:

 
“הנה זה מפורסם, ויש כמה וכמה עדים ששמעו כן מחסידיו בשמו, דצריך להתפלל אל רבינו (מוהר”ן) כמו שמתפללים אל ה’ יתברך. ונשמע מחסידיו בענין זה בשמו לשונות המסמרים שערות ראש. והנה ענין זה הוא שיתוף ועבודה זרה.

גם הדפיסו נוסח התקשרות, ושם כתוב לאמר: הריני לומד וכו’ לעשות נחת רוח לקב”ה ולעשות נחת רוח לרבינו וכו’. ופשוט שעירוב כונה זו במצות הלימוד (או שאר מצות) הוא קלקול גדול ונוטה למינות, ויתכן שכל המצוה נפסלת ע”י כוונה זו. כי אע”פ שיש נחת רוח להצדיק כשאנשיו עובדים את השי”ת, אבל ח”ו להכניס כוונה זו בקיום מצות הלימוד, וזה פשוט מאד. וכששאלתיו על כך, ניסה להביא ראיה מלקוטי תפלות, והוכחתיו שאינה ראי’ כלל. ואיך שהוא, הלא בדברים שנוטים למינות אין לסמוך על מה שרואים בספרים, כי אפילו אם נראה כן – צ”ל שאני טועה בהבנתו, ואם ריק הוא מכם. אבל איך סומך על הבנתו לעשות מעשה שיש בה נגיעה לכפירה. ובפרט שבאמת אינה ראי’ כלל, ואכה”מ.
ודרכו לדבר בענין גדלות הצדיק בהפלגה ובגוזמא, עד להשוות עבד לקונו, ויותר מזה רח”ל. אף שמצינו לשונות כאלו בדברי חז”ל ובספה”ק – יודעים שלומי אמוני ישראל כי אין הדברים כפשוטם, וכמו שאחז”ל: יכול כמוני, ת”ל כי קדוש אני וכו’. אבל בדיבוריו שנאמרים על פי רוב לפני בעלי תשובה שלא קראו ולא שנו, הוא מבליט הדבר כל כך עד שעולה בלבם שכל מה שנאמר כלפי השי”ת נאמרים ממש כפשוטם כלפי הצדיק.

והגיעו הדברים עד לידי כך, שאחד מהם כתב על פתקא במקום “בעזרת השי”ת” כנהוג – כתב “בעזרת רבינו”. וכן “שויתי ר’ נחמן לנגדי תמיד”. וכן מתפללין אל רבינו כנ”ל.

ופעם אמר שרבינו גדול משם הוי”ה, רח”ל מהאי דעתא. וזה ע”פ פשט עקום בליקוטי מוהר”ן.

ובעצמי שמעתי מפי אחד מהם “רבינו נתן לי אוטו” (ע”פ מה דאיתא שכל ההשפעות משפיע השי”ת על ידי ובזכות וכח וצינורו של הצדיק, ועל סמך זה מפרידין הם את הצדיק מהשי”ת, ואין מזכירין רק את הצדיק – שהוא הנותן והמשפיע וכו’, רח”ל).

ואחד מהם אמר (איני זוכר אם אמר זה בשמו ממש, אבל מ”מ כן יוצא מתוך דבוריו) שהעיקר הוא התקרבות להצדיק, וכל עניני עבודת ה’ אינו אלא אמצעי לזה – שיזכה עי”ז להתקרב להצדיק, רחמנא ליצלן מהאי דעתא שבשתא.

ופעם הוכיח ר’ יעקב מאיר שכטער את אחד על נוסח הנ”ל “לעשות נחת רוח לרבינו וכו'” (או על ענין התפלה אל הצדיק) – והלא זה שיתוף?! ענה לו: אין זה שיתוף, כי השי”ת והצדיק הם אחד ממש. (ז”א: ועל כן הוא יכול להתפלל ולעבוד את הצדיק, רח”ל מהאי דעתא).
והנה הרה”צ ר’ יעקב מאיר שכטער שליט”א, יחזק ה’ כחו ובריאותו לאורך יוש”ט, אשר זה עשרות שנים הוא עוסק רק בהפצת תורה וחסידות – על טהרת הקודש – על דרך התורה והחסידות הכתובה והמסורה, ואינו מתערב כלל בשום עניני ציבור, ובפרט בעניני מחלוקת וכדו’. רק בתוך ביתו היה תמיד בוכה ומתאונן על התפשטות הדיעות כוזבות של כת הנ”ל, ועל סילוף דרך הקודש המסורה לנו מרבינו הקדוש ע”י תלמידיו ותלמידי תלמידיו, מדור דור.

ובראותו הסכנה הצפוי’ לנו עתה – כאשר כל עניני אומן יפול לשליטתם, כי יתגבר עי”ז כח השפעתם על צעירי הצאן ח”ו, שינה את טעמו ודרכו שהי’ באָמנה אתו עד עתה – וקם כארי וכלביא ללחום מלחמת ה’ בלי להסתכל על חלישותו הנוראה ומחלת לבו, ה’ ירפאהו מהרה בתושח”י. ומִזקן מלא רחמים – נהפך לאיש גבור מלחמה, ואינו אוכל, ואינו ישן, ועזב כל עסקו בהפצת תורה וחסידות, ואין לו עכשיו בעולמו אלא מלחמת קודש הנ”ל. וממש יתפלץ הלב בראות אותו שוכב על מטתו אין אונים, ונותן הוראות מלחמה, ומפיו לפידים יהלוכו על כל הנהגת הכת הנ”ל.

וכמה פעמים הוא זועק בקול בוכים – מעומק לבבו הטהור: וכי על מה אנו נאבקים ונלחמים?! על “שמע ישראל ה”א ה’ אחד”! שר’ עקיבא אמר ע”ז: “כל ימי הייתי מצטער, מתי יבא לידי ואקיימנו”.

וזועק: גיוואלד! הלא כל חיינו בעולם הוא על ענין אמונת היחוד, ומה שוה כל החיים, ולמה נבראנו כלל, בלעדי זה, ח”ו.

וכמה פעמים זעק מלבו השותת – “הושענא כרם מִתולעת”! “ס’האט זיך אריין גיחאפט א תולעת בכרם ברסלב”! (נתפסה תולעת בכרם ברסלב) “זיי שטייען אונז ווי א ביין אין האלדז”! (הם עומדים לנו כעצם בגרון) “א קוץ בכרם”! (קוץ בכרם)

“איך האב משמש גיווען אלע זקנים, (שימשתי את כל הזקנים) ר’ אברהם שטערנהארץ, ר’ שמואל שפירא, ר’ שמואל הורביץ, ר’ אפרימ’ל ז”ל – מ’האט פון זיי קיינמאל נישט גיהערט אזעלכע ווערטער, (מעולם לא שמענו מהם דיבורים שכאלה) אדרבה! על ידי דיבוריהם הקדושים והטהורים – נתחזק לבנו עוד יותר באמונת היחוד. ולהיפך – כששומעים ממנו… נעשים על ידי זה בעל דמיון וכו’ וכו’
 “.

והנה עוד מכתב שכתבו זקני ברסלב לבד”ץ העדה החרדית נגד שובו בנים לפני שלושים שנה, בו הם כותבים:

 
הויכוח עם שובו בנים הם מהדברים הנוגעים לנשמתה של חסידות ברסלב וטוהר דרכה שלא יחדרו לתוכה השקפות זרות שונות ומשונות ודיעות כוזבות ומנהיגות בלתי הולמת שמקומה לא יכירנו לא בתורה ולא בדרך הסלולה לנו ברוח ישראל סבא בדרכה של חסידות ברסלב מיום הווסדה.
לא נוותר חלילה על קוצו של יוד מהנהגים המקודשים לנו ולא נסטה זיז כל שהוא מדרכינו הסלולה לנו, וניבדל מהם ומהמונם, וכל ויתור לאותה קבוצה והשקפתה רואים אנו כפגיעה בכל העקרונות המקודשים לנו.
והנה התחייבות שכתב אליעזר ברלנד לעדה החרדית לפני שלושים שנה, שם הוא כותב:
הריני מקבל על עצמי להזהר בדיבורי ובשיחותי שלא לתת מקום לתלמידי ולמקורבי לטעות בענין אחדות הבורא יתברך שמו.
(וכמובן שהוא המשיך אחר כך בדיבוריו, אבל זה היה בפנים בשקט בלי שיוודע בחוץ).

איפה המחאות?! – ‘אנטישמיות כלכלית’ בחידושי מהרש”א

מהרש”א כתובות ס”ז א’:

גמ’ איבעית אימא לכבודו הוא דעבד כו’. להאי תירוצא משמע דאפילו הוה עביד כדבעי למיעבד כיון דלא עשה כן משום מצוה אלא לכבודו ה”ל שלא לשמה ונענש עליה ואין להקשות הא אמרינן גבי צדקה אפילו שלא לשמה יש לו שכר עליה כדאמרי’ כדי שיחיה בני וכו’ ודרשו ובחנוני נא בזאת וגו’ די”ל האי שלא לשמה לכבוד הוא גרע טפי כמו שמחלקין התוספות בפסחים אהא דאמרינן לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה כו’ ובעלמא אמרינן טוב לו שלא נברא ע”ש ורבים בדור הזה שמקבצין עושר שלהם שלא באמונה ובחילול השם כגזלת עובד כוכבים ואח”כ מתנדבים מאותו ממון להיות להם כבוד בכל שנה ולתת להם ברכת מי שבירך להיות להם שם ותפארת ואין זה אלא מצוה הבאה בעבירה ואין לעושר הזה מלח וקיום כדאמר הכא.

לקראת יום העיון “תורה ולשון” – חנוכה

קול קורא במדבר יהודה: לקראת יום העיון “תורה ולשון” – חנוכה ה’תשפ”ב

יום שני, 8 בנובמבר 2021

שלום רב,

בעז”ה גם השנה יתקיים יום העיון “תורה ולשון (בצהרי יום)” בחנוכה תשפ”ב, כנראה גם השנה בזום.

הנכם מוזמנים להגיש הצעות להרצאה קצרה (כעשר דקות) בנושא לשוני-תורני.

יש עדיפות לשיעור שיוקדש לתורתו של מי שנפטר לאחרונה, שיש לו נגיעה ללשון הקודש.

  1. את ההצעות יש לשלוח עד ט”ו בכסלו לדוא”ל <info@maanelashon.org>
    2.  ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
    3.  הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.בברכת חורף בריא ובתודה מראש,
    אוריאל פרנק
    “מענה לשון”

 www.maanelashon.org

מאתר מענה לשון, כאן.