יהודה סגל מנסה להקים את המדינה לטובתנו

שוב פריצות במשך החגים…

יהודה סגל

ד’ תשרי ה’תשע”ח 24/09/17

אסור לגנוב אם אינך עובד ברשויות הגביה, הוצל”פ, מס הכנסה, וכולי. אלו שירותים שרק למדינה מותר לספק אותם. אז היכן הרדיפה אחר העבריינים שמנסים לחקות את המדינה?! נגד מסיגי הגבול הללו, הגנבים ושוברי החלונות ללא רישיון, ללא תעודה, ללא מדים כחולים, ללא דגל מדינת ישראל?! תן כבוד למדינת ישראל!

כל שבת, כל יום טוב, כל חג, יש פריצות וגניבות של “פועלים” ו”נוער אבוד” לרכבים ולבתים, בפרט באזורים מסוימים. הסאגה כבר ידועה. בואו ננסה לשכנע את ה”אחראים” עלינו לעשות משהו בנידון.

המיתולוגיה היא שהמדינה מגינה עלינו תמורת “שכר”. קרי מס האינפלציה (מבית בנק ישראל), מס רכוש, מס דלק, ריביות, רישיון רכב, רישיון נישואין, רישיון נשימה (אופס, זה אין עדיין!) מס דירה, מס רכב, מע”מ, עמלות, מס ירושה, מס לוטו, מס בלו, מס חברות (שמשתקף במחירים גבוהים להכל), ביטוח לאומי, מס שלילי… (הרשימה קצת מתארכת, אז נעצור כאן, על אף שהמדינה מצידה לא תעצור.)

אז, כמו ששואלים במקומות אחרים, “היכן ההגנה?!” אם הפוליטיקאים לא מסוגלים להגן על הרכוש ועל החיים, תפסיקו להפליל תחרות בענפי השמירה והבטחון הפרטיים!

טוב, הסיבה האמתית ל”הגנה” היא כדי שיהיה לנו מה לשלם אחר כך למדינה. הבעיה, ממש כמו לפריץ ואן ג’וזף קרטזנוטישפולסקי בזמנו, שיש להם יותר מדי אמון בתושבים. הם משערים שעדיין נצליח לשלם להם מיסים גבוהים (במישרין ובעקיפין) גם אם יהיו כמה פריצות קטנות כל שבוע. הרי לא יתקיימו בחירות חדשות על זה, אז מה יש להם לדאוג?

לבקש מהם רחמים? נו. כבר יוסף הצדיק ניסה את זה. זה לא עובד. במשנה כבר למדנו: “הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו.”

 אבל אולי נצליח לעורר את תשומת לבם בדרך אחרת: המדינה, כידוע, שונאת תחרות מכל סוג ומין. אסור למכור סמים מסוכנים אם אינך משווק מורשה בחברת תרופות ענקית. אסור לזייף כסף אם אינך עובד בבנק ישראל. החרבת בתי יהודים בארץ ישראל זה רק אם אתה מתגייס לצבא, אדון משתמט! אסור לחטוף ולענות נוער יהודי אם אינך עובד במחלקה היהודית בשב”כ. אסור להכות מכות רצח לכל עובר ושב בדמות שומר מצוות מבלי להתקבל למשטרת ישראל. ולנושא שלנו: אסור לגנוב אם אינך עובד ברשויות הגביה, הוצל”פ, מס הכנסה, וכולי. אלו שירותים שרק למדינה מותר לספק אותם.

אז היכן הרדיפה אחר העבריינים שמנסים לחקות את המדינה?! נגד מסיגי הגבול הללו, הגנבים ושוברי החלונות ללא רישיון, ללא תעודה, ללא מדים כחולים, ללא דגל מדינת ישראל?! היכן הקנאה הלוהטת לכבודה של מונופול המדינה על ה”שירותים” הללו?! הבו כבוד לרשויות מדינת ישראל!

הפעם דווקא החרדים רוצים לברר שאילתה: היכן שלטון החוק?

מדינה: עשי למענך אם לא למעננו!

בס”ד, יהודה סגל

YSMehadrinews@Gmail.com

מאתר מהדריניוז, כאן.

Want Shalom Bayis? Be a Tzaddik

I translate the Chida we once quoted on Hyehudi with source:

התלמיד חכם כפי מה שמתנהג הוא עם הקב”ה כן אשתו מתנהגת עמו. וזהו סוד מה שאמרו רז”ל זכה עזר לא זכה כנגדו, שמורדת בו כמו שהוא מורד בקונו.

וזה הסוד לא שייך אלא לצדיקים. ולזה, כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו אין ראוי להתרעם עליה כי איהו דאפסיד אנפשיה. אמנם אם אינו בן תורה, דרך טבע אשתו נשמעת לו מפני שהיא יראה ממנו.

The wife of a Torah scholar treats him the same way he treats God. This is the mystical meaning behind the saying of our sages, “If he merits, a ‘helpmate‘, if not, ‘against him‘. That is to say, a wife rebels against her husband as he rebels against his Maker.

But this mystical mode applies only to the righteous. Thus, a Torah student whose wife does not obey him ought not to be angry at her, since this is all his own doing. But if one isn’t a Torah student, his wife will typically obey him, due to fear.

(Of course, the Chida is based on the Ari, and no translation is perfect.)

See also the Netziv.