I once read a book of letters from Jerusalem to England written by a Jewish family that came to live in Jerusalem during the Ottoman period.
They received a communal Mishloach Manos containing a kerchief for the woman of the house (who until then wore a sheitel).
And she used it…
An attempted defense by yours truly…
UPDATE: Here it is.
רש”י על מגלת אסתר ב’ י”א שייך לזמנינו:
“ומה יעשה בה“, זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה – דוד ומרדכי: דוד, שנאמר (שמואל א יז לו): “גם את הארי גם הדוב הכה עבדך”, אמר: לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה; וכן מרדכי, אמר: לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל, לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה.
מרדכי היהודי לא מיד התחיל לשנוא ולדון לרעה את אסתר (אנטי-ציונות) – כמו הגר לשרה (“ותרא כי הרתה”), ולא להחליט שאחשורוש צדיק (המזרחי) ולא להתיאש מלפעול לבנין המקדש (וכו’), אלא עומד ומצפה ומתפלל ומחזר לדעת את שלום אסתר, והבן.
וורט דומה של הגרי”ח זוננפלד זצ”ל כאן.
